סדרי הזמנים

חשוב לעשות סדר לפני פתיחת הלימוד בספר:

• בחומש בראשית למדנו על האבות הקדושים והשבטים.

• אח"כ יעקב ובניו ומשפחותיהם ירדו למצרים.

• לאחר מות יוסף ואחיו התחיל שיעבוד מצרים שהיה 210 שנים ועבודת הפרך.

• לאחר שנות השיעבוד והקושי ה' שולח את משה לגאול את עם ישראל ולהוציא אותם ממצרים.

• ה' מכה את המצרים בעשרת המכות, מוציא את ישראל ממצרים וקורע לפניהם את הים.

• לאחר 50 יום עם ישראל מקבל את התורה בהר סיני.

• בנ"י חונים מתחת להר סיני ה' מצוה אותם לבנות את המשכן והם בונים אותו.

• בנ"י נמצאים עם משה 40 שנה במדבר ובר"ח שבט מגיעים לערבות מואב מול ארץ ישראל, לקראת כניסה לארץ לאחר שהיכו את 2 המלכים החזקים והאדירים סיחון מלך האמורי ועוג מלך הבשן.

• במשך 37 ימים משה רבינו חוזר על כל התורה, ומחדש הרבה מצוות לקראת הכניסה לארץ.

• בתוך 37 ימים אלו מבקש משה מה' שימנה במקומו מנהיג טוב על העדה, ה' בוחר ביהושע ומשה סומך את ידיו עליו ומברכו בלב שלם ובנפש חפצה שיהיה מנהיג טוב לעם ישראל.

• ב-ז' באדר משה רבינו נפטר ובנ"י מתאבלים עליו במשך 30 יום.

• בתאריך ו' בניסן[1] יהושע מצוה את העם להתכונן כי לאחר סיום שלושת הימים יעברו את הירדן (ובאותו יום יצאו המרגלים[2] והגיעו לרחב).

• שלושת ימי הכנה: ז-ט ניסן[3]

• בי' בניסן עברו את הירדן.

• י"א בניסן : (כנראה) מלו.
• י"ב – י"ג : ישבו במחנה עד חיותם.
• י"ד בניסן : הקרבת קרבן פסח. הפסח הראשון בא"י – בהלל בשירה ובזמרה, הודאה על הכניסה לארץ.
• ליל ט"ו בניסן : ליל הסדר.
• ט"ז בניסן : הקרבת קרבן העומר

לדמותו של יהושע

להזכיר לילדים היכן נפגשנו עם יהושע:

• תלמיד משה: "וּמְשָׁרֲתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל" (שמות לג י).
• מלחמת עמלק:  ‏"וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ: בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים, וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק, מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה, וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי" "וַיַּחֲלשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב" (ספר שמות יז ט, י"ג).         
• יהושע ממתין למשה בהר:  וַיָּקָם מֹשֶׁה, וִיהוֹשֻׁעַ מְשָׁרְתוֹ; וַיַּעַל מֹשֶׁה, אֶל-הַר הָאֱלֹהִים (שמות כ"ד, י"ג) וַיִּפֶן וַיֵּרֶד מֹשֶׁה, מִן-הָהָר, וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת, בְּיָדוֹ:  לֻחֹת, כְּתֻבִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם... וַיִּשְׁמַע יְהוֹשֻׁעַ אֶת-קוֹל הָעָם, בְּרֵעֹה; וַיֹּאמֶר, אֶל-מֹשֶׁה, קוֹל מִלְחָמָה, בַּמַּחֲנֶה. וַיֹּאמֶר, אֵין קוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה, וְאֵין קוֹל, עֲנוֹת חֲלוּשָׁה; קוֹל עַנּוֹת, אָנֹכִי שֹׁמֵעַ (שמות ל"ב, ט"ו-י"ח).   
• עמידה מול חטא המרגלים: "לְמַטֵּה אֶפְרָיִם, הוֹשֵׁעַ בִּן-נוּן" (במדבר י"ג, ג') "וִיהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, וְכָלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה, מִן-הַתָּרִים, אֶת-הָאָרֶץ--קָרְעוּ, בִּגְדֵיהֶם.((שם,י"ד,ו') "וִיהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, וְכָלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה, חָיוּ מִן-הָאֲנָשִׁים הָהֵם, הַהֹלְכִים לָתוּר אֶת-הָאָרֶץ (שם, י"ד, ל"ח)
• מינוי יהושע כמנהיג: יִפְקֹד ה', אֱלֹקֵי הָרוּחֹת לְכָל-בָּשָׂר, אִישׁ, עַל-הָעֵדָה.אֲשֶׁר-יֵצֵא לִפְנֵיהֶם, וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם, וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם, וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם... וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה קַח-לְךָ אֶת-יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן--אִישׁ, אֲשֶׁר-רוּחַ בּוֹ; וְסָמַכְתָּ אֶת-יָדְךָ, עָלָיו. (במדבר כ"ז, י"ח  ) 

