| סוג מדיה | שם השיעור | מאת | אורך | להורדה | |
|---|---|---|---|---|---|
מלאו את פרטיכם ובזכותכם נזכה להעשיר את תכני המורים שבאתר
התכנים שיוצעו יבחנו, ובמידה וימצאו מתאימים יפורסמו באתר
מלא כאן פרטיך, ונשלח לך חידה שבועית, תכנים על פרשת השבוע, כיצד לומדים תנ"ך ועוד
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם כלשהו.
יש לך שאלה בתנ"ך? רשום אותה כאן, וקבל בקרוב תשובה מצוות הרבנים
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם כלשהו.
רבני האתר ישמחו להשקיע וללמד אצלכם תנ"ך במגוון נושאים וספרים.
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם כלשהו.
א לַמְנַצֵּחַ, מִזְמוֹר לְדָוִד. ב בְּבוֹא-אֵלָיו, נָתָן הַנָּבִיא כַּאֲשֶׁר-בָּא, אֶל-בַּת-שָׁבַע. ג חָנֵּנִי אֱלֹהִים כְּחַסְדֶּךָ; כְּרֹב
רַחֲמֶיךָ, מְחֵה פְשָׁעָי. ד הרבה (הֶרֶב), כַּבְּסֵנִי מֵעֲוֹנִי; וּמֵחַטָּאתִי טַהֲרֵנִי. ה כִּי-פְשָׁעַי, אֲנִי אֵדָע; וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי
תָמִיד. ו לְךָ לְבַדְּךָ, חָטָאתִי, וְהָרַע בְּעֵינֶיךָ, עָשִׂיתִי: לְמַעַן, תִּצְדַּק בְּדָבְרֶךָ תִּזְכֶּה בְשָׁפְטֶךָ. ז הֵן-בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי;
וּבְחֵטְא, יֶחֱמַתְנִי אִמִּי. ח הֵן-אֱמֶת, חָפַצְתָּ בַטֻּחוֹת: וּבְסָתֻם, חָכְמָה תוֹדִיעֵנִי. ט תְּחַטְּאֵנִי בְאֵזוֹב וְאֶטְהָר; תְּכַבְּסֵנִי,
וּמִשֶּׁלֶג אַלְבִּין. י תַּשְׁמִיעֵנִי, שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה; תָּגֵלְנָה, עֲצָמוֹת דִּכִּיתָ. יא הַסְתֵּר פָּנֶיךָ, מֵחֲטָאָי; וְכָל-עֲוֹנֹתַי מְחֵה.
יב לֵב טָהוֹר, בְּרָא-לִי אֱלֹהִים; וְרוּחַ נָכוֹן, חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי. יג אַל-תַּשְׁלִיכֵנִי מִלְּפָנֶיךָ; וְרוּחַ קָדְשְׁךָ, אַל-תִּקַּח מִמֶּנִּי.
יד הָשִׁיבָה לִּי, שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ; וְרוּחַ נְדִיבָה תִסְמְכֵנִי. טו אֲלַמְּדָה פֹשְׁעִים דְּרָכֶיךָ; וְחַטָּאִים, אֵלֶיךָ יָשׁוּבוּ. טז הַצִּילֵנִי מִדָּמִים, אֱלֹהִים אֱלֹהֵי תְּשׁוּעָתִי: תְּרַנֵּן לְשׁוֹנִי, צִדְקָתֶךָ. יז אֲדֹנָי, שְׂפָתַי תִּפְתָּח; וּפִי, יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ. יח כִּי, לֹא תַחְפֹּץ זֶבַח וְאֶתֵּנָה; עוֹלָה, לֹא תִרְצֶה. יט זִבְחֵי אֱלֹהִים, רוּחַ נִשְׁבָּרָה: לב-נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים, לֹא תִבְזֶה. כ הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ, אֶת-צִיּוֹן; תִּבְנֶה, חוֹמוֹת יְרוּשָׁלִָם. כא אָז תַּחְפֹּץ זִבְחֵי-צֶדֶק, עוֹלָה וְכָלִיל; אָז יַעֲלוּ עַל מִזְבַּחֲךָ פָרִים.
