מלכים ב פרק א

חלוקת הפרק

1. מלכות אחזיה בן אחאב, חטאו ועונשו א
2. בקשת אחזיה לדרוש באלוהי עקרון ב – ו
3. משלחות אחזיה לאליהו הנביא ז – יח

1. מלכות אחזיה בן אחאב, חטאו ועונשו (א)

 א וַיִּפְשַׁע מוֹאָב בְּיִשְׂרָאֵל, אַחֲרֵי מוֹת אַחְאָב. 

    מלכות אחזיה שהלך בדרך אביו, נענש כשנפצע קשה בשעה שנפל מן השבכה (מעקה) בביתו, וגם על  

    ישראל שלא מיחו – הוכיחו את מלכם על דרכו, באה הפורענות (עונש) גם עליהם, כשמואב מרדה

    בישראל, "ויפשע מואב בישראל" ובכלל זה פסקו מלהביא לישראל מנחה, פגעו בערי ישראל שישבו

    בשכנותם ועוד.

    עונש אישי – נפילתו מן השבכה, ופציעתו האנושה.

    עונש כללי – מואב מרדו בישראל.

2. בקשת אחזיה לדרוש באלוהי עקרון (ב – ו)

 ב וַיִּפֹּל אֲחַזְיָה בְּעַד הַשְּׂבָכָה, בַּעֲלִיָּתוֹ אֲשֶׁר בְּשֹׁמְרוֹן--וַיָּחַל; וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם לְכוּ

    דִרְשׁוּ בְּבַעַל זְבוּב אֱלֹהֵי עֶקְרוֹן, אִם-אֶחְיֶה, מֵחֳלִי זֶה. 

  ג וּמַלְאַךְ יְהוָה, דִּבֶּר אֶל-אֵלִיָּה הַתִּשְׁבִּי, קוּם עֲלֵה, לִקְרַאת מַלְאֲכֵי מֶלֶךְ-שֹׁמְרוֹן; וְדַבֵּר אֲלֵהֶם הֲמִבְּלִי

     אֵין-אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל, אַתֶּם הֹלְכִים לִדְרֹשׁ בְּבַעַל זְבוּב אֱלֹהֵי עֶקְרוֹן. 

 ד וְלָכֵן, כֹּה-אָמַר יְהוָה, הַמִּטָּה אֲשֶׁר-עָלִיתָ שָּׁם לֹא-תֵרֵד מִמֶּנָּה, כִּי מוֹת תָּמוּת; וַיֵּלֶךְ, אֵלִיָּה. 

 ה וַיָּשׁוּבוּ הַמַּלְאָכִים, אֵלָיו; וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, מַה-זֶּה שַׁבְתֶּם. 

  ו וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אִישׁ עָלָה לִקְרָאתֵנוּ, וַיֹּאמֶר אֵלֵינוּ לְכוּ שׁוּבוּ אֶל-הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר-שָׁלַח אֶתְכֶם, וְדִבַּרְתֶּם

    אֵלָיו כֹּה אָמַר יְהוָה, הֲמִבְּלִי אֵין-אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל אַתָּה שֹׁלֵחַ לִדְרֹשׁ בְּבַעַל זְבוּב אֱלֹהֵי עֶקְרוֹן

    לָכֵן הַמִּטָּה אֲשֶׁר-עָלִיתָ שָּׁם, לֹא-תֵרֵד מִמֶּנָּה--כִּי-מוֹת תָּמוּת.

   אחזיה שנפל ונפצע קשה, צווה את שלוחיו "לדרוש" - לשאול אם יתרפא מחוליו? "בבעל זבוב" -

   למשמשים את האליל ששמו בעל זבוב, ואליהו הנביא נתבקש על פי ה' להוכיח את אחזיה בידי שלוחיו,

   על שביקש לדרוש בבעל זבוב, המבלי אין אלוקים בישראל אתם הולכים לדרוש בבעל זבוב"?

   והוסיף לבשר להם כי סופו של אחזיה למות, והמלאכים (השליחים) עשו כאשר נצטוו, ושבו מדרכם

   אל בית אחזיה ובשרוהו, "כי מות תמות" (ו)

3. משלחות אחזיה לאליהו הנביא (ז – יח)

  ז וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם--מֶה מִשְׁפַּט הָאִישׁ, אֲשֶׁר עָלָה לִקְרַאתְכֶם; וַיְדַבֵּר אֲלֵיכֶם, אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. 

 ח וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, אִישׁ בַּעַל שֵׂעָר, וְאֵזוֹר עוֹר, אָזוּר בְּמָתְנָיו; וַיֹּאמַר, אֵלִיָּה הַתִּשְׁבִּי הוּא. 

 ט וַיִּשְׁלַח אֵלָיו שַׂר-חֲמִשִּׁים, וַחֲמִשָּׁיו; וַיַּעַל אֵלָיו, וְהִנֵּה יֹשֵׁב עַל-רֹאשׁ הָהָר, וַיְדַבֵּר אֵלָיו, אִישׁ

    הָאֱלֹהִים הַמֶּלֶךְ דִּבֶּר רֵדָה. 

  י וַיַּעֲנֶה אֵלִיָּהוּ, וַיְדַבֵּר אֶל-שַׂר הַחֲמִשִּׁים, וְאִם-אִישׁ אֱלֹהִים אָנִי, תֵּרֶד אֵשׁ מִן-הַשָּׁמַיִם וְתֹאכַל

    אֹתְךָ וְאֶת חֲמִשֶּׁיךָ; וַתֵּרֶד אֵשׁ מִן-הַשָּׁמַיִם, וַתֹּאכַל אֹתוֹ וְאֶת-חֲמִשָּׁיו. 