במהלך הלימוד נשלב את תכונות יהושע כפי שעולה מדברי חז"ל:                                   

א. שקידת התורה –

"יהושע לא נתגדל, אלא על שהיה עוסק בתורה תמיד" (משנת ר"א, י"ג).

חז"ל (במדבר רבה כ"א, מובא בהמשך באות ג') דורשים את הפסוק "נוצר תאנה יאכל פריה" על יהושע. תאנה שונה מכל העצים בכך שפריה אינו מבשיל בעונה אחת אלא בכל פעם מבשילות כמה תאנים, ובעל העץ צריך לבוא יום יום לקטוף את הבשלות. כך יהושע למד תורה בשקידה ממשה רבינו ולא פיספס אף יום.

"א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן מאי דכתיב נוצר תאנה יאכל פריה (משלי כ"ז, י"ח) למה נמשלו דברי תורה כתאנה מה תאנה זו כל זמן שאדם ממשמש בה מוצא בה תאנים, אף דברי תורה כל זמן שאדם הוגה בהן מוצא בהן טעם". (עירובין נ"ד)     
לְפִיכָךְ נֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ (משלי כ"ז, י"ח) לָמָּה נִמְשְׁלָה תּוֹרָה כִּתְאֵנָה, שֶׁרֹב הָאִילָנוֹת, הַזַּיִת, הַגֶּפֶן וְהַתְּמָרָה, נִלְקָטִין כְּאַחַת, וְהַתְּאֵנָה נִלְקֶטֶת מְעַט מְעַט, כָּךְ הַתּוֹרָה הַיּוֹם לוֹמֵד מְעַט וּלְמָחָר הַרְבֵּה, לְפִי שֶׁאֵינָהּ מִתְלַמֶּדֶת לֹא בְּשָׁנָה וְלֹא בִּשְׁנָתַיִם". (במדבר רבה, כ"א, ט"ו)       

"וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק (יהושע ח', שילוב שני פסוקים[4]) אמר רבי יוחנן: מלמד שלן בעומקה של הלכה" (מגילה ג ע"ב)

ב. אהבת תורה

• יום יום היה מגיע ללמוד, כל מילה של משה היתה חביבה עליו יותר מכל כסף וזהב שבעולם. בשעה שמשה לימד את התורה פעם לאהרן ופעם לבני אהרן, פעם לזקנים ופעם לכל ישראל- היכן נמצא יהושע? יהושע כל הזמן שם.

