מזמור א                           

 א אַשְׁרֵי הָאִישׁ--    אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ, בַּעֲצַת רְשָׁעִים; וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים, לֹא עָמָד,    וּבְמוֹשַׁב לֵצִים, לֹא יָשָׁב.
 ב כִּי אִם בְּתוֹרַת יְהוָה, חֶפְצוֹ;    וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה, יוֹמָם וָלָיְלָה.

 ג וְהָיָה--    כְּעֵץ, שָׁתוּל עַל-פַּלְגֵי-מָיִם: אֲשֶׁר פִּרְיוֹ, יִתֵּן בְּעִתּוֹ--וְעָלֵהוּ לֹא-יִבּוֹל; וְכֹל אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ.
 ד לֹא-כֵן הָרְשָׁעִים: כִּי אִם-כַּמֹּץ, אֲשֶׁר-תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ.

 ה עַל-כֵּן, לֹא-יָקֻמוּ רְשָׁעִים--בַּמִּשְׁפָּט; וְחַטָּאִים, בַּעֲדַת צַדִּיקִים.
 ו כִּי-יוֹדֵעַ יְהוָה, דֶּרֶךְ צַדִּיקִים; וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד.

חלוקת הפרק

1. דמות הצדיק והרשע – א – ב
2. הניגוד בין צדיק לרשע במשל – ג – ד
3. גמולם של הצדיק והרשע –   ה - ו

1. דמות הצדיק והרשע (א – ב)

  א אַשְׁרֵי הָאִישׁ--    אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ, בַּעֲצַת רְשָׁעִים; וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים, לֹא עָמָד,    וּבְמוֹשַׁב לֵצִים, לֹא יָשָׁב.
  ב כִּי אִם בְּתוֹרַת יְהוָה, חֶפְצוֹ;    וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה, יוֹמָם וָלָיְלָה.

      המשורר בחר לציין דמותו של הצדיק במבנה של ניגוד, הבא לידי ביטוי במילים "כי אם", והמשמעות

     הינה שהצדיק האידיאלי, הינו מי שבחר תחילה להתרחק מכל דרך רעה (סור מרע), ומאידך ללכת בדרך

     ה', בקיום התורה ומצוותיה – ועשה טוב.

     "אשרי האיש, אשר לא הלך בעצת רשעים, ובדרך חטאים לא עמד, ובמושב לצים לא ישב". (א)

     פרוש ראשון: רש"י: 'מתוך שלא הלך לא עמד ומתוך שלא עמד לא ישב'

                        קדמוננו אמרו: 'כי עמד קשה מן הלך וישב קשה מכולם אם כן יהיו הלצים רעים מחטאים'

                                                                                                              (מובא באב"ע פסוק א)

      על פי פרוש זה, תהליך קלקול האדם במבנה הדרגה מן הקל אל הכבד.                                                                                

          לא הלך              לא עמד               לא ישב                                       קל                                                                                                  

                                                                                                                                                                                      כבד

     ההיגיון שבסדר התנהגות האדם מהקל אל הכבד                             

         (התנהגות חד פעמית להתנהגות קבועה)                                        

           בעצת                    בדרך                  מושב                             

     מכאן להיגיון שבסדר כינויי החוטאים מהקל אל הכבד.

         רשעים                  חטאים                  לצים

המשורר מציין את תהליך קלקול האדם, והמסקנה מכאן כי העובר עבירה קלה עלולה לגרום לו

     להידרדרות לעבירה חמורה יותר, מבחינת, 'עבירה גוררת עבירה', ועל כן יש להישמר שלא לעבור

     אפילו על עבירה קלה.  

 פרוש שני: ר' משה הכהן (מובא באב"ע בפסוק א): פירש להיפך ואמר כי הטעם 'לא עמד', אפילו לא עמד.

    על פי פרוש זה, לדעתו תהליך קלקול האדם מתהווה בהדרגה מן הכבד אל הקל.

              לא הלך                 לא עמד                לא ישב                                                                  כבד

                                                                                                               קל

     מכאן ההיגיון שבסדר כנויי החוטאים מהכבד אל הקל.

           רשעים                 חטאים                   לצים

מכאן הלקח והמסר, שהינו להתרחק מכל דבר רע וקודם יש להיזהר ולהתרחק מהדברים החמורים,

     ומהאנשים שהם גרועים במעשיהם, ולהשתדל להימנע גם ממעשים פחות חמורים, וכך ישאף להגיע

     לשלמות.

     "כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה" (ב)

     רש"י: בתחילה היא נקראת "תורת ה'", ומשעמל בה היא נקראת "תורתו"

     "יהגה" – מלשון הגות, בכל עת יחשוב להתבונן ולהתעמק בתורה.

                    מלשון הגייה – דבור בשפתיים ולימוד.

2. הניגוד בין הצדיק לרשע במשל (ג – ד)
   גוְהָיָה--  כְּעֵץ, שָׁתוּל עַל-פַּלְגֵי-מָיִם: אֲשֶׁר פִּרְיוֹ, יִתֵּן בְּעִתּוֹ--וְעָלֵהוּ לֹא-יִבּוֹל; וְכֹל אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ.
     ד לֹא-כֵן הָרְשָׁעִים: כִּי אִם-כַּמֹּץ, אֲשֶׁר-תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ.

