א הֵן עַבְדִּי אֶתְמָךְ-בּוֹ, בְּחִירִי רָצְתָה נַפְשִׁי; נָתַתִּי רוּחִי עָלָיו, מִשְׁפָּט לַגּוֹיִם יוֹצִיא. ב לֹא יִצְעַק, וְלֹא יִשָּׂא; וְלֹא-יַשְׁמִיעַ בַּחוּץ, קוֹלוֹ. ג קָנֶה רָצוּץ לֹא יִשְׁבּוֹר, וּפִשְׁתָּה כֵהָה לֹא יְכַבֶּנָּה; לֶאֱמֶת, יוֹצִיא מִשְׁפָּט. ד לֹא יִכְהֶה וְלֹא יָרוּץ, עַד-יָשִׂים בָּאָרֶץ מִשְׁפָּט; וּלְתוֹרָתוֹ, אִיִּים יְיַחֵלוּ. ה כֹּה-אָמַר הָאֵל יְהוָה, בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם וְנוֹטֵיהֶם, רֹקַע הָאָרֶץ, וְצֶאֱצָאֶיהָ; נֹתֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ, וְרוּחַ לַהֹלְכִים בָּהּ. ו אֲנִי יְהוָה קְרָאתִיךָ בְצֶדֶק, וְאַחְזֵק בְּיָדֶךָ; וְאֶצָּרְךָ, וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם--לְאוֹר גּוֹיִם. ז לִפְקֹחַ, עֵינַיִם עִוְרוֹת; לְהוֹצִיא מִמַּסְגֵּר אַסִּיר, מִבֵּית כֶּלֶא יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ. ח אֲנִי יְהוָה, הוּא שְׁמִי; וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא-אֶתֵּן, וּתְהִלָּתִי לַפְּסִילִים. ט הָרִאשֹׁנוֹת, הִנֵּה-בָאוּ; וַחֲדָשׁוֹת אֲנִי מַגִּיד, בְּטֶרֶם תִּצְמַחְנָה אַשְׁמִיעַ אֶתְכֶם. י שִׁירוּ לַיהוָה שִׁיר חָדָשׁ, תְּהִלָּתוֹ מִקְצֵה הָאָרֶץ; יוֹרְדֵי הַיָּם וּמְלֹאוֹ, אִיִּים וְיֹשְׁבֵיהֶם. יא יִשְׂאוּ מִדְבָּר וְעָרָיו, חֲצֵרִים תֵּשֵׁב קֵדָר; יָרֹנּוּ יֹשְׁבֵי סֶלַע, מֵרֹאשׁ הָרִים יִצְוָחוּ. יב יָשִׂימוּ לַיהוָה, כָּבוֹד; וּתְהִלָּתוֹ, בָּאִיִּים יַגִּידוּ. יג יְהוָה כַּגִּבּוֹר יֵצֵא, כְּאִישׁ מִלְחָמוֹת יָעִיר קִנְאָה; יָרִיעַ, אַף-יַצְרִיחַ--עַל-אֹיְבָיו, יִתְגַּבָּר. יד הֶחֱשֵׁיתִי, מֵעוֹלָם--אַחֲרִישׁ, אֶתְאַפָּק; כַּיּוֹלֵדָה אֶפְעֶה, אֶשֹּׁם וְאֶשְׁאַף יָחַד. טו אַחֲרִיב הָרִים וּגְבָעוֹת, וְכָל-עֶשְׂבָּם אוֹבִישׁ; וְשַׂמְתִּי נְהָרוֹת לָאִיִּים, וַאֲגַמִּים אוֹבִישׁ. טז וְהוֹלַכְתִּי עִוְרִים, בְּדֶרֶךְ לֹא יָדָעוּ--בִּנְתִיבוֹת לֹא-יָדְעוּ, אַדְרִיכֵם; אָשִׂים מַחְשָׁךְ לִפְנֵיהֶם לָאוֹר, וּמַעֲקַשִּׁים לְמִישׁוֹר--אֵלֶּה הַדְּבָרִים, עֲשִׂיתִם וְלֹא עֲזַבְתִּים. יז נָסֹגוּ אָחוֹר יֵבֹשׁוּ בֹשֶׁת, הַבֹּטְחִים בַּפָּסֶל; הָאֹמְרִים לְמַסֵּכָה, אַתֶּם אֱלֹהֵינוּ. יח הַחֵרְשִׁים, שְׁמָעוּ; וְהַעִוְרִים, הַבִּיטוּ לִרְאוֹת. יט מִי עִוֵּר כִּי אִם-עַבְדִּי, וְחֵרֵשׁ כְּמַלְאָכִי אֶשְׁלָח; מִי עִוֵּר כִּמְשֻׁלָּם, וְעִוֵּר כְּעֶבֶד יְהוָה. כ ראית (רָאוֹת) רַבּוֹת, וְלֹא תִשְׁמֹר; פָּקוֹחַ אָזְנַיִם, וְלֹא יִשְׁמָע. כא יְהוָה חָפֵץ, לְמַעַן צִדְקוֹ; יַגְדִּיל תּוֹרָה, וְיַאְדִּיר. כב וְהוּא, עַם-בָּזוּז וְשָׁסוּי, הָפֵחַ בַּחוּרִים כֻּלָּם, וּבְבָתֵּי כְלָאִים הָחְבָּאוּ; הָיוּ לָבַז וְאֵין מַצִּיל, מְשִׁסָּה וְאֵין-אֹמֵר הָשַׁב. כג מִי בָכֶם, יַאֲזִין זֹאת; יַקְשִׁב וְיִשְׁמַע, לְאָחוֹר. כד מִי-נָתַן למשוסה (לִמְשִׁסָּה) יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל לְבֹזְזִים, הֲלוֹא יְהוָה:  זוּ, חָטָאנוּ לוֹ, וְלֹא-אָבוּ בִדְרָכָיו הָלוֹךְ, וְלֹא שָׁמְעוּ בְּתוֹרָתוֹ. כה וַיִּשְׁפֹּךְ עָלָיו חֵמָה אַפּוֹ, וֶעֱזוּז מִלְחָמָה; וַתְּלַהֲטֵהוּ מִסָּבִיב וְלֹא יָדָע, וַתִּבְעַר-בּוֹ וְלֹא-יָשִׂים עַל-לֵב.                                                                            

