מלכים א פרק יא

חטאי שלמה ועונשו

חלוקת הפרק:

1.חטאי שלמה -                                         א – י

2.העונש –                                               יא – יג

3.שלושת השטנים לשלמה –                       יד – כח

4.נבואת אחיה לירבעם –                           כט – לט

5.הבריחה של ירבעם למצרים -                    מ -  מג

1.חטאי שלמה (א-י) 

  א וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, אָהַב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת רַבּוֹת--וְאֶת-בַּת-פַּרְעֹה: מוֹאֲבִיּוֹת עַמֳּנִיּוֹת אֲדֹמִיֹּת, צֵדְנִיֹּת חִתִּיֹּת. ב מִן

   הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר אָמַר-יְהוָה אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא-תָבֹאוּ בָהֶם וְהֵם לֹא-יָבֹאוּ בָכֶם, אָכֵן יַטּוּ אֶת-לְבַבְכֶם, אַחֲרֵי

   אֱלֹהֵיהֶם בָּהֶם דָּבַק שְׁלֹמֹה, לְאַהֲבָה. ג וַיְהִי-לוֹ נָשִׁים, שָׂרוֹת שְׁבַע מֵאוֹת, וּפִלַגְשִׁים, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת; וַיַּטּוּ נָשָׁיו,

   אֶת-לִבּוֹ. ד וַיְהִי, לְעֵת זִקְנַת שְׁלֹמֹה, נָשָׁיו הִטּוּ אֶת-לְבָבוֹ, אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים; וְלֹא-הָיָה לְבָבוֹ שָׁלֵם עִם

   יְהוָה אֱלֹהָיו, כִּלְבַב דָּוִיד אָבִיו. ה וַיֵּלֶךְ שְׁלֹמֹה--אַחֲרֵי עַשְׁתֹּרֶת, אֱלֹהֵי צִדֹנִים; וְאַחֲרֵי מִלְכֹּם, שִׁקֻּץ עַמֹּנִים.

   ו וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה הָרַע, בְּעֵינֵי יְהוָה; וְלֹא מִלֵּא אַחֲרֵי יְהוָה, כְּדָוִד אָבִיו. ז אָז יִבְנֶה שְׁלֹמֹה בָּמָה, לִכְמוֹשׁ שִׁקֻּץ מוֹאָב,

   בָּהָר, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי יְרוּשָׁלִָם; וּלְמֹלֶךְ, שִׁקֻּץ בְּנֵי עַמּוֹן. ח וְכֵן עָשָׂה, לְכָל-נָשָׁיו הַנָּכְרִיּוֹת, מַקְטִירוֹת וּמְזַבְּחוֹת,

   לֵאלֹהֵיהֶן. ט וַיִּתְאַנַּף יְהוָה, בִּשְׁלֹמֹה: כִּי-נָטָה לְבָבוֹ, מֵעִם יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הַנִּרְאָה אֵלָיו, פַּעֲמָיִם. י וְצִוָּה אֵלָיו,

   עַל-הַדָּבָר הַזֶּה, לְבִלְתִּי-לֶכֶת, אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים; וְלֹא שָׁמַר, אֵת אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה.

   הקדמה: התורה בדברים יז, בפרשת מצוות מינוי מלך, אוסרת על המלך 3 איסורים, "כי תבא אל

              הארץ... ואמרת אשימה עלי מלך... שום תשים עליך מלך..."

1.             רק לא ירבה סוסים ולא ישיב את העם מצרימה...
2.            לא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו
3.           וכסף וזהב לא ירבה לו מאוד"

   בפרק הקודם למדנו ששלמה עובר על שני איסורים: 1. הרבה כסף.

2.                                                                        הרבה סוסים.

   בפרקינו מוסיף שלמה ועובר על האיסור ה-3, "לא ירבה לו נשים", בעת שנשא נשים נוכריות רבות. 

   נשים אלו הטו את לבבו אחרי אלוהים אחרים, ובנה להן מזבחות לאלוהי נשותיו.