הקדמה:
המזמור הינו מן המזמורים היחידים בספר תהילים, הרומזים על מאורע מיוחד, ומזמורינו רומז למאורע
המסופר בספר שמואל ב' פרקים יא – יב, חטא דוד עם בת שבע. המזמור בעיקרו, הינו מזמור תחנונים ווידוי
על חטא שבסיומו מביע דעתו, על מוסר הקרבנות, ובקשה לבנין ירושלים ולחידוש הרקבנות.
חלוקת המזמור:
א לַמְנַצֵּחַ, מִזְמוֹר לְדָוִד.
ב בְּבוֹא-אֵלָיו, נָתָן הַנָּבִיא כַּאֲשֶׁר-בָּא, אֶל-בַּת-שָׁבַע.
המזמור פותח בציון המאורע והעיתוי שבעתיו נתחבר המזמור, והכוונה כמובן לחטאיו של דוד בעקבות
יחסיו עם בת שבע (שמואל ב, פרקים יא-יב)
"בבוא אליו נתן הנביא כאשר בא אל בת שבע",
מתי אמר דוד את הוידוי שבפרקנו?
אב"ע: "בהתנבאות נתן על דוד ואמר לו "גם ה' העביר חטאתך לא תמות" (שמואל ב, יא), כי מילת "גם"
תורה כי כבר עשה תשובה, על כן אמר לו העביר חטאתך".
רד"ק: "אבל זאת התפילה לאחר שהלך נתן לביתו, אמרה".
ההבדל בין אב"ע לרד"ק בענין זמן אמירת התפילה במזמור זה:
לפי אב"ע: "מזמור זה נאמר לפני שנתן בא אליו, והודיעו "גם אדו-ני העביר חטאתך לא תמות", ודוד בקש על
עצמו שלא יענש".
לפי רד"ק: "מזמור זה נאמר אחר שנתן הלך ואחר שהודיעו מה יהיה העונש, ואז נשא דוד תפילה, וביקש
מחילה על חטאיו".
ג חָנֵּנִי אֱלֹהִים כְּחַסְדֶּךָ; כְּרֹב רַחֲמֶיךָ, מְחֵה פְשָׁעָי.
ד הרבה (הֶרֶב), כַּבְּסֵנִי מֵעֲוֹנִי; וּמֵחַטָּאתִי טַהֲרֵנִי.
ה כִּי-פְשָׁעַי, אֲנִי אֵדָע; וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד.
המשורר פתח בציון השלב הראשון שבדרך השב בתשובה, שהינה הכרת החטא "כי פשעי אני אדע".
המשורר אינו ממעט בערך החטא, ועולה מתוך דבריו תחושת הזוהמה, ותחושת הטומאה המלווה את
האדם החוטא, ודוד אינו מסתפק בקריאה לביטול החטא, אלא אף מוסיף לבקש על חזרתו למעמדו הרוחני
קודם החטא, "כבסני מעוני" "ומחטאי טהרני", ובהמשך "תחטאני באזוב ואטהר" (ט)
ו לְךָ לְבַדְּךָ, חָטָאתִי, וְהָרַע בְּעֵינֶיךָ, עָשִׂיתִי: לְמַעַן, תִּצְדַּק בְּדָבְרֶךָ תִּזְכֶּה בְשָׁפְטֶךָ,
לְךָ לְבַדְּךָ, חָטָאתִי,
קושי: כיצד דוד אומר שהוא חטא רק כלפי ה', והרי גם כלפי אוריה וכלפי בת שבע חטא?
ישוב הקושי: רש"י: "לפיכך בידך לסלוח ואף מה שהרעותי לאוריה לא חטאתי אלא לך שהזהרת על הדבר".