חלוקת הפרק:

1. עבד ה' ותפקידו   -                                     א'  -  ד'.
2. גאולת ישראל מהגלות   -                            ה'  -  ט'.
3. השיר החדש לעתיד לבא   -                         י'  -  י"ב.
4. פורענות על הגויים וגאולת ישראל   -           י"ג – י"ז.
5. הבשורה על הגאולה ולבסוף התוכחה   -       י"ח – כ"ה.

1. עבד ה' ותפקידו. (א'-ד')

        הקדמה:  לעניין זהותו של עבד ה' חלוקות הדעות, יש האומרים שזה מלך המשיח ויש הטוענים שהוא

                     הנביא עצמו, ויש הסוברים שעם ישראל הוא עבד ה'. אנו בחרנו לפרש את הקטע על-פי

                     דעה אחת בלבד, ש"עבד ה'" הכוונה למלך המשיח (רד"ק).

        הערה: עבד ה' - בשאלת זיהויו ותפקידו, עיין/עייני סיכום בהרחבה.

        עבד ה' מיהו ומה תפקידו?

        א'. "הן עבדי אתמוך בו בחירי רצתה נפשי נתתי רוחי עליו משפט לגויים יוציא"

             תכונותיו של מלך המשיח:

             "נתתי רוחי עליו" (א') מקביל לכתוב בפרק י"א, ב':

             "ונחה עליו רוח ה'  רוח חכמה ובינה  רוח עצה וגבורה  רוח דעת ויראת ה'"

               ומכאן הכוונה לתכונות נעלות שהשרה ה' עליו, לקיים את תפקידו העיקרי – עשיית משפט צדק.

        תפקידו של עבד ה':

        "משפט לגויים יוציא" (א')

          מלבד תפקידו העיקרי, כשישפוט את כל האנושות, יהיה תפקידו להשלים בין העמים, שלא תהיה עוד

          מלחמה ביניהם, ולהפיץ את משפט ה'.

          הערה: עניין זה מקביל לנבואת הנביא על אחרית הימים. (י"א)

 ב'. "לא יצעק ולא ישא ולא ישמיע בחוץ קולו"

      ג'. "קנה רצוץ לא ישבור ופשתה כהה לא יכבנה לאמת יוציא משפט"

      ד'. "לא יכהה ולא ירוץ עד ישים בארץ משפט ולתורתו איים ייחלו"

