מזמור פ"ד

א  לַמְנַצֵּחַ עַל-הַגִּתִּית; לִבְנֵי-קֹרַח מִזְמוֹר.ב  מַה-יְּדִידוֹת מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ--    יְהוָה צְבָאוֹת.ג  נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה, נַפְשִׁי לְחַצְרוֹת יְהוָה: לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ, אֶל אֵל-חָי. ד גַּם-צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת, וּדְרוֹר קֵן לָהּ אֲשֶׁר שָׁתָה אֶפְרֹחֶיהָ: אֶת-מִזְבְּחוֹתֶיךָ, יְהוָה צְבָאוֹת מַלְכִּי, וֵאלֹהָי. ה  אַשְׁרֵי, יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ עוֹד, יְהַלְלוּךָ סֶּלָה. ו  אַשְׁרֵי אָדָם, עוֹז-לוֹ בָךְ; מְסִלּוֹת, בִּלְבָבָם. ז  עֹבְרֵי, בְּעֵמֶק הַבָּכָא מַעְיָן יְשִׁיתוּהוּ; גַּם בְּרָכוֹת, יַעְטֶה מוֹרֶה. ח  יֵלְכוּ, מֵחַיִל אֶל-חָיִל; יֵרָאֶה אֶל-אֱלֹהִים בְּצִיּוֹן. ט  יְהוָה אֱלֹהִים צְבָאוֹת, שִׁמְעָה תְפִלָּתִי; הַאֲזִינָה אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה. י  מָגִנֵּנוּ, רְאֵה אֱלֹהִים;    וְהַבֵּט, פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ. יא  כִּי טוֹב-יוֹם בַּחֲצֵרֶיךָ, מֵאָלֶף: בָּחַרְתִּי--הִסְתּוֹפֵף, בְּבֵית אֱלֹהַי; מִדּוּר, בְּאָהֳלֵי-רֶשַׁע. יב  כִּי שֶׁמֶשׁ, וּמָגֵן יְהוָה אֱלֹהִים: חֵן וְכָבוֹד,  יִתֵּן יְהוָה; לֹא יִמְנַע-טוֹב, לַהֹלְכִים בְּתָמִים. יג  יְהוָה צְבָאוֹת אַשְׁרֵי אָדָם, בֹּטֵחַ בָּךְ.

שיר כמיהה ותשוקה אל בית המקדש.

הקדמה:  המשורר מביע במזמור את געגועיו אל בית המקדש, בקשה לקרבת אלוקים וחיי קדושה,

                ובטחון בה'. יש המשערים כי מזמור זה נאמר מעקרו בפי עולי הרגל, אך גם מתאים בכל עת

                לכל ירא את ה', המבקש את קרבת ה' ובוטח בו. המשורר עובר לתאר את מסעם של עולי הרגל,

                שזכו להגשים את חזונם ומהתיאור עובר לתפילה ובקשה, שלאחריהם מובאים הטעמים לערך

                הישיבה במקדש והקרבה להקב"ה. (ט' - י')

חלוקת המזמור:

1. פתיחה                         - א'. 
2. געגועים אל המקדש         - ב'-ד'.
3. אשרי היושבים והעולים אל המקדש - ה'-ח'.
4. תפילה - בקשה                           - ט'-י'.
5. הטוב לנמצא ולבוטח בה'         - י"א-י"ג.

1. פתיחה:

  א  לַמְנַצֵּחַ עַל-הַגִּתִּית; לִבְנֵי-קֹרַח מִזְמוֹר.

2. געגועים אל המקדש: (ב' – ד')

  ב  מַה-יְּדִידוֹת מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ--    יְהוָה צְבָאוֹת.

        מה ידידות, כמה חביבים ואהובים המקומות אשר ה' שוכן בהם.

     ג  נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה, נַפְשִׁי לְחַצְרוֹת יְהוָה: לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ, אֶל אֵל-חָי.

        "נכספה", "כלתה" – שני לשונות געגועים לחיזוק, תאוותו לבוא לחצרות ה'.

