הבית של התנ"ך

רוח הקודש חורגת מן הסדר ההיסטורי

בפרקי ספר דניאל מופיע אי סדר מבחינה כרונולוגית: פרק ז חוזר לאחור אל ימי בלשאצר מלך בבל, למרות שבפרק הקודם כבר סופר על ימי דרייוש מלך פרס. במדרש בראשית רבה (פרשה פה) מבואר שהשינוי מסדר ההיסטוריה נובע מכך שרוח הקודש עומד, למעלה מסדר זה : "ודכוותה [=דוגמא נוספת לשינויים בתנ"ך מן הרצף ההיסטורי]: ...ודריוש מדאה (שם ו, א) והן הן בשנת שלש (שם ח, א), ר' הונא בשם ר' אחא [אמר]: כדי שלא יאמרו דברי פיוטין הוא כדי שידעו הכל שאמרו ברוח קודש, רבנין אמרי: כדי ליסרוג [=ללמד] על הספר כלו שאמרו ברוח קודש".
כלומר היה חשש שיאמרו שספר דניאל נכתב מתוך מבט אנושי על התקופה ולכן חשוב היה באופן מכוון ליצור שינוי מתמיה מן הסדר הכרונולוגי כדי שיזכרו שספר הזה נאמר ברוח הקודש בלבד. רש"י ועץ יוסף על המדרש מבארים שספרי פיוטים, כלומר ספרי חולין מתאמצים להביא את הדברים על פי סדרם ההיסטורי. אולם לרוח הקודש יש שיקולים אחרים.

התנ"ך מביא לידי ענווה

בת עין (לר' אברהם דוב מאבריטש, תלמיד המגיד ממזריטש, דרושים לשבועות):

"איתא בגמרא כל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקדוש ברוך הוא שם אתה מוצא ענוותנותו דבר זה כתוב בתורה וכו'. ולכאורה קשה שבתחלה אמר כל מקום הוא כלל בכל התורה ואחר כך פרט רק בשלשה מקומות אלו. ונראה לומר על דבר זה: דהנה הבורא ברוך הוא השרה שכינתו על הר סיני שהוא נמוך שבהרים שאין הבורא ברוך הוא משרה שכינתו שהוא גדולתו רק במקום שיש שם מקודם בחינת ענוה, כמאמר הכתוב: 'אני אשכון ואת דכא'. ועיקר הסיבה המביאה לידי בחינת ענוה הוא לימוד התורה נביאים כתובים שהוא חוט המשולש ולא במהרה ינתק ואדרבה הוא מחזק את האדם לבא לדבקות ה' היינו שבחינת ענוה קובע מקום אצלו ומזה יבא להשראת השכינה שהוא דבקות ה'. וזהו כל מקום שאתה מוצא גדולתו פירוש כשאתה מוצא גדולתו הוא השראת שכינתו ית' שהוא גדולתו של הבורא ברוך הוא מסתמא היה שם בתחלה ענוותנותו היינו בחינת ענוה ושפלות וזהו שם אתה מוצא ענוותנותו. ודבר זה אינו יכול לבא רק על ידי תורה שבכתב ונביאים וכתובים".