מדברי האחרונים

דבר ה'

מהר"ל בספר תפארת ישראל (פרק נו):

"אבל הפירוש "דבר ה'" כולל תורה נביאים וכתובים, כי כל אלו שלשה הם "דבר ה'".

התלמוד נובע מן המקרא

חידושי אגדות למהר"ל (בבא מציעא לג, ב):

"ותבין עוד כי נקרא בעלי מקרא אחים לבעלי תלמוד. כי בעלי התלמוד אינם אחים לבעלי המשנה שאינם דורשים ולומדים מן המשנה, ואף שהם דורשים גם כן מן המשנה אינם דורשין מן המשנה רק כאשר קשה להם המשנה, ואין זה נקרא למוד רק שמפרשי' המשנה, ואם היה נשנית המשנה בלשון אשר הם מפרשין ומתרצין לא היה צריך לפי' כלל, ואם אנו מפרשים טעם המשנה דבר זה הוא עצמו התלמוד אם כן אין עניין בעלי משנה לבעלי התלמוד וכל אחד דבר בפני עצמו כי המשנה הוא הדין כמו שהוא והתלמוד הוא מפרש טעם הדבר. אבל התלמוד הוא יוצא מן המקרא ובשביל כך הם אחים".

על המורה להיות בקי בתנ"ך

בספר הון עשיר (לר' רפאל עימנואל חי ריקי, מסכת הוריות ג, ח):

" הוריות מתחיל בה"א ומסיים בצדי"ק, כי המורה צריך שיהיה בקי בחמשה עקריים – תורה נביאים כתובים משנה ותלמוד".

הרמח"ל: תנ"ך תחילה

ספר "דרך חכמה" לרמח"ל (פרק ה):

"...הנה מה שצריך כל הרוצה להיות חכם בישראל לדעת תחילה הוא כ"ד ספרים עם ביאוריהם הראשיים".

הפעולה הגדולה של הבנת מעשי אבותינו

הרמח"ל ב'דרך עץ החיים' כותב:

"זאת היא הפעולה היותר גדולה וחזקה שתוכל להמציא נגד היצר והיא קלה ופעולתה גדולה ופריה רב שיעמוד האדם לפחות שעה אחת פנוי משאר כל המחשבות לחשוב כן על הדבר הזה שאמרתי ויבקש בלבבו מה עשו הראשונים אבות העולם שכך חשק ה' בהם מה עשה משה רבינו ע"ה ומה עשה דוד משיח ה' וכל הגדולים אשר היו לפנינו".

מדוע לא מופיעה אש מסביב ללומד תנ"ך?

אלשיך דברים (פרק ה):

"אלא שנתן טעם למה שאר האדם שקורא או דורש בפשטיות התורה אין האש מלהטת סביבותיו? לזה אמר הייתי חורז כו'. והוא, כי תורה נביאים וכתובים הם כנגד מדות העליונות, שהמקשרן דרך ייחוד שורשן בכוונתו, מעורר מדות העליונות להשפיע מרוחניותן חוצה. וזהו אומרו הייתי חורז, שהוא מקשר מה שכנגד המדות ההם, ועל ידי כן היו הדברים שמחים ומגלים אש רוחניותן לחוץ".

על מה היה הגר"א בוחן את תלמידיו?

הקדמת בני הגר"א לביאורו לשו"ע:

"ויותר שהיה חכם לימד דעת את העם וחזקם ואמצם שילמדו בסדר נכון שלא ימעדו רגליהם. בראשונה הזהיר לעבוד עבודתו יתברך להיות בקי ראשונה כל כ"ד ספרים עם נקודות וטעמים, ערוכים בכל ושמורים, עד שבדק אותם בכל אלה...".

