מלכים א פרק יט

חלוקת הפרק:

1. בריחת אליהו מאיזבל –    א – ד
2. התגלות המלאך לאליהו –       ה – ח
3. התגלות ה' לאליהו במערה –    ט – יד
4. הנבואה על משיחת חזאל, יהוא ואלישע – טו – יח
5. מפגש אליהו עם אלישע - יט - כא

1. בריחת אליהו מאיזבל. (א – ד)

  א וַיַּגֵּד אַחְאָב לְאִיזֶבֶל, אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה אֵלִיָּהוּ, וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר הָרַג אֶת-כָּל-הַנְּבִיאִים, בֶּחָרֶב. 

  ב וַתִּשְׁלַח אִיזֶבֶל מַלְאָךְ, אֶל-אֵלִיָּהוּ לֵאמֹר:  כֹּה-יַעֲשׂוּן אֱלֹהִים, וְכֹה יוֹסִפוּן, כִּי-כָעֵת מָחָר אָשִׂים אֶת

     נַפְשְׁךָ, כְּנֶפֶשׁ אַחַד מֵהֶם. 

   ג וַיַּרְא, וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל-נַפְשׁוֹ, וַיָּבֹא, בְּאֵר שֶׁבַע אֲשֶׁר לִיהוּדָה; וַיַּנַּח אֶת-נַעֲרוֹ, שָׁם. 

  ד וְהוּא-הָלַךְ בַּמִּדְבָּר, דֶּרֶךְ יוֹם, וַיָּבֹא, וַיֵּשֶׁב תַּחַת רֹתֶם אחת (אֶחָד); וַיִּשְׁאַל אֶת-נַפְשׁוֹ, לָמוּת, וַיֹּאמֶר רַב

     עַתָּה יְהוָה קַח נַפְשִׁי, כִּי-לֹא-טוֹב אָנֹכִי מֵאֲבֹתָי. 

      אחר שגילה אחאב לאיזבל את עניין הריגת כל נביאי הבעל, שהשתתפו במבחן הורדת האש במזבח

      בהר הכרמל, איזבל נשבעה להרוג את אליהו, ועל כן אליהו ברח מפניה. בבריחתו עובר אליהו,

      לבאר שבע ליהודה, מפני שלא שלט שם אחאב מלך ישראל, אך מחשש שגם שם תשיג אותו איזבל, יצא

      משם והלך לו למדבר על אף שאין שם במה להתקיים, בחר במותו מאשר בחייו.

2. התגלות המלאך לאליהו. (ה – ח)

   ה וַיִּשְׁכַּב, וַיִּישַׁן, תַּחַת, רֹתֶם אֶחָד; וְהִנֵּה-זֶה מַלְאָךְ נֹגֵעַ בּוֹ, וַיֹּאמֶר לוֹ קוּם אֱכוֹל. 

    ו וַיַּבֵּט, וְהִנֵּה מְרַאֲשֹׁתָיו עֻגַת רְצָפִים וְצַפַּחַת מָיִם; וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ, וַיָּשָׁב וַיִּשְׁכָּב. 

    ז וַיָּשָׁב מַלְאַךְ יְהוָה שֵׁנִית וַיִּגַּע-בּוֹ, וַיֹּאמֶר קוּם אֱכֹל:  כִּי רַב מִמְּךָ, הַדָּרֶךְ. 

   ח וַיָּקָם, וַיֹּאכַל וַיִּשְׁתֶּה; וַיֵּלֶךְ בְּכֹחַ הָאֲכִילָה הַהִיא, אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה, עַד הַר הָאֱלֹהִים, חֹרֵב.

      בשעה ששכב אליהו תחת רותם כדי לחסות בצילו, התגלה אליו מלאך ה', והעיר אותו משנתו ובידו עוגת

      רצפים לאכול, וצפחת מים להרוות צמאונו, ואחר שב המלאך שנית והפציר באליהו לאכול ולשתות הכל,

      כדי שיוכל לעמוד בדרך הארוכה שאליה יצא "הר האלוקים חורב"

3. התגלות ה' לאליהו במערה. (ט – יד)

  ט וַיָּבֹא-שָׁם אֶל-הַמְּעָרָה, וַיָּלֶן שָׁם; וְהִנֵּה דְבַר-יְהוָה, אֵלָיו, וַיֹּאמֶר לוֹ, מַה-לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ. 

  י  וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַיהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת, כִּי-עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--אֶת-מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ, וְאֶת

     נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב; וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי, וַיְבַקְשׁוּ אֶת-נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ. 

 יא וַיֹּאמֶר, צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר לִפְנֵי יְהוָה, וְהִנֵּה יְהוָה עֹבֵר וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים

     לִפְנֵי יְהוָה, לֹא בָרוּחַ יְהוָה; וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ, לֹא בָרַעַשׁ יְהוָה. 

 יב וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ, לֹא בָאֵשׁ יְהוָה; וְאַחַר הָאֵשׁ, קוֹל דְּמָמָה דַקָּה. 