אב"ע: "זאת היא החטאת שהיא נגדי תמיד היא שחטאתי לך לבדך".
אחרים: רק הקב"ה יודע שחטא, בעוד האחרים אינם יודעים מה עשה.
ההבדל בין הפרשנים:
לפי רש"י: מפני שעיקר החטא הינו כלפי ה', שהזהיר על הדבר וקבלת התשובה תלויה רק בקב"ה, שיכול
לסלוח.
לפי אב"ע: עיקר תחושת החטא בדברי דוד "וחטאתי לנגדי תמיד" היא בעיקרה כלפי הקב"ה, שאף הוכיחו
על ידי נתן הנביא.
לפי אחרים: מפני שהחטא נעשה בסתר ולא נודע, ורק ה' לבדו ידע על חטאו.
"למען תצדק בדברך תזכה בשפטך"
קושי: היתכן שכוונת דוד בדבריו, "לך לבדך חטאתי... למען תצדק בדברך תזכה בשפטך", היתה
כאילו חטאו היה כדי שה' יהיה צדיק?
ישוב הקושי: רש"י: למען תצדק בדבריך, אם תמחול לי תצדק בדינך, לנוכח כל הרשעים שאינם שבים
בתשובה, שלא יאמרו אילו עשינו תשובה, מה התועלת שיצא לנו מכך? מכאן יש להסיק,
שאין הכוונה שהחטא של דוד נעשה על ידו כדי שה' יצא צדיק, אלא הכוונה האמיתית
בדבריו "למען תצדק בדברך תזכה בשפטך", שדברי הוידוי והתשובה שעשה,
ובמחילת החטא על ידי ה', יכירו כולם את ערכה של התשובה, ואת צדקת מעשה ה' בעולם.
ז הֵן-בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי; וּבְחֵטְא, יֶחֱמַתְנִי אִמִּי.
אב"ע ורש"י: עיקר יצירתו של האדם מזכר ונקבה המלאים עוונות, ומיום היוולדו של האדם, נטבע בו
יצר הרע להכשילו.
ח הֵן-אֱמֶת, חָפַצְתָּ בַטֻּחוֹת (כליות) וּבְסָתֻם (לב), חָכְמָה תוֹדִיעֵנִי.
דוד מודה על האמת, ודבריו נאמרים מתוך כליותיו (מקום מחשבות), ומתוך לבו הנסתר בתוך גופו. נתן בו
ה' חכמה ואומץ להתוודות (רש"י)
ט תְּחַטְּאֵנִי בְאֵזוֹב (צמח המפיקים ממנו חומר כביסה) וְאֶטְהָר; תְּכַבְּסֵנִי, וּמִשֶּׁלֶג אַלְבִּין.
בהמשך לדבריו (בפסוקים ג-ד) על מחיקת החטאים, שב דוד ומבקש מה' את מחיקת החטא וטיהור מוחלט,
לבל ישאר רושם העוון, ויהיה נקי כשלג.
י תַּשְׁמִיעֵנִי, שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה; תָּגֵלְנָה, עֲצָמוֹת דִּכִּיתָ
דוד מכריז ואומר שאם ה' יסלח לו, ישובו אליו הששון והשמחה, ואף תגלנה עצמותיו אחר נבואת נתן הקשה.
יא הַסְתֵּר פָּנֶיךָ, מֵחֲטָאָי; וְכָל-עֲוֹנֹתַי מְחֵה.
עוד מבקשותיו, מוסיף דוד לבקש שה' לא יסתיר פניו, ולא ינהג עמו בחרון אף (אב"ע), והבקשה אינה
מצטמצמת בביטול עונש, אלא אף בקשה לביטול חטאו ועוונו.
יב לֵב טָהוֹר, בְּרָא-לִי אֱלֹהִים; וְרוּחַ נָכוֹן, חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי.
