| סוג מדיה | שם השיעור | מאת | אורך | להורדה | |
|---|---|---|---|---|---|
מלאו את פרטיכם ובזכותכם נזכה להעשיר את תכני המורים שבאתר
התכנים שיוצעו יבחנו, ובמידה וימצאו מתאימים יפורסמו באתר
מלא כאן פרטיך, ונשלח לך חידה שבועית, תכנים על פרשת השבוע, כיצד לומדים תנ"ך ועוד
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם כלשהו.
יש לך שאלה בתנ"ך? רשום אותה כאן, וקבל בקרוב תשובה מצוות הרבנים
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם כלשהו.
רבני האתר ישמחו להשקיע וללמד אצלכם תנ"ך במגוון נושאים וספרים.
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם כלשהו.
א נַחֲמוּ נַחֲמוּ, עַמִּי--יֹאמַר, אֱלֹהֵיכֶם. ב דַּבְּרוּ עַל-לֵב יְרוּשָׁלִַם, וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ--כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ, כִּי נִרְצָה עֲוֹנָהּ: כִּי לָקְחָה מִיַּד יְהוָה, כִּפְלַיִם בְּכָל-חַטֹּאתֶיהָ. ג קוֹל קוֹרֵא--בַּמִּדְבָּר, פַּנּוּ דֶּרֶךְ יְהוָה; יַשְּׁרוּ, בָּעֲרָבָה, מְסִלָּה, לֵאלֹהֵינוּ. ד כָּל-גֶּיא, יִנָּשֵׂא, וְכָל-הַר וְגִבְעָה, יִשְׁפָּלוּ; וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר, וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה. ה וְנִגְלָה, כְּבוֹד יְהוָה; וְרָאוּ כָל-בָּשָׂר יַחְדָּו, כִּי פִּי יְהוָה דִּבֵּר. ו קוֹל אֹמֵר קְרָא, וְאָמַר מָה אֶקְרָא; כָּל-הַבָּשָׂר חָצִיר, וְכָל-חַסְדּוֹ כְּצִיץ הַשָּׂדֶה. ז יָבֵשׁ חָצִיר נָבֵל צִיץ, כִּי רוּחַ יְהוָה נָשְׁבָה בּוֹ; אָכֵן חָצִיר, הָעָם. ח יָבֵשׁ חָצִיר, נָבֵל צִיץ; וּדְבַר-אֱלֹהֵינוּ, יָקוּם לְעוֹלָם. ט עַל הַר-גָּבֹהַּ עֲלִי-לָךְ, מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן, הָרִימִי בַכֹּחַ קוֹלֵךְ, מְבַשֶּׂרֶת יְרוּשָׁלִָם; הָרִימִי, אַל-תִּירָאִי, אִמְרִי לְעָרֵי יְהוּדָה, הִנֵּה אֱלֹהֵיכֶם. י הִנֵּה אֲדֹנָי יְהוִה בְּחָזָק יָבוֹא, וּזְרֹעוֹ מֹשְׁלָה לוֹ; הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ, וּפְעֻלָּתוֹ לְפָנָיו. יא כְּרֹעֶה, עֶדְרוֹ יִרְעֶה, בִּזְרֹעוֹ יְקַבֵּץ טְלָאִים, וּבְחֵיקוֹ יִשָּׂא; עָלוֹת, יְנַהֵל. יב מִי-מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם, וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן, וְכָל בַּשָּׁלִשׁ, עֲפַר הָאָרֶץ; וְשָׁקַל