מלכים ב פרק ב

חלוקת הפרק

1. עלית אליהו השמימה – א
2. הניסיונות של אליהו להיפרד מאלישע ותגובת אלישע – ב – ו
3. נס חציית הירדן ומעבר אליהו ואלישע –  ז – ח
4. בקשת אלישע מאליהו ותגובת אליהו –  ט – י
5. הסתלקות אליהו ועלייתו השמיים –   יא – יב
6. נס חציית הירדן על ידי אלישע –   יג – טו
7. החיפוש אחר אליהו –   טז - יח
8. נס הצלת יושבי יריחו בריפוי מי העיר -              יט - כב
9. מות הנערים ע"י אלישע -              כג - כה
10. עליית אליהו השמימה (א)

  א וַיְהִי, בְּהַעֲלוֹת יְהוָה אֶת-אֵלִיָּהוּ, בַּסְעָרָה, הַשָּׁמָיִם; וַיֵּלֶךְ אֵלִיָּהוּ וֶאֱלִישָׁע, מִן-הַגִּלְגָּל. 

     משהגיע שעתו של אליהו לעלות בסערה לשמים, השתדל אליהו לדחות את אלישע ממנו מתוך ענווה

     (רש"י), שלא יראה בהלקחו לשמים, ובכל פעם מסרב אלישע להיפרד ממנו, ושב ונשבע שלש פעמים

     "חי ה' וחי נפשך אם אעזבך"

2. הניסיונות של אליהו להיפרד מאלישע ותגובת אלישע (ב – ו)

  ב וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ אֶל אֱלִישָׁע שֵׁב-נָא פֹה, כִּי יְהוָה שְׁלָחַנִי עַד-בֵּית-אֵל, וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע, חַי-יְהוָה וְחֵי

     נַפְשְׁךָ אִם-אֶעֶזְבֶךָּ; וַיֵּרְדוּ, בֵּית-אֵל. 

  ג וַיֵּצְאוּ בְנֵי-הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר-בֵּית-אֵל, אֶל-אֱלִישָׁע, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, הֲיָדַעְתָּ כִּי הַיּוֹם יְהוָה לֹקֵחַ אֶת 

     אֲדֹנֶיךָ מֵעַל רֹאשֶׁךָ; וַיֹּאמֶר גַּם-אֲנִי יָדַעְתִּי, הֶחֱשׁוּ. 

 ד וַיֹּאמֶר לוֹ אֵלִיָּהוּ אֱלִישָׁע שֵׁב-נָא פֹה, כִּי יְהוָה שְׁלָחַנִי יְרִיחוֹ, וַיֹּאמֶר, חַי-יְהוָה וְחֵי-נַפְשְׁךָ אִם    

    אֶעֶזְבֶךָּ; וַיָּבֹאוּ, יְרִיחוֹ. 

 ה וַיִּגְּשׁוּ בְנֵי-הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר-בִּירִיחוֹ, אֶל-אֱלִישָׁע, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, הֲיָדַעְתָּ כִּי הַיּוֹם יְהוָה לֹקֵחַ אֶת

    אֲדֹנֶיךָ מֵעַל רֹאשֶׁךָ; וַיֹּאמֶר גַּם-אֲנִי יָדַעְתִּי, הֶחֱשׁוּ. 

  ו וַיֹּאמֶר לוֹ אֵלִיָּהוּ שֵׁב-נָא פֹה, כִּי יְהוָה שְׁלָחַנִי הַיַּרְדֵּנָה, וַיֹּאמֶר, חַי-יְהוָה וְחֵי-נַפְשְׁךָ אִם-אֶעֶזְבֶךָּ;

    וַיֵּלְכוּ, שְׁנֵיהֶם. 

ניסיונות אליהו להיפרד מאלישע ותגובת אלישע

שלוש פעמים אמר אליהו לאלישע על עניין הפרדה, וזאת כדי שלא יפחד כשיראה אותו עולה בסערה

   השמים, ונראה כי אלישע התקשה לעכל במחשבתו, כי לא יראה עוד את אליהו רבו, ובכל פעם שאליהו

   ביקש להיפרד, התעקש אלישע ונשבע שלא יפרד ממנו. גם בני הנביאים שידעו כי הפרידה היא עובדה

   מוגמרת, גילו זאת לאלישע כדי להרגיעו, ותגובת אלישע היתה, "גם אני ידעתי החשו" (ג)

3. נס חציית הירדן ומעבר אליהו ואלישע (ז –ח)

  ז וַחֲמִשִּׁים אִישׁ מִבְּנֵי הַנְּבִיאִים, הָלְכוּ, וַיַּעַמְדוּ מִנֶּגֶד, מֵרָחוֹק; וּשְׁנֵיהֶם, עָמְדוּ עַל-הַיַּרְדֵּן. 