הזקנים שעסקו בקביעות בתורה שבכתב

בביאור הגר"א על ישעיהו (א, ה) הוא מצביע על תפקיד קבוע של זקנים שעסקו בתורה שבכתב:

הגר"א מבאר כי היו ארבעה סוגי הנהגה בישראל:

"א) ראשי העדה, המה אשר יצאו ואשר יבואו לפניהם לכל צבא. ב) עיני העדה, המה השופטים המשגיחים על כל עול. ג) לב העדה. הם הזקנים ויושבים בישיבה ולומדים תורה שבכתב שהיא סתום כמו הלב. ד) פה העדה. הם הלומדים תורה שבעל פה שהוא המגלה כדרך שהפה מגלה מה שבלב וז"ש לבא לפומא לא גליא לא ניתן דבר זה לתורה שבע"פ לגלות ע"כ היו הזקנים שנים ממאה והם שרי חמשים בכדי ללמוד יום ולילה שבכתב ושבע"פ. ה) רגלי העדה המה השוטרים (ע"ש בהגר"א מ"ש גם על פסוק ה' שם). וכפי הנראה שלב העדה ופה העדה כלולים יחד בשרי חמשים".

חובת לימוד ספרי התנ"ך זה אחר זה

של"ה מסכת שבועות פרק נר מצוה:

"צריך האדם לראות שילמוד תורה נביאים וכתובים ומשנה ותלמוד. וילמד תורה שבכתב, תורה נביאים וכתובים כסדר זה אחר זה. ואחר כך תורה שבעל פה, שיתא סדרי משנה בזה אחר זה, וכל כך פעמים ילמוד אותם, עד שיהיו שגורים לו בעל פה, וההלכה בתלמוד בכל יום ויום".

כ"ד הספרים מביעים את נשמת ישראל

של"ה פרשת קרח תורה אור:

"וכבר ביארתי סוד כלל ופרט, והיא כ"ד מתנות כנגד כ"ד ספרים, כי כבר ביארתי (פרשת בראשית אות ז, ועוד) שהתורה כולה היא נשמות ישראל, רק שתורת משה ששים רבוא אותיות הכלל, וכ"ד ספרים הם הפרט".

מן המקרא לומדים את גדולת ה'

בהגהות לספר יש נוחלין (מודפס בסוף ספר השל"ה) כתב ר' אברהם הורביץ אחי השל"ה:

"ובודאי שלימוד המקרא הוא הלימוד הראשון והעצמי לכל אשר ירצה להיות שם בעל תורה. וגם מה נדבר ומה נצטדק שאנו משליכין אחר גוויותנו תורתו - הדברים אשר יצאו מפיו יתברך בעצם וראשונה, ומה גם שהוא המחוייב מחוק התורה, שגלוי וידוע שלימוד המקרא מלבשתו לאדם חכמה ויראה גדולה והכנעה יתרה לפניו יתברך, והחרדה והפחד מהעונשים על עוונותיו והחרטה הגמורה ממעשיו הרעים ועזיבת החטאים והתעוררות התשובה והרחקת העברות וזריזות המעשים, ובו ישיג ויראה האדם, לפי פשוט העניינים, גדולת אלוקינו ורב כוחו יתברך ויכולתו והשגתו...

ואף למי שתורתו אומנותו אי אפשר שיהיה שום לימוד בעולם דומה לגמרי ללמוד המקרא, דהיינו תנ"ך מתחילתן ועד סופן, ושיהיה בקי בהם. ועל כן אין שום טענה והתנצלות בעולם לפטור האדם עצמו מזה".