בַּפֶּלֶס הָרִים, וּגְבָעוֹת בְּמֹאזְנָיִם. יג מִי-תִכֵּן אֶת-רוּחַ, יְהוָה; וְאִישׁ, עֲצָתוֹ יוֹדִיעֶנּוּ. יד אֶת-מִי נוֹעָץ וַיְבִינֵהוּ, וַיְלַמְּדֵהוּ בְּאֹרַח מִשְׁפָּט; וַיְלַמְּדֵהוּ דַעַת, וְדֶרֶךְ תְּבוּנוֹת יוֹדִיעֶנּוּ. טו הֵן גּוֹיִם כְּמַר מִדְּלִי, וּכְשַׁחַק מֹאזְנַיִם נֶחְשָׁבוּ; הֵן אִיִּים, כַּדַּק יִטּוֹל. טז וּלְבָנוֹן, אֵין דֵּי בָּעֵר; וְחַיָּתוֹ--אֵין דֵּי, עוֹלָה. יז כָּל-הַגּוֹיִם, כְּאַיִן נֶגְדּוֹ; מֵאֶפֶס וָתֹהוּ, נֶחְשְׁבוּ-לוֹ. יח וְאֶל-מִי, תְּדַמְּיוּן אֵל; וּמַה-דְּמוּת, תַּעַרְכוּ לוֹ. יט הַפֶּסֶל נָסַךְ חָרָשׁ, וְצֹרֵף בַּזָּהָב יְרַקְּעֶנּוּ; וּרְתֻקוֹת כֶּסֶף, צוֹרֵף. כ הַמְסֻכָּן תְּרוּמָה, עֵץ לֹא-יִרְקַב יִבְחָר; חָרָשׁ חָכָם יְבַקֶּשׁ-לוֹ, לְהָכִין פֶּסֶל לֹא יִמּוֹט. כא הֲלוֹא תֵדְעוּ הֲלוֹא תִשְׁמָעוּ, הֲלוֹא הֻגַּד מֵרֹאשׁ לָכֶם; הֲלוֹא, הֲבִינוֹתֶם, מוֹסְדוֹת, הָאָרֶץ. כב הַיֹּשֵׁב עַל-חוּג הָאָרֶץ, וְיֹשְׁבֶיהָ כַּחֲגָבִים; הַנּוֹטֶה כַדֹּק שָׁמַיִם, וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת. כג הַנּוֹתֵן רוֹזְנִים, לְאָיִן; שֹׁפְטֵי אֶרֶץ, כַּתֹּהוּ עָשָׂה. כד אַף בַּל-נִטָּעוּ, אַף בַּל-זֹרָעוּ--אַף בַּל-שֹׁרֵשׁ בָּאָרֶץ, גִּזְעָם; וְגַם-נָשַׁף בָּהֶם וַיִּבָשׁוּ, וּסְעָרָה כַּקַּשׁ תִּשָּׂאֵם. כה וְאֶל-מִי תְדַמְּיוּנִי, וְאֶשְׁוֶה--יֹאמַר, קָדוֹשׁ. כו שְׂאוּ-מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי-בָרָא אֵלֶּה, הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם; לְכֻלָּם, בְּשֵׁם יִקְרָא, מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ, אִישׁ לֹא נֶעְדָּר. כז לָמָּה תֹאמַר יַעֲקֹב, וּתְדַבֵּר יִשְׂרָאֵל: נִסְתְּרָה דַרְכִּי מֵיְהוָה, וּמֵאֱלֹהַי מִשְׁפָּטִי יַעֲבוֹר. כח הֲלוֹא יָדַעְתָּ אִם-לֹא שָׁמַעְתָּ, אֱלֹהֵי עוֹלָם יְהוָה בּוֹרֵא קְצוֹת הָאָרֶץ--לֹא יִיעַף, וְלֹא יִיגָע: אֵין חֵקֶר, לִתְבוּנָתוֹ. כט נֹתֵן לַיָּעֵף, כֹּחַ; וּלְאֵין אוֹנִים, עָצְמָה יַרְבֶּה. ל וְיִעֲפוּ נְעָרִים, וְיִגָעוּ; וּבַחוּרִים, כָּשׁוֹל יִכָּשֵׁלוּ. לא וְקוֹיֵ יְהוָה יַחֲלִיפוּ כֹחַ, יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים; יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ, יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ.
