שושלת המלכים ביהודה וישראל ומאורעות חשובים מתחילת נבואות ישעיה עד חורבן הבית

הראשון, הגלות ורציחת גדליה

( מקורות: מלכים ב', ישעיה, ירמיה ודברי הימים).

  הנביא ישעיה ניבא תקופה ארוכה שנמשכה כארבעים וחמש שנה (משנת 3167 עד 3212 לבריאה) ויש סוברים שנבואותיו התארכו יותר מכך.

הערה: ראה/ראי הקדמה לפרק ו', בעניין המחלוקת על משמעות הפסוק "בשנת מות המלך עוזיהו ואראה את ה'" ואת ההשלכות לגבי משך תקופת נבואותיו.

      נבואותיו החלו משנת מות המלך עוזיהו ונמשכו בימי יותם, אחז וחזקיהו מלכי יהודה. כדי להבין את נבואותיו, יש הכרח להתעמק בעניינים המדיניים, ברצף המלכים שמלכו ובמאורעות שהתרחשו קודם התקופה שניבא ואחריה, עד חורבן הבית הראשון והגלות בימי הנביאים ירמיה ויחזקאל.

הרקע המדיני.                                           

     בשלהי התקופה לעיל [של מלכות עוזיהו], משלו ישראל ויהודה על נתיב הסחר שעבר בארץ וקישר בין המעצמה בדרום, מצרים, לבין המעצמה האשורית. תקופה זו התאפיינה בשגשוג כלכלי וימי שלווה וביטחון. המלך ירבעם השני הכה את ארם והרחיב את גבולות ישראל.

"הוא השיב את גבול ישראל מלבוא חמת עד ים הערבה כדבר ה' אלוקי ישראל..."(מלכים ב',י"ד), גם עוזיהו מלך יהודה הרחיב את הארץ מדרום, כבש את אדום והכניע את הפלשתים,

"ויצא וילחם בפלשתים ויפרוץ את חומות גת ואת חומות יבנה ואת חומות אשדוד ויבנה ערים באשדוד ובפלשתים", "ויעזרהו האלוקים על פלשתים ועל הערבים היושבים בגור-בעל והמעונים",

"ויבן מגדלים במדבר ויחצוב בורות רבים כי מקנה רב היה לו..." (דברי הימים ב', כ"ו).

הרקע הרוחני.

      אולם עם השגשוג הכלכלי והשלווה הכללית ששררה בארץ, חלה הידרדרות רוחנית בתקופה זו, בבחינת "וישמן ישורון ויבעט". הירידה הרוחנית חלחלה בכל חלקי העם, גם שרים ומלכים מעדו בה, כפי שאומר ישעיה בתחילת נבואותיו "שריך סוררים וחברי גנבים כולו אוהב שוחד...", ועוד הוא מכנה אותם בביטוי הקשה "קציני סדום", "עם עמורה". מכאן, שעיקר נבואותיו היו תוכחות על פגמים מוסריים המשחיתים את החברה (בין אדם לחברו) וכן תוכחות על בגידה ועזיבת ה' (בין אדם למקום).

   ישעיהו קרא לתשובה היכולה לבטל את החטאים ולמנוע את בוא הפורענות. בהמשך נבואותיו יש גם דברי נחמה, הבטחה על עתיד טוב, וכן נבואות שעיקרן לעודד את ישראל ולהקימם מנפילתם הגופנית, מן הייאוש והדכדוך לאחר גלות סנחריב, שהחלה בשנה השישית לחזקיהו, כשאז גלו ונתפזרו עשרת השבטים. אז הִרבה הנביא בנבואות נחמה (מפרק מ' עד סוף הספר), ואילו היו ישראל שומעים ושבים בתשובה, היו נגאלים בשנת החמש עשרה לחזקיהו, כשנפל מלך אשור. מכאן, שכל נבואותיו שניבא בחלק הראשון היו קודם מפלת סנחריב, כי אז ראה ברוח הקודש שיש תקווה, שיתאספו הנידחים אם יחזרו בתשובה. עולה מכך שישעיה ראה בחזקיהו את מלך המשיח, אך מאחר שתוכחותיו לא נשאו פרי: יהודה שנשארו בארץ (133 שנים אחר גלות ישראל) וכן השבטים שגלו, לא שבו בתשובה ועל כן גם לא שבו לארצם, והמלך חזקיהו מת, על כן חשב ישעיה שכל יגיעותיו היו לריק. אולם הקב"ה שב ועודד אותו כי כל נבואותיו יתקיימו באחרית הימים, ובמקום הישועה המצומצמת תהיה תשועה כלל עולמית. (ע"פ מלבי"ם לישעיה מ"ט)  