אב"ע: "אחר שכבר הזכיר כי חולל בעוון בשל יצר הרע הנטוע באדם נמשך להתפלל לה' שיסייע בידו
להתגבר על יצרו שלא יחטא שוב וזו משמעות 'לב טהור'"
רס"ג: "אם תמחל לי ישאר ליבי נקי ויהיה כאילו הוא בריאה חדשה"
הקושי: דוד מבקש מה' לברא לו לב טהור חדש, היתכן הדבר בכלל והאם אין כאן בקשה מצד דוד לה'
להתערב בבחירה החופשית של האדם כשבקש לברוא לו לב טהור?
תשובה: בבקשת דוד אין התערבות, ולא בקשה לברוא לב טהור ובריאה חדשה, אלא בקשת מחילה,
וכשתהיה המחילה אזי כאילו היתה בריאה חדשה
יג אַל-תַּשְׁלִיכֵנִי מִלְּפָנֶיךָ; וְרוּחַ קָדְשְׁךָ, אַל-תִּקַּח מִמֶּנִּי.
דוד פונה לה' שיקרבנו אליו, ושלא יטול ממנו את רוח הקודש (רש"י)
יד הָשִׁיבָה לִּי, שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ; וְרוּחַ נְדִיבָה תִסְמְכֵנִי.
"ששון ישעך" – רש"י: רוח הקדש שנסתלקה אחר החטא.
"ששון ישעך" – אב"ע: השמחה שהיתה לו קודם שחטא.
טו אֲלַמְּדָה פֹשְׁעִים דְּרָכֶיךָ; וְחַטָּאִים, אֵלֶיךָ יָשׁוּבוּ.
מדרכי השב בתשובה, אחר הכרת החטא, הווידוי, פנה דוד אל השלב האחרון – הקבלה לעתיד, ומדבריו
עולה כי עתה יקבל על עצמו ללמד את הפושעים ולהזהירם על התשובה, ולומר להם: ראו מה התועלת
שעלתה בי על ידי התשובה, וכולם ילמדו לשוב בתשובה מתוך הכרה בתועלתה (מצודת דוד)
תחושות החוטא
א. תחושת הלכלוך והזוהמה – "הרב כבסני מעווני" (יד) "תכבסני ומשלג אלבין" (ט)
ב. תחושת הטומאה – "ומחטאתי טהרני" (ד) "תחטאני באזוב ואטהר" (ט)
ג. תחושת הריחוק ואובדן הרוחניות – "השיבה לי ששון ישעך" (יד) "רוח קודשך אל תיקח ממני" (יג)
ד. תחושת הצער ואובדן השמחה –"השיבה לי ששון ישעך" (יד) "תשמיעני ששון ושמחה" (י) (אב"ע)
ה. תחושת הריחוק מה' – "אל תשליכני מלפניך" (יג)
ו. תחושת הייסורים, פיזיים ונפשיים – "וחטאתי לנגדי תמיד" (ה) "תגלנה עצמות דכית" (י)
ז. תחושת הפחד מעונש – שלא ימות בחרב על מות אוריה, "הצילני מדמים" (טז) (רש"י)
ח. הקושי לשוב להלל, ולהתפלל אחר החטא - "אדו-ני שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך" (יז) (רש"י)
הטיעונים לבקשת הסליחה
טז הַצִּילֵנִי מִדָּמִים, אֱלֹהִים אֱלֹהֵי תְּשׁוּעָתִי: תְּרַנֵּן לְשׁוֹנִי, צִדְקָתֶךָ
מצודת דוד: שלא ישפך דמי בגמול עוון כזה.
רד"ק: הצילני מדמי אוריה.
קושי: "הצילני מדמים", של מי הדם שממנו דוד מבקש להינצל?
תשובה: לפי מצודת דוד: דם דוד שלא ישפך דמו על העוון שעשה
לפי רד"ק: דם אוריה שלא יענש עליו
"תרנן לשוני צדקתך" – בהמשך לבקשתו להצלה הוסיף לומר לכשינצל, תשוב לשונו לרנן ולשבח את
ה' על החסד והצדקה שעשה עמו (מצודת דוד)
יז אֲדֹנָי, שְׂפָתַי תִּפְתָּח; וּפִי, יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ.
