איך מלמדים תנ"ך?
ברצוני לתת רקע קצר המסביר את הגישה שעל פיה אני מלמד חומש, גישה שבנויה על שנים רבות שבהן קיבלתי הדרכה ממלמדים ותיקים ומנוסים, ותחושתי היא שגישה זו נותנת הרבה עוצמות לתלמידים ומקנה להם אהבת תורה ויראת שמיים אמיתית:
הלימוד לילדים צעירים הוא קודם כל על פי הפשט. ילד צריך לדעת את הפשט, בלי דילוגים. אנו קוראים כל פסוק בכיתה.
אך, עלולה להיות תקלה בדבר. אפשר ללמוד את כל חומש בראשית בלי להבין את גדולת אבותינו ולהגיד שאנו לומדים רק את הפשט. לימוד כזה, שאינו חי את מה שחז"ל מסבירים לנו על גדולת האבות, הוא לימוד מרוקן מהחיות האמיתית. על כן, אנו מקדימים ומביאים מדברי חז"ל מדרשים, וכן מסבירים את הפסוקים לפי פרשנים אשר מסבירים את גדולת האבות באופן המתאים לנפשם הצעירה של ילדינו.
(שמעתי פעם על רב חשוב שהיה במסיבת סיום ספר יהושע והילדים הראו בקיאות גדולה בספר. כשיצא מהמסיבה היה מוטרד מאוד והסביר למי ששאל אותו: הם ידעו מצויין את הפסוקים, אך ניכר היה שהם בכלל לא יודעים מי זה יהושע? האם יהושע היה לוחם אמיץ וגיבור שיודע לתכנן קרבות מוצלחים ולכבוש עמים אחרים? לא ולא ! יהושע הוא קודם כל תלמיד חכם, תלמיד משה, דבק בתורתו ומשנן דברי רבו, מסדר את ספסלי בית המדרש. יהושע הוא איש שדואג לעם ישראל במסירות נפש. יהושע מושיב את העם ללמוד בכל הפסקה בלחימה, כי הוא איש של תורה. אם נלמד את כל הספר בלי הבנת דמותו – אנו חוטאים לאמת שבסיפור. מחסירים את העיקר, ואז אכן צודקת שרת החינוך שאמרה לפני כמה שנים שצריך להוציא את ספר יהושע מתוכנית הלימודים, כי הוא מלמד כיבוש ואלימות).
איזה מדרשים אנו מביאים ואיזה לא?
אנו מביאים מדרשים המדגישים את היושר והטוב של האבות, את מידותיהם הטובות, את השגחת ה' וטובו של ה' לברואיו. (לעיתים אנו מרחיבים את המדרש ונותנים דוגמאות מעולמם של הילדים, אם כי, צריך לעשות זאת בזהירות רבה וללא המצאת פירושים חדשים, שאין להם מקור).
אנו משתדלים שלא להרבות במדרשי פליאה וניסים, ומעדיפים להדגיש את המאמץ וההשתדלות. כך אנו משתדלים לקרב את הדברים לעולמם של הילדים (קשה יותר לנסות להידמות לצדיק, אם אצלו הכל בניסים. אין לנו סיכוי).
אנו ממעיטים לספר על רשעותם של אנשים, ולא אוהבים להיכנס לפרטי מדרשים על רשע. נפשם של ילדים צעירים רכה וטהורה ועיסוק מרובה ברשעה – אינו בריא להם. מסיבה זו, התחלנו ללמוד על החסד והטוב של אברם כהדרכת הרב צבי יהודה זצ"ל ואילו את פרשות בראשית ונוח למדנו בקצרה בלבד בשיעורי פרשת שבוע.
גם כאשר מספרים מדרש, חשוב לשים לב מה להדגיש במדרש. לדוגמא ניתן להביא את הסיפור על שבירת הפסלים ולספרו רק באופן טכני ולהעביר לתלמידים מסר של אלימות, כעס, ורמאות. אך אנו משתדלים להדגיש כמה אברהם רצה לעזור לבני אדם, וכמה כאב לו שאנשים נותנים אוכל לפסלים במקום לתת אותו לעניים. אברהם תמיד היה משתדל לעזור לבני אדם, לעשות "צדקה ומשפט" (פרשת וירא). אם שמע מישהו בוכה הלך לעזור לו. אם שמע על חולה הלך לבקרו. אברהם הסכים להחליף את אביו בחנות, כי הוא כל כך אהב לעזור ולכבד את אבא, אך מצד שני, אברהם קווה שלא יצטרך למכור, וניסה לשכנע אנשים שזה מגוחך להשתחוות לפסל. לבסוף הוא ניצל את ההזדמנות ושבר את הפסלים שלא מטיבים לאף אחד (כלשון המדרש "על שלא היטבתם") וקווה שאבא שלו יבין על ידי כך איזו רמאות גדולה זו (תרח הוא המרמה ולא אברם שרוצה רק לומר לאביו שלא ייתכן שהפסלים יריבו ויכו זה את זה, כי פסלים לא יכולים לעשות כלום).
איננו באים ח"ו להכחיש מדרש, ואם ילד מספר מדרש, שלא רציתי להביא, בד"כ, אני מתייחס ומלמד אותו, כיון שדברי חז"ל קודש הם,. מאידך, אנו מעדיפים שמדרשים מסויימים יפגוש הילד בהיותו יותר מבוגר, ובשל לעכל את דברי המדרש.
דוגמאות נוספות: בירידה למצרים אנו נביא את דברי הנצ"יב שאברם מכר את כל רכושו לפני שירד, כי כ"כ רצה להישאר בארץ. פירוש זה מחזק אצלנו את האהבה לארץ. נביא גם את המדרש שבבתי המלון בדרך סמכו על אברם ונתנו לו בהקפה, וכשחזר פרע הקפותיו. מדרש המבליט את הישרות של אברם שכולם סומכים עליו. מאידך, לא נביא את המדרש ששרי הוחבאה בתיבה.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
