פרק א'

פסוק א'
תורה שבכתב

יש מעבר מתורה לנביאים, אמנם כולם בגדר תורה שבכתב. אמנם גם בזה יש מדרגות, 'דברי תורה ו'דברי קבלה'. אף בתוך התורה עצמה יש את ארבעת הספרים ויש את ספר דברים שמשה אומרו, שהוא כבר מתחיל לגעת בחידושה של תורה שבעל פה.
ספר יהושע הינו המעבר מתורה לנביאים, אך בכל מעבר יש את השייכות לשטח היוצא ולשטח הנכנס[1]. יהושע הוא ההמשך הישיר והטבעי של חמשה חומשי תורה. לא לחינם בחרו להפטיר בשמחת תורה עם סיום חמשת החומשים את תחילת יהושע.

הספר פותח במלת 'ויהי'- וא''ו החיבור כפי שמבארים הפרשנים (רש''י, מצודת דוד)- חיבור לחמשה חומשי תורה.  ההמשך הטבעי.
אמנם אין זה רק המשך כרונולגי, זהו המשך מהותי, שיהושע שייך למדרגת תורה שבכתב והוא נכתב שם ואף כתב שם, כמבואר בבבא בתרא דף טו. : ''אמר מר: יהושע כתב ספרו ושמונה פסוקים שבתורה. תניא כמאן דאמר: שמונה פסוקים שבתורה יהושע כתבן, דתני': וימת שם משה עבד ה' - אפשר משה [חי] וכתב וימת שם משה? אלא, עד כאן כתב משה, מכאן ואילך כתב יהושע, דברי ר"י, ואמרי לה ר' נחמיה;'' ואף שיש שם דעה חולקת[2], רואים שיש דעה שמעלה בדעתה שיהושע התערב בכתיבת התורה, כלומר יש לו שייכות למדרגה.
על כן גם בפרק כ''ד, פסוק כ''ו כתוב בסגנון מיוחד: ''ויכתוב יהושע את הדברים האלה בספר תורת אלוקים''. רק על יהושע נאמר שכתב בספר תורת אלוקים. וכן כתב דברים כמו שכתובים בתורה כגון ערי מקלט.
גם יהושע רמוז עוד בספר בראשית, כפי שכתוב בפרק י', פסוק י''ג, ''הלא היא כתובה על ספר הישר'' ופירשו חז''ל במסכת ע''ז (דף כה.) שהכוונה לספר בראשית שנאמר ''וזרעו יהיה מלא גויים'' על אפרים, שהתפרסם בכל הגויים.

ספר יהושע הוא גם ההמשך הטבעי, כי התורה כולה נכתבה כדי שנוכל להקים עם וממלכה שמבטא אותה ומתנהל על ידה. ספר דברים עצמו הינו הכנה לפני הכניסה לארץ והדרכה איך לקחת את התורה ולנהל אורח חיים לאומי על ידה. ספר יהושע הוא הביצוע בפועל של הכנה זו. עד כדי כך שהמדרש אומר שספר דברים כולו נכתב ליהושע, כספר מכין להנהגתו החדשה בצורה החדשה של העם:  
''ספר משנה תורה היה סיגנון ליהושע. בשעה שנגלה עליו הקב''ה, מצאו יושב וספר משנה תורה בידו, אמר לו: חזק יהושע, אמץ יהושע לא ימוש ספר התורה הזה...'' (בראשית רבה ו',ט' )

ההמשך הטבעי בין התורה לספר יהושע מקבל תוקף מיוחד בדברי חז''ל המחודשים ש'אלמלא לא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע בלבד שערכה של א''י הוא''. (נדרים כ''ב:
כלומר, כל  שאר הספרים הם תלויי התגלגלות הזמנים שעברו על ישראל, אך לא כמחוייבים על פי מהלכה של התורה. לעומת זאת ספר יהושע  הינו חלק מהשלמת התורה- ההתיישבות בארץ זה חלק אינטגרלי של מהלך התורה, הביצוע של כל התאוריה האדירה הזו.

