פרשתנו, ניצבים פותחת במילים: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל". ועל כך דרשו במדרש תנחומא (סימן ב): "אף על פי שמניתי לכם ראשים זקנים ושוטרים כולכם שוין לפני, שנאמר 'וכל איש ישראל'. דבר אחר, כלכם ערבים זה בזה אפילו צדיק אחד ביניכם, כולכם עומדים בזכותו, ולא אתם בלבד אלא אפילו צדיק אחד ביניכם כל העולם כולו בזכותו עומד שנאמר (משלי י') 'וצדיק יסוד עולם', וכשאחד מכם חוטא כל הדור לוקה...".
מדברי המדרש אנו למדים יסוד עצום בהנהגת כל אחד ואחד מאיתנו. לכל אחד יש אחריות פרטית על עצמו, ובמקביל גם אחריות ציבורית. אדם אחד יכול לגרום שכל העולם יעמוד בזכותו. ובאותה מידה, חלילה יכול הוא לגרום לכל העולם ללקות בגללו.
יסוד הערבות בעם ישראל
פרק חשוב ומשמעותי בענייני ערבות בעם ישראל לומדים מהפסוק "לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ" (דברים כד, טז). חז"ל דרשו פסוק זה במסכת סנהדרין (דף כז ע"ב) ואמרו: "תנו רבנן, 'לא יומתו אבות על בנים', מה תלמוד לומר? (=מה בא ללמדנו?) ומגיעים חז"ל למסקנת ביניים, שאין מענישים אדם על חטא שעשה אדם אחר. הגמרא ממשיכה ודנה בנושא זה, ולאחר התדיינות בסוגיא, שואלת הגמרא: משמע שבגלל הערבות אדם נענש על חטא שעשה אחיו וזה סותר את הפסוק שאמרנו לעיל: 'איש בחטאו יומתו'? מתרצת הגמרא: "התם (=שם, מתי נענש?) שהיה בידם למחות ולא מיחו".
ערבות הדדית – מהי?
אודות הערבות ההדדית קוראים אנו גם בהמשך הפרשה. על הפסוק: "הַנִּסְתָּרֹת לַה' אֱלֹהֵינוּ וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת" (כט, כח) כותב רש"י: "'הנסתרת לה' אלהינו', ואם תאמרו: מה בידינו לעשות? אתה מעניש את הרבים על הרהורי היחיד, שנאמר (פסוק יז) 'פן יש בכם איש...', ואחר כך (פסוק כא) 'וראו את מכות הארץ ההיא', והלא אין אדם יודע טמונותיו של חבירו?" רש"י שואל: איך ניתן להעניש אדם על חטא של חברו, שכל אינו יודע מקיומו, הרי העבירה נעשתה בסתר? על כך משיב רש"י: "אין אני מעניש אתכם על הנסתרות, שהן לה' אלהינו והוא יפרע מאותו יחיד, אבל הנגלות, לנו ולבנינו לבער הרע מקרבנו, ואם לא נעשה דין בהם יענשו את הרבים".
ה'חפץ חיים' בספרו חומת חיזוק הדת, במאמר שני מבאר את ה'ערבות ההדדית' ומשמעותה, וכך כותב: "הנה ידוע שבעת שקבלנו התורה מאת ה', לא רק על עצמו בלבד קיבל כל אחד לקיים, כי אם כל מה שיהיה ביכולתו לחזק את קיום התורה אצל שאר בני ישראל גם כן התחייב כל אחד, ונעשינו כולנו ערבים זה לזה, וכמו דכתיב 'הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת', וכמו שפירש"י שם דהיינו 'שנעשו ערבים זה לזה'. ולכך הדין שכל אחד מישראל מוציא את חבירו בקיום המצוות, אף שיצא הוא כבר כגון קידוש ותקיעת שופר וכדומה...
תוכחה
יש ששואלים: מדוע אני חייב על עבירה שעשה חברי? מה יכלתי לעשות, הרי הוא בחר בדרך זו? על כך משיב ה'חפץ חיים' בדרך משל לראובן שהיה ערב להלואה שלקח שמעון, סך כמה מאות או אלפי שקלים. אם ראובן יראה ששמעון עומד לעשות בכסף זה עסקה שנראית ככושלת, וברור לו שהיא תיכשל, האם לא יעשה מאמץ וינסה בכל כוחו למנוע משמעון לעשות זאת? ודאי שכל אדם יעשה זאת, כדי למנוע מימוש של ערבותו להלואה.
ממשיך ה'חפץ חיים' במתק לשונו וכותב: "וכן נמי בעניננו, צריך האדם לדעת, דאם יכול למנוע את חבירו מאיזה עוון על ידי הוכחה וכדומה, או את אנשי עירו, והוא מתעצל מזה, יתפש לעתיד לבא באותו עוון, וכמו שאמרו חז"ל: כל מי שיש בידו למחות באנשי ביתו ואינו מוחה נתפס על עוון אנשי ביתו. באנשי עירו ואינו מוחה נתפס על עוון אנשי עירו. לכל העולם כולו ואינו מוחה נתפס על כל העולם כולו".
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
