מלכים א פרק ב

חלוקת הפרק:

1.צוואת דוד –                                א – ט

2.מות דוד –                                    י – יב

3.ניסיונו השני של אדוניהו למלוך –   יג – כב

4.תגובת שלמה על מעשה אדוניה –    כג – כה

5.תגובת שלמה על מעשה אביתר –    כו – כז

6.מעשה יואב ותגובת המלך שלמה – כח – לה

7.מעשה שמעי ותגובת המלך שלמה – לו – מו

1.צוואת דוד (א – ט)

  א וַיִּקְרְבוּ יְמֵי-דָוִד, לָמוּת; וַיְצַו אֶת-שְׁלֹמֹה בְנוֹ, לֵאמֹר. ב אָנֹכִי הֹלֵךְ, בְּדֶרֶךְ כָּל-הָאָרֶץ; וְחָזַקְתָּ, וְהָיִיתָ

  לְאִישׁ. ג וְשָׁמַרְתָּ אֶת-מִשְׁמֶרֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו לִשְׁמֹר חֻקֹּתָיו מִצְו‍ֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְעֵדְו‍ֹתָיו,

  כַּכָּתוּב, בְּתוֹרַת מֹשֶׁה--לְמַעַן תַּשְׂכִּיל, אֵת כָּל-אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה, וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר תִּפְנֶה, שָׁם. ד לְמַעַן יָקִים

  יְהוָה אֶת-דְּבָרוֹ, אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלַי לֵאמֹר, אִם-יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ אֶת-דַּרְכָּם לָלֶכֶת לְפָנַי בֶּאֱמֶת, בְּכָל-לְבָבָם

  וּבְכָל-נַפְשָׁם: לֵאמֹר--לֹא-יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ, מֵעַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל. ה וְגַם אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לִי

  יוֹאָב בֶּן-צְרוּיָה, אֲשֶׁר עָשָׂה לִשְׁנֵי-שָׂרֵי צִבְאוֹת יִשְׂרָאֵל לְאַבְנֵר בֶּן-נֵר וְלַעֲמָשָׂא בֶן-יֶתֶר וַיַּהַרְגֵם, וַיָּשֶׂם

  דְּמֵי-מִלְחָמָה, בְּשָׁלֹם; וַיִּתֵּן דְּמֵי מִלְחָמָה, בַּחֲגֹרָתוֹ אֲשֶׁר בְּמָתְנָיו, וּבְנַעֲלוֹ, אֲשֶׁר בְּרַגְלָיו. ו וְעָשִׂיתָ,

  כְּחָכְמָתֶךָ; וְלֹא-תוֹרֵד שֵׂיבָתוֹ בְּשָׁלֹם, שְׁאֹל. ז וְלִבְנֵי בַרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי תַּעֲשֶׂה-חֶסֶד, וְהָיוּ בְּאֹכְלֵי שֻׁלְחָנֶךָ:

  כִּי-כֵן, קָרְבוּ אֵלַי, בְּבָרְחִי, מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם אָחִיךָ. ח וְהִנֵּה עִמְּךָ שִׁמְעִי בֶן-גֵּרָא בֶן-הַיְמִינִי, מִבַּחֻרִים,

  וְהוּא קִלְלַנִי קְלָלָה נִמְרֶצֶת, בְּיוֹם לֶכְתִּי מַחֲנָיִם; וְהוּא-יָרַד לִקְרָאתִי, הַיַּרְדֵּן, וָאֶשָּׁבַע לוֹ בַיהוָה לֵאמֹר,

  אִם-אֲמִיתְךָ בֶּחָרֶב. ט וְעַתָּה, אַל-תְּנַקֵּהוּ, כִּי אִישׁ חָכָם, אָתָּה; וְיָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה-לּוֹ, וְהוֹרַדְתָּ

  אֶת-שֵׂיבָתוֹ בְּדָם שְׁאוֹל.

  צוואת דוד לשלמה מתחלקת לשניים: צוואה רוחנית, וצוואה מדינית/ביטחונית לביסוס ממלכתו.