לעבור על התנ"ך לפחות פעם בשנה

ספר סדר היום (לר' משה אבן מכיר, סדר יום הושענא רבה):

"ויש שעוברים כל הכ"ד [ספרי התנ"ך] בשבעת ימי החג. והטעם: שהם פנויים ואינם יכולים לעבור עליו שאר ימות השנה. ואין ראוי להפטר [מללמוד כ"ד ספרים בכל ימי השנה] בלאו הכי [שאין יכולים לעבור עליהם לאורך השנה]. ובפרט מי שאינו אלא מבעלי מקרא, שמוטל עליו לעבור כל הכ"ד בשנה. ולא העברה בלבד, אלא בהשקט להבין מה שאומר. ולא יחשוב בלבבו לאמר סיפורים הם מה תועלת מגיע לנו בקריאתינו ח"ו. כולם כתבי הקדש איקרו וברוח הקודש נאמרו. זאת ועוד יוצא תועלת ולמוד מכל קריאה וקריאה ומכל ענין וענין למי שמדקדק בהם ואינו עובר כעובר על הגחלים.

ונראה לי שאפילו לבעל משנה ולבעל גמרא לא סגי בלאו הכי שיעבור עליו לפחות פעם בשנה. כי אין עסקנו כל כך עמוק בסתרי התורה ועניניה עד שבשבילו נשכח ונניח קריאת המקרא כל השנה כולה. וכבר כתבתי למעלה בסדר ימי החול כי ראוי לקבוע בכל יום תורה נביאים וכתובים משנה וגמרא עד שנמצא שעובר עליו ואפילו שתי פעמים, הכל לפי קביעותו. ואז טוב לו לתת חלק לכל יום ויום ונקרא משלש כל ימיו ממש מלהניח קריאתו לז' ימים בלבד".

לימוד תנ"ך כל יום ובתחילת כל שבוע

ספר סדר היום (לר' משה אבן מכיר, חיוב מאה ברכות בכל יום):

"וצריך שילמוד תורה נביאים וכתובים ומשנה וגמרא ולא יעבור מזה ביום ובלילה ובנקל יכול האדם לקבוע כל זה".

ובסדר מוצאי שבת אומר:

"ואח"כ יקרא הפרשה של השבוע הבאה והוא מנהג טוב ויפה לקרוא אותה. ויקרא מעט נביאים וכתובים כי בהתחלת השבוע יפה לו להתחיל בג' אלה תורה נביאים וכתובים ומובטח לו שיצלח בלימודו כל השבוע גם במעשה ידיו, כמו שנאמר בגמרא: 'כל העוסק בתורה נכסיו מצליחין'., והוא כתוב בתורה שנוי בנביאים משולש בכתובים. ואם יעלה בידו לעשות מעט במשנה מעט בגמ' כמה יפה לו וכבר אמרנו למעלה דבכל יום צריך האדם להשתדל בכך לקרוא תנ"ך ומשנה וגמרא כל אחד כפי ערכו וכפי השגתו".

כ"ד הספרים הם מקדש ה'

בספר 'עבודת הקודש' לחיד"א (פיסקה קיח):

"יזהר לקרוא מקרא כל כ"ד ספרי התנ"ך חוזר חלילה (=שוב ושוב). והראשונים היו קוראים לכ"ד (=הספרים): "מקדש י-ה"".

מנהג סיום התנ"ך כל שנה

כף החיים (רצ, ב, ס"ק יג):

"ועל כן נוהגים לחלק הנביאים והכתובים כמנין הפרשיות, ולקרות בכל שבת חלק השייך לאותה פרשה, ולסיימם בשמחת התורה עם הפרשיות".

על מה ציווה בעל ה'נתיבות' בצוואתו?

צוואת בעל 'נתיבות המשפט' (אות א):

"יהיה לכם שיעור קבוע בכל יום למקרא ולמשנה. ואם כי אמרו חז"ל: 'תלמוד בבלי בלול מכולם', הם כבר מילאו כריסם במקרא ובמשנה. גם כי אין יצר הרע שולט ללמוד שלא לשמה במקרא ומשנה".

האם זו בושה ללמוד תנ"ך?!

פרי מגדים (הקדמה לפירושו על אורח חיים):

"והבחורים אשר אומרים כי חרפה להם ללמוד בישיבה פרשה חומש עם רש"י וקפיטל (=פרק) בנביאים וכתובים, לו חכמו ישכילו היו לומדים זה ראשונה לכל... ואני משבח הספרדים בזה אשר לימודם עולה יפה. ובוודאי כי לא אלמן ישראל בינינו האשכנזים ת"ל גאוני הזמן אשר לומדים כסדר הראוי והנכון".

