חלוקת הפרק:

פסוקים א'-ז'      -     אין טעם בזעקת איוב.

פסוקים ח'-ט"ז   -     התועלת בתפילה לה' העושה גדולות.

פסוקים י"ז-כ"ז  -     טובה גדולה למקבל יסוריו באהבה.

א'.   אין טעם בזעקת איוב.  (א' – ז')

       א'.  "קרא נא היש עונך                                        ואל מי מקדושים תפנה"

                אליפז שב להוכיח את איוב שאינו פונה לה', וכל זעקה שאינה מופנת לה', אין בה כל טעם.

       ב'.  "כי לאויל יהרג כעש  (כעס)                             ופותה תמיד קנאה"

   הרוגז והכעס אין בהם כל תועלת, ואף עלולים להרוג.

       ג'.  "אני ראיתי אויל משריש                                  ואקוב נוהו פתאום".

       ד'.  "ירחקו בניו מישע                                           וידכאו בשער ואין מציל".

       ה'.  "אשר קצירו רעב יאכל     ואל מצנים יקחהו       ושאף צמים חילם".

             אליפז, כהוכחה לדבריו שהתעלמות איוב מפניה לה' אינה מועילה, והתוצאה תהיה שאף ה' לא יגן  

             בעדו. מציין אליפז כי ראה במו עיניו אויל (רשע) משריש שורשים נטוע וחי בשלוה, אך במהרה

             ביתו התמוטט, ואף בניו יהיו רחוקים מתשועה בעוון אביהם,כשקצירו (תבואתו) של האויל יאכלו

             אחרים. ומכאן שכל הצלחותיו היו מדומות.

        ו'.  "כי לא יצא מעפר און                                      ומאדמה לא יצמח עמל".

        ז'. "כי אדם לעמל יולד                                          ובני רשף (חיצים) יגביהו עוף".

              מאחר וכבר ברור שהיסורים אינם צומחים מהאדמה, אלא נוצרים מהאדם עצמו, ועל-כן אם יש עמל (סבל)

              בעולם, בטוח שהאדם הוא הגורם ואף החיצים הנופלים מגובה רב ומזיקים, הם תוצאה של האדם.

ב'.   התועלת בתפילה לה' העושה גדולות.  (ח' – ט"ו)

       ח'.  "אולם אני אדרוש אל אל...".

               אחר הביקורת שב אליפז להציע מהי הדרך הנכונה, והיא הפניה לה'. אני במקומך, אני הייתי נוהג כך.

               מכאן עובר אליפז לתאר את גדולת ה', במטרה להוכיח לאיוב שיש בכוחו של הקב"ה להושיע את איוב.

                ובעיקר להוכיח את השגחת ה' בעולם ואת פעולותיו המקיימות והבונות.

       ט'.  "עושה גדולות ואין חקר                                    נפלאות עד אין מספר".

       י'.   "הנותן מטר על פני ארץ                                    ושולח מים עלפני חוצות".

      י"א. "לשום שפלים למרום                                        וקודרים (חלשים) שגבו ישע".

                ה' מגביה שפלים ומחזק חלשים.

      י"ב.  "מפר מחשבות ערומים                                      ולא תעשנה ידיהם תושיה".  

                מפר מחשבות ותחבולות חכמים להרע.

      י"ג.  "לוכד חכמים בערמם                                         ועצת נפתלים נמהרה".

               מפיל את עצת הערמומים, ומבטל כל עצה שאינה הגונה.

      י"ד.  "יומם יפגשו חושך                                           ובלילה יממשו כצהרים"

                רשעים אלה לכל מקום שיפנו ימצאו רק חושך, והצהרים יהיה להם כלילה.

      ט"ו.  "ויושע מחרב מפיהם                                        ומיד חזק אביון"

                בכוחו של ה' להציל חלש ועני מפיהם של הרשעים המדומים לטורפים.