חלוקת הפרק:
הקדמה:
בקטע נשמעים ארבעה קולות נחמה:
בפסקה הראשונה נשמע קולו של הקב"ה המצווה לנחם את ירושלים, ואחר כך קול המצווה לפלס
את הדרך לקראת שובם של הגולים לארצם. בפסקה השלישית נשמעים קולות המבשרים על נקמת ה' בגויים שהרעו לישראל ואשר סופם יהיה כחציר וכציץ השדה שיבשים במהרה, ובפסקה הרביעית נשמע, על דרך משל, קול המבשר כי קרב ובא ה' השב לעמו, ואתו ישובו ישראל מהגולה. (רד"ק)
הקריאות כולן נועדו לעודד את רוחם של ישראל ולבשרם על הגאולה הקרובה. אפשר שארבעהקריאות
נאמרו מפי ארבע קבוצות (מקהלות) של תלמידי ישעיה באספות עם, ונאמרו בדרך של שירה, כעין שאלה
ותשובה: "קול אומר קרא ואמר מה אקרא..." (ו')
קול הנחמה הראשון:
א'. "נחמו נחמו עמי יאמר אלוקיכם".
ב'. "דברו על לב ירושלים וקראו אליה כי מלאה צבאה
כי נרצה עוונה
כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאתיה".
נחמה לימות המשיח (רד"ק). קריאה לנביאים לנחם את ישראל, ועיקרה - כיוון שישראל כבר ריצו את
עונשם ואף קבלו כפליים ממה שהיה מגיע להם, הגיעה שעתם להיגאל.
"כי לקחה מיד ה' כפליים בכל חטאתיה".
פרוש א: אב"ע – כפליים על חטאתיה, על עוונותיהם ועוונות אבותיהם.
פרוש ב: רד"ק - כפליים מצרות שלקח כל עם.
הערה: הקושי העולה מפרושי אב"ע ורד"ק: כיצד ומדוע כך היא מידתו של הקב"ה לשלם לאדם או
לעם עונש חמור וכפול ממה שעשה? ויש להשיב עליו שמידה זו נוהג בה הקב"ה, רק
כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם. כפי שמציין הנביא ירמיה "ושילמתי... משנה עוונם
וחטאתם" (ירמיהו ט"ז, י"ח).
דוגמאות: א. גלות ישראל תבוא "בגלל חטאות ירבעם" (מלכים א', י"ד, ט"ז)
ב. "ונתתים לזעוה לכל ממלכות הארץ בגלל מנשה בן חזקיהו..." (ירמיהו ט"ו, ד').
קול נחמה השני:
ג'. "קול קורא במדבר פנו דרך ה' ישרו בערבה מסילה לאלוקינו".
ד'. "כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו והיה העקוב למישור והרכסים לבקעה".
ה'. "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דבר".
"קול":
רש"י: קול – רוח הקודש קורא (פשט).
רד"ק: קול – על דרך משל כאילו קול קורא (מטאפורי).
הקריאה "פנו דרך ישרו בערבה..." (ג')
"כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו" (ד')
רש"י: - פשוטו כמשמעו (ממש), לעתיד לבא, עם בוא הגאולה, כל גיא ינשא וכל הר ישפל, כדי
שהדרך תהיה חלקה ונוחה לגולים השבים לארץ.
רד"ק: - על דרך משל (מטאפורי), אין המשמעות שלעתיד לבא יהיה שינוי בטבע והגיא ינשא או שההר
ישפל, אלא כוונת הכתובים שהגולים השבים לארצם לא יתייגעו ולא יתעייפו והליכתם תהיה
בנוחות ובשלווה.
קול הנחמה השלישי:
ו'. "קול אומר קרא ואמר מה אקרא כל הבשר חציר וכל חסדו כציץ השדה".
ז'. "יבש חציר נבל ציץ כי רוח ה' נשבה בו אכן חציר העם ".
ח'."יבש חציר נבל ציץ ודבר אלוקינו יקום לעולם".
רש"י: - על ישראל אשר מתגאים ומכאן שהנבואה מורה שכל גדולתם תתבטל ותהיה כחציר יבש,
שגם אם הבטיחו הבטחות אין לסמוך עליהם, שהרי אין בידם לקיים שמא ימותו, אך הבטחות
ה' יתקיימו לעד "ודבר אלוקינו יקום לעולם".
