הבית של התנ"ך

אין מלהוציא מקראות מרכזיים מדי הפשטות הגמורה

באגרות חזון איש (א רט) הגיב למי שטען שגם כשכתוב שבני ישראל עבדו עבודה זרה, אין הכוונה כפשוטו, אלא שהיתה להם ירידה מסויימת בעבודת ה' בלבד. ועל כך הגיב:

"הדברים הארוכים המחזיקים את האופי הכללי לא ניתנו לזוז אותם מהפשטות הגמורה. רק דברים בודדים מתפרשים לפעמים בנטיה מפשוטן... ואם באנו לעקם כתובים מפורשים כאלה נכרתה אמונה, כי להגות הגיון אין קץ, ואם הענין הוא הפך מפשטו, היו הראשונים שוקדים על זה והיו מבארים אותם...

המקראות המפורשות (שופטים ב) אומרים גלויות שעבדו עבודה זרה ממש, ואם הדברים המפורשים האלה אינן מספיקות על הוראה מוחלטת שעבדו עבודה זרה, כבר אבד האדם את שפתו בבואו לספר על עובדה קימת של עבודה זרה. כי כל מה שהפה יכול לדבר לא יספיק, ונטולה סגולת הסיפור מלשון מדברת...".

הנצי"ב: לא רק בקיאות בתנ"ך

בהקדמה לפירושו על השאילתות כותב הנצי"ב:

"דזה ברור... במשמעות המדרש, דתלמיד חכם צריך להיות זריז בכ"ד ספרים, שאין הכוונה, שיהיה בקי בהם בלי פשוט קמטי המקרא, דבזה אין בו מעלה לחכמתו, אלא הכוונה, שהתלמיד חכם צריך שיהיה זריז לדעת היאך לפשט הכתובים, ולהשכיל מהם חכמות ומוסרים ומידות טובות, לפי הנדרש ממנו באותה שעה. וכל אחד לפי ערך חכמתו כך הרגשתו בכתבי הקודש".