מלכים א פרק טו
חלוקת הפרק:
- מעשי אביה בן רחבעם - א – ח
- צדקתו וחסידותו של אסא מלך יהודה – ט – טו
- מלחמת אסא ובעשא - טז - כד
- מעשי נדב בן ירבעם - כה - לב
- מלכות בעשא בן אחיה - לג - לד
- מעשי אביה בן רחבעם. (א' – ח')
א וּבִשְׁנַת שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה, לַמֶּלֶךְ יָרָבְעָם בֶּן-נְבָט, מָלַךְ אֲבִיָּם, עַל-יְהוּדָה.
ב שָׁלֹשׁ שָׁנִים, מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם; וְשֵׁם אִמּוֹ, מַעֲכָה בַּת-אֲבִישָׁלוֹם.
ג וַיֵּלֶךְ, בְּכָל-חַטֹּאות אָבִיו אֲשֶׁר-עָשָׂה לְפָנָיו; וְלֹא-הָיָה לְבָבוֹ שָׁלֵם עִם-יְהוָה אֱלֹהָיו, כִּלְבַב דָּוִד אָבִיו.
ד כִּי לְמַעַן דָּוִד, נָתַן יְהוָה אֱלֹהָיו לוֹ נִיר בִּירוּשָׁלִָם, לְהָקִים אֶת-בְּנוֹ אַחֲרָיו, וּלְהַעֲמִיד אֶת-יְרוּשָׁלִָם.
ה אֲשֶׁר עָשָׂה דָוִד אֶת-הַיָּשָׁר, בְּעֵינֵי יְהוָה; וְלֹא-סָר מִכֹּל אֲשֶׁר-צִוָּהוּ, כֹּל יְמֵי חַיָּיו--רַק, בִּדְבַר אוּרִיָּה
הַחִתִּי.
ו וּמִלְחָמָה הָיְתָה בֵין-רְחַבְעָם וּבֵין יָרָבְעָם, כָּל-יְמֵי חַיָּיו.
ז וְיֶתֶר דִּבְרֵי אֲבִיָּם, וְכָל-אֲשֶׁר עָשָׂה--הֲלוֹא-הֵם כְּתוּבִים עַל-סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים, לְמַלְכֵי יְהוּדָה; וּמִלְחָמָה
הָיְתָה בֵּין אֲבִיָּם, וּבֵין יָרָבְעָם.
ח וַיִּשְׁכַּב אֲבִיָּם עִם-אֲבֹתָיו, וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בְּעִיר דָּוִד; וַיִּמְלֹךְ אָסָא בְנוֹ, תַּחְתָּיו.
אביה כרחבעם אביו לא הלך בדרך ה' והרבה לחטוא, בניגוד לדוד אשר הלך בדרך ה' בעקביות, מלבד
כישלונו בבת שבע ואוריה החתי. אביה, הרבה לחטוא וכל כך הרשיע כרחבעם אביו עד שלא היה ראוי
למלוך, ורק בשל החסד וההבטחה לדוד המשיכו צאצאי זרע דוד למלוך על יהודה וירושלים, וזאת
בעבור אשר עשה דוד הישר בעיני ה'.
- צדקתו וחסידותו של אסא מלך יהודה. (ט – טו)
ט וּבִשְׁנַת עֶשְׂרִים, לְיָרָבְעָם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, מָלַךְ אָסָא, מֶלֶךְ יְהוּדָה.
י וְאַרְבָּעִים וְאַחַת שָׁנָה, מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם; וְשֵׁם אִמּוֹ, מַעֲכָה בַּת-אֲבִישָׁלוֹם.
יא וַיַּעַשׂ אָסָא הַיָּשָׁר, בְּעֵינֵי יְהוָה, כְּדָוִד, אָבִיו.
יב וַיַּעֲבֵר הַקְּדֵשִׁים, מִן-הָאָרֶץ; וַיָּסַר, אֶת-כָּל-הַגִּלֻּלִים, אֲשֶׁר עָשׂוּ, אֲבֹתָיו.
יג וְגַם אֶת-מַעֲכָה אִמּוֹ, וַיְסִרֶהָ מִגְּבִירָה, אֲשֶׁר-עָשְׂתָה מִפְלֶצֶת, לָאֲשֵׁרָה; וַיִּכְרֹת אָסָא אֶת-מִפְלַצְתָּהּ, וַיִּשְׂרֹף
בְּנַחַל קִדְרוֹן.
יד וְהַבָּמוֹת, לֹא-סָרוּ; רַק לְבַב-אָסָא, הָיָה שָׁלֵם עִם-יְהוָה--כָּל-יָמָיו.
טו וַיָּבֵא אֶת-קָדְשֵׁי אָבִיו, וקדשו (וְקָדְשֵׁי) בֵּית יְהוָה, כֶּסֶף וְזָהָב, וְכֵלִים.
אסא בן אבים מלך 41 שנה, ובניגוד לאביו עשה אסא את הישר בעיני ה', "ויעש את הישר בעיני ה'
כדוד אביו" (י"א).
