שאלה ששאלה אותי מורה לקראת חג שבועות

האם טוב לדבר עם בנות צעירות על הנושא של התורה והמצוות. על כך שהקב"ה נתן לנו את התורה שמלאה במצוות ואנחנו כעם ישראל שקיבלנו עלינו את התורה מקיימים את המצוות כדרך חיים. איך החיים שלנו היו נראים ללא המצוות וקיומם? התורה היא בעצם ספר ההוראות לחיים כמו להבדיל: כשקונים לדוגמא מכונת כביסה חדשה- אם לא נפעל על פי ההוראות המכונה לא תעבוד.

תשובה

בגדול, בנות צעירות לא צריכות הוכחות לאמונה ולקיום מצוות. בצורה טבעית זה נמצא אצלן  ולכן לא הייתי מתעסק הרבה עם משל מכונת הכביסה. עלינו לחשוב איך לחבר אותן למצוות ולתורה.

אפשר ללכת בדרך שהלכת ולנסות לדמיין איך נראים החיים ללא התורה, אך כמובן, כתמיד, טוב יותר לרגש אותן בדרך החיובית והייתי פותח בחיובי ורק אח"כ אם נשאר זמן לדבר גם קצת על דרך השלילה.

בדרך החיוב הייתי מספר על הגעגועים למתן תורה ופעולתו כמפורט להלן:

הגעגועים ההכנות וההתרגשות לקראת מתן תורה

עוד במצרים ידעו ישראל שהם עתידים לצאת ולעבוד את ה' . ה' גילה למשה ש"תעבדון את האלוקים על ההר הזה" - מקום הסנה - הוא הר סיני עפ"י חז"ל.

"ועצי שטים מאין היו להם במדבר?  פירש רבי תנחומא:

יעקב אבינו צפה ברוח הקודש, שעתידין ישראל לבנות משכן במדבר, והביא ארזים למצרים ונטעם, וצוה לבניו ליטלם עמהם, כשיצאו ממצרים (רש"י חומש שמות כ"ה, ה)

יעקב אבינו שתל ארזים במצרים ואמר שכשיצאו יקחו אותם עימהם כדי שיוכלו לעבוד את ה' עימם.

כולם מצפים ומחכים. סופרים את הימים מתי כבר יגיע היום (מעין ספירת העומר שלהם למתן תורה).

הערה: מידי פעם כאשר סופרים את העומר ראוי להזכיר גם אנו כמה אנו מצפים למתן תורה וכדברי ספר החינוך על מצות ספירת העומר (מצוה רע"ג). הציפייה הזו בונה אצל הילדים את היחס המיוחד למאורע המרגש.

כבר ההליכה מרפידים, כאשר שמעו שהולכים להר סיני – כבר היתה "בתשובה".

ויסעו מרפידים -  למה הוצרך לחזור ולפרש מהיכן נסעו, והלא כבר כתב שברפידים היו חונים, בידוע שמשם נסעו?
אלא להקיש נסיעתן מרפידים לביאתן למדבר סיני.  מה ביאתן למדבר סיני בתשובה, אף נסיעתן מרפידים בתשובה: (רש"י שמות פרק י"ט פסוק ב')

איזו התרגשות - הולכים אל המקום שבו נקבל את התורה.

כניסת ישראל למדבר סיני:

 ויחן שם ישראל -  כאיש אחד בלב אחד (רש"י שם, פסוק ג').

 כבר בשעת ההגעה לשם, התמלאו בחשק לעשות טוב. ודאי כל אחד חשב לעצמו מה עוד הוא יכול לעשות טוב. הילדים חשבו למי נוכל לעזור, אולי יש איזו אשה חולה שנעזור לה, אולי יש מישהו פצוע (מהמכות של השוטרים המצרים) ונביא אותו למתן תורה (בסוף כולם התרפאו כדברי חז"ל, אך ודאי שכל אחד רצה לדאוג שכולם יבואו למתן תורה). כולם כל כך מצפים למתן תורה ורוצים לשמוע על המצוות שיגרמו להם להיות עוד יותר טובים שהרי הקב"ה הוא ברא את העולם והוא יודע מה הכי טוב.

בב' בסיון  משה עולה להר לשמוע את דבר ה'  ויורד מההר ומביא להם את דברי ה' שה' בחר בהם להיות עם סגולה - אוצר חביב שיצטרכו לקיים מצוותיו ובכך להאיר לעולם כולו ולהראות לכולם דוגמא של מעשים טובים וישרים. מיד ענו  כל ישראל: "כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה" (שמות י"ט, ח') עוד לפני שהם שמעו את המצוות. ברור לעם ישראל שהמצוות שה' ייתן להם הם טובות. ולכן עוד לפני ששמעו מה המצוות הסכימו לעשות כל מה שה' יצווה (גם אם אנו לא מבינים את טעם המצווה ברור לנו שהיא הדבר הטוב ביותר לנו ולעולם כולו).

