א בַּיָּמִים הָהֵם, חָלָה חִזְקִיָּהוּ לָמוּת; וַיָּבוֹא אֵלָיו יְשַׁעְיָהוּ בֶן-אָמוֹץ הַנָּבִיא, וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה-אָמַר יְהוָה צַו לְבֵיתֶךָ--כִּי מֵת אַתָּה, וְלֹא תִחְיֶה. ב וַיַּסֵּב חִזְקִיָּהוּ פָּנָיו, אֶל-הַקִּיר; וַיִּתְפַּלֵּל, אֶל-יְהוָה. ג וַיֹּאמַר, אָנָּה יְהוָה זְכָר-נָא אֵת אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבְלֵב שָׁלֵם, וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ, עָשִׂיתִי; וַיֵּבְךְּ חִזְקִיָּהוּ, בְּכִי גָדוֹל. ד וַיְהִי, דְּבַר-יְהוָה, אֶל-יְשַׁעְיָהוּ, לֵאמֹר. ה הָלוֹךְ וְאָמַרְתָּ אֶל-חִזְקִיָּהוּ, כֹּה-אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי דָּוִד אָבִיךָ, שָׁמַעְתִּי אֶת-תְּפִלָּתֶךָ, רָאִיתִי אֶת-דִּמְעָתֶךָ; הִנְנִי יוֹסִף עַל-יָמֶיךָ, חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה. ו וּמִכַּף מֶלֶךְ-אַשּׁוּר אַצִּילְךָ, וְאֵת הָעִיר הַזֹּאת; וְגַנּוֹתִי, עַל-הָעִיר הַזֹּאת. ז וְזֶה-לְּךָ הָאוֹת, מֵאֵת יְהוָה, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יְהוָה, אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבֵּר. ח הִנְנִי מֵשִׁיב אֶת-צֵל הַמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר יָרְדָה בְמַעֲלוֹת אָחָז בַּשֶּׁמֶשׁ, אֲחֹרַנִּית--עֶשֶׂר מַעֲלוֹת; וַתָּשָׁב הַשֶּׁמֶשׁ עֶשֶׂר מַעֲלוֹת, בַּמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר יָרָדָה. ט מִכְתָּב, לְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ-יְהוּדָה, בַּחֲלֹתוֹ, וַיְחִי מֵחָלְיוֹ. י אֲנִי אָמַרְתִּי, בִּדְמִי יָמַי אֵלֵכָה--בְּשַׁעֲרֵי שְׁאוֹל; פֻּקַּדְתִּי, יֶתֶר שְׁנוֹתָי. יא אָמַרְתִּי לֹא-אֶרְאֶה יָהּ, יָהּ בְּאֶרֶץ הַחַיִּים; לֹא-אַבִּיט אָדָם עוֹד, עִם-יוֹשְׁבֵי חָדֶל. יב דּוֹרִי, נִסַּע וְנִגְלָה מִנִּי--כְּאֹהֶל רֹעִי; קִפַּדְתִּי כָאֹרֵג חַיַּי מִדַּלָּה יְבַצְּעֵנִי, מִיּוֹם עַד-לַיְלָה תַּשְׁלִימֵנִי. יג שִׁוִּיתִי עַד-בֹּקֶר כָּאֲרִי, כֵּן יְשַׁבֵּר כָּל-עַצְמוֹתָי; מִיּוֹם עַד-לַיְלָה, תַּשְׁלִימֵנִי. יד כְּסוּס עָגוּר כֵּן אֲצַפְצֵף, אֶהְגֶּה כַּיּוֹנָה; דַּלּוּ עֵינַי לַמָּרוֹם, אֲדֹנָי עָשְׁקָה-לִּי עָרְבֵנִי. טו מָה-אֲדַבֵּר וְאָמַר-לִי, וְהוּא עָשָׂה; אֶדַּדֶּה כָל-שְׁנוֹתַי, עַל-מַר נַפְשִׁי. טז אֲדֹנָי, עֲלֵיהֶם יִחְיוּ; וּלְכָל-בָּהֶן חַיֵּי רוּחִי, וְתַחֲלִימֵנִי וְהַחֲיֵנִי. יז הִנֵּה לְשָׁלוֹם, מַר-לִי מָר; וְאַתָּה חָשַׁקְתָּ נַפְשִׁי, מִשַּׁחַת בְּלִי, כִּי הִשְׁלַכְתָּ אַחֲרֵי גֵוְךָ, כָּל-חֲטָאָי. יח כִּי לֹא שְׁאוֹל תּוֹדֶךָּ, מָוֶת יְהַלְלֶךָּ; לֹא-יְשַׂבְּרוּ יוֹרְדֵי-בוֹר, אֶל-אֲמִתֶּךָ. יט חַי חַי הוּא יוֹדֶךָ, כָּמוֹנִי הַיּוֹם; אָב לְבָנִים, יוֹדִיעַ אֶל-אֲמִתֶּךָ. כ יְהוָה, לְהוֹשִׁיעֵנִי; וּנְגִנוֹתַי נְנַגֵּן כָּל-יְמֵי חַיֵּינוּ, עַל-בֵּית יְהוָה. כא וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ, יִשְׂאוּ דְּבֶלֶת תְּאֵנִים; וְיִמְרְחוּ עַל-הַשְּׁחִין, וְיֶחִי. כב וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ, מָה אוֹת: כִּי אֶעֱלֶה, בֵּית יְהוָה.
חלוקת הפרק:
- מחלת חזקיהו ותפילתו - א' - ג'.