2.העונש (יא-יג)

  יא וַיֹּאמֶר יְהוָה לִשְׁלֹמֹה, יַעַן אֲשֶׁר הָיְתָה-זֹּאת עִמָּךְ, וְלֹא שָׁמַרְתָּ בְּרִיתִי וְחֻקֹּתַי, אֲשֶׁר צִוִּיתִי עָלֶיךָ--קָרֹעַ אֶקְרַע

   אֶת-הַמַּמְלָכָה מֵעָלֶיךָ, וּנְתַתִּיהָ לְעַבְדֶּךָ. יב אַךְ-בְּיָמֶיךָ לֹא אֶעֱשֶׂנָּה, לְמַעַן דָּוִד אָבִיךָ: מִיַּד בִּנְךָ, אֶקְרָעֶנָּה. יג רַק אֶת

   כָּל-הַמַּמְלָכָה לֹא אֶקְרָע,שֵׁבֶט אֶחָד אֶתֵּן לִבְנֶךָ: לְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי, וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בָּחָרְתִּי.

  כתוצאה מחטאי שלמה, ה' מתגלה לשלמה ואומר לו, שבגלל חטאיו המלוכה תקרע ממנו, ותעבור לאדם

  אחר, אבל בזכות דוד אביו יהיו לו שתי הקלות בעונש:

  1.העונש יקרה רק בזמן בנו של שלמה (רחבעם) (יב)

  2.שבט אחד (יהודה) ישאר בידי זרעו של דוד (יג)

  הערה: גם בנימין נכלל עימו, מפני שירושלים עיר המלוכה היתה לנחלה לשניהם, ולפיכך שניהם

            נחשבים לשבט אחד.

  הטעמים (הסיבות): 1."למען דוד עבדי" (יג)   2."למען ירושלים אשר בחרתי" (יג)

  משמעות: מפני שירושלים נבחרה לנצח, שבה יבנה ויתקיים בית המקדש, רצה ה' שהמולך בה

  תתקיים שם מלכותו תמיד, שאז ודאי יעמיד ענייני בית המקדש, וישתדל בתקונו מפני שבנוהו

  אבותיו (רלב"ג)

3.שלושת השטנים לשלמה (יד-כח)

  בשל חטאי שלמה, הקים עליו ה' שטנים (מתנגדים), שהעזו למרוד בו, ולעורר שנאה בקרב עמו.

חלוקה משנית:

א.השטן מהדרום (אדום) – יד-כב

ב.השטן מהצפון –            כג–כה

ג.השטן מישראל –            כו-כח

  השטן מהדרום (אדום) (יד-כב)

  יד וַיָּקֶם יְהוָה שָׂטָן לִשְׁלֹמֹה, אֵת הֲדַד הָאֲדֹמִי: מִזֶּרַע הַמֶּלֶךְ הוּא, בֶּאֱדוֹם. טו וַיְהִי, בִּהְיוֹת דָּוִד אֶת-אֱדוֹם, בַּעֲלוֹת

  יוֹאָב שַׂר הַצָּבָא, לְקַבֵּר אֶת-הַחֲלָלִים; וַיַּךְ כָּל-זָכָר, בֶּאֱדוֹם. טז כִּי שֵׁשֶׁת חֳדָשִׁים יָשַׁב-שָׁם יוֹאָב, וְכָל-יִשְׂרָאֵל, עַד

  הִכְרִית כָּל-זָכָר, בֶּאֱדוֹם. יז וַיִּבְרַח אֲדַד הוּא וַאֲנָשִׁים אֲדֹמִיִּים מֵעַבְדֵי אָבִיו, אִתּוֹ--לָבוֹא מִצְרָיִם; וַהֲדַד, נַעַר קָטָן.

  יח וַיָּקֻמוּ, מִמִּדְיָן, וַיָּבֹאוּ, פָּארָן; וַיִּקְחוּ אֲנָשִׁים עִמָּם מִפָּארָן, וַיָּבֹאוּ מִצְרַיִם אֶל-פַּרְעֹה מֶלֶךְ-מִצְרַיִם, וַיִּתֶּן-לוֹ בַיִת

  וְלֶחֶם אָמַר לוֹ, וְאֶרֶץ נָתַן לוֹ. יט וַיִּמְצָא הֲדַד חֵן בְּעֵינֵי פַרְעֹה, מְאֹד; וַיִּתֶּן-לוֹ אִשָּׁה אֶת-אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ, אֲחוֹת תַּחְפְּנֵיס

  הַגְּבִירָה. כ וַתֵּלֶד לוֹ אֲחוֹת תַּחְפְּנֵיס, אֵת גְּנֻבַת בְּנוֹ, וַתִּגְמְלֵהוּ תַחְפְּנֵס, בְּתוֹךְ בֵּית פַּרְעֹה; וַיְהִי גְנֻבַת בֵּית פַּרְעֹה, בְּתוֹךְ