בג' בסיון ה' אומר למשה שהוא ידבר עימו והם ישמעו ממשה. חז"ל אומרים (רש"י פסוק ט')) שמרוב געגוע לשמיעת דבר ה' לא רצו לקבל זאת וביקשו שה' בעצמו ידבר עימם – "רצוננו לראות את מלכנו":- איזו ציפייה. איזה חשק לקבל את התורה והמצוות.

ה' מסכים, אך צריכים ימי הכנה - שלושת ימי הגבלה. ימים של הכנות - נקיון וטהרה של בגדים ויחד עם זה מטהרים את הלב. מתרחקים מעיסוקים של העולם הזה וכל הזמן רק חושבים מה לעשות יותר טוב. , ללמוד עוד ולחזור על המצוות שכבר ניתנו במרה (שבת וכו'), לעזור לשכנים, להשלים עם חברים, לשלם חובות, להחזיר אבידה שמצאתי וכו'

אנו לא יודעים מה בדיוק היה שם, אך ננסה לדמיין. נניח שאיש אחד עבר בריצה ליד יתד האוהל של חברו והבגד שלו נקרע קצת. הוא מבין שהוא עצמו לא נזהר וממשיך בדרכו, אך בעל האוהל יוצא וקורא לו, היי, מה קרה לך? נתקלת ביתד של האוהל שלי? אני ממש מצטער, אולי אשלם לך על הבגד שנקרע או שתביא לי שאתקן לך? אך השני משיב: מה פתאום, אני אשם ולא אתה. מה פתאום, אתה רוצה לשלם לי כסף שלא מגיע לי, בדיוק לפני מתן תורה. האם אתה רוצה שאקח כסף שלא מגיע לי? חס וחלילה. ובעל האוהל מתעקש: כיצד אתה חושב שאעמוד לפני ה' כאשר בידי עבירה שלא סימנתי את היתד באופן בולט כראוי ואתה נתקלת בה? כל אחד רוצה שמעשיו יהיו טובים וישרים ולא תהיה לו שום עבירה. אפשר להמשיך ולספר, שאולי ויכוח כזה יכל להימשך עד שהגיעו אל שר האלף, ואם הוא לא ידע מה לענות הדיון הגיע לשר המאות ולשר החמישים והעשרות ואולי אף למשה רבנו עצמו. (אני מדגיש לתלמידים שאני לא יודע את סוף הסיפור כי באמת זו היתה רד דוגמא ואנו לא יודעים מה בדיוק היה שם).

כך נסביר את המושג טהרה . טהרת הלב שרוצה לעשות טוב.

ישראל כל כך רוצים לשמוע כבר את דבר ה' ולהתקדש. אולי אפילו ירצו לעלות על ההר ולכן ה' מזהיר אותם שוב ושוב שלא לעלות להר הקדוש שלא ימותו כי ה' יודע כמה שהם רוצים להתקדש ולכן צריך אזהרה כפולה (כמפורט בפסוקים).

ניתן להסביר כאן את המושג שלושת ימי הגבלה מלשון גבול.

ישנה אפשרות להוסיף ולספר על בניית המזבח בה' בסיון עפ"י רש"י פרק י"ט פסוק י"א, אולם נראה יותר להסביר כרמב"ן שבניית המזבח היתה לאחר מתן תורה ואז לא נביא אותה כאן. אם הלטנו להביא כרש"י נספר כי בה' בסיון משה בנה מזבח ושנים עשר מצבה והקריב קרבנות עולה ושלמים והעם טבלו והוא הזה עליהם מהדם לטהר אותם (כמפורט בפרק כ"ד).

מתי כבר יגיע היום שיקבלו את התורה?

לאחר שלשה ימי הכנה מגיע הרגע המרגש. ההר עם הערפל. קולות וברקים וקול שופר.

שוב אזהרת ה' להזהיר את העם שכל כך מתרגשים שלא בטעות מישהו יעלה על ההר.

ה' אוהב כל יהודי ולא רוצה שמישהו בטעות ימות.

משה יורד. כולם בציפיה - שקט גדול וציפייה של כולם לשמוע את דבר ה'. אפילו בע"ח שתקו.

עשרת הדברות ופעולתן על השומע

והנה ה' מתחיל לדבר וכל דיבור של ה' אינו כדיבור של האדם. זה דבר ה' שנכנס בתוך הנשמה עמוק עמוק , חודר ומשפיע.

רס"ג אומר שבעשרת הדברות רמוזים כל תריג מצוות. שמעתי פעם פירוש שכאשר יהודי שמע את הדברות - דבר ה' הישיר כ"כ חדר בו עד שזה השפיע לכל דבר שקשור למצוה ומימלא זה בעצם כל תריג מצוות שהרי כולן רמוזות בעשרת הדברות.

ננסה קצת להרחיב בזה. בכל קבוצת גיל, צריך לראות על איזו מצוה כדאי להתמקד ולהדגים זאת. ודאי שלא צריך להעמיס את כל הדוגמאות בשיעור אחד.