- הבשורה על קבלת תפילתו והארכת חייו - ד' - ו'.
- מתן האות - ז' - ח'.
- הודאת חזקיהו על הבראתו - ט' - כ'.
- רפואת חזקיהו - כ"א- כ"ב.
הערה: הפרק מקביל בתוכנו למלכם ב', פרק כ', א'-י"א.
- מחלת חזקיהו ותפילתו. (א' - ג')
א'. "בימים ההם חלה חזקיהו למות ויבוא אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא ויאמר אליו כה אמר ה'
צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה"
ב'. "ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל ה'"
ג'. "ויאמר אנה ה' זכר נא את אשר התהלכתי לפניך באמת ובלבב שלם והטוב בעיניך עשיתי
ויבך חזקיהו בכי גדול"
חזקיהו מלך יהודה חלה ונטה למות שלושה ימים קודם מפלת סנחריב.
כשהודיעו הנביא כי קרב יום מותו, נשא תפילה לה' לרפואתו.
- הבשורה על קבלת תפילתו והארכת חייו. (ד' – ו')
ד'. "ויהי דבר ה' אל ישעיהו לאמור"
ה'. "הלוך ואמרת אל חזקיהו כה אמר ה' אלוהי דוד אביך שמעתי את תפילתך ראיתי את דמעתך
הנני יוסף על ימיך חמש עשרה שנה"
ו'. "ומכף מלך אשור אצילך ואת העיר הזאת וגנותי על העיר הזאת"
הנביא שב לבשר לחזקיהו, כי תפילתו התקבלה ולכן:
א. יתרפא מחוליו ויקבל עוד חמש עשרה שנות חיים (אישית).
ב. אשור תיפול ויהודה תינצל (כללית).
הערה: מכאן המסקנה שחלה קודם מפלת אשור.
- מתן האות. (ז' – ח')
ז'. "וזה לך האות מאת ה' אשר יעשה ה' את הדבר הזה אשר דבר"
ח'. "הנני משיב את צל המעלות אשר ירדה במעלות אחז בשמש אחורנית עשר מעלות ותשב
השמש עשר מעלות במעלות אשר ירדה"
לחיזוק דברי הבשורה הכפולה של הנביא, הוסיף הנביא ונתן לחזקיהו "אות", שעון השמש, שעל
פיו היו קובעים את שעות היום לפי מספר המעלות (-המדרגות) שעליהן השתרע הצל, ישוב לאחור
כנגד פעולתו התקינה, "ותשוב השמש עשר מעלות במעלות אשר ירדה" (ח').
רש"י: נתקצר היום עשר שעות, ביום שבו מת אחז מלך יהודה, כדי שלא יספיקו להספידו, ועלו
עכשיו לאחוריהם ביום שנתרפא חזקיהו ונתוספו עשר שעות.
- הודאת חזקיהו על הבראתו. (ט' – כ')
ט'. "מכתב לחזקיהו מלך יהודה בחלותו ויחי מחליו"
י'. "אני אמרתי בדמי ימי אלכה בשערי שאול פוקדתי יתר שנותי"
י"א. "אמרתי לא אראה י-ה' י-ה' בארץ החיים לא אביט אדם עוד עם יושבי חדל"
י"ב. "דורי נסע ונגלה מני כאוהל רועי קפדתי כאורג מדלה יבצעני מיום עד לילה תשלימני"
י"ג. "שויתי עד בוקר כארי כן ישבר כל עצמותי מיום עד לילה תשלימני"
י"ד. "כסוס עגור כן אצפצף אהגה כיונה דלו עיני למרום אדו-ני עשקה לי ערבני"
ט"ו. "מה אדבר ואמר לי והוא עשה אדדה כל שנותי על מר נפשי"
ט"ז. "אדו-ני עליהם יחיו ולכל בהן חיי רוחי ותחלימני והחייני"
י"ז. "הנה לשלום מר לי מר ואתה חשקת נפשי משחת בלי כי השלכת אחרי גווך כל חטאי"
י"ח. "כי לא שאו לתודתך מות יהללך לא ישברו יורדי בור אל אמיתך"
י"ט. "חי חי הוא יודך כמוני היום אב לבנים יודיע אל אמיתך"
כ'. "ה' להושיעני ונגנותי ננגן כל ימי חיינו על בית ה'"
חזקיהו, כאות תודה לה' על שהתרפא מחוליו וקיבל עוד חמש עשרה שנים לחייו, כתב הודאה
שתהיה כמזכרת על החסד שעשה עמו ה'. תוכן הודאתו היה דברי שבח והלל לה'. בהמשך דבריו
הוסיף לתאר את מחשבותיו לאחר שהודיע לו הנביא "צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה" כי חייו
נכרתו באבם והוא העלה בלבו כי לא ישוב לראות עוד את תפארת עם ישראל - את בית המקדש.
ומכאן הודאתו לה' על החסד שעשה עמו ושב לרפא אותו ולהאריך שנותיו.
(ביום בו נאמרה הבשורה היה חזקיהו בן 39 שנים – רד"ק)
- רפואת חזקיהו. (כ"א - כ"ב)
כ"א. "ויאמר ישעיהו ישאו דבלת תאנים וימרחו על השחין ויחי"
כ"ב. "ויאמר חזקיהו מה האות כי אעלה בית ה'"
רפואתו של חזקיהו מהשחין שלקה בו - הייתה בעזרת הנביא שביקשו למרוח דבלת תאנים על הצרעת.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