     סיכום: בפסוקים אלה מטרתו של אליפז להוכיח את השגחת ה' בעולם, ואת פעולותיו הבונות. הצלת החלשים,

                הכשלת הרשעים והערמומים, דברים המורים על גדלות וצדקת ה' בעולם, ומכאן מסקנה שיש בכוחו

                של ה' להושיע את איוב.

ג'.  הטובה והתועלת למקבל יסוריו באהבה. (ט"ז – י"ח)

      ט"ז. "ותהי לדל תקוה                                              ועולתה תקפוץ פיה".

               פעולת ה' ברשעים, גרמה לתקווה לדל (לחלש) וכל העוולה והרשעות לא יצליחו.

       י"ז. "הנה אשרי אנוש יוכיחנו אלוה                         ומוסר שדי אל תמאס" 

                הואיל והכל בא בהשגחה, הנה אשרי לאדם אשר יוכיחנו ה' במשפט וביסורים, כי בזה ימורקו החטאים.

      י"ח.  "כי הוא יכאיב ויחבש ימחץ                             וידו תרפינה". 

                כי ביסורים מכאיב, אך בהן גם תועלת  שממרקין עוונותיו של האדם.                                                            

      י"ט.  "כשש צרות יצילך                                          ובשבע לא יגע בך רע". 

                גם אם יבוא עליך שש צרות, השביעית לא תפגע כך. כי לא תחשב הצרה.

        כ'.  "ברעב פדך ממוות                                           ובמלחמה מידי חרב".  

                בעת בו רעב בעולם ה' יצילך, ובעת מלחמה יפדך ה' מחרב האויב.

       כ"א. "בשוט לשון תחבא                                         ולא תרא משוד כי יבוא".  

                 בעת יתרבה לשון הרע, לא תירא, מהשוד והאבדון הבאים ע"י לשון הרע.

       כ"ב.  "לשוד ולכפן תשחק                                       ומחיית הארץ אל תירא".

                  לעת בו שודד לגזול, ובעת יתייקרו השערים (כפן), תשחק ותשמח כי לא תפגע,

                  ובעת יהיו חיות רעות לא תפגע.

       הערה:  אלה השש צרות שהוזכרו בפסוק י"ט, והשביעית היא "כי עם אבני השדה בריתך".

        כ"ג.  "כי עם אבני השדה בריתך                                     וחיית השדה השלמה לך".

                  אבני השדה המושלכים בשדה "בריתך" כעין כרת עמהם ברית, לבל יפגע וכמו שצרה זו השביעית

                  לא תחשב לצרה, כך שש הראשונות יעלמו (מצודות).דרך מליצה, כאילו חית השדה היא אנשי שלומך.

        כ"ד.  "וידעת כי שלום אוהליך                                         ופקדת נווך ולא תחטא".

                  בכל מקום שתהיה, תהא בטוח ושלם.

        כ"ה. "וידעת כי רב זרעך                                                  וצאצאיך כעשב הארץ".       

                  תדע שזרעך ירבה.

         כ"ו.  "תבא בכלח אלי קבר                                               בעלות גדיש בעתו".      

                   רק בעת זקנתך תבא, תאסף אל קברך. כגדיש מן השדה שיתייבש די צרכו, כן אתה ימלאו ימיך.

סכום:

מלבד מה שאמר אליפז לאיוב על-ידי החיזיון שראה, שאין צדיק בארץ אשר לא יחטא, רומז אליפז שאין

יראתו של איוב שלמה וטהורה, שהרי אינו פונה אל הקב"ה ומתוודה ומתחנן שישוב להטיב עימו אחר שייסר אותו, ומכאן המסקנה שייסורי איוב הינם תוצאה על חטאים, גם אם אינם גלויים לו. אך בתום היסורים הממרקים את החטאים ישוב כל הטוב לאיוב "וידעת כי שלום אוהלך",  "וידעת כי רב זרעך".

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.

לעלוי נשמת רבקה חיה בת מרסל מסודי