כששומעים אנוכי ה' אלוקיך פתאום כל אחד מרגיש כמה שהוא מאמין בה' וכמה שהוא אוהב את ה' ומתמלא ביראת ה' . מייד נהיה לו חשק לשמוע עוד ועוד בקול ה'. (מובא בחסידות כי בתוך הדיבור הראשון נכללים בעצם כל מצוות עשה המקרבות אותנו לדבקות בה', ובתוך הדיבור השני "לא יהיה לך" נכללים כל מצוות לא תעשה המרחיקות אותנו מהדבקות בה')

כאשר שומעים לא יהיה לך זה לא רק זהירות מלהשתחוות לפסלים אלא התרחקות מכל דבר שיכול להרחיק אותי מאהבת ה' וכו'

עפ"י הדעה שמהדיבר השלישי משה השמיע לעם – נאמר לילדים כך: אחרי 2 דיברות ישראל כבר כל כך התרגשו והזדעזעו עד כדי שהתמלאו ביראת ה' ורעדו וכבר לא יכלו להמשיך. ופנו אל משה שהוא ידבר עימם את מה שה' יגיד לו (כמו ההצעה הראשונה) ומהדיברה השלישית ה' דיבר והם שמעו שהוא מדבר עם משה אך לא יכלו להבין מה ה' אומר ומשה היה זה שהעביר להם את הדברים (שמות י"ט, י"ט וברש"י). אולם בחוברות הדרכה של ת"ת מורשה לחומש שמות – ההמלצה היא לא להסביר כדעה זו לילדים הצעירים, אלא כמו הפשט ששמעו את כל הדיברות מאת ה'.

כאשר שומעים לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא זה מעורר את השומע להזהר להזכיר את שם ה' ובכלל לדבר רק בקדושה , רק בברכות ובתפילה ולא ח"ו לדבר עם הפה דברים רעים. לא רק לא להשבע בשם ה' לשקר אלא בכלל לא להוציא שקר מהפה. אחרי ששומעים מפי ה' - כל ילד שעמד שם התמלא בחשק לדבר וללמוד תורה ולא ח"ו לדבר עם הפה דיבורים לא ישרים. הדיבור של ה' פועל עלינו.

כאשר שומעים זכור את יום השבת לקדשו - נהיה לכל ילדה וילד חשק לשמור את השבת, לשיר שירים של שבת, להקשיב לקידוש, להתפלל ולהודות לה' שנתן לנו את השבת, ולדאוג שלכולם יהיה נעים בשבת ובנוסף, כאשר שומעים ש"לֹא-תַעֲשֶׂה כָל-מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ, עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ, וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ", מייד מבינים שלא רק בשבת עבדך ואמתך צריכים לנוח אלא חודרת בך ההבנה שאתה צריך תמיד לדאוג לעבדים שלך שירגישו נח ולא להתאכזר אליהם שהרי גם אתה היית עבד במצרים. אתה פתאום גם מבין את המשמעות של שמירת השבת שבזה אתה מעיד על בריאת העולם בששה ימים וכו'

כאשר שומעים כבד את אביך ואת אמך - מתמלאים ברצון להכיר תודה להורים. מייד לכל אחד מתחשק ללכת להורים שלו ולתת להם נשיקה וחבוק, להביא להם כוס מיים ולשמוע בקולם. אך לא רק להורים אנו צריכים להכיר תודה. גם לאחים גדולים, למורים שלנו, לחברים שלנו, אנו מתמלאים בחשק לכבד גם כל אדם.

לא תרצח - אחרי ששמענו מפי ה' כמה נורא לרצוח. אין לאף אחד שום מחשבה להרוג את חברו אך לא רק לא להרוג אלא הדיבור משפיע שאפילו לא נרצה להזיק לחברנו וגם שלא נפגע בו ונעליב אותו (המלבין פני חברו כאילו שפך את דמו). וייתכן שאף ניזהר יותר שלא להרוג או להזיק אפילו לחיות.

לא תנאף - כאשר ישראל שומעים על האסור לקחת אשה של מישהו אחר זה משפיע תרחק מאוד מהעבירה והוא מבין עד כמה העבירה הזו חמורה. כל אחד מבין את החשיבות של המשפחה שלו.

לא תגנוב - כמה ילד מצטער כאשר נעלם לו דבר השייך לו. אך אפילו לא נשתמש בלי רשות במשהו של אחר. אם מצאנו אבידה נעשה הכל כדי שבעליה יוכלו לקבלה חזרה.

לא תענה ברעך עד שקר - כמה זהירות מלקלקל בדבורנו.

לא תחמוד - זהירות מלקחת דברים של אחרים עד כדי כך שאפילו לא לתכנן בראש כיצד אשכנע אותו שיתן לי וימכור לי את החפץ שלו

במידה ונספר כך על הציפייה הגדולה וההשפעה הגדולה של מתן תורה - נראה לי שזהו הסיפור הטוב ביותר שיחזק את החיבור לתורה ולמצוות.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.