חלוקת הפרק:

פסוקים א'-ט"ז:      גורל איוב.

פסוקים י"ז-י"ח:    גורלם של בני האדם.

פסוקים י"ט-כ"א:  טענת איוב, "כמה לא תשעה ממני"?

א'.  גורל איוב.  (א'-ט"ז)

      א'. "הלא צבא לאנוש עלי ארץ                           וכימי שכיר ימיו".

           חיי אדם מלאי עמל קצובים וחולפים מהרה.

     ב'. "כעבד ישאף צל"                                        וכשכיר יקווה פועלו". 

          כעבד היגע ומצפה לערב שבו ינוח.               כשכיר היגע ומצפה לערב לעת קבלת שכרו.

     ג'. "כן הנחלתי לי ירחי שוא                               ולילות עמל מנו לי"

          גם אני יחלתי וצפיתי למנוחה, אך לשווא אפילו הלילות אינם עבורי זמן ומנוחה מרוב יסורים.

     ד'. "אם שכבתי ואמרתי מתי אקום...                   ושבעתי נדודים עדי נשף"

          בעת בקשתי לישון, אמרתי מתי יגיע הבוקר מרוב נדודים.

     ה'. "לבש בשרי רמה וגוש עפר                           עורי רגע וימאס".

          כל גופי נתמלא רמה-תולעים.       

     ו'. "ימי קלו מני ארג                                         ויכלו באפס תקווה"   

          ימי חלפו במהרה ובלי תכלית, כמו אריג הנעשה מהר.

     ז'. "זכור כי רוח חיי לא תשוב                            עיני לראות טוב".

     ח'. "לא תשוריני עין רואי                                  עיניך בי ואינני".

     ט'. "כלה  ענן וילך                                             כן יורד שאול לא יעלה".

     י'.  "כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה"

          כאן איוב השלים עם מר גורלו שעתיד הוא לעבור מן העולם.

     הערה: יש הסוברים שמכאן איוב כפר בתחיית המתים (רש"י) (מצודות).

     י"א."גם אני לא אחשוך פי                                  אדברה בצר רוחי..."

     י"ב."הים אני אם תנין                                        כי תשים עלי משמר"

           תלונה בפי איוב על הקב"ה, וכי אני איוב תנין אדם כה חשוב שיש צורך מצד ה' להשגיח עליו כל העת?

     י"ג."כי אמרתי תנחמני ערשי (משכבי)                 ישא בשיחי משכבי (משכב לילה)"

     י"ד."וחתתני בחלומות                                        ומחזיונות תבעתני"

     משמעות: אף אם אמרתי אתנחם וארגע בעלותי על משכבי לישון, אך גם בזאת לא מצאתי מנוח עקב

                    נדודי שינה מחלומות וחזיונות רעים.

     ט"ו."ותבחר מחנק נפשי                                      מוות מעצמותי"

            שוב חוזר איוב על משאלתו הידועה – המוות שבו השלווה והמנוחה.

     ט"ז."מאסתי לא לעולם אחיה                               חדל ממני כי הבל ימי"

             מה הטובה שיזכה בה בחייו הקצרים שנותרו לו, על-כן בקשתו "יחדל ממני"- חדל ממני את החיים.

ב'. גורלם של בני אדם.  (י"ז-י"ח)

    מעבר  

     י"ז."מה אנוש כי תגדלנו                                     וכי תשית אליו לבך"

    י"ח."ותפקדנו לבקרים                                         לרגעים תבחננו"

    משמעות: מה ערכו של האדם כי תגדלנו, ואחר-כך הנך ה' בוחן אותו תכופות למצא חטאיו כדי להענישו?

    הערה: כאן איוב דיבר על גורל האדם בכלל משמעות גורל אחד לכולם, ועוות הדין הינו כללי, וכדרכו

              שב לדבר על עצמו וגורלו.

ג'.  טענת איוב – "כמה לא תשעה ממני"?   (י"ט-כ"א)

     י"ט."כמה לא תשעה ממני                                    לא תרפני עד בלעי רוקי"

            עד מתי ה' תמשיך לייסר אותי תכופות, ואינך נותן לי רגע מנוח לפחות לבלוע את הרוק.

      כ'.  "חטאתי    מה אפעל לך נוצר האדם                 למה שמתני למפגע לך... ".

             גם אם חטאתי, איזו רעה גרמתי לך בזאת  "נוצר האדם" במשמעות שכל תפארתו של האלוקים,

             היא לשמור את האדם כדי לענותו על חטאיו.

      הערה:   "למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא"

                  "ואהיה עליך למשא" (תקון סופרים)  למה עשיתני שאהיה כמשא כבד עליך ה'?

       כ"א."ומה לא תשא פשעי   ותעביר את עווני          כי עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני...".

             כאן איוב מבקש שה' יעביר פשעיו וחטאיו, כדי שלא יהיה עוד למשא על הקב"ה, ומבוקשו על-פי

             הכתוב לכפר על עוונותיו כדי שימות

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.

לעלוי נשמת רבקה חיה בת מרסל מסודי