יא וַיָּשָׁב וַיִּשְׁלַח אֵלָיו, שַׂר-חֲמִשִּׁים אַחֵר--וַחֲמִשָּׁיו; וַיַּעַן, וַיְדַבֵּר אֵלָיו, אִישׁ הָאֱלֹהִים, כֹּה-אָמַר

    הַמֶּלֶךְ מְהֵרָה רֵדָה. 

 יב וַיַּעַן אֵלִיָּה, וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם, אִם-אִישׁ הָאֱלֹהִים אָנִי, תֵּרֶד אֵשׁ מִן-הַשָּׁמַיִם וְתֹאכַל אֹתְךָ וְאֶת

     חֲמִשֶּׁיךָ; וַתֵּרֶד אֵשׁ-אֱלֹהִים מִן-הַשָּׁמַיִם, וַתֹּאכַל אֹתוֹ וְאֶת-חֲמִשָּׁיו. 

יג וַיָּשָׁב, וַיִּשְׁלַח שַׂר-חֲמִשִּׁים שְׁלִשִׁים--וַחֲמִשָּׁיו; וַיַּעַל וַיָּבֹא שַׂר-הַחֲמִשִּׁים הַשְּׁלִישִׁי וַיִּכְרַע עַל

     בִּרְכָּיו לְנֶגֶד אֵלִיָּהוּ, וַיִּתְחַנֵּן אֵלָיו וַיְדַבֵּר אֵלָיו, אִישׁ הָאֱלֹהִים, תִּיקַר-נָא נַפְשִׁי וְנֶפֶשׁ עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה

     חֲמִשִּׁים בְּעֵינֶיךָ. 

 יד הִנֵּה יָרְדָה אֵשׁ, מִן-הַשָּׁמַיִם, וַתֹּאכַל אֶת-שְׁנֵי שָׂרֵי הַחֲמִשִּׁים הָרִאשֹׁנִים, וְאֶת-חֲמִשֵּׁיהֶם; וְעַתָּה,

      תִּיקַר נַפְשִׁי בְּעֵינֶיךָ. 

 טו וַיְדַבֵּר מַלְאַךְ יְהוָה, אֶל-אֵלִיָּהוּ, רֵד אוֹתוֹ, אַל-תִּירָא מִפָּנָיו; וַיָּקָם וַיֵּרֶד אוֹתוֹ, אֶל-הַמֶּלֶךְ. 

 טז וַיְדַבֵּר אֵלָיו כֹּה-אָמַר יְהוָה, יַעַן אֲשֶׁר-שָׁלַחְתָּ מַלְאָכִים לִדְרֹשׁ בְּבַעַל זְבוּב אֱלֹהֵי עֶקְרוֹן הֲמִבְּלִי

     אֵין אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל, לִדְרֹשׁ בִּדְבָרוֹ; לָכֵן הַמִּטָּה אֲשֶׁר-עָלִיתָ שָּׁם, לֹא-תֵרֵד מִמֶּנָּה--כִּי-מוֹת תָּמוּת.

 יז וַיָּמָת כִּדְבַר יְהוָה אֲשֶׁר-דִּבֶּר אֵלִיָּהוּ, וַיִּמְלֹךְ יְהוֹרָם תַּחְתָּיו, בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם, לִיהוֹרָם בֶּן-יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ

     יְהוּדָה:  כִּי לֹא-הָיָה לוֹ, בֵּן. 

 יח וְיֶתֶר דִּבְרֵי אֲחַזְיָהוּ, אֲשֶׁר עָשָׂה:  הֲלוֹא-הֵמָּה כְתוּבִים, עַל-סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים--לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל. 

משלחות אחזיהו לאליהו ותגובת אליהו

     משלחת הראשונה: אחזיה, כששמע את גזר דינו שנגזר עליו מפי אליהו, שלח אליו שר חמישים בלווית

                              חמישים חיילים כדי להביאו לפניו, ומשיצא שר החמישים אל אליהו הנביא, וציווה

                              עליו בתקיפות לבוא עמו אל אחזיה, התפלל אליהו וירדה אש מן השמים, ושרפה את

                              שר החמישים ומלואו.

     משלחת שניה: גם כששמע אחזיה על גורל המשלחת הראשונה במות שר החמישים ועל חמשיו, לא ויתר

                        שב ושלח שר חמשיו וחמשיו (חמישים מלווים), כדי להוריד את אליהו אליו, ואף שר

                        החמישים השני משצווה בחוזקה על אליהו לרדת, התפלל אליהו בשנית, והמיתה את כל

                        שלוחי אחזיה "... ותרד אש מן השמים ותאכל אותו ואת חמשיו" (יב)

     משלחת שלישית: מששמע אחזיה על גורל המשלחת הראשונה והשניה, לא ויתר ושלח בשלישית משלחת

                             נוספת בראשות שר חמישים וחמשים חיילים, ובשונה מהפעמים הקודמות עמד שר 

                             החמשים והתחנן בפני אליהו, על נפשו ועל נפש החיילים שעמו, ואחר ביקש מאליהו

                            לבוא אל אחזיה, ואליהו נענה והלך אל המלך ששכב על מיטת חוליו בביתו, ושם שב

                            על תוכחתו "המבלי אין אלוקים בישראל לדרוש בדברו"? ומפני שבחר לדרוש

                            באלוהי זבוב, ולא באלוקי ישראל, ימות. "לכן המיטה אשר עלית שם לא תרד ממנה

                            כי מות תמות" (יז), "וימת כדבר ה' וימלוך יהורם תחתיו..." (יח)    

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.

לעלוי נשמת רבקה חיה בת מרסל מסודי