תשובת הרב קלוגר לשאלה: האם ראוי ללמוד תנ"ך?

שו"ת האלף לך שלמה (חלק יורה דעה סימן רנט):

"שאלת אם ראוי ללמוד בזמן הזה תנ"ך עם פירושי הקדמונים. ודאי ראוי לעשות כן. ומה שאמרו חז"ל: 'מנעו בניכם מן ההגיון' אין זה ראיה. חדא: למה אמר 'בניכם', הוה ליה למימר: 'עצמיכם' ולמה תלה בבניכם? אך הכונה דודאי הגדול בר דעת מותר וראוי לו ללמוד כי הוא בר דעת ויכול לשמור עצמו שלא ילכוד ברשת האפיקורסים. אך בניכם בעודם בקטנותם יש לחוש דאין להם דעת להיות נשמרין מכת הפוקרים. אבל בר דעת מותר וראוי לו.

והשנית: דכוונת הש"ס הוי שלא יעשה מזה עיקר הלימוד, אבל אם לומדין גם ש"ס ופוסקים ללמוד שעה או שתיים תנ"ך עם פירושי הקדמונים ודאי מותר וכן הוא בשו"ע יו"ד סי' רמ"ו סעיף ד' וכן עיקר".

המינון הראוי בלימוד תורה שבכתב ותורה שבעל פה

שו"ת שבט הלוי חלק ג סימן קמד:

"איברא ראיתי בדרשות הח"ס זי"ע בדרוש לפ' בשלח (קי"ב ע"ב) שם האריך מרן להסביר דלא לחנם הפכו רבותינו דרך הלמוד ולמדו הנערים תחלה ש"ס על דרך הפשוט בבחינת לגמור ואח"כ לסבור, ואמר ר"כ בשבת ס"ג ע"א דכד הוינא בר ח"י הוי גמירנא לכל הש"ס ולא ידענא דאין מקרא יוצא מידי פשוטו, ואמרו בברכות כ"ט מנעו בניכם מן ההגיון וכפרש"י שם ואל תרגילם במקרא יותר מדאי, אבל הי' כוונתם לש"ש כי פשוטי המקרא בלי דרשת חז"ל מביאים להפסד הדעות, וכבר מדורות וגם בדורינו אנו רואים בעלי מקרא ובעלי תנ"ך רחוקים מאמונה והם למכשול ולפוקה לבית ישראל, וגם מתערבים עם הגוים, וע"כ בזמנינו יסוד נאמן הוא שאע"פ שבודאי צריך ללמוד עם הנערים תחלה מקרא וחלק מתנ"ך מ"מ עיקר היסוד והדגש על תורה שבע"פ להיות בקי במסורת תורה שבע"פ ודרשתם, ועי"ז נהי' אנחנו נפרדים מיתר העמים ומהמינים למיניהם, וכמובן שבמשך הזמן צריך אח"כ להשלים כל התנ"ך, וכמה חלקי החכמה אשר לא למדו בתחלה, אבל הם יסוד להבנת תורתינו הקדושה וע"ש בחתם סופר במה שהאריך בנועם דבריו בזה".