             פעולותיו של מלך המשיח ייעשו בנחת ובשלווה. המלך המשיח לא יצטרך להרים את קולו, כי

             כולם ישתוקקו לשמוע את דבריו. "ולתורתו איים ייחלו", דבריו יהיו כל כך בנחת עד שאף

             החלשים ביותר המכונים בפי הנביא "קנה רצוץ" "ופשתה כהה", עמידתם הנפשית תהיה

             מושלמת, ויתחזקו ולא יפחדו כלל מפני מלך המשיח. כך יקיים מלך המשיח את תפקידו להורות

             את תורת ה' ואורחותיו "עד ישים בארץ משפט ולתורתו איים ייחלו" (ד')

2. גאולת ישראל מהגלות. (ה' – ט')

        גדלות ה':

      ה'. "כה אמר הא-ל ה' בורא השמים ונוטיהם רוקע הארץ וצאצאיה נותן נשמה לעם עליה ורוח

               להולכים בה"

        תפקיד הנביא:

      ו'. "אני ה' קראתיך בצדק ואחזק בידך ואצורך ואתנך לברית עם לאור גויים"

      ז'. "לפקוח עינים עוורות להוציא ממסגר      -  אסיר

                                                     מבית כלא  -  יושבי חושך"

         הנביא שב לתאר את גדולת ה' בבריאה, בשל הצורך לעודד את רוחם של חלק מיושבי הגולה, אשר

         רפתה רוחם וקטנה אמונתם בהבטחת הגאולה. המסר העולה הוא כי מי שהיה בידו לברוא את העולם

         ולקיימו ודאי גם בכוחו להוציאם מהגלות. והבשורה, שמאחר שהגיע זמן גאולתם, שב ה' להחזיק

         בידם ולשומרם, ולקבצם מהגלות אל הארץ המובטחת. הנביא מכנה את הגולים: אסירים ויושבי חושך

         ואת הגלות מסגר וכלא.

         פרוש נוסף: 1. הנביא נשלח להחזיר את ישראל בתשובה (עבד ה' – הנביא).

2. ישראל כמקור קיומו של העולם, יפיץ את מציאות ה' בעולם (עבד ה' – ישראל).

         כנויים.

                          גולים.                                  ארץ הגלות.

                        "אסיר"                                   "מסגר"

                   "יושבי חושך"                            "בית כלא" (ז')

       ח'. "אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן ותהלתי לפסילים"

             לאחר שה' יוציא את ישראל מהגלות והנפלאות שייעשו בעולם, יכירו כל העמים באדנותו

             ובשלטונו היחיד והמיוחד של הקב"ה בעולם.

      ט'. "הראשונות הנה באו וחדשות אני מגיד בטרם תצמחנה אשמיע אתכם"

                        "הראשונות".                                          "וחדשות"

             רד"ק:    נבואות על מפלת סנחריב                        נבואות חדשות בעניין

                         בתקופת חזקיהו. (ל"ז,ל"ג-ל"ח)               הוצאתם מהגלות.

             רש"י:  הבטחות שהבטחתי לאברהם.                     הבטחות חדשות.  

             והמשמעות: כפי שהתקיימו הנבואות/ההבטחות הראשונות 

                             כן יתקיימו הנבואות/ההבטחות החדשות, בעניין גאולתם העתידית.

3. השיר החדש לעתיד לבא. (י'-י"ב)

      י'.   "שירו לה' שיר חדש תהילתו מקצה הארץ יורדי הים ומלואו איים ויושביהם"

      י"א."ישאו מדבר ועריו חצרים תשב קדר ירונו יושבי סלע מראש הרים יצווחו"

      י"ב."ישימו לה' כבוד ותהלתו באיים יגידו"

              בעת בא גאולת ישראל ובהיעשות הניסים הגלויים לישראל, ישאו כל הגויים שי, הלל ושבח, על

              שלטונו, עוצמתו ונפלאותיו בעולם, וכדי להעצים את תיאור השמחה ביום ההוא, מוסיף הנביא על

              דרך משל (ציורית), שגם הים ומלואו והמדבר ישאו שי וישתתפו בשמחת ישראל.

4. פורענות על הגויים וגאולת ישראל. (י"ג-י"ז)

      י"ג."ה' כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה יריע אף יצריח על אויביו יתגבר"

      י"ד."החשיתי מעולם אחריש אתאפק כיולדה אפעה אשום ואשאף יחד"

            הפורענות על ממלכות הגויים, אשר התעללו ושעבדו את ישראל בגלות. הנביא מתאר את ה' כגבור

            אשר עד עתה התאפק וכבש את כעסו, אך עתה הוא יוצא בקול גדול כדי לאבדם.