מלכות עוזיהו מלך יהודה. (3115 – 3167 לבריאה)

      "בשנת עשרים ושבע שנה לירובעם מלך ישראל, מלך עזריה (עוזיהו) בן אמציה מלך יהודה", "בן שש עשרה שנה היה במולכו וחמישים ושתיים שנה מלך בירושלים...", "ויעש הישר בעיני ה'

ככל אשר עשה אמציה אביו", "וינגע ה' את המלך ויהי מצורע עד יום מותו" (מלכים ב', ט"ו).

מלכות יותם בן עוזיהו. (3167 – 3183 לבריאה)

      "בשנת שתיים לפקח בן רמליהו מלך ישראל מלך יותם בן עוזיהו מלך יהודה", "בן עשרים וחמש שנה היה במולכו ושש עשרה שנה מלך בירושלים...", "ויעש הישר בעיני ה' ככל אשר עוזיהו אביו עשה" (מלכים ב', ט"ו)

מלכות מנחם מלך ישראל והתעצמות ממלכת אשור. (3154 – 3163 לבריאה)

      עם מות ירבעם, עולה ומתעצמת ממלכת אשור שנמשכה כ-163 שנים, משנת 3153 לבריאה, בראשות תגלת פלאסר (פול). כבר בפעולותיו הראשונות, החל המלך תגלת פלאסר להרחיב את ממלכתו. הוא כבש מדינות, סיפח אותן לממלכתו והכניע אותן, גם בתשלומי מיסים. עמים שהעזו למרוד, הוגלו לארצות רחוקות שהיו תחת שלטונו. בין מי שנכנעו ושילמו מס, היה גם מנחם מלך ישראל, "בשנת שלושים ותשע שנה לעזריה מלך יהודה מלך מנחם בן גדי על ישראל עשר שנים בשומרון", "ויעש הרע בעיני ה' לא סר מעל חטאת ירבעם בן נבט אשר החטיא את ישראל כל ימיו", "בא פול מלך אשור על הארץ ויתן מנחם לפול אלף ככר כסף להיות ידיו להחזיק הממלכה בידו", "ויוצא מנחם את הכסף על ישראל על כל גבורי החייל לתת למלך אשור חמישים שקלים כסף לאיש אחד וישוב מלך אשור ולא עמד שם בארץ" (מלכים ב', ט"ו).

מלכות פקחיה בן מנחם מלך ישראל. (3164 – 3165 לבריאה)

      לאחר מות מנחם מלך ישראל, עלה פקחיה בנו במקומו, שאף הוא הלך בדרכי אביו ועשה הרע בעיני ה'.

בתום שנתיים למלכותו, נרצח על-ידי פקח בן רמליה שמלך תחתיו, "בשנת חמישים שנה לעזריה מלך יהודה מלך פקחיה בן מנחם על ישראל בשומרון שנתיים", "ויעש הרע בעיני ה' לא סר מחטאות ירבעם בן נבט אשר החטיא את ישראל", "ויקשור עליו פקח בן רמליהו שלישו ויכהו בשומרון... וימתהו וימלוך תחתיו" (מלכים ב', ט"ו).

מלכות אחז מלך יהודה. (3183 – 3198 לבריאה)

      "בשנת שבע עשרה שנה לפקח בן רמליהו מלך אחז בן יותם מלך יהודה", "בן עשרים שנה אחז במולכו ושש עשרה שנה מלך בירושלים ולא עשה הישר בעיני ה' אלוהיו כדוד אביו" (מלכים ב', ט"ז).