חובת לימוד תנ"ך היא ברורה ופשוטה

שו"ת שבט הלוי חלק ח סימן רז:

"קבלתי מכב' כו"כ מכתבים בענין חיזוק לימוד הנ"ך ודקדוק לשון הק' בדורינו, ולא השבתי ע"ז מאותו טעם שכ' הגר"י שפירא שליט"א כי כבר קבעו לנו גאוני צדיקים קדם דרך סלולה בזה, ופשוט להלכה דאעפ"י שאמר ר"א בברכות כ"ח ע"ב מנעו בניכם מן ההגיון, שלא להרגיל במקרא יותר מדאי משום דמשכא ע"כ בפרש"י היינו יותר מדאי, אבל רוב יסודי המקרא במדת המספיק אנו חייבים, וכבר ידוע שאעפ"י שמרן הח"ס זי"ע בדרוש המפ' פ' בשלח בדרשת הח"ס מחזק מאד דרך הלמוד לעשות עיקר לימוד מש"ס ותורה שבע"פ ורק אח"כ יסודי המקרא, בכל זאת ידוע מאד שמרן זי"ע וגדולי תלמידיו היו בקיאים עצומים בתנ"ך ובפרט גאון ישראל המהר"ם שיק זי"ע כאשר קבלתי נאמנה, ומו"ר הגאון החסיד מרא דכולא תלמודא ר' שמעון הלוי מזיעליחאב זי"ע הי"ד מלובלין הי' יודע כל התנ"ך כצורתו בע"פ באופן מבהיל, ומה אאריך בדבר שמקובל אצל כל גדולי ישראל אלא שמקצתם הסתירו ידיעתם בתנ"ך ודקדוק הנצרך עכ"פ לידיעת התורה מחשש שדבר זה יחזק האפיקורסים והמינים שאחזו לפנים בתנ"ך ודקדוק ועי"ז פקרו עוד יותר, אבל עצם הצורך גם בחלק זה של תוה"ק לא להסכמתינו צריך".

פסוק בדברי הימים עם רש"י

בהקדמה לנתיבות ישראל (עמוד ט) מביא הרצי"ה:

"סח לו הנצי"ב למרן אבא ז"ל (=לראי"ה): הרב מקובנא (=ר' יצחק אלחנן) עוסק הרבה ב'קצות החושן'. אני אינני יכול לעסוק הרבה ב'קצות החושן' כי אני מוכרח ללמוד גם פסוק ב'דברי הימים' עם רש"י. וכשהזמן איננו מספיק לי מרוב עבודה וטרדה, הפסוק ב'דברי הימים' עם רש"י הוא קודם אצלי ל'קצות החושן'".

בישיבה ילמדו תורה שבכתב

במאמרי הראי"ה (א, טללי אורות, קרבת אלוקים) מתווה הרב קוק את הלימוד בישיבה שיש להקים:

"וכתבי הקודש, תורה שבכתב, ילמדו בישיבה בשום שכל עומק הפשט וחכמת הלשון וקדושת הרוח בסיוע של כל הידיעות המביאות לחקר עומקה של תורה וקדושתה ולהבנת הרוח העליון והפנימי של כתבי הקודש כולם, כל ספר וספר לפי ענינו וטיבו וערכו".

התורה שבכתב פתוחה בפני כל בני העם

בספר 'מדבר שור' (הדרוש השבעה עשר) כותב הרב קוק

"אבל כשם שמה שנתנה תורה בע"פ מועיל לשמירת המעשה, כן הוא מניעה אל התרחבות ידיעת התורה באומה. ע"כ נתנה ג"כ תורה שבכתב בכתב, כדי שכל מי שירצה לזכות בידיעת התורה יוכל עכ"פ לפי ערכו, כי לענין מצות תלמוד תורה אפי' אינו מבין כראוי מ"מ מצוה היא, וכדחז"ל: "ליגריס איניש ... ואע"ג דלא ידע מאי קאמר"יב. ע"כ היתה נחוצה מאד קבלת עול תורה שבע"פ לענין מעשה המצות שיהיו נעשים עפ"ד חכמים המצוינים, וקבלת תורה שבכתב לענין ידיעת התורה לכל העם".