  בְּנֵי פַרְעֹה. כא וַהֲדַד שָׁמַע בְּמִצְרַיִם, כִּי-שָׁכַב דָּוִד עִם-אֲבֹתָיו, וְכִי-מֵת, יוֹאָב שַׂר-הַצָּבָא; וַיֹּאמֶר הֲדַד אֶל-פַּרְעֹה,

  שַׁלְּחֵנִי וְאֵלֵךְ אֶל-אַרְצִי. כב וַיֹּאמֶר לוֹ פַרְעֹה, כִּי מָה-אַתָּה חָסֵר עִמִּי, וְהִנְּךָ מְבַקֵּשׁ, לָלֶכֶת אֶל-אַרְצֶךָ; וַיֹּאמֶר לֹא, כִּי

  שַׁלֵּחַ תְּשַׁלְּחֵנִי.

  הדד האדומי מתנגד לשלמה, והרקע הינו שבזמן דוד המלך הלך יואב שר צבאו, הכה את הזכרים

  באדום, אחר שאלה הרגו את חילות דוד, שהיו מוצבים באדום, בעת שדוד עצמו היה נילחם עם בני

  ארם (שמואל ב, ה). הדד שהיה מזרע מלכי אדום, הצליח לברוח עם אנשים נוספים והגיעו לבסוף

  למצרים, שם נשא את אחות תחפינס אשת פרעה, ואף נולד לו בן בשם גנובת, ולאחר שדוד ויואב מתו,

  ביקש הדד מפרעה לחזור לביתו באדום, כדי לפתוח במרד נגד שלמה.

  השטן מהצפון (כג-כה)

  כג וַיָּקֶם אֱלֹהִים לוֹ שָׂטָן, אֶת-רְזוֹן בֶּן-אֶלְיָדָע: אֲשֶׁר בָּרַח, מֵאֵת

   הֲדַדְעֶזֶר מֶלֶךְ-צוֹבָה--אֲדֹנָיו. כד וַיִּקְבֹּץ עָלָיו, אֲנָשִׁים, וַיְהִי שַׂר-גְּדוּד, בַּהֲרֹג דָּוִד אֹתָם; וַיֵּלְכוּ דַמֶּשֶׂק וַיֵּשְׁבוּ בָהּ,

   וַיִּמְלְכוּ בְּדַמָּשֶׂק. כה וַיְהִי שָׂטָן לְיִשְׂרָאֵל כָּל-יְמֵי שְׁלֹמֹה, וְאֶת-הָרָעָה אֲשֶׁר הֲדָד; וַיָּקָץ, בְּיִשְׂרָאֵל, וַיִּמְלֹךְ, עַל-אֲרָם.

  רזון בן אלידע מרד בשלמה, והרקע הינו בזמן שדוד הרג את כל חיל הדדעזר מלך צובה, רזון בן אלידע

  ברח עם אנשים נוספים, והתיישב בדמשק, ומלך על ארם (שמואל ב, ח). עתה קם על שלמה, והחל להציק

  לו בפשיטות על ארץ ישראל, ופסקו לשלם מס.

  השטן מישראל - ירבעם (כו-כח)

  כו וְיָרָבְעָם בֶּן-נְבָט אֶפְרָתִי מִן-הַצְּרֵדָה, וְשֵׁם אִמּוֹ צְרוּעָה אִשָּׁה אַלְמָנָה, עֶבֶד, לִשְׁלֹמֹה; וַיָּרֶם יָד, בַּמֶּלֶךְ. כז וְזֶה

   הַדָּבָר, אֲשֶׁר הֵרִים יָד בַּמֶּלֶךְ: שְׁלֹמֹה, בָּנָה אֶת-הַמִּלּוֹא--סָגַר, אֶת-פֶּרֶץ עִיר דָּוִד אָבִיו. כח וְהָאִישׁ יָרָבְעָם, גִּבּוֹר

   חָיִל; וַיַּרְא שְׁלֹמֹה אֶת הַנַּעַר, כִּי-עֹשֵׂה מְלָאכָה הוּא, וַיַּפְקֵד אֹתוֹ, לְכָל-סֵבֶל בֵּית יוֹסֵף.

   ירבעם בן נבט משבט אפרים שהיה שר ופקיד בבית המלך ואחראי על גביית המס משבט יוסף, מרד אף

  הוא במלך שלמה "וירם יד במלך..." (כו), ורק הוא שהעז לצאת בגלוי ולגנות אותו לעיני כולם, על שני

  מעשים שעשה: הראשונה: בנה את המילא (רחבה גדולה בירושלים), אשר לא רצה דוד לבנותו, כדי

                                   שיהיה בו תועלת שבו יוכלו להיאסף ישראל ועולי הרגל.