 יג וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אֵלִיָּהוּ, וַיָּלֶט פָּנָיו בְּאַדַּרְתּוֹ, וַיֵּצֵא, וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הַמְּעָרָה; וְהִנֵּה אֵלָיו, קוֹל, וַיֹּאמֶר, מַה-לְּךָ

    פֹה אֵלִיָּהוּ. 

 יד וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַיהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת, כִּי-עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--אֶת-מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ, וְאֶת

     נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב; וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי, וַיְבַקְשׁוּ אֶת-נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ. 

     במערה

     "ויבא שם אל המערה" (ט), במערה שעמד בה משה (שמות לג, כב), התגלה ה' לאליהו ושוחח עמו.

                    דבר ה'                                                              מענה לאליהו

     "ויאמר מה לך פה אליהו" (ט)                   "ויאמר קנא קנאתי לה'... כי עזבו בריתך..." (י)

       מדוע יצאת ממקומך?                                  הקנאה שקנאתי לשם ה', והרגתי את נביאי הבעל

                                                                     המתעים את ישראל, עד שעזבו בריתך שכרת עם

                                                                     בני ישראל.

                                                                     מדרש: "בריתך" – שבטלו מהם ברית מילה, והיא

                                                                     הקנאה שגרמה לי לצאת ממקומי ולברוח לכאן.  (רד"ק)

     המראה

     יא. "ויאמר צא ועמדת בהר לפני ה' והנה ה' עובר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לפני

            ה' לא ברוח ה' ואחר הרוח רעש לא ברעש ה'"

     יב. "ואחר הרעש אש לא באש ה' ואחר האש קול דממה דקה"

     יג. "ויהי כשמוע אליהו וילט פניו באדרתו ויצא ויעמוד פתח המערה והנה אליו קול ויאמר מה לך פה

           אליהו"

           אליהו, בהיותו במערה זכה להתגלות כבוד ה', ועברה לפניו תחילה רוח גדולה, ואחר היה רעש גדול,

           ואחר ראה אש, ואחר היתה דממה, ומתוך כל זאת הסתיר פניו ב"אדרתו", ועמד פתח המערה ושוב זכה

           לשמוע את קולו של הקב"ה "ויאמר מה לך פה אליהו" (יג), ושב אליהו לומר "קנא קנאתי לה'... כי

           עזבו בריתך..." (יד)

           שאלה: לשם מה היה צורך לשוב ולשאול את אליהו, מה לך פה אליהו? (יג) אחר שכבר נשאל קודם

                     באותה שאלה, מה לך פה אליהו? (ט)

          תשובה: מצודת דוד: "מה לך פה" (יג) על כי הראהו הכבוד שלא עבר ברוח גדולה וברעש ובאש, כי אם

                     בדממה דקה כי ה' חפץ חסד הוא, ולא יסיר כל חמתו לבא ברוח וברעש ובאש, ולזה שאל לו שוב

                     מה לך פה, רצה לומר העודך מבקש נקמה?

          מתשובת מצודת דוד, עולה כי במראה ה' לאליהו (יא – יג), היה מסר ברור כי אין רוח ה' נוחה מדברי

          הקטרוג של אליהו כלפי ישראל "עזבו בריתך..." (י), ובודאי שאין רוח ה' נוחה לבקש נקמה בישראל על

          מעשיהם, ועל כן התגלה ה' לאליהו במראה שתחילתו רוח חזקה, מפרק הרים ואחר רעש גדול, ואחר אש,

          אך לבסוף "דממה", במסר כי חפצו של ה' הוא בחסד ולא בנקמה.

4. הנבואה על משיחת חזאל, יהוא ואלישע. (טו – יח)

  טו וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו, לֵךְ שׁוּב לְדַרְכְּךָ מִדְבַּרָה דַמָּשֶׂק; וּבָאתָ, וּמָשַׁחְתָּ אֶת-חֲזָאֵל לְמֶלֶךְ--עַל-אֲרָם. 

  טז וְאֵת יֵהוּא בֶן-נִמְשִׁי, תִּמְשַׁח לְמֶלֶךְ עַל-יִשְׂרָאֵל; וְאֶת-אֱלִישָׁע בֶּן-שָׁפָט מֵאָבֵל מְחוֹלָה, תִּמְשַׁח לְנָבִיא תַּחְתֶּיךָ. 

  יז  וְהָיָה, הַנִּמְלָט מֵחֶרֶב חֲזָאֵל--יָמִית יֵהוּא; וְהַנִּמְלָט מֵחֶרֶב יֵהוּא, יָמִית אֱלִישָׁע. 