            עוד מהתאור: "כיולדה"(י"ד), כמו אשה העומדת ללדת, אשר אוצרת בתוכה את כל

            הכוחות להוציאם לתועלתה בשעת הלידה, כך ה' התאפק עד עתה, ועתה יצא כדי להיפרע בהם

            בפורענות קשה.

      ט"ו."אחריב הרים וגבעות וכל עשבם אוביש ושמתי נהרות לאיים ואגמים אוביש"

                       "אחריב הרים וגבעות"... "ואגמים אוביש"

              רד"ק:  על דרך משל שמשמעותו כי הפורענות על הגויים תהיה קשה, ומעתה יחסרו כל הטוב

                                           ויהיו כאגמים יבשים.

             מצודות דוד: ממש, את ההרים והגבעות יעשה ה' חורבה, וכן ייבש את עשבם.

      ט"ז."והולכתי עוורים בדרך לא ידעו בנתיבות לא ידעו אדריכם אשים מחשך לפניהם לאור

              ומעקשים למישור אלה הדברים עשיתם ולא עזבתים"

             "והולכתי עוורים"

             רש"י: על ישראל שהיו עד עתה כעוורים ולא הלכו בדרך הטובה.

             רד"ק: על ישראל שהם כעוורים בגלות, ילכו מעתה לארצם.

             המשמעות: בכלל דברי הנחמה, מוסיף הנביא כי ה' יוביל את ישראל שהם עתה כעוורים, בדרך

                            סלולה מהגלות לארץ ישראל, בהדרכתו והשגחתו.

       י"ז."נסוגו אחור יבושו בושת הבוטחים בפסל האומרים למסכה אתם אלוקינו"

             בשעה שיראו כולם את הנסים הגלויים בגאולת ישראל, יתביישו עובדי האלילים במעשיהם

             ויחזרו אף ממחשבותיהם.

5. הבשורה על הגאולה והתוכחה לבסוף. (י"ח-כ"ה)

        ישראל שהושפלו – יוושעו.

  י"ח."החרשים שמעו והעוורים הביטו לראות"

  י"ט."מי עוור כי אם עבדי וחרש כמלאכי אשלח מי עוור כמשולם ועוור כעבד ה'"

         "החרשים",  "והעוורים" (י"ח)

          רד"ק: חרשים לשמוע דבר ה' ועוורים לראותו, ואינם רואים שעתיד ה' להטיב עמהם.

          מצודת דוד: חרשים משמוע דבר ה' ועוורים מלראות מצוותיו. שמעו מעתה והביטו לראות את

                          הטובה הגדולה הקרבה עליכם. על-פי פרוש מצודות דוד וכן על-פי רד"ק, משמעותם של

                          הביטויים: חרשים ועוורים, היא ביקורת ותוכחה על כי אינם שבים מדרכם הרעה, ואינם

                          מקשיבים לתוכחות.

                          "מי עוור כמשולם ועוור כעבד ה'" (י"ט)

           "כמשולם"

            רש"י: על ישראל העוורים בגלות, שכבר קבלו את עונשם והרי הם כאדם ששילם על חטאו.

            רד"ק: על הנביא שהוא שלם בראותו את כוונת לבם, והם מנגד אומרים עליו שהוא עוור.

   כ'.  "ראות רבות ולא תשמור פקוח אוזניים ולא ישמע"

  כ"א."ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר"

     כ"ב."והוא עם בזוי ושסוי הפח בחורים כולם ובבתי כלאים הוחבאו היו לבז ואים מציל משסה ואין

             אומר השב"

     כ"ג."מי בכם יאזין זאת יקשיב וישמע לאחור"

     כ"ד."מי נתן למשסה יעקב וישראל לבוזזים הלא ה' זו חטאנו לו ולא אבו בדרכיו הלוך ולא שמעו

             בתורתו"

     כ"ה."וישפוך עליו חמה אפו (כעס) ועזוז מלחמה ותלהטהו מסביב ולא ידע ותבער בו ולא ישים

             על לב"

              הנביא שב להוכיח את ישראל על שהיה עליהם להכיר ולדעת, שכל הרעות שפקדו אותם הרי הם

              מאת ה' על חטאיהם ולכן היה עליהם לשוב בתשובה ולהתנתק מחטאיהם, אך בשל דבקותם

              והמשך דרכם הרעה, בא עליהם סנחריב ונפרע מהם.

              "...ועזוז מלחמה ותלהטהו מסביב ולא ידע ותבער בו ולא ישב על לב" (כ"ה) (רד"ק)

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.

לעילוי נשמת רבקה חיה בת מרסל מסודי ז"ל