עבד ה'
משה רבינו נקרא פעמיים 'עבד ה''' בפתיחת ספרנו, בפניית ה' אל יהושע. לא לחינם זו הפתיחה. זה קריאת כוון ליהושע ממי אנו נפרדים. מהאדם עם המדרגה הכי גבוהה- עבד ה'! זו קריאה להתבונן ממה נפרדים וכמה חיזוק נצרך עכשיו כשכבר אין את עבד ה' ועוד נכנסים לארציות ועוזבים השממיות. 'רק חזק ואמץ'-
הרד''ק כאן מבאר מה הכוונה עבד ה': '''עבד ה''- 'מי ששם כל כוחו וכל כוונתו וכל השגחותיו בה' ית' ואף בהתעסקו בענייני העולם מתכוין לעבודת הק-ל ית' הוא יקרא עבד ה''.
כשהקב''ה מוציא את אהרון, מרים ומשה החוצה ומדבר במדרגות הגבוהות של משה, הוא קורא לו 'משה עבדי'.
מה מיוחד בכינוי עבד ה'? לכאורה זו מדרגה הכי שפלה עבד, חוסר אופי?
דוד מכנה עצמו בהשתוקקות 'עבדך בן אמתך', מכפיל את העבדות ומשלשה בבן האמה.  אך למרבה הפלא דוקא אז אומר 'פתחת למוסרי'.- כלומר התרת את האזיקים שלי. אני הכי חרותי שיש!? ככון שעבד זה ביטול האופי. כשאתה בטל כלפי בן אנוש זו שיא השפלות אך כשאתה בטל כלפי האינסוף אז גם אתה נכלל באינסוף. כמובן דוקא אז נדרשת התגדלות האישיות הפרטית כי היא אינה לעצמה אלא כחלק ממערכת הטוב. ומי יותר דוגמא מדוד מלכנו שאם כל התבטלותו המוחלטת אישיותו היתה שלמה ומלאה ואליו יאמר 'אשרי האיש'- שכל כוחתיו ישרים וחזקים[3].

הקב''ה מדגיש שזו מדרגת משה לא חלילה כדי להחליש את יהושע, אלא כדי להראות לו מאיזה מעיין הוא יוצא ועד להיכן הוא יכול למשוך את המים. אכן, יהושע לוקח את המשימה הגדולה הזו,, צולח את כלהכניסה הלא פשוטה לארץ ללא חטאי ישראל, מלבד חטא עכן, עד כדי התעלותו מתוך כל המהלך להקראות גם 'עבד ה'': ''וימת יהושע בן נון עבד ה'''. (יהושע, כ''ד, כ''ט)  
עד כה יהושע מוגדר 'משרת משה'. דוקא השימוש הגדול את גדול האנשים העלו לדרגת 'עבד ה'''[4].

'בן נון' עם חיריק כי הם מילים נדבקות ותקל המילה בחיריק ולא בסגול- רד''ק ומ''צ.

פסוק ג'- כל מקום אשר תדרוך- הרי כבר הובטחה הארץ- אלא אחר שתכבשו את הארץ, כל מקום שתכבשו בחו''ל יהיה שלכם. (רש''י)

פסוק ד'- נהר הגדול- כי על יד א''י. הדבק לשחוור (שר המלך) וישתחוו לך.
קצת נראה ברש''י שעל הפסוק שלא הכיר מידות א''י

פסוק ו'- לבנון, יער ואולי גדלו בו עצי לבנה- מ''צ. מקום ידוע בא''י- רד''ק (כידוע המדרשים אומרים שזה ביהמ''ק).
מהו סוד הלבנון שמופיע כל הזמן בתנ'ך אך במעין כתב חידה?

פסוק ז'- לא תסור ממנו- בלשון זכר. קאי על משה או על ס''ת

פסוק ח'
לא ימוש... והגית
רש''י- הגיון הלב. מ''ד- פעמים הגיון בלב וכאן הכוונה בפה.

נאמר בלשון יחיד ליהושע, על אף שברור שהכוונה שיאמר לכל העם. לומר לך שכך מנהיגי ישראל. מלאים בתורה ומתוך כך כל ישראל מתמלאים.

