בס''ד

כבוש יהושע דומה מאד לדרך שאברהם עשה.
בפרק ב'בפרשת המרגלים מוזכר ''אנשים'' 12 פעמים- תיקון למרגלים.
הארון 10 פעמים- כנגד י' הדברות.
השורש ''שביעי''= 14 פעמיים 7 כפול 2 (כמות ואיכות אולי) וכן 'שופרות' ו'סבב' 7 פעמיים.)

הקדמה

זהותו- משבט אפרים ועליו כוון יעקב כשהחליף הגדול והקטן באפרים ובמנשה. כלומר הוא מנהיג בעל משמעות היסתורית בישראל.
הנהיג כ''ח שנה מת בן 110. כלומר נכנס להנהגה בגיל שמונים ושתיים אך כבר היה מוציא ומביא במלחמה עוד בימי משה.

יהושע כממשיך משה- הדמיון והשוני.
הגמרא בבבא בתרא עה. מתארת את משה כשמש ואת יהושע כירח:
''כיוצא בדבר אתה אומר: ונתתה מהודך עליו - ולא כל הודך, זקנים שבאותו הדור אמרו: פני משה כפני חמה, פני יהושע כפני לבנה, אוי לה לאותה בושה, אוי לה לאותה כלימה.''
ממאמר זה ודאי ניכרת ירידה וצניחה מאד גדולה מימי משה לימי יהושע או באופן אחר, מימי המדבר לכניסה לארץ. אמנם אנו יודעים ש'זה דור ודורשיו' וכל דור יש לו את ההנהגה הראויה לו ואף שעל פני השטח הדברים נראים כירידה הרבה פעמים בפנימיות התהליך דוקא יש התקדמות יותר גדולה[1].
כאן ודאי יש שינוי עצום בין משה ליהושע אך יהושע הוא כלבנה שקולטת את האור העצום של החמה ועכשיו מחזירה את האור לעולם החשוך ומעבירה לו את האור הגדול במידה הנכונה והראויה למצב הבריאה בחשכתה.
יש ירידה מסויימת בכניסתנו לארץ, מקבלת ההשפעה האדירה השמימית להתעסקות ארצית. החומר מחשיך ומאפיל, אך בתוככי התהליך עסקינן פה בארץ הקודש שודאי הכניסה אליה היא מקדשת ומרוממת, אך התהליך לחשיפת האור יותר מסובך[2].
על כן אנו מחליפים הנהגה- מהאור העצום של משה אל האור המיוחד של יהושע שיסודו בקבלה מאור משה והמשכו כיכולת לשדרו למציאות באיזון הנכון.
נראה שזו הסיבה שאנו מוצאים דברים רבים שמחד יהושע מאד דומה למשה וקורים להם דברים דומים ומאידך מאד בולט, דוקא בתוך מקרים אלו, השוני. נעיין בדברים, מתי הדמיון נצרך ומתי נכון הוא השוני:

המשמש- מעלתו של יהושע היא נובעת מהיותו משמשו של משה רבינו. יש הרבה סוגי מעלות בעולם, מהם עצמיות ומהם נלוות. אצל יהושע בולט הדבר שאורו הגדול זרח מכח היותו משמשו של משה, הדבק ברבו בכל כוחות חייו ומשם מתמלא אור. בבמדבר רבה (י''ב,ט')  הדבר מפורש שיהושע זכה לנבואה בזכות היותו משמש משה רבינו:
 ''ולפי ששמש אדוניו זכה לרוח הקודש שנא' (יהושע א) ויהי אחרי מות משה וגו' שאין תלמוד לומר משרת משה למה נאמר לומר לך לפי שהיה משרת משה זכה לנבואה''.
מקור יותר מפתיע אשר בא לבטא שכל כוחו של יהושע הא רק ממשה הינו בילקוט שמעוני (משלי תתקנט):
''אוצר נחמד ושמן בנוה חכם, זה משה, וכסיל אדם יבלענו זה יהושע שלא היה בן תורה והיו ישראל קורין אותו כסיל, ובשביל שהיה משרת משה זכה לירושתו שהיה מכבדו ופורס הסדין על הספסל ויושב תחת רגליו לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא איני מקפח שכרך ועליו נאמר נוצר תאנה יאכל פריה''
ממקורות אלו אפשר חלילה להקטין מעלתו של יהושע, אך המתבונן בשכל טוב מבין שהדבק במשה ומשם כל כוחותיו, כח עצום ורב לו. עצם היכולת להתקרב למשה, היכולת לשמשו והיכולת ליבטל אליו ודאי מלמדת על מעלת נפש עצומה שיש ליהושע. אך כן רואים שאורו של יהושע מאור מאור משה בלבד. ועבד מלך מלך[3].