• רוחנית – שמירת התורה ומצוותיה, כדי שה' יקיים את ממלכתו "ושמרת את משמרת ה'

              אלוקיך ללכת בדרכיו... למען תשכיל את כל אשר תעשה" (ג)

• מדינית/ביטחונית:

1. מיצוי דין עם יואב בן צרויה על רצח שני שרי צבאות ישראל:

• רצח אבנר שר צבא דוד (שמואל ב, ג)
• רצח עמשא שר צבא אבשלום (שמואל ב, כ)

"וגם אתה ידעת את אשר עשה לי יואב בן צרויה אשר עשה לשני שרי צבאות

  ישראל לאבנר בן נר ולעמשא בן יתר... ועשית כחומתך ולא תורד שיבתו בשלום

  שאול"

2. לגמול חסד עם בני ברזילי הגלעדי שיהיו באוכלי שולחנו, על החסד שעשו עימו (עם דוד)

בשבתו במחניים (שמואל ב, יז) "ולבני ברזילי הגלעדי תעשה חסד והיו באוכלי שולחנך"

3. יתן לב למצוא עילה כלשהיא שיוכל על ידה להעניש את שמעי בן גרא על שקילל אותו

(את דוד), בעת שעזב את ירושלים מפני אבשלום שמרד בו (שמואל ב, טז)

2.מות דוד (י – יב)

    י וַיִּשְׁכַּב דָּוִד, עִם-אֲבֹתָיו; וַיִּקָּבֵר, בְּעִיר דָּוִד. יא וְהַיָּמִים, אֲשֶׁר מָלַךְ דָּוִד עַל-יִשְׂרָאֵל, אַרְבָּעִים, שָׁנָה:

    בְּחֶבְרוֹן מָלַךְ, שֶׁבַע שָׁנִים, וּבִירוּשָׁלִַם מָלַךְ, שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ שָׁנִים. יב וּשְׁלֹמֹה--יָשַׁב, עַל-כִּסֵּא דָּוִד אָבִיו; וַתִּכֹּן

    מַלְכֻתוֹ, מְאֹד.

    משך שנות מלכות דוד היו 40 שנה, ואחר שאמר צוואה מת, ושלמה בנו ישב על כסאו.

3.ניסיונו השני של אדוניה למלוך (יג – כב)

  יג וַיָּבֹא אֲדֹנִיָּהוּ בֶן-חַגִּית, אֶל-בַּת-שֶׁבַע אֵם-שְׁלֹמֹה, וַתֹּאמֶר, הֲשָׁלוֹם בֹּאֶךָ; וַיֹּאמֶר, שָׁלוֹם. יד וַיֹּאמֶר, דָּבָר

  לִי אֵלָיִךְ; וַתֹּאמֶר, דַּבֵּר. טו וַיֹּאמֶר, אַתְּ יָדַעַתְּ כִּי-לִי הָיְתָה הַמְּלוּכָה, וְעָלַי שָׂמוּ כָל-יִשְׂרָאֵל פְּנֵיהֶם, לִמְלֹךְ;

  וַתִּסֹּב הַמְּלוּכָה וַתְּהִי לְאָחִי, כִּי מֵיְהוָה הָיְתָה לּוֹ. טז וְעַתָּה, שְׁאֵלָה אַחַת אָנֹכִי שֹׁאֵל מֵאִתָּךְ--אַל-תָּשִׁבִי, אֶת

  פָּנָי; וַתֹּאמֶר אֵלָיו, דַּבֵּר. יז וַיֹּאמֶר, אִמְרִי-נָא לִשְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, כִּי לֹא-יָשִׁיב, אֶת-פָּנָיִךְ; וְיִתֶּן-לִי אֶת-אֲבִישַׁג

  הַשּׁוּנַמִּית, לְאִשָּׁה. יח וַתֹּאמֶר בַּת-שֶׁבַע, טוֹב; אָנֹכִי, אֲדַבֵּר עָלֶיךָ אֶל-הַמֶּלֶךְ. יט וַתָּבֹא בַת-שֶׁבַע אֶל-הַמֶּלֶךְ

  שְׁלֹמֹה, לְדַבֶּר-לוֹ עַל-אֲדֹנִיָּהוּ; וַיָּקָם הַמֶּלֶךְ לִקְרָאתָהּ וַיִּשְׁתַּחוּ לָהּ, וַיֵּשֶׁב עַל-כִּסְאוֹ, וַיָּשֶׂם כִּסֵּא לְאֵם הַמֶּלֶךְ,

  וַתֵּשֶׁב לִימִינוֹ. כ וַתֹּאמֶר, שְׁאֵלָה אַחַת קְטַנָּה אָנֹכִי שֹׁאֶלֶת מֵאִתָּךְ--אַל-תָּשֶׁב, אֶת-פָּנָי; וַיֹּאמֶר-לָהּ הַמֶּלֶךְ

  שַׁאֲלִי אִמִּי, כִּי לֹא-אָשִׁיב אֶת-פָּנָיִךְ. כא וַתֹּאמֶר, יֻתַּן אֶת-אֲבִישַׁג הַשֻּׁנַמִּית, לַאֲדֹנִיָּהוּ אָחִיךָ, לְאִשָּׁה. כב וַיַּעַן

  הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וַיֹּאמֶר לְאִמּוֹ, וְלָמָה אַתְּ שֹׁאֶלֶת אֶת-אֲבִישַׁג הַשֻּׁנַמִּית לַאֲדֹנִיָּהוּ, וְשַׁאֲלִי-לוֹ אֶת-הַמְּלוּכָה, כִּי

  הוּא אָחִי הַגָּדוֹל מִמֶּנִּי; וְלוֹ וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֵן, וּלְיוֹאָב בֶּן-צְרוּיָה.

  אדוניה לא חדל מרצונו למלוך, ועתה ביקש להשיג זאת בתחבולה (תכסיס), כשביקש מבת שבע

  אם שלמה שתדבר על לב בנו בנה, ותבקש ממנו לתת לו (לאדוניה) את אלמנת דוד – אבישג

  השונמית לאישה. בת שבע שלא הכירה בערמומיותו של אדוניה פנתה בבקשתו לשלמה בנה, ולא

  ידעה כי מעצם בקשתו את אבישג השונמית אלמנת דוד אביו, ביקש גם בכך להערים ולהשיג את

  המלוכה, שהרי ידוע שאין משתמשין בשרביטו של מלך אלא אם כן הוא מלך, דהיינו שעצם נישואיו

  לאשת מלך, תעיד לעיני כל שהוא ראוי להיות מלך.

4.תגובת שלמה על מעשה אדוניה (כג – כה)
  כג וַיִּשָּׁבַע הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, בַּיהוָה לֵאמֹר: כֹּה יַעֲשֶׂה-לִּי אֱלֹהִים, וְכֹה יוֹסִיף, כִּי בְנַפְשׁוֹ, דִּבֶּר אֲדֹנִיָּהוּ אֶת-הַדָּבָר

  הַזֶּה. כד וְעַתָּה, חַי-יְהוָה אֲשֶׁר הֱכִינַנִי ויושיביני (וַיּוֹשִׁיבַנִי) עַל-כִּסֵּא דָּוִד אָבִי, וַאֲשֶׁר עָשָׂה-לִי בַּיִת, כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר:

  כִּי הַיּוֹם, יוּמַת אֲדֹנִיָּהוּ. כה וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, בְּיַד בְּנָיָהוּ בֶן-יְהוֹיָדָע; וַיִּפְגַּע-בּוֹ, וַיָּמֹת.

  מששמע שלמה את בקשתו של אדוניה, הכיר בחכמתו את מזימתו המרושעת של אדוניה, נשבע להרגו

  וציווה את בניהו בן יהוידע להרוג את אדוניה.

5.תגובת שלמה על מעשה אביתר (כו – כז)

  כו וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֵן אָמַר הַמֶּלֶךְ, עֲנָתֹת לֵךְ עַל-שָׂדֶיךָ--כִּי אִישׁ מָוֶת, אָתָּה; וּבַיּוֹם הַזֶּה לֹא אֲמִיתֶךָ, כִּי-נָשָׂאתָ

  אֶת-אֲרוֹן אֲדֹנָי יְהוִה לִפְנֵי דָּוִד אָבִי, וְכִי הִתְעַנִּיתָ, בְּכֹל אֲשֶׁר-הִתְעַנָּה אָבִי. כז וַיְגָרֶשׁ שְׁלֹמֹה אֶת-אֶבְיָתָר, מִהְיוֹת

  כֹּהֵן לַיהוָה, לְמַלֵּא אֶת-דְּבַר יְהוָה, אֲשֶׁר דִּבֶּר עַל-בֵּית עֵלִי בְּשִׁלֹה.

  בתגובה לתמיכתו של אביתר בהמלכת אדוניה, שלמה המלך הענישו:

• גירוש לעיר ענתות – עיר הכהנים "ענתות לך..." (כו)
• מניעה מלשמש עוד בכהונה "ויגרש שלמה את אביתר מהיות כהן..." (כז)

יש לציין שאף שאביתר היה חייב מיתה מפני שמרד במלכות, לא מיצא שלמה עמו את הדין בשל

שתי סיבות: 1.מפני שנשא את ארון ה' לפני דוד בעת שברח (דוד) מפני אבשלום, והיה נושא אותו

                   עד שרצה דוד שישיבהו אל ירושלים (רלב"ג).

                2.על שהיה מצר ומתענה עם דוד אביו, בעת שהלך עם דוד בבורחו מפני שאול ומפני

                   אבשלום.  