       "ליבי" – השכל והדעת שהם בנשמה,

       "ובשרי" – הגוף, הפה וכל האיברים הפנימיים והחיצוניים, מרננים את ה' ומביעים געגועים. (אב"ע)

     ד גַּם-צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת, וּדְרוֹר קֵן לָהּ אֲשֶׁר שָׁתָה אֶפְרֹחֶיהָ: אֶת-מִזְבְּחוֹתֶיךָ, יְהוָה צְבָאוֹת מַלְכִּי, וֵאלֹהָי.

        עוד מתיאור המצוקה, מציין המשורר את הניגוד בין גורלו לגורל בעלי הכנף. שהציפור והדרור מצאו

        להם מקום מבטחים, אך אני את מזבחותיך מלכי... לא מצאתי.

3. אשרי היושבים והעולים אל המקדש: (ה' – ח')

  ה  אַשְׁרֵי, יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ עוֹד, יְהַלְלוּךָ סֶּלָה

         כמה טוב ליושבים והנמצאים בדרך קבע בבית המקדש עוד יהללוך סלה – ראוי שיהללוך לעד.

         "אשרי יושבי ביתך": 1. ישראל. (מצודת דוד)     2. הכהנים והלווים. (אב"ע)

      ו  אַשְׁרֵי אָדָם, עוֹז-לוֹ בָךְ; מְסִלּוֹת, בִּלְבָבָם.

         "מסילות בלבבם" – 1. בכל עת חושבים בלבבם המסילות (דרכים) העולות אל בית ה'. (מצודת דוד)

2.      מחשב בליבו מסילות – דרכים לישר את דרכו, כלפי ה'. (רש"י)

         הבדלים: מצודת דוד: מסילות – דרכים ממש (פשט). רש"י: מסילות – דרכים להתקרב לה' (מטאפורי)

      ז  עֹבְרֵי, בְּעֵמֶק הַבָּכָא מַעְיָן יְשִׁיתוּהוּ; גַּם בְּרָכוֹת, יַעְטֶה מוֹרֶה.

         רש"י: אותם העוברים על דתם והינם בעומקה של גיהנם בבכי ויללה.

                  "העוברים בעמק הבכא" – העוברים על דתך.

                  "מעין ישיתוהו" – ממלאים אותו כמעיין בדמע וביללות.

                  "גם ברכות יעטה מורה" – מברכים ומודים לה' על שדן אותנו, וברכות יעטה לנו המורים אותנו

                                                     ללכת בדרך הטוב ולא שמענו לו.

           אב"ע: "עוברי בעמק הבכא" – שם מקום או עמק ושם אילנות הנקראים בכאים.

                    "מעין ישיתוהו" – מרוב החוגגים בעמק, שורד שם גשם בעבור רגלי העוברים. נמצאו שם

                                             מים כאילו שם מעין. והנה חסר כף, כמעין – כמו מעין.

                    "גם ברכות יעטה" – הברכות שהיו נושאים עולי הרגל, על שפע המים בדרכם לבית המקדש.

           הבדלים: רש"י: משמעות הפסוק הוא מטאפורי, כמשמעות "בעמק הבכא" – הינו לעוברים על דתם

                                 ונראה כאילו הם שקועים בעומקה של גהינם. עתה הם מברכים ומודים למורים אותם

                                 לשוב ברך ה'.

                        אב"ע: "בעמק הבכא" – שם מקום.

                                 "מעין ישיתוהו" – תיאור ההשגחה לשפע המים בדרך, הנצרכים לעולי הרגל ובפיהם

                                                          נדמה להם המקום למעין.

                                 "גם ברכות יעטה מורה" – הברכות שהיו נושאים עולי הרגל בעבור רוב המים.

                                                                     מכאן, שפרוש חלקו הראשון של הפסוק הוא כפשוטו

                                                                      ופרוש חלקו השני כפשוטו.  

       ח  יֵלְכוּ, מֵחַיִל אֶל-חָיִל; יֵרָאֶה אֶל-אֱלֹהִים בְּצִיּוֹן.

