א הַדָּבָר אֲשֶׁר חָזָה, יְשַׁעְיָהוּ בֶּן-אָמוֹץ, עַל-יְהוּדָה, וִירוּשָׁלִָם. ב וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית-יְהוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים, וְנִשָּׂא, מִגְּבָעוֹת; וְנָהֲרוּ אֵלָיו, כָּל-הַגּוֹיִם. ג וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים, וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל-הַר-יְהוָה אֶל-בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו, וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו:  כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר-יְהוָה מִירוּשָׁלִָם. ד וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם, וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים; וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים, וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת--לֹא-יִשָּׂא גוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא-יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה. ה בֵּית, יַעֲקֹב--לְכוּ וְנֵלְכָה, בְּאוֹר יְהוָה. ו כִּי נָטַשְׁתָּה, עַמְּךָ בֵּית יַעֲקֹב--כִּי מָלְאוּ מִקֶּדֶם, וְעֹנְנִים כַּפְּלִשְׁתִּים; וּבְיַלְדֵי נָכְרִים, יַשְׂפִּיקוּ. ז וַתִּמָּלֵא אַרְצוֹ כֶּסֶף וְזָהָב, וְאֵין קֵצֶה לְאֹצְרֹתָיו; וַתִּמָּלֵא אַרְצוֹ סוּסִים, וְאֵין קֵצֶה לְמַרְכְּבֹתָיו. ח וַתִּמָּלֵא אַרְצוֹ, אֱלִילִים:  לְמַעֲשֵׂה יָדָיו יִשְׁתַּחֲווּ, לַאֲשֶׁר עָשׂוּ אֶצְבְּעֹתָיו. ט וַיִּשַּׁח אָדָם, וַיִּשְׁפַּל-אִישׁ; וְאַל-תִּשָּׂא, לָהֶם. י בּוֹא בַצּוּר, וְהִטָּמֵן בֶּעָפָר, מִפְּנֵי פַּחַד יְהוָה, וּמֵהֲדַר גְּאֹנוֹ. יא עֵינֵי גַּבְהוּת אָדָם, שָׁפֵל, וְשַׁח, רוּם אֲנָשִׁים; וְנִשְׂגַּב יְהוָה לְבַדּוֹ, בַּיּוֹם הַהוּא. יב כִּי יוֹם לַיהוָה צְבָאוֹת, עַל כָּל-גֵּאֶה--וָרָם; וְעַל, כָּל-נִשָּׂא וְשָׁפֵל. יג וְעַל כָּל-אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן, הָרָמִים וְהַנִּשָּׂאִים; וְעַל, כָּל-אַלּוֹנֵי הַבָּשָׁן. יד וְעַל, כָּל-הֶהָרִים הָרָמִים; וְעַל, כָּל-הַגְּבָעוֹת הַנִּשָּׂאוֹת. טו וְעַל, כָּל-מִגְדָּל גָּבֹהַּ; וְעַל, כָּל-חוֹמָה בְצוּרָה. טז וְעַל, כָּל-אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ; וְעַל, כָּל-שְׂכִיּוֹת הַחֶמְדָּה. יז וְשַׁח גַּבְהוּת הָאָדָם, וְשָׁפֵל רוּם אֲנָשִׁים; וְנִשְׂגַּב יְהוָה לְבַדּוֹ, בַּיּוֹם הַהוּא. יח וְהָאֱלִילִים, כָּלִיל יַחֲלֹף. יט וּבָאוּ בִּמְעָרוֹת צֻרִים, וּבִמְחִלּוֹת עָפָר--מִפְּנֵי פַּחַד יְהוָה, וּמֵהֲדַר גְּאוֹנוֹ, בְּקוּמוֹ, לַעֲרֹץ הָאָרֶץ. כ בַּיּוֹם הַהוּא, יַשְׁלִיךְ הָאָדָם, אֵת אֱלִילֵי כַסְפּוֹ, וְאֵת אֱלִילֵי זְהָבוֹ--אֲשֶׁר עָשׂוּ-לוֹ לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת, לַחְפֹּר פֵּרוֹת וְלָעֲטַלֵּפִים. כא לָבוֹא בְּנִקְרוֹת הַצֻּרִים, וּבִסְעִפֵי הַסְּלָעִים--מִפְּנֵי פַּחַד יְהוָה, וּמֵהֲדַר גְּאוֹנוֹ, בְּקוּמוֹ, לַעֲרֹץ הָאָרֶץ. כב חִדְלוּ לָכֶם מִן-הָאָדָם, אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ:  כִּי-בַמֶּה נֶחְשָׁב, הוּא.

חלוקת הפרק.

