הבית של התנ"ך

ללמוד מקרא באימה

במסכת סופרים (פרק טז הלכה ג) נאמר שמתוך כלל התורה, את המקרא מסר הקב"ה לישראל בהתגלות של אימה ופחד:

"תני ר' חנינא בר פפא: "פנים בפנים דבר ה'" - "פנים" - תרי (=רומז על שתי פנים שהתגלו לישראל במתן תורה). "בפנים" - תרי (=רומז על שתי פנים נוספות), הא ארבעה אפין: פנים של אימה למקרא, פנים בינוניות למשנה, פנים שוחקות לתלמוד, פנים מסבירות לאגדה".

בהתאם לכך נאמר בפסיקתא דרב כהנא (פיסקא יב, כה):

"אמר רבי חננא בר פפא: נראה להם הקדוש ברוך הוא פנים זעופות, פנים בינוניות, פנים מסבירות, פנים שוחקות. פנים זועמות למקרא – כשאדם מלמד את בנו תורה צריך ללמדו באימה. פנים בינונית למשנה. פנים מסבירות לתלמוד. פנים שוחקות לאגדה".

הנצי"ב: לא רק בקיאות בתנ"ך

בהקדמה לפירושו על השאילתות כותב הנצי"ב:

"דזה ברור... במשמעות המדרש, דתלמיד חכם צריך להיות זריז בכ"ד ספרים, שאין הכוונה, שיהיה בקי בהם בלי פשוט קמטי המקרא, דבזה אין בו מעלה לחכמתו, אלא הכוונה, שהתלמיד חכם צריך שיהיה זריז לדעת היאך לפשט הכתובים, ולהשכיל מהם חכמות ומוסרים ומידות טובות, לפי הנדרש ממנו באותה שעה. וכל אחד לפי ערך חכמתו כך הרגשתו בכתבי הקודש".