חלוקת הפרק:

פסוקים א'-י':        ייסורי רבים והמוות הוא התקווה.

פסוקים י"א- ל':     בגידת הרועים.

הקדמה: איוב ציפה שרעיו ינחמו אותו כמקובל, אך דברי אליפז לא רק שלא היתה בהם כל נחמה,

               אלא אף פגעו וגרמו לו לאכזבה ועוגמת נפש, בכך שנרמז לו שייסוריו הם תוצאה של חטאים.

 א'.  ייסורי רבים והמוות הוא התקווה:  (א'-י')

        א'.     -   "ויען איוב ויאמר".

       ב'.      -   "לו שקול ישקל כעסי                  והייתי (שברי) במאזניים יסעו יחד".

       ג'.       -   " כי עתה מחול ימים יכבד           על כן דברי לאו". (מגמגם)

                        כאבי איוב שוקלים יותר מחול הים.

       ד'.     -    "כי חיצי שדי עמדי                     אשר חמתם שותה רוחי...".

                       להדגשת גודל הכאב מוסיף איוב לתאר כי הפגיעה בו הינה כחיצים רווים ברעל.

       ה'.    -     "הינהק פרא עלי דשא                  אם יגעה שור על בלילו".

                       צעקותיו של איוב באות מחמת גודל מכאוביו, וכפי שפרא (חמור הבר) ושור אינם גועים

                       כשהם שבעים, כך אני איוב לא הייתי זועק אם לא הייתי סובל.

       ו'.    -      "היאכל תפל מבלי מלח                אם יש טעם בריר חלמות".(מר)

                        אדם אינו אוכל תבשיל ללא מלח (תבלינים).

       הערה:      בפסוקים ה'-ו' - בתיאור הפרא והשור (פסוק ה') ובתיאור מאכל תפל ישנם רמזים כלפי  הרעים

                                    במשמעות  אליפז אינו יכול לשפוט כי הוא שבע, ואינו חש את כאבו של איוב,

                                    ולכן דבריו תפלים, ובלי טעם כאדם האוכל מאכלים תפלים.

        ז'.    -      "מאנה לנגוע נפשי                     המה כדוי לחמי".

                        דברי אליפז מאוסים עד כדי שאינו רוצה לגעת בהם, והינם טמאים (דוי) ומשוקצים.

       ח'.   -      "מי יתן תבא שאלתי                    ותקותי יתן אלוה".

       ט'.   -      "ויואל אלוה וידכאני                   יתר ידו ויבצעני".

                       משאלתו  ותקוותו  מאלוקים שימיתנו מהר.

       י'.    -      "ותהי עוד נחמתי ואסלדה בחילה   לא יחמול כי לא כחדתי אמרי קדוש".

                       אף אם ה' לא ימיתני, נחמתי הינה שאמרתי את כל האמת בלא פחד,(האמת היא-לא חטאתי).

ב'.          מענה איוב  - בגידת הרועים. (י"א-ל')

      י"א.  -      "מה כוחי כי אייחל          ומה קיצי כי אאריך נפשי".

      י"ב.  -      "אם כוח אבנים כוחי        אם בשרי נחוש (עשוי נחושת).

      י"ג.  -       "האם אין עזרתי בי          ותושיה נדחה ממני.

      משמעות: ייסורי כה רבים עד כדי שאין התקווה הטובה לזמן רחוק יכולה לנחם אותי, וכל דברי העידוד

                     והעזרה של אליפז מיותרים, ועל-כן רק אני יכול לעזור לעצמי (פסוק י"ג).

    י"ד. -    "למס מרעהו חסד ויראת שדי יעזוב".

                            "למס"                 "חסד"

               רש"י:     הרעים                    טובה

               אב"ע:    הרעים                   מעשה רע

             לפי רש"י: איוב מאשים רעיו בבגידה            –   "למי שמונע חסד מחבירו".

             לפי אב"ע: איוב מאשים רעיו בחנופה כלפי ה' –   "והענין כי המס מרעהו חסד הוא..."