"שאל בן דמה בן אחותו של ר' ישמעאל את ר' ישמעאל, כגון אני שלמדתי כל התורה כולה מהו ללמוד חכמת יונית? קרא עליו המקרא הזה: "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה", צא ובדוק שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה ולמוד בה חכמת יונית. ופליגא דר' שמואל בר נחמני, דאמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן, פסוק זה אינו לא חובה ולא מצוה אלא ברכה, ראה הקב"ה את יהושע שדברי תורה חביבים עליו ביותר שנאמר (שמות לג) 'ומשרתו יהושע בן נון נער, לא ימיש מתוך האהל', אמר לו הקדוש ברוך הוא: יהושע, כל כך חביבין עליך דברי תורה – 'לא ימוש ספר התורה הזה מפיך', תנא דבי ר' ישמעאל דברי תורה לא יהו עליך חובה ואי אתה רשאי לפטור עצמך מהן" (מנחות צ"ט, ע"ב).

ג. תלמיד מסור המשמש את רבו ואת הציבור:

"...יְהוֹשֻׁע, שֶׁהָיָה מְשַׁמֵּשׁ אֶת משֶׁה בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, כְּמָה דְתֵימָא: לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל" (במדבר רבה, י"ב, ט'). להיות משרת של מה. איזו זכות עצומה. (לומר לילדים: 'הלואי שאני הייתי זוכה לתת כוס מים למשה רבינו').

"יְהוֹשֻׁעַ הַרְבֵּה שֵׁרֶתְךָ וְהַרְבֵּה חָלַק לְךָ כָּבוֹד, וְהוּא הָיָה מַשְׁכִּים וּמַעֲרִיב בְּבֵית הַוַּעַד שֶׁלְּךָ, הוּא הָיָה מְסַדֵּר אֶת הַסַּפְסָלִים, וְהוּא פּוֹרֵס אֶת הַמַּחְצְלָאוֹת, הוֹאִיל וְהוּא שֵׁרֶתְךָ בְּכָל כֹּחוֹ, כְּדַאי הוּא שֶׁיְּשַׁמֵּשׁ אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵינוֹ מְאַבֵּד שְׂכָרוֹ, קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן (במדבר כ"ז, י"ח), לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: נֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ"  (במדבר רבה, כ"א, י"ד)

"משרת משה – ומה שרות היה משרתו, היה נוטל את הדלי... ומוליכן לפניו לבית המרחץ, והיה משכים בבוקר בכל יום, ובורר את הגס שבמן ואומר: זה לרבי, משה, זה לרבי, משה(בתי מדרשות, רל"ד)

ד. רגיש לצרכי העם:

"אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ (במדבר כ"ז, י"ח), לְפִי שֶׁאָמַר אֱלֹקֵי הָרוּחֹת (במדבר כ"ז, ט"ז), שֶׁאַתָּה מַכִּיר רוּחַ כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִכָּל בְּרִיָה, וּתְמַנֶּה אָדָם שֶׁיֵּדַע לַהֲלֹךְ עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם לְפִי דַעְתּוֹ" (במדבר רבה, כ"א, ט"ו)

"הוא נתגלה כמי שידע ללכת לפי רוחו של כל איש ואיש. הוא הבין את כלב, שהטיח דברים נגדו, ואיפשר לו לצאת לכבוש את חברון (יהושע י"ד, ו-ט"ו). הוא הבין לרוחו של עכן, שמעל (ז, ט"ז-כ"ו), והביא אותו להתוודות על חטאו. והוא הבין לרוח קציניו, שהיו זקוקים לעידוד ולחיזוק אחרי שראו את יכולתו להעמיד שמש וירח (י, כ"ד- כ"ה)..." (מעבור הארץ, הרב רמר עמוד 14)[5]

ה. מוביל את העם אחריו:

"אשר יצא לפניהם:  לא כדרך מלכי האומות שיושבים בבתיהם ומשלחין את חיילותיהם למלחמה, אלא כמו שעשיתי אני שנלחמתי בסיחון ועוג, שנאמר (במדבר כא, לד) אל תירא אותו.  וכדרך שעשה יהושע, שנאמר (יהושע ה, יג) וילך יהושע אליו ויאמר לו הלנו אתה וגו'.  וכן בדוד הוא אומר (ש"א יח, טז) כי הוא יוצא ובא לפניהם, יוצא בראש ונכנס בראש" (רש"י במדבר כ"ז, י"ז)

