מלכים א  פרק טז

חלוקת הפרק:

1. עונשו של בעשא מלך ישראל – א – ז
2. מלכות אלה בן בעשא - ח – יד
3. מלכות זמרי - טו– כ
4. מלכות עומרי ותבני על ישראל – כא- כב
5. מלכות עומרי - כג- כח
6. מלכות אחאב וחטאיו - כט- לד

1. עונשו של בעשא מלך ישראל. (א – ז)

  א וַיְהִי דְבַר-יְהוָה אֶל-יֵהוּא בֶן-חֲנָנִי, עַל-בַּעְשָׁא לֵאמֹר. 

  ב יַעַן, אֲשֶׁר הֲרִימֹתִיךָ מִן-הֶעָפָר, וָאֶתֶּנְךָ נָגִיד, עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל; וַתֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ יָרָבְעָם, וַתַּחֲטִא אֶת-עַמִּי

     יִשְׂרָאֵל, לְהַכְעִיסֵנִי, בְּחַטֹּאתָם. 

  ג הִנְנִי מַבְעִיר אַחֲרֵי בַעְשָׁא, וְאַחֲרֵי בֵיתוֹ; וְנָתַתִּי, אֶת-בֵּיתְךָ, כְּבֵית, יָרָבְעָם בֶּן-נְבָט. 

  ד הַמֵּת לְבַעְשָׁא בָּעִיר, יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים; וְהַמֵּת לוֹ בַּשָּׂדֶה, יֹאכְלוּ עוֹף הַשָּׁמָיִם. 

  ה וְיֶתֶר דִּבְרֵי בַעְשָׁא וַאֲשֶׁר עָשָׂה, וּגְבוּרָתוֹ:  הֲלֹא-הֵם כְּתוּבִים, עַל-סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים--לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל. 

   ו וַיִּשְׁכַּב בַּעְשָׁא עִם-אֲבֹתָיו, וַיִּקָּבֵר בְּתִרְצָה; וַיִּמְלֹךְ אֵלָה בְנוֹ, תַּחְתָּיו.

   ז וְגַם בְּיַד-יֵהוּא בֶן-חֲנָנִי הַנָּבִיא, דְּבַר-יְהוָה הָיָה אֶל-בַּעְשָׁא וְאֶל-בֵּיתוֹ וְעַל כָּל-הָרָעָה אֲשֶׁר-עָשָׂה בְּעֵינֵי יְהוָה

     לְהַכְעִיסוֹ בְּמַעֲשֵׂה יָדָיו, לִהְיוֹת, כְּבֵית יָרָבְעָם; וְעַל אֲשֶׁר-הִכָּה, אֹתוֹ. 

      המלך בעשא אשר מלך על ישראל, אחר שהרג את נדב המלך בעת שהיה נלחם מלחמת ה' עם פלשתים, ואף

      הצליח להטיל מצור על גבתון אשר לפלשתים, ומפני זאת נענש בעשא. יתכן שנענש אף מפני שהלך בדרכי

      ירבעם (רלב"ג) "המת לבעשא בעיר יאכלו הכלבים..." (יד)

2. מלכות אלה בן בעשא. (ח – יד)

  ח בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים וָשֵׁשׁ שָׁנָה, לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה:  מָלַךְ אֵלָה בֶן-בַּעְשָׁא עַל-יִשְׂרָאֵל, בְּתִרְצָה--שְׁנָתָיִם. 

  ט וַיִּקְשֹׁר עָלָיו עַבְדּוֹ זִמְרִי, שַׂר מַחֲצִית הָרָכֶב; וְהוּא בְתִרְצָה, שֹׁתֶה שִׁכּוֹר, בֵּית אַרְצָא, אֲשֶׁר עַל-הַבַּיִת

     בְּתִרְצָה. 

   י וַיָּבֹא זִמְרִי, וַיַּכֵּהוּ וַיְמִיתֵהוּ, בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים וָשֶׁבַע, לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה; וַיִּמְלֹךְ, תַּחְתָּיו. 

 יא וַיְהִי בְמָלְכוֹ כְּשִׁבְתּוֹ עַל-כִּסְאוֹ, הִכָּה אֶת-כָּל-בֵּית בַּעְשָׁא--לֹא-הִשְׁאִיר לוֹ, מַשְׁתִּין בְּקִיר; וְגֹאֲלָיו, וְרֵעֵהוּ.

 יב וַיַּשְׁמֵד זִמְרִי, אֵת כָּל-בֵּית בַּעְשָׁא, כִּדְבַר יְהוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר אֶל-בַּעְשָׁא, בְּיַד יֵהוּא הַנָּבִיא. 

 יג אֶל כָּל-חַטֹּאות בַּעְשָׁא, וְחַטֹּאות אֵלָה בְנוֹ--אֲשֶׁר חָטְאוּ, וַאֲשֶׁר הֶחֱטִיאוּ אֶת-יִשְׂרָאֵל, לְהַכְעִיס אֶת-יְהוָה

     אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, בְּהַבְלֵיהֶם. 