ברית ארם וישראל נגד יהודה ופניית אחז לעזרה מאשור.

      עם עליית פקח לשלטון,עלתה בלבו התקווה לפרוק מעליו את עול מלכות אשור, וקודם שמרד, בא בברית עם רצין מלך ארם, כשמטרתם היתה להכריח את אחז מלך יהודה להצטרף לברית זו. אולם מפחדו דחה המלך אחז את עצתם, והם זממו להורידו מכיסאו ולהמליך תחתיו את בן טבאל, שצידד בקואליציה הנרקמת מול ממלכת אשור. אחז ראה כיצד ארם וישראל צרים ובאים להכניעו, ומרחוק את ממלכת אדום שבדרום מצטרפת וכובשת חלק מערי יהודה "ועוד אדומים באו ויכו ביהודה וישבו שבי" (דברי הימים ב', כ"ח). בצר לו פנה אחז לתגלת פלאסר מלך אשור כדי שיבוא לעזרתו, ועשה כך בניגוד לדעת הנביא ישעיה שהמתנגד לכל הישענות וביטחון בעם אחר, אלא על הקב"ה, (ראה תוכחת ישעיהו בפרק ז'). "וישלח אחז מלאכים אל תגלת פלאסר מלך אשור לאמר עבדך ובנך אני עלה והושיעני מכף מלך ארם ומכף מלך ישראל הקומים עלי", "ויקח אחז את הכסף ואת הזהב הנמצא בית ה' ובאוצרות בית המלך וישלח למלך אשור שוחד" (מלכים ב', ט"ז).

חורבן דמשק והגליית מלכי הצפון. (3183 לבריאה)

      תגובת מלך אשור לא איחרה לבוא. מיד עלה וכבש את ארם והחריבהּ, כבש את עבר הירדן המזרחי וכן את צפון הארץ והגלה את יושביהם לאשור. כאן החלה למעשה גלות ממלכת אפרים. "וישמע אליו מלך אשור ויעל מלך אשור אל דמשק ויתפשה ויגלה קירה ואת רצין המית" (מלכים ב', ט"ז).  

מרד הושע בן אלה והגליית עשרת השבטים. (3195 לבריאה)

      הושע בן אלה, קשר קשר והרג את פקח, מלך תחתיו ונכנע למלך אשור. אך עם סיום כיבוש ארם ומות מלך אשור ועליית שלמנאסר בנו תחתיו, שב הושע למרוד באשור מתוך ביטחון והישענות על סוא מלך מצרים. משגילה זאת מלך אשור, עלה על ישראל והטיל מצור על שומרון "בשנת שתים עשרה לאחז מלך יהודה מלך הושע בן אלה בשומרון על ישראל תשע שנים", "ויעש הרע בעיני ה' רק לא כמלכי ישראל אשר היו לפניו", "עלה עליו שלמנאסר מלך אשור ויהי לו הושע עבד וישב לו מנחה", "וימצא מלך אשור בהושע קשר אשר שלח מלאכים אל סוא מלך מצרים ולא העלה מנחה למלך אשור כשנה בשנה ויעצרהו מלך אשור ויאסרהו בית כלא", "ויעל מלך אשור שלמנאסר בכל הארץ ויעל שומרון ויצר עליה שלש שנים".

הערה: ראה תוכחת הנביא על ירידת ישראל למצרים לעזרה. (פרקים: ל' – ל"א)

חורבן שומרון והגליית תושביה. (3205 לבריאה)

      שלמנאסר אשר צר על שומרון שלוש שנים, מת עם תום המצור ועל כסאו ישב סרגון. באותה שנה נפלה שומרון ועמה ממלכת ישראל, תושביה הוגלו לארצות שנכבשו קודם על-ידי מלך אשור והארץ נספחה למעשה לממלכת אשור. "בשנת התשיעית להושע לכד מלך אשור את שומרון ויגל את ישראל אשורה ויושב אותם בחלח ובחבור נהר גוזן וערי מדי", "ויבא מלך אשור מבבל ומכותה ומעוא ומחמת וספרוים ויושב בערי שומרון תחת בני ישראל וירשו את שומרון וישבו בעריה" (מלכים ב', י"ז).