 6.מעשה יואב ותגובת המלך שלמה (כח – לה)
   כח וְהַשְּׁמֻעָה, בָּאָה עַד-יוֹאָב, כִּי יוֹאָב נָטָה אַחֲרֵי אֲדֹנִיָּה, וְאַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם לֹא נָטָה; וַיָּנָס יוֹאָב אֶל-אֹהֶל

    יְהוָה, וַיַּחֲזֵק בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ. כט וַיֻּגַּד לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, כִּי נָס יוֹאָב אֶל-אֹהֶל יְהוָה, וְהִנֵּה, אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ;

    וַיִּשְׁלַח שְׁלֹמֹה אֶת-בְּנָיָהוּ בֶן-יְהוֹיָדָע, לֵאמֹר--לֵךְ פְּגַע-בּוֹ. ל וַיָּבֹא בְנָיָהוּ אֶל-אֹהֶל יְהוָה, וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה

    אָמַר הַמֶּלֶךְ צֵא, וַיֹּאמֶר לֹא, כִּי פֹה אָמוּת; וַיָּשֶׁב בְּנָיָהוּ אֶת-הַמֶּלֶךְ דָּבָר לֵאמֹר, כֹּה-דִבֶּר יוֹאָב וְכֹה עָנָנִי.

    לא וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ, עֲשֵׂה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר, וּפְגַע-בּוֹ, וּקְבַרְתּוֹ; וַהֲסִירֹתָ דְּמֵי חִנָּם, אֲשֶׁר שָׁפַךְ יוֹאָב, מֵעָלַי,

    וּמֵעַל בֵּית אָבִי. לב וְהֵשִׁיב יְהוָה אֶת-דָּמוֹ עַל-רֹאשׁוֹ, אֲשֶׁר פָּגַע בִּשְׁנֵי-אֲנָשִׁים צַדִּקִים וְטֹבִים מִמֶּנּוּ וַיַּהַרְגֵם

    בַּחֶרֶב--וְאָבִי דָוִד, לֹא יָדָע: אֶת-אַבְנֵר בֶּן-נֵר שַׂר-צְבָא יִשְׂרָאֵל, וְאֶת-עֲמָשָׂא בֶן-יֶתֶר שַׂר-צְבָא יְהוּדָה.

   לג וְשָׁבוּ דְמֵיהֶם בְּרֹאשׁ יוֹאָב, וּבְרֹאשׁ זַרְעוֹ לְעֹלָם; וּלְדָוִד וּלְזַרְעוֹ וּלְבֵיתוֹ וּלְכִסְאוֹ יִהְיֶה שָׁלוֹם, עַד-עוֹלָם

    מֵעִם יְהוָה. לד וַיַּעַל, בְּנָיָהוּ בֶּן-יְהוֹיָדָע, וַיִּפְגַּע-בּוֹ, וַיְמִתֵהוּ; וַיִּקָּבֵר בְּבֵיתוֹ, בַּמִּדְבָּר. לה וַיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ אֶת-

    בְּנָיָהוּ בֶן-יְהוֹיָדָע, תַּחְתָּיו--עַל-הַצָּבָא; וְאֶת-צָדוֹק הַכֹּהֵן נָתַן הַמֶּלֶךְ, תַּחַת אֶבְיָתָר.

    כששמע יואב על העונשים שהעניש שלמה המלך את אדוניה ואת אביתר, חשש גם הוא שיענש,

    ולכן בחר לברוח ולהחזיק  בקרנות (פינות) המזבח, ואף שהחזיק בקרנות המזבח לא הועיל לו הדבר,

    והמלך שלמה ציווה להרגו שם, מפני שהרג נפשות במזיד ובערמה, ועוד מפני שלא היה כהן בשעת

    עבודה. לכן הסכים המלך שימיתוהו שם אצל קרנות המזבח. לאחר מותו נתמנה בניהו בן יהוידע

    לשר הצבא במקום יואב.   

7.הפרת צו המלך על ידי שמעי ותגובת המלך שלמה (לו – מו)

  לו וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ, וַיִּקְרָא לְשִׁמְעִי, וַיֹּאמֶר לוֹ בְּנֵה-לְךָ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם, וְיָשַׁבְתָּ שָׁם; וְלֹא-תֵצֵא מִשָּׁם, אָנֶה וָאָנָה.