באמצעות התורה שבכתב יאירו ישראל את העולם כולו

במדבר שור (הדרוש השלושים וארבעה) כותב הרב קוק:

"על כן חייבים ישראל להיות מובדלים מהאומות בכל ההנהגות, אף על פי שממילא יפעלו בהנהגתם להועיל להן גם כן. ולשם כך חלק השי"ת את התורה שנתן להשלמתנו והשלמת העולם כולו לשתי תורות, תורה שבכתב ותורה שבע"פ. שאף על פי שכל התורה כולה, אפילו תורה שבכתב, עיקר תכליתה הוא רק בשביל ישראל, מכל מקום תורה שבכתב שם השי"ת בה הכח שעל ידי דבקות ישראל בתורה שבכתב יפעלו גם כן להשלים את האומות. על כן נתנו הדברים בכתב שאפשר לעם אחר להשיג אותן, ומתחילה צוה השי"ת לכתוב את התורה "באר היטב". ודרשו חז"ל שהוא בשבעים לשוןט, למען ילמדו כל האומות ויאיר להן מהמאור שבתורה".

התנ"ך – מורה דרכו של החפץ חיים

בנו של החפץ חיים - ר' אריה לייב הכהן, כותב במאמרו 'דוגמא מדרכי אבי' (עמוד כח):

"ספר התנ"ך היה מורה דרכו, לא לבד חלק החוקים והמשפטים אלא גם כל מאורע ומקרה שבאו בדברי התורה והנביאים והכתובים - מהם למד איך לכונן אורח החיים של עם ישראל. דבריהם הציתו בו אש קודש להגיד לעמנו את אשר עליהם לעשות, דברים מלהיבים כגחלי אש, ומהם שאב תנחומות אל לכל נדכה ונכה רוח, ולחזק ברכים כושלות ולצפות לישועת אלקים.

והתנ"ך היה כמעט בכל ימי חייו באמתחת הטלית ותפילין שלו. אמנם, מעולם לא קירב דברי התורה והנביאים לשכלו הוא, ולהעמיס בהם רעיונות וחידו"ת כדרך רבים וגם שלמים מטובי עמנו. אדרבה, קירב שכלו לשכל התורה תמיד, ועל כן לא יפלא תקוותיו העצומות ובטחונו הגדול, כי לא יפול צרור ארץ מכל המפורש בתורה ובנביאים לעתידת עם ישראל".

הנצי"ב: לא רק בקיאות בתנ"ך

בהקדמה לפירושו על השאילתות כותב הנצי"ב:

"דזה ברור... במשמעות המדרש, דתלמיד חכם צריך להיות זריז בכ"ד ספרים, שאין הכוונה, שיהיה בקי בהם בלי פשוט קמטי המקרא, דבזה אין בו מעלה לחכמתו, אלא הכוונה, שהתלמיד חכם צריך שיהיה זריז לדעת היאך לפשט הכתובים, ולהשכיל מהם חכמות ומוסרים ומידות טובות, לפי הנדרש ממנו באותה שעה. וכל אחד לפי ערך חכמתו כך הרגשתו בכתבי הקודש".

"לקבוע עת ללימוד נביאים וכתובים"

בעל החפץ חיים כותב בקונטרס ליקוטי אמרים:

"בודאי צריך כל איש ישראל ללמוד בכל שבוע הפרשה ופירושה לפי כח שכלו. ומה שנהגו בכל ישראל לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום, היינו משום שעל ידי זה יתבונן במקרא ויתן לב להבין. אבל אם לא השיג ידיעה על ידי זה, מחויב להתבונן ולדעת, ואז יהיה נחשב לו שלמד מקרא, דבלאו הכי אם לא הבין... לא נחשב ללימוד כלל. גם נכון לקבוע עת ללמוד נביאים וכתובים שגם הם נתנו למשה בסיני... ואחר שזיכהו הקב"ה לידע מקרא ומשנה, יראה להתחזק וללמוד גם גמרא שבה נתבררה כל משנה בטעמה והלכותיה...".