מלכות חזקיהו מלך יהודה ומרידתו באשור. (3199 – 3227 לבריאה)

      אחז מלך יהודה אשר פנה לאשור בניגוד לעצת ישעיה הנביא (ראה/ראי נבואת ישעיה לפרק ז'), נותר נאמן לאשור ולא נסחף עם זרם המרידה, ואף על פי כן ניבא לו ישעיה שירושלים תינצל בימיו. עם מותו של אחז עלה בנו חזקיהו, אשר ראה לנגד עיניו את התעצמות מצרים, המתנגדת העיקרית לאשור. במות סרגון ועליית סנחריב, שבה וגברה בלב העמים, ובניהם יהודה, התקווה לפרוק מעליהם את עול אשור בעזרת מצרים. חזקיהו היה בין המובילים את המרד. "ויהי בשנת שלש להושע בן אלה מלך ישראל מלך חזקיהו בן אחז מלך יהודה", "בן עשרים וחמש שנה היה במלכו ועשרים ותשע שנים מלך בירושלים ושם אמו אבי בת זכריה", "ויעש הישר בעיני ה' ככל אשר עשה דוד אביו", "הוא הסיר את הבמות ושיבר את המצבות וכרת את האשרה וכתת נחש הנחושת אשר עשה משה...", "בה' אלוקי ישראל בטח ואחריו לא היה כמוהו...", "והיה ה' עמו בכל אשר יצא ישכיל וימרוד במלך אשור ולא עבדו" (מלכים ב', י"ח).

תגובת מלך אשור למרד חזקיהו וכניעתו.

      תגובת מלך אשור לא איחרה לבוא. בשנת ארבע עשרה למלך חזקיהו, עלה סנחריב מלך אשור שמלך תחת סרגון על כל הרי יהודה הבצורות וכבשן. דבר זה הביא את חזקיהו להיכנע ולבקש עליו ועל עמו. כדי לרצות את מלך אשור העלה מסים, ושיחד אותו בכסף וזהב מאוצרות בית המלך ובית ה'. מלך אשור קיבל את כניעת חזקיהו ואף הטיל עליו מס כבד. "ובארבע עשרה שנה למלך חזקיהו עלה סנחריב מלך אשור על כל ערי יהודה הבצורות ויתפשם", "וישלח חזקיה מלך יהודה אל מלך אשור לכישה לאמר חטאתי שוב מעלי את אשר תתן לי אשא וישם מלך אשור על חזקיה מלך יהודה שלש מאות ככר כסף ושלושים ככר זהב", "ויתן חזקיה את כל הכסף הנמצא בית ה' ובאוצרות בית המלך", "בעת ההיא קיצץ חזקיה את דלתות היכל ה' ואת האומנות אשר צפה חזקיה מלך יהודה ויתנם למלך אשור" (מלכים ב', י"ח).

עליית מלך אשור על ירושלים ופניית חזקיהו אל ישעיה.

      מלך אשור קיבל כאמור את כניעת המלך חזקיהו ואת המס אשר העלה ושב מעליו, אך לאחר זמן מה שב המלך חזקיהו ומרד באשור ואף פסק ממתן המסים שהוטלו עליו. מעשים אלו גררו את מלך אשור לשלוח משלחת לחזקיהו בראשות רבשקה, בדרישה להיכנע לפני "המלך הגדול" ולפתוח לפניו את שערי ירושלים. חזקיהו נפחד ונרעש, פנה לישעיה הנביא בבקשה להתפלל בעד מי שנשארו, "ויהי כשמוע המלך חזקיהו ויקרע את בגדיו ויתכס בשק ויבא בית ה'", "וישלח את אליקים אשר על הבית ואת שבנא הסופר ואת זקני הכוהנים מתכסים בשקים אל ישעיהו בן אמוץ הנביא", "אולי ישמע ה'... ונשאת תפילה בעד השארית הנמצאה", והנביא שב אמנם לבשר שירושלים לא תיפול ותינצל בדרך ניסית. "ויאמר אליהם ישעיהו כה תאמרון אל אדוניכם כה אמר ה' אל תירא מפני הדברים אשר שמעת...", "הנני נותן בו רוח ושמע שמועה ושב אל ארצו והפלתיו בחרב בארצו", (ישעיה, ל"ז). כוונת הדברים, למגיפה שפרצה ופגעה במחנה אשור, "ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור מאה שמונים וחמשה אלף וישכימו בבקר והנה כולם פגרים מתים", "ויסע וילך וישוב סנחריב מלך אשור וישב בנינוה" (מלכים ב', י"ט, ל"ה-ל"ו). יציאת סנחריב מן הארץ השאירה רושם גדול על בני הדור ואפשרה את קיומה של יהודה, לעוד יותר ממאה שנים.