רד"ק: - על הגויים כשיבואו עם גוג ומגוג להילחם בישראל, ימותו "וכל חסדו כציץ השדה", וגם אם
היו בידם חסדים, לא יזכרו להם מפני שהרעו לישראל ולכן יקבלו עונשם, ונמשלו כולם
לחציר וציץ השדה, שהם מתייבשים מהר וכלים.
קול הנחמה הרביעי:
ט'. "על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון הרימי בכוח קולך מבשרת ירושלים הרימי אל תיראי אמרי
לערי יהודה הנה אלוקיכם".
י'. "הנה אדו-ני ה' בחזק יבא וזרועו מושלה לו הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו".
י"א:"כרועה עדרו ירעה בזרועו יקבץ טלאים ובחיקו ישא עלות ינהל".
רש"י: "קול" – כפשוטו.
רד"ק: "קול" – מטאפורי.
"על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון".
רד"ק: - על דרך משל.
רש"י: - הנביאים יבשרו לירושלים על שוב ה' לישראל ולירושלים, והופעת ה' תהיה בחוזקה
למשול על הגויים, ולשלם שכר לבוטחים בו בגלות. עתה שב ה' לקבץ את עדרו ישראל
כרועה טוב, מהגלויות אל הארץ המובטחת.
אחרי שעסקנו בבשורת הגאולה, נעסוק עתה בכל העניינים המתארים את עוצמתו וגדולתו של הקב"ה.
לתיאור עוצמתו של הקב"ה שתי מטרות:
1 .אחרי ההכרה בעוצמת ה', יכירו ויבינו את האבסורד שבעבודת האלילים ושלילתם לעד.
להוציאם מהגלות ולעשות רצונו באומות העולם.
גדלות ה' בתיאור בריאת העולם:
פעולה יסודות בעולם שם מידה
י"ב. "מי מדד בשעלו מים מי מדד מים בשעלו
ושמים בזרת תכן (מי) תכן שמים בזרת
וכל בשליש עפר הארץ (מי) כל עפר ארץ בשליש
ושקל בפלס הרים" (מי) שקל הרים בפלס
הערה: מבנה הקטע – שאלות רטוריות.
י"ג. "מי תכן את רוח ה' ואיש עצתו יודיעני".
"מי תכן את רוח ה'..."
אפשרות ראשונה: מי תכן את רוח הנבואה? תשובה: ה'. (מבנה הפסוק – שאלה ותשובה).
אפשרות שניה: מי תכן את רוח ה'?! ( מבנה הפסוק - שאלה רטורית המורה שאין מלבדו).
לפי הטעמים: מבנה הפסוק – שאלה ותשובה, שכן קבעו מפסיק (טפחא) בתיבת "רוח".
הערה: יש מפרשים את הביטוי "רוח" במשמעות של רוח הקודש ויש המפרשים רוח – כאוויר.
י"ד. "את מי נועץ ויבינהו, וילמדהו באורח משפט, וילמדהו דעת, ודרך תבונות יודיענו".
ממשיך ומתאר את גדלות ה', כמו בשאלתו "מי תכן", מלשון מי תכנן, הורה, הדריך
והשפיע על הקב"ה קודם בואו לברוא את העולם. (מבנה הקטע – שאלות רטוריות)
הערה: יש הבדל במשמעות המילה "תכן" שבפסוק י"ב, לבין זו שבפסוק י"ג.
בפסוק י"ב "ושמים בזרת תכן", מלשון מספר, כמות, בדומה "ואת מתכונת הלבנים"
[- ומבטא מדידה]. הרי שבפסוק י"ג, "מי תכן את רוח ה'", המילה "תכן" היא במשמעות:
תכנן, הורה, השפיע.
ט"ו. "הן גויים כמר מדלי ושחק מאזנים נחשבו הן איים כדק יטול".
