הבית של התנ"ך

דוגמה: התייחסות ברורה מאליה למעשה ראובן

רמב"ם סוטה ג, ב:

ואומרין לה בתי הרבה קדמוך ונשטפו ואנשים גדולים ויקרים תקף יצרן עליהן ונכשלו ומגידין לה מעשה יהודה ותמר כלתו ומעשה ראובן בפלגש אביו על פשטו ומעשה אמנון ואחותו, כדי להקל עליה עד שתודה

הכסף משנה (שם, מופיע בהלכה א) מבאר כי הרמב"ם דייק ואמר 'על פשטו' משום שבודאי לא ניתן לומר על ראובן שיצרו תקף עליו:

ומה שכתב: 'על פשטו' כלומר דכתיב ביה וישכב ראובן את בלהה פילגש אביו, אבל לפי האמת, ח"ו מלומר כן על אותו צדיק וכדאיתא בפרק במה בהמה (שבת דף נ"ה:) ומ"ש ומעשה אמנון ואחותו".

הענין מודגש בשו"ת הרמ"א (סימן יא):

"…דגרסינן פ"ק דסוטה… שאומרים בפניה מעשה כתובים הראשונים (שם ז, ב), ופירש"י: בדברים הכתובים בתורה שנעשו בימים הראשונים כגון... במעשה תמר שאמר צדקה ממני, במעשה יצועי אביו, ופירש"י: ומדרש אגדה דר' תנחומא כשאמר יהודה צדקה ממני עמד ראובן ואמר בלבלתי יצועי אבי כו'. ובסמ"ג (עשין נו) ובמשנה תורה שחבר הרמב"ם הלכות סוטה (ג, ב) ואומרים לפניה מעשה ראובן כפשוטו.

והנה ק"ל על זה, הרי אמרו ז"ל פרק במה בהמה (שבת נה, ב): כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה. גם אמרו במגילה פרק הקורא את המגילה במשנה (פ"ד מ"י) מעשה ראובן נקרא ולא מתרגם, ופירש אדון המפרשים רש"י ז"ל משום גנותו. וא"כ קשה, וכי מפני הטמאה הזאת שלא תשתה ותמות, ובודאי אינה כדאית לשמוע, נוציא שם רע על ראובן הצדיק ונאמר שחטא ונכחיש המקרא שנאמר ומעיד עליה שלא חטא, שנאמר "ויהיו בני יעקב שנים עשר" (בראשית לה, כב) ואמרו ז"ל (שבת נה, ב) מלמד שכולם צדיקים ושוים שלא חטא ראובן. ואלא על כרחך לומר שהטעם הוא כדי שלא ימחק השם הנכתב בקדושה ובטהרה, כמו שאמרינן עשי לשמו הגדול שלא ימחה על המים כו'".

מנהג סיום התנ"ך כל שנה

כף החיים (רצ, ב, ס"ק יג):

"ועל כן נוהגים לחלק הנביאים והכתובים כמנין הפרשיות, ולקרות בכל שבת חלק השייך לאותה פרשה, ולסיימם בשמחת התורה עם הפרשיות".