 ח וַיִּקַּח אֵלִיָּהוּ אֶת-אַדַּרְתּוֹ וַיִּגְלֹם וַיַּכֶּה אֶת-הַמַּיִם, וַיֵּחָצוּ הֵנָּה וָהֵנָּה; וַיַּעַבְרוּ שְׁנֵיהֶם, בֶּחָרָבָה. 

    אלישע שדבק באליהו ולא רצה להיפרד ממנו, הלכו ובאו עד הירדן בעוד חמישים מבני הנביאים עמדו

    במרחק רב מהם, ובעומדם לפני הירדן הכה אליהו באדרתו על המים, ובדרך ניסית נחצה הירדן ושניהם

    עברו, "... ויחצו הנה והנה ויעברו שניהם בחרבה". (ח)

4. בקשת אלישע מאליהו ותגובת אליהו (ט – י)

  ט וַיְהִי כְעָבְרָם, וְאֵלִיָּהוּ אָמַר אֶל-אֱלִישָׁע שְׁאַל מָה אֶעֱשֶׂה-לָּךְ, בְּטֶרֶם, אֶלָּקַח מֵעִמָּךְ; וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע,

     וִיהִי נָא פִּי-שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי. 

  י וַיֹּאמֶר, הִקְשִׁיתָ לִשְׁאוֹל; אִם-תִּרְאֶה אֹתִי לֻקָּח מֵאִתָּךְ, יְהִי-לְךָ כֵן, וְאִם-אַיִן, לֹא יִהְיֶה. 

   אחר שעברו את הירדן, פנה אליהו לאלישע "שאל מה אעשה לך בטרם אלקח מעמך" (ט), ותשובת

   אלישע היתה "ויהי נא פי שניים ברוחך אלי", ואף על פי שבקשת אלישע היתה קשה וכבדה, "ויאמר

   הקשית לשאול", לא דחה אליהו את בקשתו, והעמיד תנאי למימושה "אם תראה אותי לוקח מאתך

   יהי לך כן..." (י), שבכך יכיר שגם משמים הסכימו למלא את בקשתו, אחרי שזכה לראות את המראה

   הגדול, עלייתו לשמים.

5. הסתלקות אליהו ועלייתו השמיים (יא – יב)

 יא וַיְהִי, הֵמָּה הֹלְכִים הָלוֹךְ וְדַבֵּר, וְהִנֵּה רֶכֶב-אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ, וַיַּפְרִדוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם; וַיַּעַל, אֵלִיָּהוּ, בַּסְעָרָה,

     הַשָּׁמָיִם. 

 יב וֶאֱלִישָׁע רֹאֶה, וְהוּא מְצַעֵק אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו, וְלֹא רָאָהוּ, עוֹד; וַיַּחֲזֵק, בִּבְגָדָיו, וַיִּקְרָעֵם,

     לִשְׁנַיִם קְרָעִים. 

     בעוד אליהו ואלישע הולכים ומדברים, ראה אלישע במראה הנבואה כיצד עלה אליהו בסערה לשמים.

     משראה אלישע שאליהו נסתלק ממנו, נתמלא אלישע חרדה והתרגשות, "והוא מצעק אבי... ויחזק

     בבגדיו ויקרעם לשנים קרעים". (יב)

6. נס חציית הירדן על ידי אלישע (יג – טו)

 יג וַיָּרֶם אֶת-אַדֶּרֶת אֵלִיָּהוּ, אֲשֶׁר נָפְלָה מֵעָלָיו; וַיָּשָׁב וַיַּעֲמֹד, עַל-שְׂפַת הַיַּרְדֵּן. 

 יד וַיִּקַּח אֶת-אַדֶּרֶת אֵלִיָּהוּ אֲשֶׁר-נָפְלָה מֵעָלָיו, וַיַּכֶּה אֶת-הַמַּיִם, וַיֹּאמַר, אַיֵּה יְהוָה אֱלֹהֵי אֵלִיָּהוּ; אַף-הוּא וַיַּכֶּה

     אֶת הַמַּיִם, וַיֵּחָצוּ הֵנָּה וָהֵנָּה, וַיַּעֲבֹר, אֱלִישָׁע. 

 טו וַיִּרְאֻהוּ בְנֵי-הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר-בִּירִיחוֹ, מִנֶּגֶד, וַיֹּאמְרוּ, נָחָה רוּחַ אֵלִיָּהוּ עַל-אֱלִישָׁע; וַיָּבֹאוּ, לִקְרָאתוֹ, וַיִּשְׁתַּחֲווּ

     לוֹ, אָרְצָה. 