לעומת ה' הגויים נחשבים כטיפה קטנה שנפלה מדלי וכן כאבק מאזנים, ומכאן שאין ביכולתם,
כמובן, למנוע ממנו להוציא את ישראל מתוכם.
ט"ז: "ולבנון אין די בער וחייתו אין די עולה".
הגויים שחושבים כי אין ה' יכול לגאול ולהוציא את ישראל מתוכם, לא יכופר להם מחטא זה גם
אם יקריבו כל חיית הלבנון באמצעות שרפת כל עצי הלבנון (רד"ק).
אפסות האלילים ועובדיהם:
י"ז."כל הגויים כאין נגדו מאפס ותוהו נחשבו לו".
י"ח."ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו".
י"ט."הפסל נסך חרש וצורף בזהב ירקענו ורתוקות כסף צורף ".
כ'. "המסוכן תרומה עץ לא ירקב יבחר חרש חכם יבקש לו להכין פסל לא ימוט".
כדרכם של הנביאים כן פועל הנביא ישעיה להרחיק את האדם מן הסגידה לאלילים. הוא מרבה
לתאר את אפסות האלילים בדרך צינית ובלעג על המאמץ של עושה הפסל וציפיותיו שהן לשווא
כמובן, ובכך הוא מוכיח את השטות וההבל שבסגידה להם.
תאור האבסורד שבעבודת האלילים:
פסל שלא יתמוטט.
הערה: יש הבדל בדרך שבה נאבקו הנביאים באמונה בעבודה זרה, לבין הדרך שבה נאבקת התורה
באמונה באלילות. הנביאים הדגישו את חוסר ההגיון שבאמונה באלילות בדרך צינית,
בלעג ובהדגשת האבסורד, ואילו בתורה יש ציוויים רבים, "עשה" "ולא תעשה"
המדגישים את החובה שבהכרתת האלילים למיניהם, כדוגמת הנאמר:
"לא תעשה לך פסל וכל תמונה"
"לא תשתחווה להם ולא תעבדם" (עשרת הדברות).
"אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגויים"
"ונתצתם את מזבחותם ושברתם את מצבותם"
"ואשריהם תשרפון באש ופסילי אלוהיהם תגדעון ואבדתם את שמם" (דברים, י"ב)
גדלות ה'.
כ"א."הלא תדעו הלא תשמעו הלא הוגד מראש לכם הלא הבינותם מוסדו הארץ"
הדרכים להכרת ה':
1."הלא תדעו" פניה אל עובדי האלילים, כיצד זה העלו בדעתם כי הפסל הוא אדון העולם,
שהרי היה עליהם לדעת, מדעתם.
באמת שהאבן או העץ הם שבראו את העולם, אלא ה' היושב על חוג הארץ הוא אשר
ברא את העולם ומקיימו.
כ"ב."היושב על חוג הארץ ויושביה כחגבים הנוטה כדוק שמים וימתחם כאוהל לשבת"
כ"ג."הנותן רוזנים לאין שופטי ארץ כתוהו עשה"
כ"ד."אף בל נטעו אף בל זורעו אף בל שורש גזעם וגם נשף בהם ויבשו..."
כ"ה."ואל מי תדמיוני ואשווה יאמר קדוש"
כ"ו. "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא
מרוב אונים ואמיץ כוח איש לא נעדר".
הנביא שב לתאר את כוחו וגבורתו של הקב"ה ומוסיף שלבד מכוחו וגבורתו הבאים לידי ביטוי
בבריאת העולם וקיומו, גם גדולתו, עוצמתו ושלטונו, באים לידי ביטוי בהשגחת ה' על עולמו
ועל בני האדם.
גדלות ה' על-פי הפסוקים - כ"א-כ"ו:
המתגאים בחוכמתם ובגדולתם.
כ"ז."למה תאמר יעקב
ותדבר ישראל"/ תקבולת רגילה.
"נסתרה דרכי מה'
ומאלוקי משפטי יעבור" /תקבולת כיאסטית.
טענות ישראל:
"דרכי" א. מעשי והמצוות שקיימתי.
