הקדמה:

עמידתו של איוב בנסיונות ותגובתו הנחרצת, הביאו את הקב"ה בשנית ללמד זכות על איוב בפני השטן,

ואף הטחת אשמה בו "ותסיתני בו לבלעו חנם". דבר שהעיר את השטן לשוב ולקטרג ולבקש לנסות את

איוב בנסיונות כבדים יותר.

חלוקת הפרק:

א'. דברי ה' לשטן אחר עמידת איוב בנסיונות הראשונים.

ב'. תגובת השטן לדברי ה' ותשובת ה'.

ג'. הנסיונות ותגובת איוב.

ד'. הופעת הרעים.

א'. א'. "ויהי היום ויבואו בני האלוקים להתייצב על ה' ויבא גם השטן...".

     ב'.  "ויאמר ה' אל השטן אי מזה תבא...".

     ג'.   "ויאמר ה' אל השטן השמת לבך אל עבדי איוב כי אין כמוהו איש תם וישר ירא אלוקים וסר מרע

             ועודנו מחזיק בתומתו   ותסיתני בו לבלעו חנם".

כאן שב ה' להתפאר בבחיר יצוריו איוב, וללמד על איוב זכות כבפרק הקודם, ואף להוסיף "ועודנו מחזיק בתומתו",

על-אף הנסיונות הקשים, דבר הגורר הטחת אשמה בשטן "ותסיתני בו לבלעו חנם".

ב'. ד'.   "ויען השטן את ה' ויאמר עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו".

     ה'.   "אולם שלח נא ידך וגע אל עצמו ואל בשרו אם לא על פניך יברכך". (לשון הפוכה)

משמעות: השטן מבקש פעם נוספת לנסות את איוב בנסיונות קשים יותר. דבר השכנוע של השטן מתבססים על נימוק

               חריף – אנוכיותו של אדם. לדבריו צר לאיוב על אובדן בנים ורכוש, אך כל עוד לא נפגע איוב בגופו,

               תשמר תומתו ומוסריותו, ומאידך בשעה שיפגע בגופו תיפסק יראת ה' שבו.

            "ויאמר עור בעד עור וכל אשר יתן לאיש יתן בעד נפשו". (ד')

משמעות: כשאדם הרוצה להכות אחר בפניו, המוכה מתגונן בנשיאת ידיו והסתרת פניו מול התוקף, כשברור לו שידו

              תפגע ובכך ינצלו פניו מהמכה. כך איוב לדעת השטן נשמרת תומתו, אף שנפגעו בניו וכל רכושו.

תגובת ה' לדברי השטן.

      ו'.   "ויאמר ה' אל השטן הנו בידך אך את נפשו שמור".

            הרשות נתנה לשטן לפגוע פיזית באיוב, אך בהסתייגות אחת לבל תפגע נפש איוב. "אך את נפשו שמור"

ג'. הנסיונות הנוספים ותגובת איוב.

     ז'. "ויצא השטן מאת פני ה' ויך את איוב בשחין רע מכף רגלו עד קדקדו".

    ח'. "ויקח לו חרש להתגרד בו והוא יושב בתוך העפר".

               א'. כדרך האבלים.              ב'. להקל על השחין שבגופו.

    ט'. "ותאמר לו אשתו עודך מחזיק בתומתך ברך אלוקים ומות".

    י'.  "ויאמר אליה כדבר אחת הנבלות תדברי גם אם הטוב נקבל מאת האלוקים ואת הרע לא נקבל...".

משמעות: השטן אחר קבלו את הרשות מאת הקב"ה, מכה את איוב בשחין רע בכל גופו, אך אם אין די בכך

              פוסע השטן להכשילו בדרך היחידה שנותרה בכך, שמסית את אשת איוב להכשיל את בעלה איוב.

              אם-כן גם המשענת האחרונה שנותרה לאיוב בבית אשתו הנמשלת כדברי חז"ל כגופו, מנסה להכשילו:

              "ברך אלוקים ומות" (ט') במשמעות קלל את ה' ומות.

תגובת איוב.

"ויאמר אליה כדבר אחת הנבלות תדברי" (י')

סיום הקטע.

"בכל זאת לא חטא איוב בשפתיו" (י')

  בשפתיו לא חטא, אבל בליבו חטא. (רש"י)  הרהורים החלו להתעורר, שכל הסבל בחינם.

רש"י:   בשפתיו, אבל בליבו חטא.

מצודות: אם כי נלקה בגופו ומצא מסית (אשתו), מכל מקום לא חטא בשפתיו, לברך את ה' כאשר הסיתתו אשתו.

אב"ע:   להורות כי עוד יחטא בשפתיו ויוציא מפיו מילים מרוב צערו.

            מכאן: יש הסוברים שאיוב נכשל וחטא כשהחלו ההרהורים לעלות בליבו, שכל הסבל בחינם. (רש"י)

                     ויש הסוברים כי איוב על-אף היסורים והסתת אשתו, לא נכשל ולא מעד לעת עתה. (מצודות ואב"ע)

ד'.  הופעת הרעים ותגובתם.   

     י"א. "וישמעו שלושת רעי איוב את כל הרעה הזאת הבאה עליו ויבואו...".

     י"ב. "וישאו את עיניהם מרחוק ולא הכירוהו וישאו קולם ויבכו ויקרעו איש מעילו ויזרקו עפר על ראשיהם...".

     י"ג. "וישבו אתו לארץ שבעת ימים ושבעת לילות ואין דובר אליו דבר כי ראו כי גדל הכאב מאוד".

     י"ד. "אחרי כם פתח איוב את פיהו ויקלל את יומו".

     קורות איוב מגיעות לרעיו, אשר באים מרחוק ונוהגים אף הם כאבלים, אך מרוב כאב נאלמו במשך שבעה ימים

     ושבעה לילות. דבר שגרר את איוב לפתוח במונולוג על מר גורלו, ועל שמוטב היה שלא נברא ומשנברא מוטב

     היה שימות, כי רק במוות יבא הקץ ליסוריו.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.

לעלוי נשמת רבקה חיה בת מרסל מסודי