בשל הקושי של דוד אחר החטא לשוב להלל ולהתפלל לפני ה', פונה דוד אל ה' בבקשה למחילה, ואף
בבקשה לסייע בידו לפתוח פיו לומר תפילה ותהילות.
יח כִּי, לֹא תַחְפֹּץ זֶבַח וְאֶתֵּנָה; עוֹלָה, לֹא תִרְצֶה.
יט זִבְחֵי אֱלֹהִים, רוּחַ נִשְׁבָּרָה: לב-נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים, לֹא תִבְזֶה
"כי" = אם ידעתי שרצון ה' בזבח הייתי מביא, כי אין רצון ה' בקורבנות כחטאת וכעולה, שאינם מכפרים
על חטא זה שנעשה במזיד, אבל ידעתי כי רצון ה' בלב נשבר (הכנעה), ודוד מכיר שהזבח עמו בא
לה' בכוונה לכפר על חטאו, הינו "רוח נשברה" "ולב נשבר ונדכא"
כ הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ, אֶת-צִיּוֹן; תִּבְנֶה, חוֹמוֹת יְרוּשָׁלִָם.
הקושי: אם אכן מזמורינו מכוון למאורע שחטא דוד עם בת שבע, מה טעם ועניין לתפילה המוזכרת בפסוקים
אלה על בניית המקדש וחומות ירושלים, כשלא נודע עדיין מקום המקדש, רק בסוף ימי דוד?
אב"ע: פירוש ראשון: אמר אחד מחכמי ספרד, כי אלה השניים פסוקים הוסיפם אחד מן החסידים שהיה בבבל,
שהיה מתנפל לפני ה' ומתפלל המזמור הזה.
פירוש שני: הפסוקים נאמרו מפיו ברוח הקודש.
רש"י: 'הטיבה לבנות בית מקדשך בתוכה בימי שלמה בני'
הערה: פירושו של רש"י מתאים לפירושו השני של אב"ע
כא אָז תַּחְפֹּץ זִבְחֵי-צֶדֶק, עוֹלָה וְכָלִיל (מנחת כהן) אָז יַעֲלוּ עַל מִזְבַּחֲךָ פָרִים.
בהמשך לתפילתו (פסוק כ')לבנות את ירושלים ולכוננה, מוסיף דוד לומר כי משתבנה ירושלים תתמלא הארץ
דעה את ה', ולא יחטאו ולא יצטרכו להביא קורבנות חטאת ואשם, אלא רק זבח צדק שהם שלמים, ועולות
הבאים בנדבה, קורבנות שאינם מובאים על חטאים (מצודת דוד)
בפסוק יח נאמר: "כי לא תחפוץ זבח ואתנה"
בפסוק כא נאמר: "אז תחפוץ זבחי צדק"
קושי: האם ישנה סתירה בין הפסוקים?
ישוב הקושי: הסתירה היא רק לכאורה בעוד שבפסוק יח מציין דוד את העובדה שאין רצון ה' בזבח, ובוודאי
לא על מעשהו, שהרי ה' לא ציוה לא על עולה ועל חטאת שאינם מכפרים על החטא שעשה דוד
במזיד, ולכן בחר דוד לשוב אל ה' בלב נשבר ונדכא (הכנעה), ואילו פסוק כא מדבר על העתיד,
תפילה שתתמלא הארץ דעה, ולא יכשלו עוד בחטאים, וכל קורבנם יהיה תודה ושלמים הבאים
בנדבה, ולא על חטאים (מצודת דוד)
אפיונים אחדים למזמור:
א'. לפנינו מזמורנו רומז על מאורע היסטורי המסופר בספר שמואל ב', פרק י"א – חטא דוד עם בת-שבע.