ו. מנהיג רוחני המתקן תפילות וברכות:

עלינו לשבח: "ושמעתי שיהושע תקנו בשעה שכבש יריחו וחתם בו שם קטנותו למפרע: ע' עלינו ש' שלא שם ו' ואנו כורעים ה' הוא אלוקינו" (כל בו, סימן ט"ז דין עלינו לשבח)

"ובכניסתם לארץ הקיפו את עיר יריחו והיו אומרים עלינו לשבח מראשו לסופו ומסופו לראשו ונפלה חומת העיר" (רבי אלעזר אזכרי, ספר חרדים, הקדמה)

ברכת הארץ בברכת המזון: אָמַר רַב נַחְמָן: מֹשֶׁה תִּקֵּן לְיִשְׂרָאֵל בִּרְכַת הַזַּן בְּשָׁעָה שֶׁיָּרַד לָהֶם מַן ;יְהוֹשֻׁעַ תִּקֵּן לָהֶם בִּרְכַּת הָאָרֶץ כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסוּ לָאָרֶץ ; דַּוִד וּשְׁלֹמֹה תִּקְנוּ בּוֹנֶה יְרוּשָׁלַיִם: דַּוִד תִּקֵּן "עַל יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירְךָ; וּשְׁלֹמֹה תִּקֵּן "עַל הַבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ". "הַטּוֹב וְהַמֵּיטִיב" בְּיָבְנֵה תִּקְּנוּהָ כְּנֶגֶד הֲרוּגֵי בֵּיתַר. דּאָמַר רָב מַתְנָא: אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁנִּתְּנוּ הֲרוּגֵי בֵּיתַר לִקְבוּרָה, תִּקְנוּ ביָבְנֵה "הַטּוֹב וְהַמֵּיטִיב". (ברכות  מ"ח ע"ב)

הערך של כיבוש ארץ ישראל

"אמר רב אדא ברבי חנינא: אלמלא לא חטאו ישראל – לא ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע בלבד, שערכה של ארץ ישראל הוא" (נדרים כב ע"ב)

ספר  יהושע מברר לנו את "ערכה של א"י". ערך, הוא בעל משמעות עצמית נצחית, לא דבר הנבחן במידת התועלת שהוא מביא או אינו מביא. 

ערכה של הארץ מתגלה לדורות בשני מפעליו העקריים של יהושע

א.  כיבוש הארץ במסירות נפש.    ב.  ההתנחלות בה.
אנו רואים כאן את הקשר בין סגולת הארץ לסגולת העם.

"ארץ ישראל איננה דבר חיצוני לאומה, רק בתור אמצעי למטרה של ההתאגדות הכללית והחזקת קיומה החומרי או אפילו הרוחני. ארץ ישראל היא חטיבה עצמותית קשורה בקשר חיים עם האומה, חבוקה בסגולות פנימיות עם מציאותה. ומתוך כך אי אפשר לעמוד על התוכן של סגולת קדושת ארץ ישראל, ולהוציא לפועל את עומק חיבתה, בשום השכלה רציונלית אנושית כי אם ברוח ה' אשר על האומה בכללה..." (הרב קוק, אורות, א"י א,א).