                         השניה: סגר את "פרץ דוד" אביו, מקום בחומה שבה היתה פרצה, כדי שיוכלו

                                   ישראל לבא אל המלך להישפט אצלו. פרצה זו בחומה שמשה גם מקום

                                   ממנו יוכל דוד אביו לברוח דרכה אם ימרדו בו ישראל, ועצם סגירת הפרצה

                                   על ידי שלמה, היה בה מעין שחצנות וגבהות לב, שאינו ירא כאביו שישראל

                                   ימרדו בו. (רלב"ג).    

   סכום הסיבות לירידת מלכות שלמה:                                                     

• סיבה כלכלית – שלמה הכביד את תשלום המיסים.
• סיבה דתית/רוחנית – עבר על שלושת איסורי המלך.
• סיבה מדינית – 1. הדד האדומי – בדרום.

2. רזון בן אלידע – בצפון.

  ד.  סיבה חברתית -  ירבעם בן נבט – בארץ.

4. נבואת אחיה לירבעם (כט – לט)
   כט וַיְהִי בָּעֵת הַהִיא, וְיָרָבְעָם יָצָא מִירוּשָׁלִָם; וַיִּמְצָא אֹתוֹ אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי הַנָּבִיא בַּדֶּרֶךְ, וְהוּא מִתְכַּסֶּה בְּשַׂלְמָה

    חֲדָשָׁה, וּשְׁנֵיהֶם לְבַדָּם, בַּשָּׂדֶה. ל וַיִּתְפֹּשׂ אֲחִיָּה, בַּשַּׂלְמָה הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר עָלָיו; וַיִּקְרָעֶהָ--שְׁנֵים עָשָׂר, קְרָעִים.

    לא וַיֹּאמֶר, לְיָרָבְעָם, קַח-לְךָ, עֲשָׂרָה קְרָעִים: כִּי כֹה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הִנְנִי קֹרֵעַ אֶת-הַמַּמְלָכָה מִיַּד 

    שְׁלֹמֹה, וְנָתַתִּי לְךָ, אֵת עֲשָׂרָה הַשְּׁבָטִים. לב וְהַשֵּׁבֶט הָאֶחָד, יִהְיֶה-לּוֹ--לְמַעַן עַבְדִּי דָוִד, וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם, הָעִיר

    אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי בָהּ, מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. לג יַעַן אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי, וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְעַשְׁתֹּרֶת אֱלֹהֵי צִדֹנִין, לִכְמוֹשׁ אֱלֹהֵי מוֹאָב,

    וּלְמִלְכֹּם אֱלֹהֵי בְנֵי-עַמּוֹן; וְלֹא-הָלְכוּ בִדְרָכַי, לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינַי וְחֻקֹּתַי וּמִשְׁפָּטַי כְּדָוִד אָבִיו. לד וְלֹא-אֶקַּח אֶת

    כָּל-הַמַּמְלָכָה, מִיָּדוֹ: כִּי נָשִׂיא אֲשִׁתֶנּוּ, כֹּל יְמֵי חַיָּיו, לְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי אֹתוֹ, אֲשֶׁר שָׁמַר מִצְו‍ֹתַי וְחֻקֹּתָי.

    לה וְלָקַחְתִּי הַמְּלוּכָה, מִיַּד בְּנוֹ; וּנְתַתִּיהָ לְּךָ, אֵת עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים. לו וְלִבְנוֹ, אֶתֵּן שֵׁבֶט-אֶחָד לְמַעַן הֱיוֹת-נִיר לְדָוִיד

    עַבְדִּי כָּל הַיָּמִים לְפָנַי, בִּירוּשָׁלִַם, הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי לִי, לָשׂוּם שְׁמִי שָׁם. לז וְאֹתְךָ אֶקַּח--וּמָלַכְתָּ, בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה

    נַפְשֶׁךָ; וְהָיִיתָ מֶּלֶךְ,  עַל-יִשְׂרָאֵל. לח וְהָיָה, אִם-תִּשְׁמַע אֶת-כָּל-אֲשֶׁר אֲצַוֶּךָ, וְהָלַכְתָּ בִדְרָכַי וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר בְּעֵינַי

    לִשְׁמוֹר חֻקּוֹתַי וּמִצְו‍ֹתַי, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה  דָּוִד עַבְדִּי--וְהָיִיתִי עִמָּךְ, וּבָנִיתִי לְךָ בַיִת-נֶאֱמָן כַּאֲשֶׁר בָּנִיתִי לְדָוִד, וְנָתַתִּי לְךָ,

    אֶת-יִשְׂרָאֵל. לט וַאעַנֶּה אֶת-זֶרַע דָּוִד, לְמַעַן זֹאת אַךְ, לֹא כָל-הַיָּמִים.