ב'. מזמור תפילה ותחנונים, שבמרכזו אדם המתוודה על חטא שחטא והוא נזקק לווידוי כדי להגיע לסליחה
ולהיטהרות. המתוודה אינו מתחמק מאחריותו לפשעיו נהפוך הוא, הוא מתאר הרגשה איומה המלווה
אותו כל הזמן מאז חטא. "וחטאתי לנגדי תמיד" אלא אם-כן יזכה לסליחה מהקב"ה.
ג'. במזמור המשורר מביע דעתו על עבודת הקורבנות, והמוסר נושא בו עסקו נבאי ישראל.
ד'. פסוקים כ'-כ"א, בתוכנם נראים כלא שייכים למזמור זה וחז"ל עמדו על-כך.
ג' –ח' הווידוי.
מאוד ונורא. המחשבות על החטא מענות אותו יומם ולילה. "וחטאתי לנגדי תמיד" למרות שהחטא השלב הראשון בדרך התשובה היא הכרת החטא והווידוי. המשורר מכיר בחטאיו ומיצר בהם. את בקשתו כי אלוקים ימחה את פשעיו, אין הוא מבסס על התנצלויות או הקלה בערך החטא, להיפך – החטא בעיניו גדול עצמו הוא נחלת העבר, חי הוא מאז בכל רגע בהרגשה של זוהמה. המשורר מתענה משום שלפי השקפת עולמו כל חטא וגם חטא מוסרי וחברתי, הוא קודם כל חטא כלפי אלוקים – חטא דתי, לא רק עלבון לאדם פרטי, אלא סטייה יסודית של הרצון האנושי מחוקי האלוקים. לא הפחד מהעונש הוא המניע העיקרי לתחנוניו של המשורר, אלא ההכרה בחטאו "לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי" חטאו הוא חטא נגד האלוקים ועל-כן את סליחתו של האלוקים עליו לבקש ולא רק את סליחתו של הנפגע. רק אלוקים יכול לטהרו ולא אחר.מודעות הופכת כאן לאמצעי של הבנה והתקרבות לחוקי ה', חוקי הצדק והחסד. "למען תצדק בדבריך תזכה בשופטיך". לחטאו של האדם יש מטרה החורגת מתחום חייו הפרטיים, והיא גילוי שפוטו המוסרי והצודק של האלוקים לאדם. משמעות פסוק זה עצם חטאי ופשעי מאפשרים להוכיח את צדקת דברי רש"י ואת שפוטו הצודק. "הן בעוון חוללתי ובחטא יחמתני אמי" – חייו של האדם שרויים בצל הנטיה המתמדת לחטא. הוא מגלה אותה בתוך עצמו מיום שהוא עומד על הניגוד בינו לבין הטוב והקדושה המוחלטת.
ט' – י"ז ההטהרות והסליחה.
בצד הנטיה לחטוא כפי שתוארה בפסוק זה, נתן הקב"ה לאדם הרצון להתיר את אל האמת המצויה לפי דעת חז"ל בכליות הבטוחות (מכאן הביטוי "מוסר כליות" המבטא מצפון ורגש). "ובסתום חכמה תודיעני" בסתום – בנסתר והבלתי ידוע. בכנות ובאומץ הודה המשורר בחטאו, ובצניעות הכיר במעמדו הנחות. עתה מתגלה לו לפתע כי מה שהתרחש זה עתה בנפשו אינו אלא גילוי של אלוקים. הרהורים אלה מגדירים בהדרגה את תקוות ההטהרות, לעומת צורת התחנונים בקטע הקודם "כבסני מעווני". מופיע כאן צורת העתיד "תכבסני ומשלג אלבין" המעידה על בטחונו של המשורר בהתגשמות בקשותיו. לא בבת אחת תוקפת אותו השמחה, המחשבה על עצמות דינותיי מחזירה אותו דרך ניגוד אל לבטיו הקודמים, והוא חוזר על בקשותיו: "הסתר פניך מחטאי וכל עוונותיו מחה" אלא שכעת אין זו בקשה לבטול עונש, אלא בקשה לבטול קיום העבר על