שנה של לימוד תנ"ך

בספר 'יסוד ושור העבודה' (שער הניצוץ, ב) כותב הגאון ר' אלכסנדר זיסקינד הדרכה ייחודית של לימוד תנ"ך במשך שנה שלמה:

"שנה אחת תמימה תקבע לימודך רק בפסוק [=מקרא] בל יערב דבר אחר בלימודה, תוכל להיות בקי בכל העשרים וארבעה עם פירוש רש"י כמעט על פה. על כל פנים לא תמעט מהיות חוזר על לימודך בשנה ההיא שבע פעמים, גם בלילה... שנה שניה ילמד משניות לבד, בל יערב עמו לימודים אחרים חוץ מהמקרא הנ"ל, ויחזור על לימודו שבע פעמים...". וממשיך ומורה ש"בכל השנים הבאות לאחר מכן, יחזור על כל המקרא שתי פעמים ביום – האחד מן נביאים והאחד מן כתובים, חוץ מן פרשיות השבוע בתורה. וכך יעשה כל שנה ושנה כל ימות חייו".

המנהג הראוי להיות בכל תפוצות ישראל

בספר ווי העמודים לבן השל"ה (עמוד התורה, פרק חמישי) כותב:

"חי ראשי נחתכו בני מעי, בעוברי מפרנקפורט [=עיר מגוריו], ועברתי בק"ק אמשטרדם ראיתי שהקטנים לומדים המקרא מבראשית עד לעיני כל ישראל, ואח"כ העשרים וארבעה (ספרי התנ"ך) ואח"כ כל המשניות. וכשנעשה גדול אז מתחיל ללמוד גמרא עם פירוש התוספות, גדלו והצליחו גם עשו פרי. ואנכי בכיתי על זה למה ועל מה לא יעשה כן בארצנו? הלואי שיתפשט המנהג הזה בכל תפוצות ישראל. ומה יזיק בזה שימלא כרסו במקרא ומשנה עד שיהיה בן י"ג שנים, ואח"כ יתחיל ללמוד התלמוד? כי בודאי בשנה אחת יגיע לתכלית ולכמה מעלות טובות למקום בחריפות התלמוד, משא"כ בלימוד דידן בכמה שנים".

המקרא - יסוד מוסד ולא ארעי

אלשיך משלי (פרק כד):

"ובגמרא אמרו רבותינו ז"ל הכן בחוץ מלאכתך זו מקרא, ועתדה בשדה לך זו משנה, אחר ובנית ביתך זה גמרא, והוא כי המה באו ללמד לאדם דעת בב' דברים, אחד יעשה תחלה יסוד מוסד מן המקרא ולא עראי בלבד, וממנו אל המשנה ואח"כ אל הגמרא".

ה'לחם' קודם ל'מים'

האלשיך כותב [ראינו שמצוטט מפרשת חוקת אך לא מצאנו שם]:

"דתורה שבכתב נקראת בשם 'לחם'. כי כמו שבסעודה הלחם הוא קודם ל'מים' – פת במלח תאכל, ואחר כך – מים במשורה תשתה כדי לשרות אוכל שבמעיו, כן לימוד התנ"ך הוא העיקר והקודם ללימוד תורה שבעל פה, ואי אפשר ללמוד שום לימוד בלי לימוד התנ"ך מקודם, כאשר חז"ל הקדושים הורו לנו הסד האמיתי בענין סדר הלימוד ודרך גידול הבנים: שנלמד אותם מתחילה מקרא, ואחר כך משנה, ואחר כך גמרא (אבות סוף ח)".

"אין קץ למתן שכרו"

מנורת המאור (פרק ב - תפילה קריאת שמע):

"כך הקב"ה נתן לישראל תורה נביאים וכתובים, ואמר כל מי שמתייגע בהן אין קץ למתן שכרו...".

המקרא והמשנה - יסוד בית הלימוד

במסכת אבות (ו, ה) נאמר: "והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים... במקרא...".