הגדרת זמן לימוד תורה:

תניא רבי יוסי אומר אפי' סילק את הישנה שחרית וסידר את החדשה ערבית אין בכך כלום אלא מה אני מקיים לפני תמיד שלא ילין שלחן בלא לחם א''ר אמי מדבריו של ר' יוסי נלמוד אפילו לא שנה אדם אלא פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית קיים מצות לא ימוש (את) ספר התורה הזה מפיך אמר רבי יוחנן משום ר''ש בן יוחי אפי' לא קרא אדם אלא קרית שמע שחרית וערבית קיים לא ימוש ודבר זה אסור לאומרו בפני עמי הארץ ורבא אמר מצוה לאומרו בפני עמי הארץ שאל בן דמה בן אחותו של ר' ישמעאל את ר' ישמעאל כגון אני שלמדתי כל התורה כולה מהו ללמוד חכמת יונית קרא עליו המקרא הזה לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה צא ובדוק שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה ולמוד בה חכמת יונית ופליגא דר' שמואל בר נחמני דאמר ר' שמואל בר נחמני א''ר יונתן פסוק זה אינו לא חובה ולא מצוה אלא ברכה ראה הקב''ה את יהושע שדברי תורה חביבים עליו ביותר שנאמר  ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל אמר לו הקדוש ברוך הוא יהושע כל כך חביבין עליך דברי תורה לא ימוש ספר התורה הזה מפיך תנא דבי ר' ישמעאל דברי תורה לא יהו עליך חובה ואי אתה רשאי לפטור עצמך מהן

במנחות צט: הסביר ר''י בשם רשב''י שלא ימוש הכוונה שלא יעבור יום בלי תורה, היינו מינימום שחרית וערבית. ודוקא ר' ישמעאל סביר כפשוטו ולא ילמד חכמה יוונית לעולם אלא בזמן שאינו יום ואינו לילה. זה מעניין דהרי בריש פרק ו' דברכות נחלקו בדיוק הפוך ר' ישמעאל ורשב''י?!

ר'  יונתן שם חלק ואמר שזו רק ברכה ליהושע כי דברי תורה היו חביבין עליו.

הרד''ק על הפסוק כן אומר שאחרי שידע כל התורה יכול לעסוק בחכמות.

הגמרא אומרת שמספיק 2 הלכות בוקר וערב.

ו'- ט'
חזק ואמץ
שלוש פעמים חזק ואמץ- מה הדירוג? הנחלת הארץ, קיום התורה, לא לפחד.
אמנם בברכות לב: מובא רק דרשה על חזק ואמץ אחד והגמרא לומדת שזה לתורה- חזק ולמעש''ט- ואמץ. צ''ע דהרי נאמר גם על א''י. איברא דגם דרך ארץ דנאמר ביואב זה על כיבוש. ואולי כיבוש הווי בכלל דרך ארץ שזה עיסקנו. ועדיין צ''ע.

גם בפרשת וילך בהפרד משה ובהנחילו ליהושע מוזכר שלוש פעמים חזק ואמץ. אחת נאמרת לעם ושניים ליהושע. 

[1] כגון יוסף הצדיק שעליו נאמר 'אבן ישראל'- אבן שבו מוכנס גם אב וגם בן כי יש בו את שתי המדרגות. בכלל השבטים הם המעבר ויש בהם גם צד של האבות טרם עסקינן בעם, כמבואר באריכות בשיחות הרצי''ה.

[2]אמר לו ר"ש: אפשר ס"ת חסר אות אחת? וכתיב: לקוח את ספר התורה הזה! אלא, עד כאן הקדוש ברוך הוא אומר ומשה אומר וכותב, מכאן ואילך הקדוש ברוך הוא אומר ומשה כותב בדמע

[3] ב'סדורו של שבת' לר' חיים מצ'נוביץ (שורש ה' ענף ב', עלה ד', עמ' תר''א) מבואר דזו המדרגה הגבוה ביותר הנובעת מענוה.

[4] ובבראשית כ''ד, ב' כשאברהם רוצה להגדיר את אליעזר כמובחר אז נקרא הוא 'עבד אברהם' בלי שמו כלל

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.