הערה: על פי האמור בסנהדרין דף כ"ו, היו שתי משלחות של מלך אשור אל חזקיהו.

          (ראה/ראי סיכום לרקע הנבואות  על פרקים ל"ו – ל"ט, בהמשך)

מלכות מנשה בן חזקיהו. (3227 – 3282 לבריאה)

      מנשה היה המלך הגרוע מכל המלכים שקמו בממלכת יהודה, ומעשיו הרעים אשר חטא והחטיא,

גרמו לחורבן ירושלים והמקדש. (מסורת בידינו, כי מנשה הרג את חזקיהו), "בן שתים עשרה שנה

מנשה במלכו וחמישים וחמש שנה מלך בירושלים...", "ויעש הרע בעיני ה' כתועבות הגויים אשר הוריש ה' מפני בני ישראל", "וישוב ויבן את הבמות... ויקם מזבחות לבעל...", "ויבן מזבחות לכל צבא השמים...", "והעביר את בנו באש...", "וישם את פסל האשרה...", "לכן כה אמר ה'... הנני מביא רעב על ירושלים ויהודה אשר כל שומעה תצלנה שתי אוזניו", "ונטיתי על ירושלים... ומחיתי את ירושלים כאשר ימחה את הצלחת...", "ונטשתי את שארית נחלתי..."

(מלכים ב', כ"א)

מלכות אמון בן מנשה. (3283 – 3285 לבריאה)

     "וישכב מנשה עם אבותיו ויקבר בגן ביתו בגו עוזא וימלוך אמון בנו תחתיו", "ויעש הרע בעיני ה' כאשר עשה מנשה אביו", "ויעזוב את אלוהי אבותיו ולא הלך בדרך ה'", "ויקשרו עבדי אמון עליו וימיתו את המלך בביתו" (מלכים ב', כ"א).

מלכות יאשיהו בן אמון. (3285 – 3315 לבריאה)

      "בן שמונה שנה יאשיהו במלכו ושלושים ואחת שנה מלך בירושלים...", "ויעש הישר בעיני ה' וילך בכל דרך דוד אביו ולא סר ימין ושמאל" (מלכים ב', כ"ב). יאשיהו, המלך הצדיק שקם ביהודה, ביטל את העבודה הזרה שהנהיג אביו ושיפץ את בית המקדש. בימיו נמצא ספר התורה, וכשקראו לפניו מתוך ספר התורה, קרע את בגדיו וציווה לחזק את העם בתורה ובמצוותיה, "ויהי כשמוע המלך את דברי ספר התורה ויקרע את בגדיו", "לכו דרשו את ה' בעדי ובעד העם ובעד כל יהודה על דברי הספר הנמצא הזה כי גדולה חמת ה' אשר היא נצתה בנו על אשר לא שמעו אבותינו על דברי הספר הזה לעשות ככל הכתוב עלינו" (מלכים ב', כ"ב).

מות יאשיהו.