 יד וְיֶתֶר דִּבְרֵי אֵלָה, וְכָל-אֲשֶׁר עָשָׂה:  הֲלוֹא-הֵם כְּתוּבִים, עַל-סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים--לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל. 

     אחר מות בעשא, מלך אלה בנו תחתיו ואחר שמלך שנתיים, קם זמרי שהיה שר ממונה על מחצית מחיל

     המרכבות והרג את המלך אלה בן בעשא ומלך תחתיו, ואחר המשיך והכרית את כל בית בעשא, ובכך התקיימה

     נבואת יהוא על בית בעשא, "הנני מבעיר אחרי בעשא ואחרי ביתו ונתתי את ביתך כבית ירבעם בן נבט" (ג)

3. מלכות זמרי. (טו – כ)

 טו בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים וָשֶׁבַע שָׁנָה, לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה, מָלַךְ זִמְרִי שִׁבְעַת יָמִים, בְּתִרְצָה; וְהָעָם חֹנִים, עַל

     גִּבְּתוֹן אֲשֶׁר לַפְּלִשְׁתִּים. 

 טז וַיִּשְׁמַע הָעָם, הַחֹנִים לֵאמֹר, קָשַׁר זִמְרִי, וְגַם הִכָּה אֶת-הַמֶּלֶךְ; וַיַּמְלִכוּ כָל-יִשְׂרָאֵל אֶת-עָמְרִי שַׂר

     צָבָא עַל-יִשְׂרָאֵל, בַּיּוֹם הַהוּא--בַּמַּחֲנֶה. 

  יז וַיַּעֲלֶה עָמְרִי וְכָל-יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ, מִגִּבְּתוֹן; וַיָּצֻרוּ, עַל-תִּרְצָה. 

 יח וַיְהִי כִּרְאוֹת זִמְרִי, כִּי-נִלְכְּדָה הָעִיר, וַיָּבֹא, אֶל-אַרְמוֹן בֵּית-הַמֶּלֶךְ; וַיִּשְׂרֹף עָלָיו אֶת-בֵּית-מֶלֶךְ בָּאֵשׁ,

     וַיָּמֹת.

 יט עַל-חַטֹּאתָיו אֲשֶׁר חָטָא, לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה--לָלֶכֶת, בְּדֶרֶךְ יָרָבְעָם, וּבְחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה,

     לְהַחֲטִיא אֶת-יִשְׂרָאֵל.

  כ וְיֶתֶר דִּבְרֵי זִמְרִי, וְקִשְׁרוֹ אֲשֶׁר קָשָׁר:  הֲלֹא-הֵם כְּתוּבִים, עַל-סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים--לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל. 

        אחר שמלך זמרי שבעה ימים, המליכו ישראל את עומרי שהיה שר צבא אלה בן בעשא עליהם, וכשראה

        זמרי כי ישראל המליכו את עומרי עליהם, התבצר הארמון ושרף אותו עליו ומת, "...וישרוף עליו את

        בית מלך וימות" (י"ח).

4. מלכות עומרי ותבני על ישראל. (כא – כב)

   כא אָז יֵחָלֵק הָעָם יִשְׂרָאֵל, לַחֵצִי:  חֲצִי הָעָם הָיָה אַחֲרֵי תִבְנִי בֶן-גִּינַת, לְהַמְלִיכוֹ, וְהַחֲצִי, אַחֲרֵי עָמְרִי.

    כב וַיֶּחֱזַק הָעָם, אֲשֶׁר אַחֲרֵי עָמְרִי, אֶת-הָעָם, אֲשֶׁר אַחֲרֵי תִּבְנִי בֶן-גִּינַת; וַיָּמָת תִּבְנִי, וַיִּמְלֹךְ עָמְרִי. 

         מלבד ההתפלגות שהיתה בין ישראל ליהודה, חלה עוד התפלגות בתוך ממלכת ישראל עצמה, ושני מלכים

         מלכו באותה שעה בישראל, עומרי מלך על חצי ישראל ובמקביל אליו מלך תבני בן גינת על חציו השני

         של ישראל, ומשמת תבני במוות טבעי או שנרצח, המשיך עומרי למלוך על ישראל כשבע שנים. 

5. מלכות עומרי. (כג – כח)

    כג בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וְאַחַת שָׁנָה, לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה, מָלַךְ עָמְרִי עַל-יִשְׂרָאֵל, שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה; בְּתִרְצָה,

        מָלַךְ שֵׁשׁ-שָׁנִים.

    כד וַיִּקֶן אֶת-הָהָר שֹׁמְרוֹן, מֵאֶת שֶׁמֶר--בְּכִכְּרַיִם כָּסֶף; וַיִּבֶן, אֶת-הָהָר, וַיִּקְרָא אֶת-שֵׁם הָעִיר אֲשֶׁר בָּנָה, עַל

        שֶׁם-שֶׁמֶר אֲדֹנֵי הָהָר שֹׁמְרוֹן.

