א. תוכחה.
אחד מתפקידיו של הנביא, הוא להוכיח ולחזור ולהוכיח, אדם, קבוצה או עם, על כל דבר מגונה (שלילי)
שהוא רואה בהם. תוכחת הנביא דומה למצוות עשה המוטלת על כל אדם, "הוכח תוכיח את עמיתך",
(ויקרא י"ט) שאדם הרואה בחברו דבר מגונה, חייב להוכיחו על כך.
דוגמאות: תוכחה בעניינים שבין אדם לחברו (מוסריים וחברתיים) - מרמה, שוחד, גניבה, עיוות דין,
ניצול שכבות חלשות, יתומים ואלמנות, ועוד.
תוכחה בעניינים שבין אדם למקום - עבודה זרה, חילול שבת ומועדים ועוד.
ב. פורענות. (עונש)
התוכחות נועדו בדרך כלל, להעמיד את האדם או את העם על טעותו, להניאו מהמשך דרכו ולהחזירו
למוטב. אם אין הוא שועה לתוכחות ולאזהרות, פונה הנביא לציין את העונש (פורענות) הצפוי לו
בשל מעשיו הרעים.
דוגמאות לפורעניות: גלות, חורבן, בצורת, העדר מלחמה, שלום. הפורענות הנפוצה בדברי
הנביאים, הוא אויב המשמש כשוט בידי ה', הבא על ישראל ומענישם.
ג'. נחמה.
לאחר ריצוי העונש (הפורענות), או מששבו ישראל בתשובה, שב ה' ברחמיו ובחסדיו המרובים, לבשר
מפי הנביאים על עניינים חיוביים שיתרחשו אצלם בעתיד.
דוגמאות: שיבה מהגלות, בניין הארץ, שפע כלכלי, שלום בין ישראל לגויים, שלום בין ישראל לבין
עצמם (שלום פנימי), פורענות לגויים שהרעו לישראל ועוד.
הערה: כל קטע המתאר פורענות על האויב, הוא נחמה לישראל.
הכרת דרכי פרשני ספרי הנבואה:
א'. אין מוקדם ומאוחר בתורה ובנביאים.
משמעות: סדר המאורעות כפי שמובא בכתובים, אינו בהכרח כסדר התרחשותם בפועל.
דוגמא: הקדשת ישעיהו מופיעה רק בפרק ו', על אף שמקומה הכרונולוגי בתחילת הספר.
דברי רש"י: בשנת מות המלך עוזיהו (פרק ו'), זה תחילת הספר וחמשה פרקים הקודמים לפרק ו',
נאמרו אחר זה הפרק, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה ובנביאים, וראיה לדבר ישעיה
ניבא "ונותרה בת ציון כסוכה בכרם" (פרק א', ח'), תיאור של החורבן והשממה
כשנותרה ישראל ריקה מיושביה וזה היה לאחר שסנחריב החריב את ישראל והגלה את
עשרת השבטים ונשארו רק יהודה וירושלים.
ב'. מיקום הפיסוק בפסוק.
יש משמעויות שונות מתקבלות מפסוק, בשל הקושי למקם את הפיסוק.
דוגמא א': "ואתה עייף ויגע ולא ירא אלוקים" (דברים כ"ה, י"ח)
אפשרות א': ישראל. ^ ישראל.
אפשרות ב': ישראל. עמלק.
בעלי המסורה קבעו לפי פרוש ב', ואמנם קבעו אתנחתא מתחת למילה "ויגע", ובכך
חילקו את הפסוק לשניים.
דוגמא ב': "מי תכן (תכנן/יעץ) את רוח ה'..." (ישעיה מ', י"ג)
אפשרות א': מי הוא אשר יעץ ותכן את רוחו של הקב"ה כשברא את העולם?
על פי זה השאלה מסתיימת אחר תיבת "ה'".
אפשרות ב': מי הוא אשר יעץ ותכן את רוח?
על פי זה השאלה מסתיימת אחר תיבת "רוח", ותיבת "ה'" היא התשובה לשאלה.
בעלי הטעמים בחרו באפשרות השנייה, שכן קבעו מפסיק (טפחא) בתיבת "רוח",
"מי תכן את רוח ה'..."
) ^
הערה: יש המפרשים את הביטוי "רוח", במשמעות רוח הקודש ויש המפרשים במשמעות ריח – אויר.
ג'. "כפשוטו" או "על דרך משל":
קושי במשמעות הפסוק, אם בדרך של "פשוטו כמשמעו" או על דרך משל.
דוגמא: "וגר זאב עם כבש" (ישעיה י"א, ו')
משמעות א: כפשוטו. בימות המשיח ישתנו טבעי החיות כפי שהיה לפני המבול והזאב לא יטרוף את
הכבש.
משמעות ב': על דרך משל. הזאב והנמר משל לרשעים/גויים. והכבש משל לחלשים/ישראל.