       יאשיהו נהרג על ידי פרעה נכה מלך מצרים, בשעה שניסה למנוע ממנו לעבור בארצו. הוא היה בדרכו להילחם במלך אשור, שכבש את כרכמיש ממלך ארם, ועל אף ניסיונותיו של פרעה נכה לשכנע את יאשיהו כי אין בלבו וכוונתו להרע לו, לא קיבל יאשיהו את דבריו וסופו שנהרג על ידו. "בימיו עלה פרעה נכה מלך מצרים על מלך אשור על נהר פרת וילך המלך יאשיהו לקראתו וימיתהו במגידו כראותו אותו", "... ויקח עם הארץ את יהואחז בן יאשיהו וימשחו אותו וימליכו אותו תחת אביו", "ויעש הרע בעיני ה' ככל אשר עשו אבותיו" (מלכים ב', כ"ג).

"אחרי כל זאת אשר הכין יאשיהו את הבית עלה נכו מלך מצרים להלחם בכרכמיש על פרת ויצא לקראתו יאשיהו", "וישלח אליו מלאכים לאמור מה לי ולך מלך יהודה לא עליך אתה היום כי אל מלחמתי...", "ולא הסב יאשיהו פניו ממנו כי להלחם בו התחפש ולא שמע אל דברי נכו...", "וירו היורים למלך יאשיהו... ויקבר בקברות אבותיו" (דברי הימים ב', ל"ה).

מפלת מצרים ואשור. (3316 לבריאה)

      בעוד פרעה נלחם בכרכמיש על נהר פרת, נקם ה' את מות יאשיהו מפרעה. המצור אשר הטילה מצרים נמשך עד השנה הרביעית ליהויקים בן יאשיהו, ואז עלה והכה את פרעה נבוכדנאצר מלך בבל, המעצמה הבבלית שהחלה מתחזקת ועולה במקום ממלכת אשור הדועכת. בכך למעשה תם עידן שלטון אשור ומצרים, כשבמקומם צצה בבל כמעצמה, וארץ ישראל גם היא הפכה להיות תחת שלטון בבל - מלכות שנמשכה כשבעים ושבע שנים, משנת 3312 לבריאה.

(הערה: ראה/ראי נבואת ירמיה מ"ו ודברי רד"ק שם פס' כ"ט).

מלכות יהואחז. (שלושה חודשים)

      "... ויקח עם הארץ את והואחז בן יאשיה וימשחו אותו תחת אביו", "בן עשרים ושלש שנה יהואחז במלכו ושלשה חודשים מלך בירושלים...", "ויעש הרע בעיני ה' ככל אשר עשו אבותיו", "ויאסרהו פרעה נכה ברבלה בארץ חמת ממלוך בירושלים ויתן עונש על הארץ " (מלכים ב', כ"ג).

מלכות יהויקים והמלכת יהויכין בימי שלטון ממלכת בבל. (3316 – 3327 לבריאה)

      "בן עשרים וחמש שנה יהויקים במלכו ואחת עשרה שנה מלך בירושלים...", "ויעש הרע בעיני ה' ככל אשר עשו אבותיו", "בימיו עלה נבוכדנאצר מלך בבל ויהי לו יהויקים עבד שלוש שנים וישוב וימרוד בו".

מלכות יהויכין. (שלושה חודשים)

"וישכב יהויקים עם אבותיו וימלוך יהויכין בנו תחתיו", "בן שמונה עשרה שנה יהויכין במלכו ושלושה חודשים מלך בירושלים...", "ויעש הרע בעיני ה' ככל אשר עשה אביו"(מלכים ב', כ"ד).

כיבוש ירושלים והגליית יהויכין (גלות החרש והמסגר). (3335 לבריאה)

      "בעת ההיא עלו עבדי נבוכדנאצר מלך בבל ירושלים ותבא העיר במצור", "והגלה את כל ירושלים ואת כל השרים ואת כל גבורי החיל עשרת אלפים גולה וכל החרש והמסגר לא נשאר זולת דלת עם הארץ", "ויגל את יהויכין בבלה ואת אם המלך..." (מלכים ב', כ"ד)

מלכות צדקיהו בן יאשיהו ומרידתו במלך בבל. (3327 – 3338 לבריאה)

      "בן עשרים ואחת שנה צדקיהו במלכו ואחד עשרה שנה מלך בירושלים...", "ויעש הרע בעיני ה' ככל אשר עשה יהויקים", "כי ועל אף ה' היתה בירושלים וביהודה עד השליכו אותם מעל פניו וימרוד צדקיהו במלך בבל" (מלכים ב', כ"ד). צדקיהו שעלה למלכות חש מהרה ביטחון עז בעצמו והעז למרוד במלך בבל, אך יש להוסיף שמהלך זה היה מאת ה', כדי להענישו על חטאיו.