1. חזון אחרית הימים    -                                             א'  -   ה'      
2. חטאי ישראל כתוצאה משגשוג חומרי ובטחון בכוחם   -     ו'   -   ח'       
3. העונש – השפלת האדם   -                                          ט'   -   י"א.      
4. התוכחה והפורענות לבעלי הגאווה  -                            י"ב  -   כ"ב  

1. חזון אחרית הימים. (א'-ה')

א'. "הדבר אשר חזה ישעיה בן אמוץ על יהודה וירושלים"

     ב'. "והיה באחרית בימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל

            הגויים"

     ג'. "והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלוקי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה

           באורחותיו כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים"

     ד'. "ושפט בין הגויים והוכיח לעמים רבים וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות לא ישא

           גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה"

     ה'. "בית יעקב לכו ונלכה באור ה'" - הקריאה לישראל ללכת מעתה באור ה' ולקיים תורה ומצוות.

                                                                                                                              (רד"ק)

         "והיה באחרית הימים" (ב')

          רד"ק: נבואה לימות המשיח.                     רש"י: לאחר שיכלו הרשעים.

                      (עתיד רחוק).                                          (עתיד קרוב).

         השינויים באחרית הימים.

1.       "והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה... ויורנו מדרכיו" (ג')

              לעתיד לבוא תהיה הכרה כלל עולמית באלוקי ישראל ובתורתו, וכולם ינהרו אל בית ה' לשמוע

              אל דברי ה' ולקיימם, ואף ילכו באורחותיו, בדרך חיים שמקורה בהכרה פנימית באמת המוחלטת

              באמונה באלוקים.

2.         "ושפט בין הגויים והוכיח לעמים רבים..." (ד')

              תפקיד מלך המשיח: א. "ושפט", ב. "והוכיח"

              הערה: נבואה מורחבת בנושא בפרק י"א.

              "וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות..." (ד')

              שלום כללי שיבוא על ידי הליכה בדרך התורה וטוהר המידות, וכלי הנשק יהפכו לכלי עבודה.

3.    "בית יעקב לכו ונלכה באור ה'"

               עוד מהשינויים הרוחניים באחרית הימים: הגויים יאמרו לישראל, לכו ונלכה באור ה'.

2. חטאי ישראל כתוצאה משגשוג חומרי ובטחון בכוחם. (ו' – ח')

ו'. "כי נטשתה עמך בית יעקב כי מלאו מקדם ועוננים כפלשתים ובילדי נכרים ישפיקו"

         "כי נטשתה בית יעקב"

         פירוש א': כנגד ישראל שעזבו את תורת ה', שמיום שקיבלוה נעשו בית יעקב לעם.

         פירוש ב': כנגד הקב"ה שנטש את ישראל, מפני שעבדו עבודה זרה ועסקו במעשי כשפים כגויים (רש"י)

         "כי מלאו מקדם" – כי עסקו במעשי כישוף.

         "ובילדי נכרים ישפיקו"

          רש"י: בועלים בנות גויים ומשתעשעים עם הילדים שנולדים מנישואי התבוללות.

          רד"ק: עוזבים את תורת ה' ומתעסקים בספרי כישופים וניחושים.       

          תרגום יונתן: הולכים אחר נימוסי ואורחות (מנהגי) הגויים.

   ז'. "ותמלא ארצו כסף וזהב ואין קצה (סוף) לאוצרותיו"

         "ותמלא ארצו סוסים     ואין קצה (סוף) למרכבותיו"

    ח'. "ותמלא ארצו אלילים למעשי ידיו ישתחוו לאשר עשו אצבעותיו"

           מריבוי כסף וזהב (שפע כלכלי) ומריבוי סוסים (חוזק בטחוני), באו לכדי תוצאה שלילית:

           "ותמלא ארצו אלילים" (ח').

           ריבוי כסף וזהב וסוסים, הם הם מהאיסורים החלים על מלך ישראל משום הסכנה שבהם:

           "וישמן ישורון ויבעט" (דברים)

  שלבים בהדרדרות ישראל.

     א'. "כי נטשת עמך"              –      עזיבת התורה.

        ב'. "מלאו מקדם"                  -       התבוללות תרבותית.

        ג'. "ובילדי נוכרים ישפיקו"   –       התבוללות פיזית.

        ד'. "ותמלא ארצו כסף וזהב"  –       ריבוי החומר (בטחון בחומר).

       ה'. "ותמלא ארצו סוסים"       -       ריבוי הסוסים (בטחון בכוחם).

        ו'. "ותמלא ארצו אלילים"     -       עזיבת מצוות ה' וגאוות האדם בכוחו וברכושו מביאים לע"ז ממש.

                                                                               (סגידת האדם לכוחו...)

