תכלית גדלות ה' ופעולותיו בעולם
בפי אליפז: (פרק ה', ח'- ט"ו)
ח'. "אולם אני אדרוש אל אל ואל אלוקים אשים דברתי".
לאחר הביקורת אליפז שב ומציע את הדרך הנכונה שהיא הפניה לה', אני במקומך, ואומר שכך
היה נוהג במקומו של איוב. אחר כך אליפז מתאר את גדולת ה' כדי להוכיח לאיוב שיש בכוחו
של הקב"ה להושיע אתו, ובעיקר כדי להזכיר את השגחת ה' בעולם ואת פעולותיו המקיימות והבונות.
ט'. "עושה גדולות ואין חקר נפלאות עד אין מספר".
י'. "הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות".
י"א."לשום שפלים למרום וקודרים (חלשים) שגבו ישע".
ה' מגביה שפלים ומחזק חלשים.
י"ב."מפר מחשבות ערומים ולא תעשנה ידיהם תושיה".
מפר מחשבות ותחבולות חכמים להרע.
י"ג."לוכד חכמים בערמם ועצת נפתלים נמהרה".
מפיל את עצת הערמומים, ומבטל כל עצה שאינה הגונה.
י"ד."יומם יפגשו חושך וכלילה יממשו כצהרים"
רשעים אלה, בכל מקום שאליו יפנו ימצאו רק חושך, והצהרים יהיה להם כלילה.
ט"ו."ויושע מחרב מפיהם ומיד חזק אביון"
בכוחו של ה' להציל חלש ועני מפיהם של הרשעים המדומים לטורפים.
התכלית: מטרת תיאור גדלות ה' בפי אליפז בקטע זה היא להוכיח את השגחת ה' בעולם ולומר
שתכלית כל פעולותיו היא לבנות ולקיים את העולם בסדר הוגן ובגמול צודק.
בפי איוב: (פרק ט', ד' – י')
ד'. "חכם לבב ואמיץ כוח מי הקשה אליו וישלם".
ה'. "המעתיק הרים ולא ידעו אשר הפכם באפו".
ו'. "המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון".
ז'. "האומר לחרס (שמש) לא יזרח ובעד כוכבים יחתום". (לבל יאיר)
ח'. "נוטה שמים לבדו ודורך על במותי ים".
ט'. "עושה עש כסיל וכימה (שמות מזלות) וחדרי תימן". (רוח סופה)
י'. "עושה גדולות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר".
התכלית: דברי איוב הם מענה לדברי אליפז שבפרק ה'. גם לדעתו יש לה' כוח ועוצמה, אך
מנקודת השקפתו עוצמה זו מנוצלת לזרוע הרס וחורבן בעולם.
השווה והשונה בין הקטעים.
|
|
תיאור גדלות ה'
|
התכלית
|
|
בפי אליפז
|
קיימת
|
בניה והשגחה
|
|
בפי איוב
|
קיימת
|
הרס וחורבן
|
תאור נפלאות הבריאה מפי ה' (פרק ל"ח, ד' – י"ח)
א'. בארץ. (ד' –ו')
ד. "איפה היית ביסדי ארץ הגד אם ידעת בינה".
ה'. "מי שם מימדיה כי תדע או מי נטה עליה קו".
ו'. "על מה אדניה הטבעו או מי ירה אבן פנתה".
השאלה העיקרית בתחילת הקטע היא "איפה היית" במשמעות - איך העזת לחקור אחר הנהגתי
והשגחתי (ה') בעולם? נראה כאילו כבר ראית והחכמת, והיית בבריאת העולם, או שיש בך די
בינה וחכמה להשכיל ולהבין הכל. נפרסות כאן נפלאות הבורא בבריאה כדי להדגיש היכן היה איוב,
כשברא ה' את העולם וקבע את מימדיו.
ב'. בים. (ח' – י"א)
ח'. "ויסך בדלתים ים בגיחו מרחם יצא".
ט'. "בשומי ענן לבושו וערפל חתולתו".
י'. "ואשבור עליו חוקי ואשים בריח ודלתים".
י"א."ואמר עד פה תבוא ולא תוסיף ופא ישית בגאון גליך".
היכן היה איוב כשסגר ה' גדר לים, כמו דלת? בדברים עוד מנפלאותיו של ה', שיש בכוחו לשלח
עננים השואבים מים מהים כדי לרוקנם על האדמה.
ג'. תיאור עלות השחר. (י"ב-ט"ו)
י"ב."המימך צוית בקר ידעת שחר מקומו".
י"ג."לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה".
י"ד."תתהפך כחומר חותם ויתיצבו כמו לבוש".
ט"ו."וימנע מרשעים אורם וזרוע רמה תשבר".
האם איוב ציווה מימיו על השחר שיתעורר? זו שאלה, שהתשובה עליה שלילית. משמעות הדברים
היא שרק ה' יכול להפוך לילה ליום, וכתוצאה מכך, הרשעים, שעושים את מעשיהם הנפשעים בלילה,
בחשיכה, נענשים על ידי הצדיקים שבכוח שוברים את זרועם.
ד'. הים והתהום. (ט"ז-כ"א)
ט"ז."הבאת עד נבכי ים ובחקר תהום התהלכת”.
י"ז. "הנגלו לך שערי מות ושערי צלמוות תראה".
י"ח."התבוננת עד רחבי ארץ הגד אם ידעת כולה".
תכלית תיאור גדלות ה'.
גם בפרק ל"ח מוזכרים נושאים ועניינים המורים על השגחתו , חוכמתו וגדולתו של הקב"ה בעולם.
המסר מן הדברים הוא שהיות והאדם לא היה בשעת בריאת העולם (האדם נברא רק ביום השישי),
חכמתו בשל כך מוגבלת אפילו בהבנת הדברים היסודיים שמסביבו, ומגבלתו זו היא מצד בוראו.
המסקנה מכל האמור לעיל היא שאיוב או כל אדם בעולם אינם מסוגלים להבין את גודל חוכמת ה',
ואיוב, אשר הסיק מבעיית הגמול, שאין השגחה בעולם - עליו להכיר בעקבות הדברים להלן, שהעולם
אינו יכול להתקיים ללא השגחת ה'.
הערה: מבנה הקטע בנוי משאלות רטוריות.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