מצור מלך בבל בשנת 3336 ובקיעת העיר 3338 לבריאה.

      בתגובה למרד צדקיהו, עלה נבוכדנאצר מלך בבל על ירושלים, הטיל עליה מצור ובסיומו פרץ והבקיע את שעריה. "ויהי בשנת התשיעית למלכו בחודש העשירי בעשור לחודש בא נבוכדנאצר מלך בבל הוא וכל חילו על ירושלים ויחן עליה ויבנו עליה דייך סביב", "ותבא העיר במצור עד עשתי עשרה שנה למלך צדקיהו", "בתשעה לחודש ויחזק הרעב בעיר ולא היה לחם לעם הארץ", "ותבקע העיר וכל אנשי המלחמה...", "ויתפשו את המלך ויעלו אותו אל מלך בבל...", "ואת בני צדקיהו שחטו לעיניו ואת עיני צדקיהו עוור ויאסרוהו בנחושתיים ויבאהו בבל".

החורבן והגלות. (3338 לבריאה)

      ממלכת יהודה אשר האריכה 133 שנה אחרי חורבן מלכות ישראל (מ-3205 – 3338 לבריאה), ובא עליה הקץ בשל חטאם ואי חזרתם בתשובה. "ובחודש החמישי בשבעה לחודש הוא שנת תשע עשרה שנה למלך נבוכדנאצר מלך בבל בא נבוזראדן רב טבחים עבד מלך בבל ירושלים", "וישרוף את בית ה' ואת בית המלך ואת כל בתי ירושלים ואת כל בית גדול שרף באש", "ואת חומות ירושלים  סביב ניתצו כל חיל כשדים אשר רב טבחים", "ואת יתר העם הנשארים בעיר ואת הנופלים אשר נפלו על המלך בבל ואת יתר ההמון הגלה נבוזראדן רב טבחים", "ויך אותם מלך בבל וימיתם ברבלה בארץ חמת ויגל יהודה מעל אדמתו" (מלכים ב', כ"ה).

הנהגת גדליה ומותו. ( 3339 לבריאה)

      מלך בבל מינה את גדליה על העם שנותר בארץ, וסופו שנרצח בידי ישמעאל. בכך תמה השארית שנותרה בארץ. "והעם הנשאר בארץ יהודה השאיר נבוכדנאצר מלך בבל ויפקד עליהם את גדליהו בן אחיקם בן שפן", "ויהי בחודש השביעי בא ישמעאל... ועשרה אנשים אתו ויכו את גדליה וימות ואת היהודים...", "ויקומו כל העם מקטון ועד גדול ושרי החיילים ויבואו מצרים כי יראו מפני הכשדים" (מלכים ב', כ"ה).

תאריכים חשובים.

* חורבן בית המקדש – שנת 3338 לבריאה.

* סוף מלכות בבל - שנת 3389 לבריאה.

* מחורבן הבית עד שיבת ציון – שנת 3338 עד 3390 לבריאה, (52 שנה).

* משיבת ציון עד בניין בית המקדש  - שנת 3390 – 3408 לבריאה, (18 שנה).

* משך גלות בבל משנת 3338 – 3408 לבריאה, (70 שנה).  

הערה: יש לציין כי בתקופה של כל המאורעות שלעיל, ניבאו כמה נביאים: החל מישעיה, נחום, צפניה, חולדה הנביאה, ירמיהו, ועד יחזקאל שניבא קודם החורבן ואחריו.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.

לעילוי נשמת רבקה חיה בת מרסל מסודי