הבית של התנ"ך

הפשט והדרש גם יחד

בפירוש לספר המצוות (שורש ב) אומר הרמב"ן:

"והוא מאמרם: 'אין מקרא יוצא מדי פשוטו' (שבת סג, א) – לא אמרו: 'אין המקרא אלא כפשוטו', אבל יש לנו מדרשו עם פשוטו, ואינו יוצא מידי כל אחד מהם. אבל יסבול הכתוב את הכל ויהיו שניהם אמת".

ובביאורו על חומש בראשית (ח, ד) עומד הרמב"ן על החשיבות של ביאור הפשט לצד ביאור הדרש:

"כיון שרש"י מדקדק במקומות אחרי מדרשי ההגדות וטורח לבאר פשטי המקרא, הרשה אותנו לעשות כן, כי שבעים פנים לתורה. ומדרשים רבים חלוקים בדברי החכמים".

האש והשמחה של לומדי התנ"ך

במדרש שיר השירים רבה (א י ב) נאמר:

"בשעה שהיו חורזים בדברי תורה ומדברי תורה לנביאים ומנביאים לכתובים, והאש מתלהטת סביבותיהם, והיו הדברים שמחים כנתינתן מסיני.

בן עזאי היה יושב ודורש והאש סביבותיו, אזלון ואמרון לרבי עקיבא: רבי בן עזאי יושב ודורש והאש מלהטת סביבותיו. הלך אצלו ואמר לו: שמעתי שהיית דורש והאש מלהטת סביבך. אמר לו: הן. אמר לו: שמא בחדרי מרכבה היית עסוק? אמר לו: לאו, אלא הייתי יושב וחורז בדברי תורה ומתורה לנביאים ומנביאים לכתובים, והיו הדברים שמחים כנתינתן מסיני, והיו ערבים כעיקר נתינתן".