הדמיון- בתנחומא תצוה ט'- יהושע מושווה למשה כמעט לחלוטין:

''ד"א כבוד חכמים ינחלו זה יהושע שירש כבוד ממשה רבינו שא"ל הקדוש ברוך הוא כאשר הייתי עם משה אהיה עמך, למשה א"ל הקדוש ברוך הוא של נעליך מעל רגליך (שמות ג) וליהושע ויאמר שר צבא ה' אל יהושע של נעלך מעל רגלך (יהושע ה), משה כתוב בו אז ישיר משה ובני ישראל ויהושע אז ידבר יהושע לה' ביום תת ה' (יהושע י), משה הוציאם ממצרים ויהושע הכניסם לארץ, משה הרג לסיחון ועוג ויהושע שלשים ואחד מלכים, משה העמיד גלגל חמה במלחמת עמלק, שנאמר (שמות יז) והיה כאשר ירים משה ואין ירים אלא לשון שהעמיד גלגל חמה שנאמר (חבקוק ג) נתן תהום קולו רום ידיהו נשא, ויהושע כן שנאמר (יהושע י) שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון, משה בנה מזבח שנאמר (שמות יז) ויבן משה מזבח, ויהושע כן שנאמר (יהושע ח) אז יבנה יהושע מזבח, משה כתב את התורה שנאמר ויכתוב משה את התורה הזאת (דברים לא), ויהושע כן ויכתוב יהושע את הדברים האלה בספר תורת אלהים (יהושע כד) הרי בכל, אבל אין אנו מוציאין שהיו שנותיו כשנות משה רבינו שמשה כתוב בו ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו (דברים לד) ויהושע נגנז בן מאה ועשר, ולמה פחתו לו עשר שנים בשביל שאמר לפני משה רבו עשרה דברים שנא' (במדבר יא) ויען יהושע בן נון משרת משה מבחוריו ויאמר אדוני משה כלאם לפיכך פחתו לו עשר שנים, מכאן את למד שאין תלמיד רשאי לומר דבר לפני רבו שכל המורה דבר לפני רבו או אפילו אינו מורה אלא אומר לאחרים הלכה במקום שרבו מצוי שנותיו מתקצרות.''
במדרש זה יש השוואה בין משה ליהושע אך יש לשים לב לדברים השונים בתוך ההשוואה. אצל משה הנושא זה היציאה ממצרים למדבר אך אצל יהושע זה ההכנסה לארץ דיקא. כפי שכתבנו לעיל הדמיון הוא בהנהגה אך כמובן ההנהגה במדבר, שניזונים מהשמים להנהגה הארצית אינה יכולה להיות אותה הנהגה. כתוב בפרק א' ''משה עבדי מת''- כי לולא מת לא הייתם נכנסים. כי משה  הנהגת המדבר ואין היא יכולה לנהל את העם בהנהגת ארץ ישראל[4].

גם השוני בשנות חייו של יהושע מטעם שאמר דבר בפני רבו, מלמדנו שלעולם המקור והמקבל אינם באותה מדרגה ואין לצפות ולחשוב שכך צריך להיות, כי הלבנה תפקידה לקלוט האור ולהעבירו במידה הנכונה.

על ידי מלאך-  ביטוי בשוני ההנהגה מופיע במפגש של יהושע עם המלאך בפאתי יריחו, כפי שמסביר רש''י את המאורע:
רש''י פרק ה' פסוק י''ד:

''וַיֹּאמֶר | לֹא כִּי אֲנִי שַׂר-צְבָֽא-ה' עַתָּה בָאתִי וַיִּפֹּל יְהוֹשֻׁעַ אֶל-פָּנָיו אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ וַיֹּאמֶר לוֹ מָה אֲדֹנִי מְדַבֵּר אֶל-עַבְדּֽוֹ: ''
רש''י- ''עתה באתי. לעזרתך, שאין אדם יכול להלחם עליה ולתופשה להפיל החומה, אבל בימי משה רבך באתי ולא חפץ בי, שנאמר (שמות לג טו) : אם אין פניך הולכים וגו'.''

הליכת המלאך הינה ביטוי לכך שאין את היחס הישר השמימי בין העם להי''ת באופן גלוי אלא עתה יש ירידה לחיי ארציות ושם כבר האור מתגלה על ידי אמצעיים.

 הנהגתם- בהנהגת משה ויהושע יש גם שוני ודמיון. מצד בית גידול המנהיג יש דמיון מאד גדול.
ה''יפה מהישועה'' (רב ניסים גאון) מביא אגדה שליהושע קוראים בן נון מלשון 'נונא'- דג. כי בלועו דג אחר שאמו שמה אותו בתיבה ביאור ואחר שנתפס הדג על ידי משרתו פרעה, גידל פרעה את יהושע. כמובן הסיפור מאד מאד דומה למשה ונראה שנקודת הדמיון היא בצורך של המנהיג לגדול אצל מנהיגי אומות העולם ללמוד מהם דרכי הנהגה.