3. העונש – השפלת האדם. (ט' – י"א)

ט'. "וישח אדם  (הקטן) וישפל איש (הגדול) ואל תשא להם"

     י' . "בוא בצור והטמן בעפר מפני פחד ה' ומהדר גאוני"

י"א."עיני גבהות אדם שפל ושח רום אנשים ונשגב ה' לבדו ביום ההוא"

            משמעות: עוד יבוא זמן עם בוא המשיח, שיושפלו האנשים אשר בטחו ברוב כספם וברוב

                         סוסיהם,זאת כשיתקבצו הגויים להילחם בישראל, שאז יכירו כי כל אלה לא יועילו להם,

                         ומחמת הסכנה עוד יעודדו זה את זה למצוא מחסה ומסתור במקומות נדחים.

                         "בו בצור והטמן בעפר מפני פחד ה'" (י'), ההשפלה שנענשו בה על מעשיהם, היא

                         מידה כנגד מידה.

  "ואל תשא להם" (ט')     

        פרוש א': כנגד ישראל ומכאן שלא יסלח לישראל על חטאיהם. (רש"י)

        פרוש ב': כנגד הגויים  ומכאן הכוונה שלא יסלח לגויים על אשר עוללו לישראל (רד"ק)

4. התוכחה והפורענות לבעלי הגאווה. (י"ב-כ"ב)

י"ב."כי יום לה' צבאות על כל גאה ורם ועל כל נשא ושפל"

          "יום לה'"

           ביטוי בנביאים לנבואת פורענות (עונש), והפורענות תהיה על כל גאה ורם ועל כל נישא ושפל.

           הפורענות תהיה בדרך של מידה כנגד מידה – מול הגאווה תהיה השפלה. (רד"ק)

   הגורמים לגאוות האדם:

י"ג."ועל כל ארזי הלבנון הרמים והנשאים  –   כינויים על דרך משל לבעלי הגאווה

            ועל כל אלוני הבשן"                              או משל על מלכי הגויים. (רד"ק)

     י"ד."ועל כל ההרים הרמים                       -   מקומות שבוטח בהם

             ועל כל הגבעות הנשאות"                       ומאמין שינצל

      ט"ו."ועל כל מגדל גבוה                                 על-ידם מפני

              ועל כל חומה בצורה"                             האויבים. (בטחוני)

             הערה: יש המפרשים "ועל כל ההרים...", במשמעות של מקומות שעבדו בהם עבודה זרה.

      ט"ז."ועל כל אניות תרשיש                                 - ממון ורכוש שבוטח בהם -

              ועל כל שכיות החמדה" (ציורים ויהלומים יקרי ערך) – ומאמין שיצילוהו ביום צרה. (בטחון חומרי)

             משמעות: הפורענות תהיה על כל אותם מקומות ודברים, שהביאו את האדם לידי גאווה ובטחון.

                          הכוונה, כליון ואובדן למקומות שבהם בטחו "הר גבוה", "חומה בצורה" וכן על מה

                          שהביא להם בטחון נוסף שנענשו עליו, בטחון על כספם ואוצרותיהם: "אניות תרשיש",

                          "שכיות חמדה" (בטחון כלכלי), ובטחונם  באלה, גרמו להם לגאווה וחטא.

             הערה: הפורענות בפרקנו שונה מתאורי פורענויות אחרות. בעוד ששאר הפורענויות במקומות

                       אחרים, היא כנגד החוטאים עצמם-פיזית. הרי שבפרקנו, הפורענות היא כנגד הגורמים

                       שהביאום לידי חטא - מקומות שבטחו בהם, ממונם ורכושם, שסופם אבדון וכליון.

  י"ז."ושח גבהות האדם ושפל רום אנשים ונשגב ה' לבדו ביום ההוא"

       י"ח."והאלילים כליל יחלוף"

       כ'.  "ביום ההוא ישליך האדם את אלילי כספו ואת אלילי זהבו אשר עשו לו להשתחוות לחפור   

               פירות ולעטלפים"          

      כ"א."לבא בנקרות הצורים ובסעפי הסלעים מפני פחד ה' ומהדר גאונו בקומו לערוץ הארץ"

      כ"ב."חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא"

              לעתיד לבוא בימות המשיח, בעלי הגאווה אשר סמכו ובטחו ברוב עושרם וברוב סוסיהם, יושפלו,

              והאלילים והאמונה בהם יכרתו ויחלפו מהעולם, ומרוב פחד אשר יהיה עליהם ביום הדין יבקשו

              להתחבא אף במערות ובמחילות, שבהן מתחבאים בדרך כלל עטלפים, כי יחשבו שכך יוכלו

              להינצל, מפני יד ה' שתשיגם בכל מקום.

              "חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא" (כ"ב)

              אחרי גזירת הפורענות שה' גזר עליהם, באה הקריאה לחדול מלבטוח באדם, שהרי אין בו כוח

              להושיע אותם. "כי במה נחשב הוא" במשמעות: כי האדם הוא הבל וקל וחומר לאלה הבוטחים

              באלילים, שאין בהם נשמה.        

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.

לעילוי נשמת רבקה חיה בת מרסל מסודי ז"ל