    כה וַיַּעֲשֶׂה עָמְרִי הָרַע, בְּעֵינֵי יְהוָה; וַיָּרַע, מִכֹּל אֲשֶׁר לְפָנָיו. 

     כו וַיֵּלֶךְ, בְּכָל-דֶּרֶךְ יָרָבְעָם בֶּן-נְבָט, ובחטאתיו (וּבְחַטָּאתוֹ), אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת-יִשְׂרָאֵל:  לְהַכְעִיס, אֶת-יְהוָה

         אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל--בְּהַבְלֵיהֶם. 

     כז וְיֶתֶר דִּבְרֵי עָמְרִי אֲשֶׁר עָשָׂה, וּגְבוּרָתוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה:  הֲלֹא-הֵם כְּתוּבִים, עַל-סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים--לְמַלְכֵי

         יִשְׂרָאֵל. 

    כח וַיִּשְׁכַּב עָמְרִי עִם-אֲבֹתָיו, וַיִּקָּבֵר בְּשֹׁמְרוֹן; וַיִּמְלֹךְ אַחְאָב בְּנוֹ, תַּחְתָּיו. 

         עומרי מלך שתים עשרה שנים על ישראל, כשמתוכם מלך במקביל אליו תבני בן גינת חמש שנים. גם

         הוא הרבה להרשיע  מהמלכים שהיו לפניו, ירבעם ובעשא, "ויעש עומרי הרע בעיני ה' וירע מכל

         אשר לפניו" (כה)

6. מלכות אחאב וחטאיו. (כט – לד)

      כט וְאַחְאָב בֶּן-עָמְרִי, מָלַךְ עַל-יִשְׂרָאֵל, בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה, לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה; וַיִּמְלֹךְ אַחְאָב

           בֶּן-עָמְרִי עַל-יִשְׂרָאֵל, בְּשֹׁמְרוֹן, עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם, שָׁנָה. 

        ל וַיַּעַשׂ אַחְאָב בֶּן-עָמְרִי הָרַע, בְּעֵינֵי יְהוָה--מִכֹּל, אֲשֶׁר לְפָנָיו. 

      לא וַיְהִי הֲנָקֵל לֶכְתּוֹ, בְּחַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן-נְבָט; וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת-אִיזֶבֶל, בַּת-אֶתְבַּעַל מֶלֶךְ צִידֹנִים, וַיֵּלֶךְ

           וַיַּעֲבֹד אֶת-הַבַּעַל, וַיִּשְׁתַּחוּ לוֹ. 

       לב וַיָּקֶם מִזְבֵּחַ, לַבָּעַל, בֵּית הַבַּעַל, אֲשֶׁר בָּנָה בְּשֹׁמְרוֹן.

       לג וַיַּעַשׂ אַחְאָב, אֶת-הָאֲשֵׁרָה; וַיּוֹסֶף אַחְאָב לַעֲשׂוֹת, לְהַכְעִיס אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, מִכֹּל מַלְכֵי

           יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנָיו. 

       לד בְּיָמָיו בָּנָה חִיאֵל, בֵּית הָאֱלִי--אֶת-יְרִיחֹה:  בַּאֲבִירָם בְּכֹרוֹ יִסְּדָהּ, ובשגיב (וּבִשְׂגוּב) צְעִירוֹ הִצִּיב

            דְּלָתֶיהָ, כִּדְבַר יְהוָה, אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן. 

   אחר מות עומרי, מלך תחתיו בנו אחאב ואף הוא חטא והמשיך בדרך אבותיו.

            א'. "ויעש אחאב בן עומרי הרע בעיני ה' מכל אשר לפניו" (ל) - חטא והרשיע מקודמיו

            ב'. "... ויקח אשה את איזבל בת אתבעל מלך צידונים..." (לא) - נשא לאישה גויה

            ג'. "... וילך ויעבוד את הבעל וישתחו לו" (לא) - עבד עבודה זרה

            ד'. "ויקם מזבח לבעל בית הבעל אשר בנה בשומרון" (לב) - הקים מזבח לשם עבודה זרה

            ה'. "ויעש אחאב את האשרה... להכעיס את ה'..." (לג) - עשה אשרה (ע"ז)

         הערה: יש לשים לב לתופעה בולטת של התחלפות תדירה של מלכים במלכות ישראל, תופעה שאינה

                  קיימת במלכות יהודה, וזאת בשל ההבטחה שנאמרה לדוד – "כי ימלאו ימיך ושכבת את אבותיך

                  והקימותי את זרעך אחריך אשר יצא ממעיך והכינותי את ממלכתו", "ונאמן ביתך וממלכתך

                  עד עולם לפניך כיסאך יהיה נכון עד עולם" (שמואל ב, ז – טז)

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.

לעלוי נשמת רבקה חיה בת מרסל מסודי