לאחר שהוכיח ירבעם את שלמה בפומבי על מעשיו, יצא מירושלים, ובעת שהיה מחוץ לירושלים פגש אותו אחיה השילוני הנביא במפתיע, ובצעד סמלי קרע הנביא אחיה את השמלה (גלימה) שהיתה על ירבעם, או שמלתו של הנביא עצמו, ובעת שקרע אותה ל-12 חלקים, נתן 10 מן החלקים לירבעם,

והוסיף "כי כה אמר ה'... הנני קורע את הממלכה מיד שלמה, ונתתי לך את עשרה השבטים" (לא),

ועוד הוסיף הנביא להבטיח לירבעם, שהוא אשר ימלוך על ישראל אחר שלמה, בתנאי שיעשה הישר

והטוב בעיני ה', ועם כל זאת לא כל הממלכה תעבור אליו, אלא כפי שנאמר קודם לשלמה ששבט אחד ישאר בידי בנו, "ולבנו (רחבעם בן שלמה) אתן שבט אחד למען היות נור (ממשלה) לדוד עבדי כל

הימים לפני בירושלים אשר בחרתי לי..." (לו). עוד ציין הנביא "ואענה את זרע דוד למען זאת

אך לא כל הימים" (לט).

"ואענה את זרע דוד למען זאת"

1. דהיינו: על שלקח מהם 10 שבטים. "למען זאת" – בשל חטאי שלמה.
2. כנגד 36 שנים שהיה שלמה נשוי לבת פרעה, נגזרה הגזרה שהממלכה תהיה מפולגת בידי שני

         מלכים למשך 36 שנים, שבסופם היתה המלוכה אמורה לשוב לזרע דוד בימי אסא, אך מפני שגם

          אסא חטא, בעת שלא סמך על ה', וסמך על מלך ארם מפחדו מבעשא לא חזרה הנבואה.

         (הנושא בהרחבה במלכים א, פרק טו)

 "אך לא כל הימים" – כי בימי המשיח עתידה כל הממלכה לשוב לזרע דוד (מצודת דוד)

 "ועשיתי אותם לגוי אחד... ומלך אחד יהיה לכולם למלך... ועבדי דוד מלך עליהם ורועה אחד

   יהיה לכולם..." (יחזקאל ל"ז)

5. 5. הבריחה של ירבעם למצרים (מ-מג)

   מ וַיְבַקֵּשׁ שְׁלֹמֹה, לְהָמִית אֶת-יָרָבְעָם; וַיָּקָם יָרָבְעָם, וַיִּבְרַח מִצְרַיִם אֶל-שִׁישַׁק מֶלֶךְ-מִצְרַיִם, וַיְהִי

   בְמִצְרַיִם, עַד-מוֹת שְׁלֹמֹה. מא וְיֶתֶר דִּבְרֵי שְׁלֹמֹה וְכָל-אֲשֶׁר עָשָׂה, וְחָכְמָתוֹ--הֲלוֹא-הֵם כְּתֻבִים,

   עַל-סֵפֶר דִּבְרֵי שְׁלֹמֹה. מב וְהַיָּמִים, אֲשֶׁר מָלַךְ שְׁלֹמֹה בִירוּשָׁלִַם עַל-כָּל-יִשְׂרָאֵל--אַרְבָּעִים, שָׁנָה.

    מג וַיִּשְׁכַּב שְׁלֹמֹה, עִם-אֲבֹתָיו, וַיִּקָּבֵר, בְּעִיר דָּוִד אָבִיו; וַיִּמְלֹךְ רְחַבְעָם בְּנוֹ, תַּחְתָּיו.

משגילה שלמה את דבר נבואת אחיה הנביא לירבעם, ביקש להרוג את ירבעם, ובשל כך ברח ירבעם למצרים, ושם שהה עד מות שלמה, ואחר שב לארץ.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.

לעלוי נשמת רבקה חיה בת מרסל מסודי