פעולות אסא:
א'. הסיר וביטל את פולחן האלילים – "ויעבור הקדשים מן הארץ" (יב)
ב'. הסיר את מעכה אמו מהיות גבירה, מפני שעשתה מפלצת (פסל) – "וגם את מעכה אמו ויסרה
מגבירה..."(יג)
ג'. שרף את מפלצת (פסל) אמו – "ויכרות אסא את מפלצתה וישרוף בנחל קדרון" (יג)
ד'. נמנע מלהקריב קרבנות לשם ה' על גבי במות, בניגוד לעם שהמשיכו להקריב קרבנות לה' על גבי במות
"והבמות לא סרו רק לבב אסא היה שלם עם ה' כל ימיו" (יד)
ה'. השיב למקדש כל מה שהקדישו הוא ואבותיו בעבר ולא נתנו – "ויבא את קדשי אביו וקדשי בית ה'
כסף וזהב וכלים" (טו)
- מלחמת אסא (יהודה) ובעשא (ישראל). (טז – כד)
טז וּמִלְחָמָה הָיְתָה בֵּין אָסָא, וּבֵין בַּעְשָׁא מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל--כָּל-יְמֵיהֶם.
יז וַיַּעַל בַּעְשָׁא מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל עַל-יְהוּדָה, וַיִּבֶן אֶת-הָרָמָה--לְבִלְתִּי, תֵּת יֹצֵא וָבָא, לְאָסָא, מֶלֶךְ יְהוּדָה.
יח וַיִּקַּח אָסָא אֶת-כָּל-הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב הַנּוֹתָרִים בְּאוֹצְרוֹת בֵּית-יְהוָה, וְאֶת-אוֹצְרוֹת בֵּית מלך (הַמֶּלֶךְ), וַיִּתְּנֵם,
בְּיַד עֲבָדָיו; וַיִּשְׁלָחֵם הַמֶּלֶךְ אָסָא, אֶל-בֶּן-הֲדַד בֶּן-טַבְרִמֹּן בֶּן-חֶזְיוֹן מֶלֶךְ אֲרָם, הַיֹּשֵׁב בְּדַמֶּשֶׂק, לֵאמֹר.
יט בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֶךָ, בֵּין אָבִי וּבֵין אָבִיךָ; הִנֵּה שָׁלַחְתִּי לְךָ שֹׁחַד, כֶּסֶף וְזָהָב--לֵךְ הָפֵרָה אֶת-בְּרִיתְךָ אֶת-
בַּעְשָׁא מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל, וְיַעֲלֶה מֵעָלָי.
כ וַיִּשְׁמַע בֶּן-הֲדַד אֶל-הַמֶּלֶךְ אָסָא, וַיִּשְׁלַח אֶת-שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר-לוֹ עַל-עָרֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּךְ אֶת-עִיּוֹן וְאֶת-דָּן,
וְאֵת אָבֵל בֵּית-מַעֲכָה; וְאֵת, כָּל-כִּנְרוֹת, עַל, כָּל-אֶרֶץ נַפְתָּלִי.
כא וַיְהִי, כִּשְׁמֹעַ בַּעְשָׁא, וַיֶּחְדַּל, מִבְּנוֹת אֶת-הָרָמָה; וַיֵּשֶׁב, בְּתִרְצָה.
כב וְהַמֶּלֶךְ אָסָא הִשְׁמִיעַ אֶת-כָּל-יְהוּדָה, אֵין נָקִי, וַיִּשְׂאוּ אֶת-אַבְנֵי הָרָמָה וְאֶת-עֵצֶיהָ, אֲשֶׁר בָּנָה בַּעְשָׁא; וַיִּבֶן
בָּם הַמֶּלֶךְ אָסָא, אֶת-גֶּבַע בִּנְיָמִן וְאֶת-הַמִּצְפָּה.
כג וְיֶתֶר כָּל-דִּבְרֵי-אָסָא וְכָל-גְּבוּרָתוֹ וְכָל-אֲשֶׁר עָשָׂה, וְהֶעָרִים אֲשֶׁר בָּנָה--הֲלֹא-הֵמָּה כְתוּבִים עַל-סֵפֶר דִּבְרֵי
הַיָּמִים, לְמַלְכֵי יְהוּדָה; רַק לְעֵת זִקְנָתוֹ, חָלָה אֶת-רַגְלָיו.
כד וַיִּשְׁכַּב אָסָא, עִם-אֲבֹתָיו, וַיִּקָּבֵר עִם-אֲבֹתָיו, בְּעִיר דָּוִד אָבִיו; וַיִּמְלֹךְ יְהוֹשָׁפָט בְּנוֹ, תַּחְתָּיו.