תפקיד האומה הישראלית מול עמי כנען

2. אַתֶּם עֵדַי, נְאֻם ה' וְעַבְדִּי אֲשֶׁר בָּחָרְתִּי (ישעיהו מ"ג, י') עם ישראל מודיע את שם ה' בעולם. כדי למלא יעוד זה, ירד ה' על הר סיני כדי לתת תורה לעמו ישראל. קיומה של תורה בקומתה האידאלית והשלמה הוא בארץ ישראל, כאשר מערכותיה של האומה בקדש ובחול מתפקדים במלואם. מול זה עומדים עמי כנען בעלי  קלקול מוסרי נורא (דוגמא לכך, סדום). תפקידם של ישראל "לתקן עולם במלכות שדי" ולכן צוונו בהם "לֹא תְחַיֶּה, כָּל-נְשָׁמָה.  כִּי-הַחֲרֵם תַּחֲרִימֵם, הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי הַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי, הַחִוִּי, וְהַיְבוּסִי--כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ, ה' אֱלֹקֶיךָ.  לְמַעַן, אֲשֶׁר לֹא-יְלַמְּדוּ אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת, כְּכֹל תּוֹעֲבֹתָם, אֲשֶׁר עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם; וַחֲטָאתֶם, לַה' אֱלֹקֵיכֶם" (דברים כ, ט"ז- י"ח)

כיבוש הארץ נעשה עפ"י מצוות ה' כדי להביא לעולם את דבר ה' ועל כן משה מזהיר את ישראל לא לפחד מעמי כנען ויהושע ימשיך ויחזק את העם להתנהג באומץ מול הרשעות הזו.

עפ"י חז"ל כל מלכי העולם רכשו עיר אחת בארץ ישראל ונראה להסביר שכולם חמדו אותה בשל עושרה הרב ובכך להעצים את רשעותם. 

דור המדבר

מדובר בדור גדול, "דור דעה". דור שמשבחו הנביא ירמיהו:

      "…זכרתי לך חסד נעורייך אהבת כלולותייך לכתך אחרי במדבר בארץ לא

      זרועה". דוקא משום גדלותו מדקדק הקב"ה עמו כחוט השערה.

גדלות זאת היא היא הגורמת לכך שהוא אינו יכול להכנס לארץ. זאת משום שהכניסה לא"י כרוכה בהתעסקות בדברים ארציים, בענייני חולין.

[1] "ביום שתמו ימי בכי אבל משה" (רש"י א',י'), "ויום שלושים של אבל היה ראשון לשלשת הימים"- (רש"י ג',ה') ."ונראה שבאותו יום שסיימו ימי אבל משה דהיינו ו' בניסן באותו יום שלח את המרגלים, ובאותו יום באו אצל רחב, ושלחה אותם תחילת ליל ז', והמה ישבו בהר יום ז' ויום ח' וליל ט' הרי ג' ימים. ובאותו הלילה הלכו ליהושע, וישכם יהושע בבוקר, היינו בבוקר של ט', "וילינו שם טרם יעבורו" היינו ליל י', ובי' עברו את הירדן" (הגר"א, יהושע א, י"א)  

[2] אמנם לדעת רש"י (ב', א') נשלחו לפני כן, אך הלכנו כאן עפ"י פירושו של הגר"א המובא בהערה הקודמת

[3] עפ"י יהושע ג', ה' ורש"י שם וכן עפ"י הגר"א לעיל.

[4] ראה הסברו של הרב רמר בספרו מעבור הארץ, המסביר שיש כאן תיקון לשתי הערות שה' רמז לו שהוא צריך לתקן ויהושע אכן מתקנם ונראה שלכן שילבו כאן חז"ל שני פסוקים: "וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העם העוסק בלילה הראשון של הקרב והפסוק השני: "וילך יהושע בלילה ההוא בתוך העמק" העוסק בלילה השני של הקרב.

[5] בהתיחסות לדמותו של יהושע כמנהיג מצטט  הרב רמר (עמוד 20) מאמר של עזריאל קרליבך , עורכו הראשון של "מעריב" ביחס לאמירה שסטאלין היה מנהיג גדול, שהצליח לשלוט ביד רמה ברוסיה האדירה ועל כך כתב קרליבך בספרו 'דמויות': "וכי גדולה היא זו לגרום לכולם לכרוע ברך ולהישאר גבוה? גדולתו של מנהיג היא כשהעם כולו זקוף והמנהיג מתבלט מעל כולם, כשאול שהתנשא מעל כולם, משכמו ומעלה גבוה מכל העם, גם כשכולם היו זקופים"

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.