חלוקת הפרק:
א' – ב'. דרישת ה' מאיוב.
ג' - ה'. תשובת איוב.
ו' - י"ד. מענה השני של ה' לאיוב.
ט"ו - ל"ב. תאור שור הבר והלוויתן.
א'. דרישת ה' מאיוב לענות על השאלות. (א' - ב') (שבפרק ל"ט)
א'. "ויען ה' את איוב ויאמר".
ב'. "הרוב עם שדי יסור (מוסר) מוכיח אלוה יעננה".
משמעות: האם זה מוסרי שיריב אדם עם שדי (ה')?
האם מי שהוכיח את ה' (איוב) לא יענה על דרישה זו? (אב"ע)
ב'. תשובת איוב למענה ה'. (ג' - ה')
ג'. "ויען ה' את איוב ויאמר".
ד'. "הן קלותי (שפל) מה אשיבך ידי שמתי למו-פי".
ה'. "האחת דיברתי ולא אענה ושתיים ולא אוסיף".
משמעות: הן אני נקלה ביחס אליך ה', ומה אשיבך ה' על דבריך. הן בעבר דברתי ולא היה בפי מענה טוב
לטענותיך, על-כן בחרתי בשתיקה (רלב"ג). יש להוסיף שאין כאן כעין הודאה מצד איוב, אלא
איוב עדיין מחזיק בדעתו, כי כל יסוריו באו בחנם, ועל לא עוול בכפיו.אלא לדעתו אין טעם
בהמשך הצגת והעלאת טענות נוספות, אחר שלא נענה על הטענות שהעלה בראשונה.
ג'. מענה השני של ה' לאיוב. (ו' - י"ד)
ו'. "ויען ה' את איוב מן הסערה ויאמר".
ז'. "אזר נא כגבר חלציך אשאליך והודיעני".
ח'. "האף תפר משפטי תרשיעני למען תצדק".
ט'. "ואם זרוע כאל לך ובקול כמוהו תרעם".
י'. "עדה נא גאון וגובה והוד והדר תלבש".
י"א. "הפץ עברות אפיך וראה כל גאה והשפילהו".
י"ב. "ראה כל גאה הכניעהו והדוך רשעים תחתם".
י"ג. "טמנם בעפר יחד פניהם חבוש בטמון".
י"ד. "וגם אני אודך כי תושיע לך ימינך".
באור דברי המענה השני של ה' לאיוב: כשראה ה' את איוב מחזיק עדיין בדעתו, ובכך למעשה מרשיע
את הקב"ה, כשלדעתו נענש על לא עוול בכפיו. באה תוכחה מפי
ה' שתכליתה, שאין בידי איוב הכוח כפי שיש בידי ה' להנהיג את
עולמו בתחומים רבים, למשל הכוח שיש בידי ה' להציל האנשים
מידי הרשעים והן בעניינים אחרים: הפלא בקיום שור הבר,
והפלא בקיום הלוויתן שאין כוח באיוב ובשאר כל אדם ומכאן.עולה
המסקנה שרק ה' בכוחו לשלם גמול טוב לטובים, וגמול רע לרעים,
וה' היה גומל טוב לאיוב, אם היה צדיק בתכלית. (רלב"ג)
ד'. תאור שור הבר / פיל והלוויתן. (ט"ו – ל"ב)
ט"ו. "הנה נא בהמות אשר עשיתי עמך חציר כבקר יאכל".
ט"ז. "הנה נא כוחו במותניו ואונו בשרירי בטנו".
י"ז. "יחפוץ זנבו כמו ארז גידי פחדו ישורנו".
י"ח. "עצמיו אפיקי נחושה גרמיוכמטיל ברזל".
הערה: יש המפרשים שלשון הבר, ויש המפרשים שהכוונה היא לפיל.
י"ט. "הוא ראשית דרכי אל העשו יגש חרבו".
כ'. "כי בול הרים ישאו לו וכל חית השדה ישחקו שם".
כ"א. "תחת צאלים ישכב בסתר קנה טבצה".
כ"ב. "סוכוהו צאלים צללו יסוכוהו ערבי נחל".
כ"ג. "הן יעשוק נהר ולא יחפוז יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו".
כ"ד. "בעיניו יקחנו במוקשים ינקב אף".
כ"ה. "תמשוך לוויתן בחכה ובחבל תשקיע לשונו".
כ"ו. "התשים אגמון באפו ובחוח תנקוב לחיו".
משמעות: וכי יש בכוחך למשוך לוויתן בחכה, כפי שמושכים את יתר הדגים?
כ"ז. "הירבה אליך תחנונים אם ידבר אליך רכות".
כ"ח. "היכרות ברית עמך תקחנו לעבד עולם".
כ"ט. "התשחק בו כציפור ותקשרנו לנערותיך".
ל'. "יכרו עליו חברים יחצוהו בין כנענים".
ל"א. "התמלא בשוכות עורו ובצלצל דגים ראשו".
משמעות: וכי אף אם נצוד הלוויתן, ניתן להפשיט את עורו בסכין? שהרי עורו קשה, ולא ניתן לחתכו בסכין.
ל"ב. "שים עליו כפיך זכור מלחמה אל תוסף".
סכום:
כהמשך למענה ה' לאיוב, מציין ה' שני בעלי חיים חזקים ומרשימים במיוחד. תכלית התאור להחדיר בלב איוב את
ההכרה במיעוט ערכו ומאידך את עוצמתו וגדולתו של הקב"ה בעולם, שמהם צריך להסיק איוב על קיום ההשגחה
העליונה בכל ומול טענת איוב שאין סדר בבריאה, בא ה' לתאר בדרך זו את ההשגחה והסדר והגמול הטוב לטובים
והגמול הרע לרעים.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