לעומת זאת הרב במדבר שור בדרוש השלשים ואחד מדבר על שתי סוגי הנהגות שההבדל ביניהם הוא ההבדל בין הנהגת יהושע להנהגת משה- האחת כמדרגה עליונה על המון העם והשני כמרכז כח ההמון ומושכו:

''... והנה בכלל אפשר להצטייר שני דרכים של מנהיגי הכלל. כי נודע שעיקר כח הנהגת ישראל הוא להביאם אל תכלית ההשלמה שהשי"ת דורש מהם, אך באיזה אופן יכונן השי"ת את דרך ההנהגה שהיחיד המנהיג הכללי יביא את הכלל אל שלמות קדושתם והשלמתם, יתכן דרך אחד שיהי' עיקרו מצד הכלל, ודרך אחד שיהי' עקרו מצד המנהיג. כי יש הנהגה שעצם המנהיג אין בו להוסיף דבר מחודש על שלמות הכלל, וכל מה שאין בכח שלמות הכלל אי אפשר שתתוסף ג"כ ע"י המנהיג. רק כח המנהיג הוא שהשלמות שהיא בכלל מפוזרת בפרטים, ודורשת הנהגה איך לחברם ולהנהיגם אל מחוז החפץ, לזה יהי' בכח המנהיג לקבץ את כל כוחות הנפוצים ומהם תתבנה קדושת הכלל. אבל יש כח נשגב של הנהגה שהמנהיג הוא יוסיף כח קדושה ושלמות בהכלל המונהגים, לא לבד קיבוץ כוחות מפוזרים שלהם, כ"א הוספה של מעלה, שבלא כח המנהיג לא היתה מעלה זו במציאות אצלם, והוא בזכותו וקדושתו מעטר אותם בעטרה זו...''   
כפי שאנו רואים הרב מזהה שני סוגי הנהגה, כאשר אחד מהם עניינו לרכז את הכוחות בעם וזה ייחודו ללא תוספת עניין מצדו והשני מלבד הריכוז, עיקר עניינו זה לקדם את העם ולהקרין להם ממעלתו המיוחדת.           
ואם נשאל מי יותר טוב? התשובה לכאורה הינה- 'זה דור ודרשיו'- כל דור והעניין שלו, ההנהגה הנצרכת אליו וההתקדמות הנדרשת ממנו.  
ואכן ממשיך הרב ומבאר שזה תלוי בתקופה ובעניין ומתוך הדרישות לאותו דור משתנה סוג המנהיג, יש מנהיג שמתוך כשרונות המיוחדים רק לו נבחר ויש מנהיג שמתוך בחירה אלוקית לריכוז הכוחות הישראליים הוא נבחר:

...והנה ענין ברית אבות שהקב"ה זוכר לישראל, הוא תמיד כדי להעלותם אל מדרגה גבוהה יותר מערכם, וזהו בשביל הקדושה שהכינו האבות. וכשם שהאבות פעלו להעלות בניהם יותר מכפי מה שזכו הם בעצמם, כמו כן אפשר שינהיגם איש כזה שיהי' בכחו להעלותם אל מדרגה יותר רמה מערכם, ולא שהוא בלבד יהי' המקבץ את שלמותם הפזורה. והנה ע"ד האמת מנהיג כזה שהוא רק על מין הראשון, דהיינו מנהיג את הכלל רק ע"פ כח קדושת עצמם, אין מיחש לעצמו מעלה, שאינו כ"א עבדות אל העם, וכמו שאמרו חז"ל: "כמדומין אתם ששררה אני נותן לכם, עבדות אני נותן לכם". והנה העבדות היא ודאי מצד הטורח של קיבוץ השלמות הנפוצה בתוך הכלל, ודבר זה הוא תלוי בבחירת השי"ת, שמי שהוא יתברך יבחרנו, יהי' מרכז לקבץ את השלמות הנפוצה בתוך הכלל, אע"פ שאפשר שיהיו אחרים יותר שלמים ממנו. מה שאין כן אם תהי' תעודת המנהיג לרומם את הכלל אל מעלה רמה כזאת שאין בכחם כלל, רק הוא מקדושתו צדקתו וחכמתו ישפיע עליהם לנהלם בדרך חיים שהיא למעלה מערכם ולהצליחם בה בתכלית ההצלחה, מנהיג כזה ראוי שיהי' באמת המרומם מאד, ונשגב ג"כ מכל בני עמו המונהגים. ודבר זה אינו בחירה בעלמא, כ"א יתרון וחשיבות מיוחדת במה שיהי' בכח מעלת איש רם ונשא לעשות נפלאות בהנהגת עמו. כענין הכתוב: "תכתב זאת לדור אחרון ועם נברא יהלל יה" שהכונה בעניי בזה היא, שאומר שכ"כ תגדל התועלת היוצאת מכתיבת הנפלאות של השי"ת שמספר שם, עד שיפעול הדבר לחדש רוח חדש בעם להלל להשי"ת לא כפי מה שהיו מוכנים מקודם כ"א כאילו נבראו בריאה חדשה, ע"כ אמר "ועם נברא, יהלל יה"...''