בעשא מלך ישראל אשר מלך אחר נדב (מוזכר בהמשך הפרק), תקף את יהודה ובנה את הרמה (חומה) בדרך
ירושלים, ןבכך למעשה הטיל מצור על ירושלים, "ויבן את הרמה לבלתי תת יוצא ובא לאסא מלך יהודה"
בתגובה שלח אסא מלך יהודה, אוצרות בית ה' ואוצרות בית המלך כשוחד אל מלך ארם, להפר את הברית
עם בעשא מלך ישראל, ולהלחם בו, ובן הדד מלך ארם תקף את צפון ארץ ישראל, וכבש ערים מישראל עד
שנאלץ בעשא לעזוב את הרמה, ולחזור לעירו תרצה. וכתוצאה מכך פסק הלחץ והמצור שהטיל מלך ישראל
בעשא על מלכות יהודה.
הערה: חטא אסא מלך יהודה כשפנה להדד מלך ארם, ביקש את עזרתו ובטח בו, ולא בטח בה' שיעזור לו,
ומשום כך נענש כשחלה ברגליו, "... לעת זקנתו חלה את רגליו" (כג).
- מעשי נדב בן ירבעם. (כה – לב)
כה וְנָדָב בֶּן-יָרָבְעָם, מָלַךְ עַל-יִשְׂרָאֵל, בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם, לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה; וַיִּמְלֹךְ עַל-יִשְׂרָאֵל, שְׁנָתָיִם.
כו וַיַּעַשׂ הָרַע, בְּעֵינֵי יְהוָה; וַיֵּלֶךְ, בְּדֶרֶךְ אָבִיו, וּבְחַטָּאתוֹ, אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת-יִשְׂרָאֵל.
כז וַיִּקְשֹׁר עָלָיו בַּעְשָׁא בֶן-אֲחִיָּה, לְבֵית יִשָּׂשכָר, וַיַּכֵּהוּ בַעְשָׁא, בְּגִבְּתוֹן אֲשֶׁר לַפְּלִשְׁתִּים; וְנָדָב, וְכָל-יִשְׂרָאֵל,
צָרִים, עַל-גִּבְּתוֹן.
כח וַיְמִתֵהוּ בַעְשָׁא--בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ, לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה; וַיִּמְלֹךְ, תַּחְתָּיו.
כט וַיְהִי כְמָלְכוֹ, הִכָּה אֶת-כָּל-בֵּית יָרָבְעָם--לֹא-הִשְׁאִיר כָּל-נְשָׁמָה לְיָרָבְעָם, עַד-הִשְׁמִדוֹ: כִּדְבַר יְהוָה
אֲשֶׁר דִּבֶּר, בְּיַד-עַבְדּוֹ אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי.
ל עַל-חַטֹּאות יָרָבְעָם אֲשֶׁר חָטָא, וַאֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת-יִשְׂרָאֵל: בְּכַעְסוֹ--אֲשֶׁר הִכְעִיס, אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵי
יִשְׂרָאֵל.
לא וְיֶתֶר דִּבְרֵי נָדָב, וְכָל-אֲשֶׁר עָשָׂה: הֲלֹא-הֵם כְּתוּבִים, עַל-סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים--לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל.
לב וּמִלְחָמָה הָיְתָה בֵּין אָסָא, וּבֵין בַּעְשָׁא מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל--כָּל-יְמֵיהֶם.
נדב אשר מלך על ישראל אחר ירבעם, הלך בדרכי אביו, "ויעש הרע בעיני ה' וילך בדרך אביו..." (כו),
אך בעת שנדב נלחם וצר על גבתון אשר לפלשתים, קם עליו בעשא והרגו. בשעה שתפס את המלכות במקומו
השמיד את כל בית ירבעם, ובכך התקיימה על ידו נבואת אחיה השילוני, על בית ירבעם. "לכן הנני מביא
רעה על בית ירבעם והכרתי לירבעם..." (יד, י), אך מאחר ופעולותיו של בעשא לא היו במטרה להקים את
דבר ה', אלא למלא את שאיפתו למלוך על ישראל, ובחר להרוג את נדב בשעה שנלחם בפלשתים, והטיל מצור
על גבתון אשר לפלשתים, ועשה את הרע בעיני ה' "ויעש הרע בעיני ה'" (כו), נענש אף הוא "וגם ביד
יהוא בן חנניה הנביא דבר ה' היה על בעשא ועל ביתו...להיות כבית ירבעם" (טז, ז).
- מלכות בעשא בן אחיה (לג – לד)
לג בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ, לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה--מָלַךְ בַּעְשָׁא בֶן-אֲחִיָּה עַל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, בְּתִרְצָה, עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע, שָׁנָה.
לד וַיַּעַשׂ הָרַע, בְּעֵינֵי יְהוָה; וַיֵּלֶךְ, בְּדֶרֶךְ יָרָבְעָם, וּבְחַטָּאתוֹ, אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת-יִשְׂרָאֵל.
בעשא מלך עשרים וארבע שנים וגם הוא הלך בדרך ירובעם שחטא והחטיא את ישראל
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