בספר מדרש שמואל על פרקי אבות (ו, ה) מבאר זאת:

כלומר שצריך שיהיה בקי בהן, בפירוש המקרא והמשנה, שהם היסוד אשר בית הלימוד נכון עליהם. ואיך יכול לבנות הבית בלי היסוד"?

ההכרח להקדים לימוד מקרא

כך כותב היעב"ץ בספרו מגדל עוז (טז):

"ואיך יעלה על הדעת להיכנס לחדרי פנימיות התורה שמתגלים בתורה שבעל פה, אם לא נמסרו לו מפתחות החיצונות שהם פשוטי המקראות שבהכרח צריך להקדימם".

מן הקל אל הכבד

בספר מנורת המאור (נר רביעי א, א) ביאר את חשיבות סדר לימוד התורה אל פי הסדר המותווה במסכת אבות [מקרא, משנה ותלמוד]:

"כך היא דרכה של תורה שאין אדם יכול להכנס בלימוד החמור בהתחלה, אלא מן הקל אל הכבד ממנו, מעלה אחר מעלה במעלות הסולם. על כן יש לו לאדם להתחיל מן המקרא ואחר כך במשנה אל התלמוד".

בימי חז"ל כל המקרא היה שגור בפי כל

בספר משען מים (וילנא תרכט, סימן ג) כתב:

"לימוד המקרא בימי חז"ל היה נפוץ והיו כולם עסוקים בו, עד שכל המקרא תנ"ך שגור בפי כל, ובקיאים בו על פה בלי שום שגיאה וטעות. ולא למדו עמהם משנה או גמרא עד שגמרו תחילה את לימוד התנ"ך כולו בכל פרטיו. ולכן כאשר הזכיר הרב והחכם הדורש איזה פסוק בהלכה או בדרושו מיד ידעו כל השומעים איה מקומו של הפסוק, ובאיזה ענין נכתב בתנ"ך, ואל מה יורה החכם את פינת כוונתו בלימודו ודרושו. והמראה מקומות הפסוקים בתנ"ך הנמצאים כעת בזמנינו ונדפסים בהגליון או בפנים המדרש נתוספו אחר כן, בעת שנתמעט לימוד המקרא. ולפעמים נשתבשו מראה מקומות האלה והחליפו להראות מקום הפסוק בתנ"ך במקום אחר אשר לא נמצא לשונו שוה או דומה אל לשון הפסוק הראוי להדרש".

הלימוד המקורי החי לעולמים

בספר אגרות הראי"ה (כרך ב איגרת תר"י) אומר הרב קוק:

"בכלל הנני מתנגד לספרי-הלימוד החדשים, הקורעים מילדינו את הלימוד המקורי החי לעולמים, של ספרי תנ"ך."

על האדם לנהל את כל קורותיו לאור חיי גדולי התנ"ך

בחיבור "פיתוחי חותם" מסבר בן החתם סופר על אביו:

"כל דרכיו בקודש היו במדה במשקל ובמשורה, וכל פעולותיו דרש וחקר מעל ספר תורה הקדושה ממעשי האבות והנביאים ע"ה. ועל דבר זה היה רגיל לפרש הקרא: 'והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו' – הכונה כי המלך ישא בחיקו תורת ה', שם ימצא כתוב כל הקורות ותולדות ימי חייו, ושיעור הכתוב כך, את כל ימי חייו יקרא מעל ספר תורת אלקים".

ללכת בעקבות הנביאים

הרמח"ל כותב בספרו 'לשון לימודים' ב:

"ואנחנו נלבה נא לבקש דבר ה' בפי נביאי האמת. שם נמצא ומשם נחפור לנו ממקורותיהם מים חיים נהרי נחלי חכמה ודעת, כי כאשר היטיבו הם את אשר דיברו בשום אלוק דיבר בפיהם, כן ניטיב אנחנו כי נחפשה ונחקורה איזה דרך דברם לצאת בעקבותם כי מה' הוא".