כאמור שני סוגי המנהיגים הללו הינם משה ויהושע, משה מכח כשרונתיו המיוחדים רק לו ויהושע מכח המרכז הלאומי.

עבד ה'- נקודת הסיכום להשוואה בין שני גדולי עולם אלו הינו המושג ''עבד ה''' אשר חוזר כמה פעמים בתחילת הספר ביחס למשה. כאשר זה מופנה דוקא אל משה, להראות שעסקינן באדם מורם מעם, וכפי שנבאר בפרק א' את חשיבות הגדרת 'עבד ה''. אמנם נראה שכינוי זה מיוחד הוא רק למשה, אך האמת שבסוף ספר יהושע גם יהושע מתכלה להקראות בשם זה."
כלומר, באמת יהושע ודורו נכנסים לארציות, למקום היותר סבוך, ואין את האור הישיר הזה אל הי''ת אך דוקא גדלות יהושע שמתוך כל הכניסה לארץ זוכה הוא להקרא בסוף הספר 'עבד ה' '- האור הבהיר המוחלט ואכן לעבור את הכניסה לארץ ללא חטאי ישראל עד מותו מלבד חטא פרטי- כללי של עכן.

יהושע כמנהיג הכלל
יהושע מופיע הרבה פעמים כביטוי לכלל ישראל. 'וישכם יהושע' (ג',א'), וכן נצחונות יהושע. הרב ב'מדבר שור' שיהושע הוא מנהיג הכולל את העם... הבולט בזה, בפרק י''א, ס''א שיהושע כבש את חברון על אף שכלב כבש.

יהושע כמלך
מעמדו של יהושע אינו מעמד של מנהיג רגיל אלא ממש מעמד של מלך כדמוכח ממספר מקורות:
בראשית רבה נ''ט, ו' ''יהושע ראש למלכות משבט אפרים...''.

הרמב''ם הל' מלכים א',ג' שאומר שמינו את יהושע כמלך:
אֵין מַעֲמִידִין מֶלֶךְ בַּתְּחִלָּה אֶלָּא עַל פִּי בֵּית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים זְקֵנִים וְעַל פִּי נָבִיא. כִּיהוֹשֻׁעַ שֶׁמִּנָּהוּ משֶׁה רַבֵּנוּ וּבֵית דִּינוֹ. וּכְשָׁאוּל וְדָוִד שֶׁמִּנָּם שְׁמוּאֵל הָרָמָתִי וּבֵית דִּינוֹ:

 וכן שם בפרק ג' הל' ח' שיש עליו דין מורד במלכות 'אשר ימרה את פיך':
כָּל הַמּוֹרֵד בְּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לַמֶּלֶךְ רְשׁוּת לְהָרְגוֹ. אֲפִלּוּ גָּזַר עַל אֶחָד מִשְּׁאָר הָעָם שֶׁיֵּלֵךְ לְמָקוֹם פְּלוֹנִי וְלֹא הָלַךְ אוֹ שֶׁלֹּא יָצָא מִבֵּיתוֹ וְיָצָא חַיָּב מִיתָה. וְאִם רָצָה לְהָרְגוֹ יֵהָרֵג. שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע א-יח) 'כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יַמְרֶה אֶת פִּיךָ'.
ועיין בראשית רבה פרשה צ''ח ש'היתה מלכות שאולה בידו.
מכל הנ''ל אנו לומדים שדין מנהיג כדין מלך. ובאריכות על זה במשפט כהן עמ' של''ח

[1] עיין אורות התחיה ל''ב.

[2] בהמשך הפרקים שלפני הכניסה נעיין בדברים הנצרכים כדי לבוא לארץ בקדושה וביחס נכון.

[3] כמובא ברש''י על בראשית ט''ו, י''ח

[4] שזה הסיבה שמשה אינו יכול להכניס את ישראל לארץ, כי אין הנהגתו מתאימה לזה. והאריך בזה הנצי''ב בהעמק דבר.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.