     אחר שנסתלק אליהו מאלישע, לקח אלישע את אדרת אליהו והכה בירדן ונחצו לשניים ועבר, "... ויכה את

     המים ויחצו הנה והנה ויעבור אלישע" (טו), ובני הנביאים הכירו בברור שרוח אליהו נחה על אלישע.

7. החיפוש אחר אליהו (טז – יח)

 טז וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הִנֵּה-נָא יֵשׁ-אֶת-עֲבָדֶיךָ חֲמִשִּׁים אֲנָשִׁים בְּנֵי-חַיִל, יֵלְכוּ נָא וִיבַקְשׁוּ אֶת-אֲדֹנֶיךָ--פֶּן-נְשָׂאוֹ

     רוּחַ יְהוָה, וַיַּשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הֶהָרִים אוֹ בְּאַחַת הגיאות (הַגֵּיאָיוֹת); וַיֹּאמֶר, לֹא תִשְׁלָחוּ. 

 יז וַיִּפְצְרוּ-בוֹ עַד-בֹּשׁ, וַיֹּאמֶר שְׁלָחוּ; וַיִּשְׁלְחוּ חֲמִשִּׁים אִישׁ, וַיְבַקְשׁוּ שְׁלֹשָׁה-יָמִים וְלֹא מְצָאֻהוּ. 

יח וַיָּשֻׁבוּ אֵלָיו, וְהוּא יֹשֵׁב בִּירִיחוֹ; וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, הֲלֹא-אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם אַל-תֵּלֵכוּ. 

    כשראו בני הנביאים את אלישע חוזר לבדו, חשבו שאליהו הושלך ומת, ורצו לקברו (מצודת דוד), ואלישע

     נענה להפצרותיהם לצאת לחפשו, ואחר שלא מצאוהו במשך שלושה ימים, שבו למקומם.

8. נס הצלת יושבי יריחו בריפוי מי העיר (יט – כב)

יט וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי הָעִיר, אֶל-אֱלִישָׁע, הִנֵּה-נָא מוֹשַׁב הָעִיר טוֹב, כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי רֹאֶה; וְהַמַּיִם רָעִים, וְהָאָרֶץ

    מְשַׁכָּלֶת. 

 כ וַיֹּאמֶר, קְחוּ-לִי צְלֹחִית חֲדָשָׁה, וְשִׂימוּ שָׁם, מֶלַח; וַיִּקְחוּ, אֵלָיו. 

 כא וַיֵּצֵא אֶל-מוֹצָא הַמַּיִם, וַיַּשְׁלֶךְ-שָׁם מֶלַח; וַיֹּאמֶר כֹּה-אָמַר יְהוָה, רִפִּאתִי לַמַּיִם הָאֵלֶּה--לֹא-יִהְיֶה מִשָּׁם

      עוֹד, מָוֶת וּמְשַׁכָּלֶת. 

 כב וַיֵּרָפוּ הַמַּיִם, עַד הַיּוֹם הַזֶּה, כִּדְבַר אֱלִישָׁע, אֲשֶׁר דִּבֵּר. 

      אלישע, ששהה ביריחו, ריפא בדרך ניסית את מי יריחו הרעים כבקשת אנשי העיר, ובכך מנע מהם שכול

      ומוות שאירעו בשל המים.

9. מות הנערים ע"י אלישע (כג – כה)

 כג וַיַּעַל מִשָּׁם, בֵּית-אֵל; וְהוּא עֹלֶה בַדֶּרֶךְ, וּנְעָרִים קְטַנִּים יָצְאוּ מִן-הָעִיר, וַיִּתְקַלְּסוּ-בוֹ וַיֹּאמְרוּ לוֹ, עֲלֵה קֵרֵחַ

     עֲלֵה קֵרֵחַ. 

 כד וַיִּפֶן אַחֲרָיו וַיִּרְאֵם, וַיְקַלְלֵם בְּשֵׁם יְהוָה; וַתֵּצֶאנָה שְׁתַּיִם דֻּבִּים, מִן-הַיַּעַר, וַתְּבַקַּעְנָה מֵהֶם, אַרְבָּעִים וּשְׁנֵי

      יְלָדִים. 

 כה וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם, אֶל-הַר הַכַּרְמֶל; וּמִשָּׁם, שָׁב שֹׁמְרוֹן. 

     נערים שזלזלו בכבודו, וקראו לעברו "עלה קרח עלה קרח" הומתו בקללתו, כששני דובים הרגו מהם

     ארבעים ושניים נערים.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.

לעלוי נשמת רבקה חיה בת מרסל מסודי