ב. היסורים והסבל בגלות.
ישראל, בראותם את אורך הגלות, באו בטענות מדוע אין ה' משגיח במעשים ובמצוות שקיימו,
או מדוע אין ה' משגיח בצרות וביסורים שתקפו אותם בגלות הארוכה ואין הם מקבלים את
הגמול הטוב שהיה מגיע להם, ובכך, לטענתם, יש אי עשיית צדק. טענה נוספת בפיהם, מדוע אין
ה' עושה את דין עם הרשעים המשעבדים אותם בגלות, ומכאן יתכן שרמזו על אי יכולתו של ה'
להושיע אותם.
תשובת הנביא לטענות ישראל:
כ"ח."הלא ידעת אם לא שמעת אלוקי עולם ה' בורא קצות הארץ לא יעף ולא יגע אין חקר לתבונתו"
כ"ט."נותן ליעף כוח ולאין אונים עוצמה ירבה"
ל'. "ויעפו נערים ויגעו ובחורים כשול יכשלו"
ל"א."וקווי ה' יחליפו כוח יעלו אבר כנשרים ירוצו ולא יגעו ילכו ולא יעפו"
הנביא, בראותו את ישראל אשר רפתה ידם מאורך הגלות ומן היאוש שתקף אותם, מוכיח אותם
על כך שחושבים שה' הסתיר פניו מהם ואינו משגיח במעשיהם, וכדי להפיח בהם תקווה מתאר את
כוחו העצום ואת השגחתו של הקב"ה בבריאה, ובזה נותן מענה לטענותיהם המטילות ספק ביכולתו
של ה' לראות את מעשיהם ולהוציאם מהגלות.
גדלות ה' בפי הנביא:
סיכום: בדברי הנביא יש משפטי עידוד לגולים ותיאור גדולת ה' בבריאה, להראותם כי מי שברא
את העולם ומקיימו, ודאי בכוחו גם לגאול אותם ולהצילם, ואל יעלו בדעתם, כי ה' יגע
ועייף כי הוא המסובב את העולם, ולעולם לא ייפסקו גבורתו וחוכמתו. "נותן ליעף כוח…
וקוו ה' יחליפו כוח": גם הבחורים ונערים מתעייפים בלי עזרת ה', אך המקווים לגאולה
יחליפו ויחדשו כוחם מאת ה'. מול טענותיהם על שאינם נגאלים מהגלות שלא נעשה משפט
ברשעים באה תשובת הנביא, שאין הם יודעים ואינם יכולים להשיג את גודל חכמתו
ותבונתו של ה' "אין חקר לתבונתו", ועליהם לקוות ולהכיר שעתיד ה' בורא העולם,
לגאול אותם.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
לעילוי נשמת רבקה חיה בת מרסל מסודי ז"ל
א שִׁמְעוּ אִיִּים אֵלַי, וְהַקְשִׁיבוּ לְאֻמִּים מֵרָחוֹק; יְהוָה מִבֶּטֶן קְרָאָנִי, מִמְּעֵי אִמִּי...
מתוך סדרת השיעורים:
סיכומים על ישעיהו
א הוֹי הַחֹקְקִים, חִקְקֵי-אָוֶן; וּמְכַתְּבִים עָמָל, כִּתֵּבוּ. ב לְהַטּוֹת מִדִּין, דַּלִּים,...
מתוך סדרת השיעורים:
סיכומים על ישעיהו
א וַיְהִי בִּימֵי אָחָז בֶּן-יוֹתָם בֶּן-עֻזִּיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, עָלָה רְצִין מֶלֶךְ-אֲרָם וּפֶקַח...
מתוך סדרת השיעורים:
סיכומים על ישעיהו
א רָנִּי עֲקָרָה, לֹא יָלָדָה; פִּצְחִי רִנָּה וְצַהֲלִי לֹא-חָלָה, כִּי-רַבִּים בְּנֵי-שׁוֹמֵמָה...
מתוך סדרת השיעורים:
סיכומים על ישעיהו
