הקדמה - איוב עד כאן עמד בשלושה נסיונות.
א'. פגיעה ברכוש.
ב'. מות הבנים.
ג'. פגיעה בגופו והתמודדות בהסתת אשתו - "ברך אלוקים ומות".
קורות איוב מגיעות לרעיו אשר באים ממרחק, אך מול תקוותו מהם למעט נחמה בצערו, ישבו רעיו במשך שבעה ימים ושבעה לילות בלי שאמרו דבר וכאשר לא יכל עוד לשאת יותר, פתח במונולוג על מר גורלו ותוכן נאומו הינו, שמוטב שלא היה נברא ומשנברא מוטב היה שימות, כי רק במוות יבוא הקץ ליסוריו.
נושאי הפרק.
א'. פסוקים ב'-ט' - איוב מקלל את יום הולדתו וליל עיבורו.
ב'. פסוקים י'-י"ט - טוב המוות מהחיים.
ג'. פסוקים כ'-כ"ה - למה ה' נתן חיים למעונים ביסורים.
פרק זה הינו הפרק של התלונה הבסיסית של איוב.
א'. פסוקים ב'-ט': קללת יום הולדתו וליל עיבורו.
א'. "ויען איוב ויאמר"
ב'. "יאבד יום אוולד בו והלילה אמר הורה גבר".
ג'. "היום ההוא יהיה חושך... ואל תופע עליו נהרה"(אור)
ד'. "יגאלוהו חושך וצלמוות תשכון עליו עננה..."
ה'. "הלילה ההוא יקחהו אופל(חושך) אל ייחד בימי שנה..."
ו'. "הנה הלילה ההוא יהיה גלמוד אל תבוא רננה בו".
ז'. "יקבהו אוררי יום העתידים עורר לויתן".
ח'. " יחשכו כוכבי נשפו יקו-לאור ואין ואל יראה בעפעפי שחר".
ט'. "כי לא סגר דלתי בטני ויסתר עמל(ייסורים)מעניי".
תחילת נאומו מקלל איוב את יום הולדתו ואף את הלילה בו נוצר על-ידי הוריו. אותו יום ואותו לילה,
יהיו מקוללים מפני שלא נמנע בהם הווצרותו ולידתו, אשר המה הביאו עליו את היסורים.
היום והלילה יהיו נתונים אף לקללת המכשפים ואף לאלה היודעים בכוח הכישוף לעורר לויתן מרבצו,
כדי ללכדו מלב ים. "יקבוהו אוררי יום העתידים עורר לויתן".
ב'. פסוקים י'-י"ט: "טוב המוות מהחיים".
י'. "למה לא מרחם אמות מבטן יצאתי ואגווע".
יא'. "מדוע קדמוני ברכיים ומה שדיים כי אינק".
יב'. "כי עתה שכבתי ואשקוט ישנתי אז ינוח לו".
יג'. " עם מלכים ויועצי ארץ הבונים חורבות למו"(להם)
י"ד. "או עם שרים זהב להם הממלאים בתיהם כסף".
ט"ו. "או כנפל טמון לא אהיה כעוללים לא ראו אור".
ט"ז. "שם רשעים חדלו רוגז ושם ינוחו יגיעי כוח".
י"ז. "יחד אסירים שאננו לא שמעו קול נוגש".
י"ח. "קטון וגדול שם הוא ועבד חופשי מאדוניו".
י"ט. "למה יתן לעמל אור וחיים למרי נפש".
סכום: אחר שאיוב קלל יום הולדתו וליל עיבורו, עובר איוב לזעוק. כי מאחר וכבר נוצר, מדוע לא מת
בבטן אמו, או מדוע לא נולד כנפל ובמקום זאת קדמוהו ברכי אמו, כי אז היה נחסך ממנו צער החיים.
"כי עתה שכבתי ואשקוט ישנתי אז ונוח לו". (י"ג)
המוות הוא המוצא מהייסורים. בדומה לאסיר שאינו תחת עול נוגד, ובדומה לעבד חופשי מאדוניו.
"יחד אסירים שאננו לא שמעו קול נוגש". (י"ח)
ג'. פסוקים כ'- כ"ה: למה ה' נתן חיים למעונים ביסורים.
כ'. "המחכים למוות ואיננו ויחפרוהו ממטמונים".
כ"א. "השמחים אלי גיל ישישו כי ימצאו קבר".
כ"ב. "לגבר אשר דרכו נסתרה ויסך אלוה בעדו".
כ"ג. "כי לפני לחמי אנחתי תבוא ויתכו כמים שאגותי".
כ"ד. "כי פחד פחדתי ויאתיני ואשר יגורתי ובוא לי".
כ"ה. "לא שלוותי ולא שקטתי ולא נחתי יבוא רוגז".
אחר ששתי התלונות הראשונות נשאו אופי אישי, עובר איוב לתלונה השלישית הנושאת אופי כללי.
קטע זה מתחלק אף הוא ל-2 חלקים:
חלק א': מדוע אנשים מיוסרים באופן כללי.
חלק ב': חוזר איוב לדבר עליו (אישי).
טענת איוב, מדוע ה' מביא יסורים על האדם ומקיימו בחיים, והלא מוטב היה שאנשים שה' אינו חפץ
להטיב עימהם בחייהם, ימותו ולא יסבלו.
הערה: בקטע זה יש לשים לב למעבר בין תאור סבלו האישי ליסורי הכלל ופעמים המעבר הינו מתיאור
סבל הכלל (אופי כללי) לסבלו האישי, והטעם ברור כי סבלו ויסוריו אינם נחלתו בלבד, אלא
נחלת הכלל ומכאן המסקנה, כי תורת הגמול של ה' מעוותת מיסודה לכל האנושות.
(תופעה זו חוזרת ברבים מן הפרקים).
בתאור המייחלים למוות כפתרון לסיום הסבל שלושה שלבים:
א'. "המחכים למוות ואיננו" – מחכים למוות שיבא.
ב'. "ויחפרוהו ממטמונים" – אחר שחיכה לשווא, הוא פותח בחיפושים אחר המוות הגואל,
כמי שמחפשים מטמונים באדמה.
ג'. "השמחים אלי גיל" – השמחה עם השגת המטרה, גילוי האוצר – המוות.
חלק ב' בקטע - איוב חוזר לדבר על עצמו:
"כי לפני אנחתי..." (כ"ד).
"לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רוגז" (יסורים).
יסוריו של איוב רבים והמוות הינו המוצא לתום יסוריו.
סכום:
האם השטן הצליח להכשיל את איוב או לא?
ניתן לסכם ולומר כי איוב קילל את יומו, שזו אכן סטיה מסויימת מדרכו של איוב,
אך לא עשה את רצונו של השטן.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