      אפשר לפרש את משמעות המשל על הצדיק והרשע בשני אופנים:

1.   תיאור גמול הצדיק והרשע בחייהם.
2.    תיאור אורח חייהם שלהצדיק והרשע.

 אפשרות א': תיאור גמולם של הצדיק והרשע בחייהם

   אפשרות ב': תיאור אורח חייהם של הצדיק והרשע

"וכל אשר יעשה יצליח"

   אב"ע: ישוב (מתייחס) על האדם הנמשל לעץ, ויש אומרים כי ישוב (מתייחס) כל אשר יעשה יצליח

            על העץ, כי אם יוקח ממנו סעיף (מחיר) ויוטע – יצליח.

   הקושי: למי מתייחס "וכל אשר יעשה יצליח"?

   בתשובת אב"ע ישנם שתי אפשרויות:

1. הביטוי הוא המשך המשל – לעץ והכוונה שיוציא זרעים מוצלחים כמותו.
2. הביטוי הוא מעבר לנמשל – והכוונה לצדיק, שמעשי הצדיק יהיו מוצלחים, ויצאו ממנו בנים מוצלחים.  

                                                                                                                                       כתב וערך שמעון לוי

3. גמולם של הצדיק והרשע (ה – ו)
   העַל-כֵּן, לֹא-יָקֻמוּ רְשָׁעִים--בַּמִּשְׁפָּט; וְחַטָּאִים, בַּעֲדַת צַדִּיקִים.
     ו כִּי-יוֹדֵעַ יְהוָה, דֶּרֶךְ צַדִּיקִים; וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד.

    "לא יקומו רשעים במשפט" – לא יזכו במשפט, שיעשה עימהם האלוקים בבוא יום הדין, יום המיתה.

   [לא יקומו] ןחטאים בעדת צדיקים" – לא יזכו להינצל בזכות הצדיקים, אף אם יבחרו להתחבר עמהם,

                                                        כי כל אחד יעמוד למשפט לפי דרכו.

   "כי יודע ה' דרך צדיקים

                  ודרך רשעים תאבד" – הסיבה לאבדן הרשע הינה, "כי יודע" (מלשון קרבה), מפני שה' נותן

                                                  לבו לדעת ולהשגיח על דרך הצדיקים, שלא יכשלו ושכרם יהיה גדול,

                                                  אך דרך הרשעים נעלמת ואבודה מהשגחת ה', להיותם נעזבים לדרכם

                                                  עד לאבדון.

הקשר בין פסוקים ד – ה – ו

פסוק ה: פותח – "על כן"

   פסוק ו: פותח – "כי יודע ה'..."

   מילים אלו מציינות קשר של סיבה ותוצאה, ומכאן ניתן להסיק שפסוקים אלו קשורים אחד לשני על אף

   שפסוקים ג – ד / ה – ו נראות כשתי יח' עצמאיות.

   מצודת דוד: "על כן" בעבור כי נכון בידם מכאובים רבים לזה לא תהיה להם תקומה בעת בוא המשפט

                    כשתתפלא סאתם..."

   משמעות: מפני שהרשע הינו כמוץ, לכן לא יזכה במשפט, ומכאן שפסוקים ד – ה, קשורים

                בקשר של סיבה ותוצאה.

   ד. "לא כן הרשעים כי אם כמוץ אשר תדפנו רוח" - סיבה

   ה. "על כן לא יקומו רשעים במשפט וחטאים בעדת צדיקים" – תוצאה

   מצודת דוד: "כי יודע ה', כי המקום נותן לב לדעת ולהשגיח על דרך צדיקים לבל יכשלו בו, אבל דרך

                   הרשעים תהיה אבודה מהשגחת ה', להיות נעזב אל המקרים, ולא יהיו א"כ נכללים בעצת

                   צדיקים"

   משמעות: הרשע לא יזכה, מפני שדרכו תהיה אבודה מהשגחת ה', ומכאן שפסוקים ה – ו, קשורים בקשר

                של תוצאה וסיבה

   ה. "על כן לא יקומו רשעים במשפט וחטאים בעצת צדיקים" - תוצאה

   ו. "כי יודע ה' דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד" – סיבה

   אמצעים אומנותיים במזמור

   תקבולת כיאסטית – פסוקים א, ו.

   תקבולת רגילה     - פסוק א (סוף).

   תקבולת משלימה – פסוק ב – "כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתי יהגה יומם".

   הדרגה                - פסוק א – מהקל לכבד, מהכבד לקל.

   חריזה                 - פסוק א – רשעים, חטאים, לצים.

   משל                   - פסוק ג – עיין/עייני לעיל

   דימוי                  - פסוק ד – עיין/עייני לעיל

   מטאפורה                           "בדרך חטאים לא הלך", "דרך רשעים תאבד"

   אליטרציה (צליל דומה החוזר בפסוק) – "אשרי האיש אשר"

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.

לעלוי נשמת רבקה חיה בת מרסל מסודי