פשעו וחטאיו ולחזור ולהברא מחדש מבחינה רוחנית: "לב טהור ברא לי אלוקים, ורוח נכון חדש בקרבי" זהו הרצון להתחיל את החיים החדשים בלי המשקע המענה של תודעת החטא. הלידה מחדש מותנית בקשר מתמיד בין האדם והקב"ה. חיים חדשים ייתכנו בשבילו רק אם ימצא את נוכחותו המתמדת של הקב"ה. תחושת נוכחותו של הקב"ה משרה חוויה של שמחה ויופי ולא של פחד וכורח. שמחתו של האדם בא-ל הוא הכוח המניע, ההופך ציות עוור חצוני למוסריות המבוססת על אמונה פנימית. מטבעם של חיי אמונה אלו שהם קוראים למאמין להעניק מאמונתו לאחרים, יש הקבלה בין
פסוקים ה'- ל- ט"ו "כי פשעיי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד " (פסוק ה'). "אלמדה פושעים דרכיך, וחטאים אליך ישובו" פסוק ט"ו). "הצילני מדמי" (פסוק ט"ז), יש כאן שתי אפשרויות: פרוש 1. שתציל אותו מן העונש על חטא שפיכות דמים. (אולי הכוונה לדמו של אוריה החיתי). פרוש 2. שתציל אותו בעתיד
משפיכות דמים,
מפני החטא עצמו. פסוק י"ז מסיים: "ה' שפתיי תפתח ופי יגיד תהילתך", אפילו השירה תלווה ברצון הקב"ה עד עתה. בגלל חטאיו לא היה למשורר פתחון פה, אבל לאחר הסליחה כשיפתח ה' את שפתיו, פיו יגיד את תהילתו.
י"ח – י"ט מסקנה: היחס בין עבודת הקורבנות והמוסר.
המשורר מעלה מוטיב המקובל כמוטיב נבואי העוסק בנושא היחס בין עבודת הקורבנות ובין המוסר. לדעתו הזבח חסר משמעות וריק מתוכן אם אין מאחוריו "רוח נשברה" – חרטה פנימית וכניעה. אצל הקב"ה יש עדיפות לנפש ולרוח הנשברה על פני הקורבן החיצוני.
כ' – כ"א חתימה בעלת אופי כללי המתייחסת לבניין חומות ירושלים.
יש הרואים את שני הפסוקים האלה כתוספת מאוחרת שכן מבחינה היסטורית, הייתה ירושלים בימי דוד בשיא תפארתה, ובעיקר בתקופת האירוע המתואר בפתיחה – חטא דוד עם בת-שבע . המשורר שהוסיף פסוקים אלה אולי רצה לתקן מעל את ההשקפה על הקורבנות. וכתוספת זו בקש קודם כל לבטא את הרצון שירושלים ההרוסה שהייתה מרכז דתי ופולחני תהנה מחדש. בונה העיר יהיו בודאי אנשים שעברו את תהליך ההטהרות והחזרה בתשובה, ובתור שכאלה בודאי יקריבו זבחים שיש למעשה משמעות פנימית "זבחי צדק" זבחים של צדיקים. אם קודם לכן שלל המשורר את הקורבנות, הרי שלאחר ההטהרות על הקורבנות להיות רצויים.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
לעלוי נשמת רבקה חיה בת מרסל מסודי
מזמור פ"ד א לַמְנַצֵּחַ עַל-הַגִּתִּית; לִבְנֵי-קֹרַח מִזְמוֹר.ב מַה-יְּדִידוֹת מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ--...
מתוך סדרת השיעורים:
סיכומים על מזמורי תהלים
מזמור כג א מִזְמוֹר לְדָוִד: יְהוָה רֹעִי, לֹא אֶחְסָר. ב בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא, יַרְבִּיצֵנִי; עַל-מֵי...
מתוך סדרת השיעורים:
סיכומים על מזמורי תהלים