              בגידת הרעים. (י"א-ל')

    ט"ו.  -   "אחי בגדו כמו נחל                                כאפיק נחלים יעבורו".

    ט"ז. -    "הקודרים (מכוסים) מני  קרח                  עלימו יתעלם (יתערמו/התאספו) שלג".

    י"ז.  -    "בעת יזורבו (מתלהטים מקרני השמש)      נצמתו (נכרתו/ התייבשו) בחומו נדעכו ממקומם".

    י"ח. -    "ילפתו (יתעקמו בפיתולים) ארחות דרכם   יעלו בתוהו ויאבדו".

    י"ט. -    "הביטו אורחות תמא                             הליכות שבא קוו למו".

    כ'.   -    "בושו (נתאכזבו) כי בטח (בטחו)             באו עדיה ויחפרו".

                 איוב מתאר בדרך משל את יחס הרעים אליו. רעיו בגדו בו כמו נחל, ומהו נחל? הכוונה לנחל

                 שנוצר מרוב משקעים ושלג שנמס בשל החום והשמש,והמים החלו מתפתלים לערוצי נחלים

                 שיירות דרכים העוברות בדרכם מתימן ומשבא קיוו ויחלו למים להרוות צמאונם, אך כשהגיעו

                 מה רבה הייתה אכזבתם, כשגילו שהמים התאדו ואינם.

                 בנמשל כך איוב קיוה לבא הרעים לנחמו אך כגודל תקוותו היתה אכזבתו אחר ששמע את אליפז.

  כ"א.  -    "כי עתה הייתם לא (לו)                            תראו חתת ותיראו".

                הייתם (הרעים) כאין וכאפס. רעי איוב נהגו כמו הנחלים הבוגדים, ורעיו מצדיקים את ה' לא

               משום שהם מכירים בצדקתו, אלא מפני שהם מתייראים שמא יענשו על-ידו.

               "כי עתה הייתם לא (לו)". רש"י: "הייתם נמשלים לאותו נחל" – (מאשים בבגידה).

                                                    אב"ע: "לו" למקום (הקב"ה), כאשר ראיתם החתת (הפחד) שהביא עלי

                                                             "ויראתם שמא תענשו"       -    (מאשים בחנופה).

             הערה: מחלוקת בין הספרים במקצתם כתוב "לו" באלף ובמקצתם כתוב "לו" ב-ו'.

  כ"ג.   -   "ומלטוני מיד צר                                     ומיד עריצים תפדוני".

                 קריאה להצלה, וכאן קורא איוב לה' – צר ועריץ.

  כ"ד.   -   "הורוני ואני אחריש                                 ומה שגיתי הבינו לי".

  כ"ה    -   "מה נמרצו אמרי יושר                             ומה יוכיח הוכח מכם".

                אני מוכן להחריש ולהקשיב, אך בתנאי שתאמרו לי במה חטאתי, אך לא מילים שאין בהם תכן וחכמה.

   כ"ו    -   "הלהוכח מלים תחשובו                             ולרוח אמרי נואש".

   כ"ז.    -  "אף על יתום תפילו                                   ותכרו על ריעכם".

                  לא די שבגדתם בי אלא הנכם מסוגלים להפיל יתום לבור כדי להוכיח שדבריכם נכונים.

    כ"ח.   -  "ועתה הואילו פנו בי                                 ועל פניכם אם אכזב".

    כ"ט.   -  "שובו נא אל תהי עוולה                             ושבי עוד צדקי בה".

    ל'.      -  "היש בלשוני עוולה                                  אם חכי לא יבין הוות".

                   קריאת איוב לרעיו לשוב בהם, לשוב מדעתם עליו ושוב מדגיש כי אין בו עוולה (חטא).

                   פרוש נוסף יתכן כי אחר דבריו הקשים על רעיו (פסוק כ"ז), הסבו הרעים פניהם ממנו,

                   ושקלו לעזבו ועל-כן קרא להם איוב לשוב אליו, ויעשו עמו חסד בכך שיקשיבו לטענותיו.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.

לעלוי נשמת רבקה חיה בת מרסל מסודי