חלוקת הפרק:

א'   -  ה'.   -  פתיח למענה אליהוא.

ו'   -  כ"ב. -  תוכחה לרעים.

א'.  פתיח למענה אליהוא.  (א'  -  ה')

    א'.  "וישבתו שלושת האנשים מענות את איוב                        כי הוא צדיק בעיניו".

    ב'.  "ויחר אף אליהוא...         באיוב חרה אפו                        על צדקו נפשו מאלוקים".

    ג'.  "ובשלושת רעיו חרה אפו על אשר מצאו מענה                 וירשיעו את איוב".

    ד'.  "ואליהוא חכה את איוב בדברים                                      כי זקנים המה ממנו לימים".

    ה'.  "וירא אליהוא כי אין מענה בפי שלושת האנשים               ויחר אפו". 

    משמעות:   משנשתתקו שלושת רעי איוב אחר דבריו האחרונים של איוב, התרעם אליהוא על איוב ועל

                   שלושת הרעים. על איוב חרה אפו על שהצדיק עצמו יותר מה', ובשלושת רעיו חרה אפו על

                   אשר לא מצאו מענה לענות על איוב, ובכך גרמו לאיוב להטיח דברים כנגד ה'. (רלב"ג)

    לפי רש"י:  "וירשיעו את איוב". (ג')

                   בפסוק זה, עשו חכמים תיקון (תיקון סופרים) וכוונת הכתוב במקור הוא וירשיעו את ה',

                   אך בשל הקושי לומר מילים אלה עשו תיקון וכתבו "וירשיעו את איוב". בשעה שהכוונה

                   האמיתית היא ששלושת הרעים גרמו בשתיקתם לרשעת המקום (ה')- וירשיעו את "המקום" (ה'),

                   אך חכמים בחרו לכתוב בלשון נקיה.

ב'.  תוכחה לרעים. (ו'  -  כ"ב)

    ו'.  "ויען אליהוא... ויאמר צעיר אני לימים       ואתם ישישים על כן זחלתי   ואירא מחוות דעי אתכם".

    ז'.  "אמרתי ימים ידברו                                                      ורוב שנים יודיעו חכמה".

           קודם שפתח איוב בדברי תוכחה ממש ספק להתנצל ספק מוכיח, מסביר מדוע שתק עד כה.

           א'. מפני שהוא הצעיר מכולם, וכך ראוי לנהוג.

           ב'. מפני שאין לאיוב מוכיח, ואיוב יוצא צודק מול ה'.

    ח'.  "אכן רוח היא באנוש                                                   ונשמת שדי תבינם".

    ט'.  "לא רבים יחכמו                                                         וזקנים יבינו משפט".

    י'.   "לכן אמרתי שמעה לי                                                 אחוה דעי אף אני".

    י"א. "הן הוחלתי לדבריכם אזין                                          עד תבונותיכם עד תחקרון מלין".

    י"ב. "ועדיכם אתבונן        והנה אין לאיוב מוכיח                  עונה אמריו מכם".

    י"ג. "פן תאמרו מצאנו חכמה                                              אל ידפנו לא איש".

    י"ד. "ולא ערך אלי מלין                                                     ובאמריכם לא אשיבנו".

    י"ח.  "כי מלתי מלים                                                    הציקתני רוח בטני".

    י"ט.  "הנה בטני כיין לא יפתח                                       כאובות חדשים יבקע".

    כ'.    "אדברה וירוח לי                                                 אפתח שפתי ואענה".

    כ"א. "אל נא אשא פני איש                                           ואל אדם לא אכנה".

    כ"ב. "כי לא ידעתי אכנה                                              כמעט ישאני עושני".

   סכום:  אליהוא מוכיח את רעי איוב, על כי שאין בדבריהם חכמה ולא מצאו תשובה מול הטענות שערך

             איוב על יושר דרכו והנהגתו, בכך סתר איוב את טענותיהם (מצודות). עניין זה גרם לאליהוא

             כעס רב. בפרק מופיע אליהוא כמוכיח את רעי איוב שנשתתקו ולא מצאו בדבריהם מענה הולם

             לטענת איוב, ובכך יצא לכאורה איוב צודק מול הקב"ה. תוכחה נוספת הנה לאיוב על צדקו נפשו

             מול אלוקים.

             "ויחר אף אליהוא... באיוב חרה אפו על צדקו נפשו מאלוקים".

             "ובשלושת רעיו חרה על אשר לא מצאו מענה וירשיעו את איוב".

   הערה:   תוכחה מפורטת לאיוב מופיעה בפרקים ל"ג – ל"ז.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.

לעלוי נשמת רבקה חיה בת מרסל מסודי