           פרוש א': העולים לרגל היו פוגשים קבוצה "חיל" אחר קבוצה "חיל", של אנשים נוספים שהיו שמים

                        פעמיהם לירושלים. (אב"ע, מצודת דוד)

           פרוש ב': עולי הרגל היו מתעלים צעד אחר צעד, במעלות רוחניות בכוח ובאומץ, כדי להראות אל

                        ה' בציון, "מחיל אל חיל". (רש"י)

           הבדלים: לפי פרוש א' – כפשוטו.

                       לפי פרוש ב' – מטאפורי.

4. תפילה – בקשה: (ט' – י')

  ט יְהוָה אֱלֹהִים צְבָאוֹת, שִׁמְעָה תְפִלָּתִי; הַאֲזִינָה אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה.

        רש"י: תפילה לבנות בית המקדש.

        אב"ע: תפילה לקרב הישועה.

        י  מָגִנֵּנוּ, רְאֵה אֱלֹהִים; וְהַבֵּט, פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ

5. הטוב לנמצא ולבוטח בה': (י"א – י"ג)

  יא  כִּי טוֹב-יוֹם בַּחֲצֵרֶיךָ, מֵאָלֶף: בָּחַרְתִּי--הִסְתּוֹפֵף, בְּבֵית אֱלֹהַי; מִדּוּר, בְּאָהֳלֵי-רֶשַׁע.

          כל תאוותי לראות בבניין ירושלים ולשבת בה, הם בשל ההכרה שכל שהיה וישיבה במקדש,

          אפילו יום אחד טובים מלשבת אלף שנים בחצרות של אחרים. (מצודת דוד)   

     יב  כִּי שֶׁמֶשׁ, וּמָגֵן יְהוָה אֱלֹהִים: חֵן וְכָבוֹד,  יִתֵּן יְהוָה; לֹא יִמְנַע-טוֹב, לַהֹלְכִים בְּתָמִים.

          אב"ע: כי בעבור שהזכיר "מגיננו (מלך) ראה אלוקים" (י'), אמר כי המגן באמת הוא ה' לבדו.

                   "כי שמש ומגן ה'..." - 1. ה' יגן לבדו עליהם וידאג לשמש שתזרח לטובת החוגגים,

                                                     הזקוקים לשמש בדרך.

2.                                         או שה' יגן לבדו עליהם וידאג שלא יפגעו מפגעי השמש, כשיהיו

                                                     בדרכם לירושלים.   

          מצודת דוד: כי מעולם תאיר לנו (הקב"ה) כשמש ותגן עלינו. (מטאפורי)

      יג  יְהוָה צְבָאוֹת אַשְׁרֵי אָדָם, בֹּטֵחַ בָּךְ.

          אב"ע: פסוק זה קשור בעליון (פסוקים ה', ו') ומשמעו, הבוטח בה' לא יחסר טוב.  

אמצעים אומנותיים:

תקבולת:                                                                                   ניגוד:

"ה' אלוקים צבאות שמעה תפילתי                                                      "נכספה וגם כלתה נפשי..."

 האזינה אלוקי יעקב סלה"                                                                "גם ציפור מצאה בית"

  צמדי מילים:                                                                                     ביטויים חוזרים:

  "נכספה וגם כלתה", "לבי ובשרי", "מלכי ואלוהי", "חן וכבוד".         "אשרי" משולש – "אשרי יושבי  ביתך"

                                                                                                                                                                                                                   "אשרי אדם עוז לו בך"

  כינויים לבית המקדש:                                                                                     "אשרי אדם בוטח בך"

   משכנותיך, חצרות ה', מזבחותיך, ביתך, חצריך, בית אלוהי. 

  כינויים לשמות ה':

   ה' צבאות, אל חי, אלוקי יעקוב, אלוקי, ה'...

  לשון נופל על לשון:

   יעטה מורה – יראה אל אלוקים.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.

לעלוי נשמת רבקה חיה בת מרסל מסודי