  לז וְהָיָה בְּיוֹם צֵאתְךָ, וְעָבַרְתָּ אֶת-נַחַל קִדְרוֹן--יָדֹעַ תֵּדַע, כִּי מוֹת תָּמוּת: דָּמְךָ, יִהְיֶה בְרֹאשֶׁךָ. לח וַיֹּאמֶר שִׁמְעִי

  לַמֶּלֶךְ, טוֹב הַדָּבָר, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, כֵּן יַעֲשֶׂה עַבְדֶּךָ; וַיֵּשֶׁב שִׁמְעִי בִּירוּשָׁלִַם, יָמִים רַבִּים. {ס} לט וַיְהִי,

  מִקֵּץ שָׁלֹשׁ שָׁנִים, וַיִּבְרְחוּ שְׁנֵי-עֲבָדִים לְשִׁמְעִי, אֶל-אָכִישׁ בֶּן-מַעֲכָה מֶלֶךְ גַּת; וַיַּגִּידוּ לְשִׁמְעִי לֵאמֹר, הִנֵּה עֲבָדֶיךָ

  בְּגַת. מ וַיָּקָם שִׁמְעִי, וַיַּחֲבֹשׁ אֶת-חֲמֹרוֹ, וַיֵּלֶךְ גַּתָה אֶל-אָכִישׁ, לְבַקֵּשׁ אֶת-עֲבָדָיו; וַיֵּלֶךְ שִׁמְעִי, וַיָּבֵא אֶת-עֲבָדָיו

  מִגַּת. מא וַיֻּגַּד, לִשְׁלֹמֹה: כִּי-הָלַךְ שִׁמְעִי מִירוּשָׁלִַם גַּת, וַיָּשֹׁב. מב וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ וַיִּקְרָא לְשִׁמְעִי, וַיֹּאמֶר אֵלָיו

  הֲלוֹא הִשְׁבַּעְתִּיךָ בַיהוָה וָאָעִד בְּךָ לֵאמֹר, בְּיוֹם צֵאתְךָ וְהָלַכְתָּ אָנֶה וָאָנָה, יָדֹעַ תֵּדַע כִּי מוֹת תָּמוּת; וַתֹּאמֶר אֵלַי

  טוֹב הַדָּבָר, שָׁמָעְתִּי. מג וּמַדּוּעַ--לֹא שָׁמַרְתָּ, אֵת שְׁבֻעַת יְהוָה; וְאֶת-הַמִּצְוָה, אֲשֶׁר-צִוִּיתִי עָלֶיךָ. מד וַיֹּאמֶר

  הַמֶּלֶךְ אֶל-שִׁמְעִי, אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת כָּל-הָרָעָה אֲשֶׁר יָדַע לְבָבְךָ, אֲשֶׁר עָשִׂיתָ, לְדָוִד אָבִי; וְהֵשִׁיב יְהוָה אֶת-רָעָתְךָ,

  בְּרֹאשֶׁךָ. מה וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, בָּרוּךְ; וְכִסֵּא דָוִד, יִהְיֶה נָכוֹן לִפְנֵי יְהוָה--עַד-עוֹלָם. מו וַיְצַו הַמֶּלֶךְ, אֶת-בְּנָיָהוּ בֶּן

  יְהוֹיָדָע, וַיֵּצֵא, וַיִּפְגַּע-בּוֹ וַיָּמֹת; וְהַמַּמְלָכָה נָכוֹנָה, בְּיַד-שְׁלֹמֹה

  אחר שהעניש את אביתר, אסר שלמה על שמעי בן גרא לצאת מירושלים, וזאת כדי למצוא עילה

  להענישו, והוסיף להזהירו שאם יצא ויעבור את נחל קדרון, יומת (לז).

  לאחר 3 שנים ברחו לו (לשמעי) 2 עבדים אל אכיש מלך גת, ובניגוד לצו המלך שלמה יצא שמעי

  מירושלים כדי להחזירם אליו, ומשהפר את שבועת המלך, ציוה המלך שלמה את בניהו בן יהוידע

  להרגו.

  "... והממלכה נכונה ביד שלמה" (מו)

    כיוון שמתו כל אויביו הממלכה נכונה בידו, דהיינו: ממלכתו איתנה ואין עוד עוררים עליו.

  סכום מעשי שלמה:

 1.הרג את אדוניה – פעולה אישית שלא נצטווה עליה בצוואת אביו.

 2.הרג את יואב – קיום צוואת אביו.

 3.הרג את שמעי בן גרא – קיום צוואת אביו.

 4.העניש את אביתר ונישל אותו מלשמש כהן – פעולה אישית שלא נצטווה עליה בצוואת אביו.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.

לעלוי נשמת רבקה חיה בת מרסל מסודי