ד'. מילה בעלת שתי משמעויות:
דוגמא: "ושמים בזרת תכן" (ישעיה מ', י"ב)
"מי תכן את רוח ה'" (ישעיה מ', י"ג)
הראשונה א: במשמעות מדידה (מספר) בדומה ל"ואת מתכונת הלבנים" (שמות ה')
השניה ב': במשמעות תכנן/יעץ.
ה'. מניעת בחירה חופשית:
ישנם פסוקים שמהם עולה שלילת הבחירה החופשית והקושי הוא:
מדוע ה' מונע את הבחירה החופשית?
דוגמא: "ויאמר לך ואמרת לעם הזה שמעו שמוע ואל תבינו וראו ראו ואל תדעו" (ישעיה ו', ט')
"השמן לב העם הזה ואוזניו הכבד ועיניו השע פן יראה בעיניו ובאוזניו ישמע ולבבו
יבין ושב ורפא לו" (ישעיה ו', י')
קושי זה, מדוע ה' מונע את הבחירה החופשית, ניתן לישב על-פי הרמב"ם בהלכות תשובה, שפעמים ה'
מונע את הבחירה החופשית כאשר לאדם חטאים שאי אפשר לכפר עליהם, ומכאן שמניעת התשובה
היא כעונש לאדם או לעם.
דוגמאות נוספות: "כי אני הכבדתי את לבו" (שמות)
"ולא אבה סיחון... כי הקשה ה' אלוקיך את רוחו" (דברים ב')
דברי אליהו לה': "ואתה הסיבות את לבם אחורנית" (מלכים א' - י"ח, ל"ז)
ו'. יחס (קשר) בין החטא לעונשו:
בדרך כלל קיים קשר בין החטא לבין הפורענות (העונש), בדרך של מידה כנגד מידה.
התוכחה: "הוי מגיעי בית בבית שדה בשדה יקריבו עד אפס מקום
הפורענות: והושבתם לבדכם בקרב הארץ" (ישעיה ה', ח')
המשמעות: כוון שרצו להגדיל את רכושם עד אפס מקום וגזלו קרקעות, עונשם - שיאבדו אף מה
שהיה להם ולא ישאר להם מאומה.
ז'. כיצד יאמר האדם תודה להקב"ה על שכעס וענש אותו?
"ואמרת ביום ההוא אודך ה' כי אנפת בי..." (ישעיה י"ב, א')
"שבטך ומשענתך המה ינחמוני" (תהילים כ"ג, ד')
ישוב הקושי: 1. מפני שהעונש מכפר על החטאים.
- מפני שה' סלח ולא הענישם כפי חטאם.
- התועלת בעונש היא מצד ההכרה על ההשגחה התמידית של הקב"ה על האדם.
ח'. סתירה לכאורה בקטע:
ישעיה פרק ל', ו' – י"ח.
הפורענות: "לכן יהיה לכם העוון הזה כפרץ נופל נבעה בחומה נשגבה אשר פתאום לפתע
יבוא שברה" (י"ג)
נחמה: "ולכן יחכה ה' לחננכם ולכן ירום לרחמכם כי אלוהי משפט ה' אשרי כל חוכי לו" (י"ח)
הקושי: בפסוקים קודמים מתוארת הפורענות (העונש) שיביא ה' על העם, ואילו בפסוק זה נאמר שה'
ישוב, ירחם עליהם ויעניק להם חנינה, כיצד?
ישוב הקושי: ה' ישוב לרחם עליהם ויחון אותם לאחר ריצוי העונש, או שה' מחכה שישראל יתחננו
לרחמיו.
ט'. משמעויות שונות למשל ולדימוי:
פעמים פרשנים מפרשים משל ודימוי בדרכים שונות.
- "ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה"
רד"ק: כמו השואב מים מן המעין שלא נפסקים מימיו בכל עת, כן לא תפסיק הברכה והישועה ויהיו
בששון כל ימיהם.
תרגום יונתן: "המים" – משל לחכמה.
"מעיני" – (מעין) משל לחכמים המלמדים תורה.
המשמעות: - שלעתיד לבוא החכמים המלמדים (מעין), ישובו להנחיל את חוכמתם
"מים", דעת ה' ותורתו לתלמידיהם, וחוכמתם תשוב ותפרוץ כמעיין
המתגבר.
רש"י: כי ירחיב ליבם על ידי ישועה שתבוא להם ויתגלו להם רזי התורה, שנשתכחה בגלות בעקבות
הצרות.
- "כשועלים בחורבות נביאיך ישראל היו" (יחזקאל, י"ג, ד')
רש"י: השועל בורח דרך פרצה כשרואה אדם מתקרב, כך נביאי השקר בורחים, ואינם עומדים לצד
העם בעת צרה.
רד"ק: השועל נכנס לכרם דרך פרצה הורס ומשחית, כך נביאי השקר משחיתים את ישראל (הכרם)
בנבואות השקר, כי גורמים לעם לחיות באשליה.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