  יח וְהִשְׁאַרְתִּי בְיִשְׂרָאֵל, שִׁבְעַת אֲלָפִים:  כָּל-הַבִּרְכַּיִם, אֲשֶׁר לֹא-כָרְעוּ לַבַּעַל, וְכָל-הַפֶּה, אֲשֶׁר לֹא-נָשַׁק לוֹ.                                                                                                                        

      מיד לאחר המראה ותשובת אליהו בשנית, מורה ה' לאליהו לפעול ולעשות שלושה מעשים:

      א. להמליך את חזאל למלך על ארם. (מלכים ב, ח)

      ב. המשחת יהוא למלך על ישראל. (מלכים ב, ט)

      ג. למנות את אלישע לנביא. (מלכים א)

      עולה כי הקב"ה ביקש למשוח את אלישע בן שפט לנביא, במקום אליהו שלימד קטגוריה על ישראל,

      ומשום כך לא יוכל לשמש עוד כנביא, "אי אפשי (אפשר) בנבואותיך מאחר שאתה מלמד קטיגוריה

      על בני" (רש"י, טז), אך משנאמרה ויצאה מפיו הקטגוריה על ישראל, אמר לו הקב"ה שלא תפסח הפורענות

       מישראל ועוד תבוא על ידי השלושה: חזאל, יהוא ואלישע, שיכלו את העוזבים בריתו, "והיה הנמלט

       מחרב חזאל ימית יהוא והנמלט מחרב יהוא ימית אלישע" (יז) המשמעות הינה, שחזאל ירצה להשמיד

       את ישראל, ומי שיצליח להמלט ממנו ימית יהוא והכוונה להרג שעשה בעובדי הבעל, ובכל בית אחאב. אף

       אלישע ימית את הנערים שהרגם בקללתו, "ויעל משם בית אל... ונערים קטנים יצאו מן העיר ויקלסו בו

       ויאמרו לו  עלה קרח עלה קרח", (מלכים ב, ב, כג),  "ויפן אחריו ויראם ויקללם בשם ה' ותאצנה

       שתיים דובים מן היער ותבקענה מהם ארבעים ושני ילדים" (מלכים ב, ב, כד), (רש"י, מצודת דוד).

       יש הסוברים כי כוונת הפסוק "והנמלט מחרב יהוא ימית אלישע", הינה לרעב החזק שהיה בשומרון,

       שבו מתו רבים ולא למות ארבעים ושניים הילדים בקללתו. (אברבנאל)

       "והנמלט והוא ימית אלישע"             

       רש"י: מות ארבעים ושניים הנערים. (מלכים ב, ב, כד)

       אברבנאל: מות הרבים ברעב, שהיה בשומרון.

5. מפגש אליהו עם אלישע. (יט – כא)

  יט וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם וַיִּמְצָא אֶת-אֱלִישָׁע בֶּן-שָׁפָט, וְהוּא חֹרֵשׁ, שְׁנֵים-עָשָׂר צְמָדִים לְפָנָיו, וְהוּא בִּשְׁנֵים הֶעָשָׂר;

      וַיַּעֲבֹר אֵלִיָּהוּ אֵלָיו, וַיַּשְׁלֵךְ אַדַּרְתּוֹ אֵלָיו. 

  כ  וַיַּעֲזֹב אֶת-הַבָּקָר, וַיָּרָץ אַחֲרֵי אֵלִיָּהוּ, וַיֹּאמֶר אֶשְּׁקָה-נָּא לְאָבִי וּלְאִמִּי, וְאֵלְכָה אַחֲרֶיךָ; וַיֹּאמֶר לוֹ לֵךְ שׁוּב,

      כִּי מֶה עָשִׂיתִי לָךְ.

 כא וַיָּשָׁב מֵאַחֲרָיו וַיִּקַּח אֶת-צֶמֶד הַבָּקָר וַיִּזְבָּחֵהוּ, וּבִכְלִי הַבָּקָר בִּשְּׁלָם הַבָּשָׂר, וַיִּתֵּן לָעָם, וַיֹּאכֵלוּ; וַיָּקָם, וַיֵּלֶךְ

      אַחֲרֵי אֵלִיָּהוּ--וַיְשָׁרְתֵהוּ.

      בשעה שהיה אלישע חורש בשדה, עבר לפניו אליהו, ובהיותו קרוב אליו מאוד השליך עליו את אדרתו  

      (גלימתו) ובכך חש אלישע כי רצון אליהו שיבוא לחסות תחת כנפיו, ומיד עזב אלישע את הבקר ורץ אחריו,

      ובקשתו היתה לנשק לאביו ואמו קודם שיצטרף אליו, "...ויאמר לו לך שוב..." (כ), ואלישע מרוב שמחתו

      כבד את העם שעסקו עמו בחרישה בשדה בצמד בקר שבשלם ואכלו עמו, "ויתן לעם ויאכלו ויקום וילך

      אחרי אליהו וישרתהו" (כא)

      הערה: יש לציין כי מתוך שלש הדרישות לעיל של ה' אל אליהו, פעל אליהו רק בהמשחת (הקדשת) אלישע,

                ואת שני העניינים הנוספים, המלכת חזאל על ארם (מלכים ב, ח), והמשחת יהוא עשה אלישע עצמו

       וזאת לאור העובדה שאליהו הקדים ומשח את אלישע לנביא, ולא כסדר שאמר ה' לאליהו.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.

לעלוי נשמת רבקה חיה בת מרסל מסודי