א וְאָמַרְתָּ, בַּיּוֹם הַהוּא, אוֹדְךָ יְהוָה, כִּי אָנַפְתָּ בִּי; יָשֹׁב אַפְּךָ, וּתְנַחֲמֵנִי. ב הִנֵּה אֵל יְשׁוּעָתִי אֶבְטַח, וְלֹא
אֶפְחָד: כִּי-עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ יְהוָה, וַיְהִי-לִי לִישׁוּעָה. ג וּשְׁאַבְתֶּם-מַיִם, בְּשָׂשׂוֹן, מִמַּעַיְנֵי, הַיְשׁוּעָה. ד וַאֲמַרְתֶּם
בַּיּוֹם הַהוּא, הוֹדוּ לַיהוָה קִרְאוּ בִשְׁמוֹ, הוֹדִיעוּ בָעַמִּים, עֲלִילֹתָיו; הַזְכִּירוּ, כִּי נִשְׂגָּב שְׁמוֹ. ה זַמְּרוּ יְהוָה, כִּי
גֵאוּת עָשָׂה; מידעת (מוּדַעַת) זֹאת, בְּכָל-הָאָרֶץ. ו צַהֲלִי וָרֹנִּי, יוֹשֶׁבֶת צִיּוֹן: כִּי-גָדוֹל בְּקִרְבֵּךְ, קְדוֹשׁ
יִשְׂרָאֵל.
השיר לעתיד לבא.
א'. "ואמרת ביום ההוא" – בעת הגאולה והישועה.
"אודך ה' כי אנפת (כעסת) בי, ישוב אפך (כעסך) ותנחמני".
בעת הגאולה ישא ישראל שירה שתוכנה דברי הלל ושבח לה', על שאנף וענש אותם על חטאם,
"אודך ה' כי אנפת בי..."
קושי: כיצד יאמר האדם תודה להקב"ה, על שכעס וענש אותו?
רד"ק: לפי שאנפת והגליתני ועתה שב אפך ונחמתני לפיכך אני צריך להודות לך ששב אפך ממני ולא
הנחתני בגלות כפי שהייתי חייב לפי עוונותי.
רש"י: כי אנפת בי והגליתני, וכפר גלותי עלי, ועתה נרצה עווני וישוב אפך ותנחמני.
תרגום יונתן: כי לולי רחמיך לא הייתי כדאי לשוב אפך ולנחמני, והנה שב אפך ממני.
אחרים: הכעס והעונש הם עצמם מורים על השגחתו התמידית של ה' על האדם כעין מה שנאמר:
"גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עמדי שבטך ומשענתך המה ינחמוני"
(תהילים כ"ג, ד')
ההבדל בין הפרשנים:
רד"ק ותרגום יונתן: מפני שה' לא העניש אותו כפי שראוי לו.
רש"י: מפני שהעונש ממרק ומזכך את האדם מחטאיו.
אחרים: התועלת בעונש היא ההכרה בהשגחה התמידית של הקב"ה על האדם.
ב'. "הנה אל ישועתי אבטח ולא אפחד כי עוזי וזמרת י-ה ה' ויהי לו לישועה".
הטעמים לבטחון המוחלט בה' וביטול הפחד:
א. "לא אפחד" מצד החסד שלא יכלה.
ב. "כי עוזי וזמרת י-ה'" מצד כבוד שמו שלא יתחלל, וה' הוא המעוז שכולם יכירו בכוחו ובגבורתו.
ג. "ויהי לי לישועה" הישועה שהבטיח לנביאיו לאמת הבטחתו. (מלבים)
ג'. "ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה".
על דרך משל (דימוי).
רד"ק: כמו השואב מים מן המעיין שמימיו אינם נפסקים, כן לא תפסיק הברכה והישועה ויהיו
בששון כל ימיהם.
תרגום יונתן: "המים" משל לחכמה.
"מעיני" (מעיין) משל לחכמים המלמדים.
המשמעות: שלעתיד לבוא החכמים המלמדים (המעיין), ישובו להנחיל את חכמתם-
"מים", דעת ה' ותורתו – לתלמידיהם, וחכמתם תשוב ותפרוץ כמעיין
המתגבר.
רש"י: כי ירחיב לבם על ידי הישועה הבאה להם ויתגלו להם רזי התורה, שנשתכחה בגלות בעקבות
הצרות.
ההבדל בין הפרשנים:
- זוהי דרך משל לתאר את גודל הברכה והישועה, כמעיין נובע שלא נפסקים מימיו.
- זוהי דרך משל לתאר את גודל החכמה הרוחנית, שתשוב להיות בישראל, בחכמיה ובתלמידיה,
ומכאן שהתורה נמשלה למים.
ד'. "ואמרתם ביום ההוא הודו לה' קראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו הזכירו כי נשגב שמו".
ה'. "זמרו ה' כי גאות עשה מודעת זאת בכל הארץ".
ו'. "צהלי ורוני יושבת ציון כי גדול בקרבך קדוש ישראל".
גאולת ישראל תהיה ידועה ומפורסמת בכל העמים. כשיראו כולם את המגפה בגויים אויבי ישראל,
ואת הצלת ישראל והוצאתם מבין הגויים, כי אז יפצחו כולם בשירה, בדומה לשירת הים אחר
מפלת מצרים בים-סוף.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
