מלכים ב פרק ה

חלוקת הפרק

1. נעמן שר צבא מלך ארם אצל מלך ישראל – א –ו
2. תגובת מלך ישראל – ז
3. ריפוי נעמן – ח – יד
4. התודה לה' מפי נעמן וסירובו של אלישע – טו – טז
5. בקשות נעמן מאלישע – יז – יט
6. חטא גחזי ועונשו – כ - כז

1. נעמן שר צבא מלך ארם אצל מלך ישראל (א – ו)

  א וְנַעֲמָן שַׂר-צְבָא מֶלֶךְ-אֲרָם הָיָה אִישׁ גָּדוֹל לִפְנֵי אֲדֹנָיו, וּנְשֻׂא פָנִים--כִּי-בוֹ נָתַן-יְהוָה תְּשׁוּעָה,

      לַאֲרָם; וְהָאִישׁ, הָיָה גִּבּוֹר חַיִל--מְצֹרָע. 

   ב וַאֲרָם יָצְאוּ גְדוּדִים, וַיִּשְׁבּוּ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נַעֲרָה קְטַנָּה; וַתְּהִי, לִפְנֵי אֵשֶׁת נַעֲמָן. 

   ג וַתֹּאמֶר, אֶל-גְּבִרְתָּהּ, אַחֲלֵי אֲדֹנִי, לִפְנֵי הַנָּבִיא אֲשֶׁר בְּשֹׁמְרוֹן; אָז יֶאֱסֹף אֹתוֹ, מִצָּרַעְתּוֹ. 

   ד וַיָּבֹא, וַיַּגֵּד לַאדֹנָיו לֵאמֹר:  כָּזֹאת וְכָזֹאת דִּבְּרָה הַנַּעֲרָה, אֲשֶׁר מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. 

  ה וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ-אֲרָם לֶךְ-בֹּא, וְאֶשְׁלְחָה סֵפֶר אֶל-מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל; וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ עֶשֶׂר כִּכְּרֵי-כֶסֶף,

     וְשֵׁשֶׁת אֲלָפִים זָהָב, וְעֶשֶׂר, חֲלִיפוֹת בְּגָדִים. 

   ו וַיָּבֵא הַסֵּפֶר, אֶל-מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר:  וְעַתָּה, כְּבוֹא הַסֵּפֶר הַזֶּה אֵלֶיךָ, הִנֵּה שָׁלַחְתִּי אֵלֶיךָ אֶת

     נַעֲמָן עַבְדִּי, וַאֲסַפְתּוֹ מִצָּרַעְתּוֹ. 

    נעמן שר צבא מלך ארם שהיה מצורע, שמע את עצת הנערה מישראל שהיתה שבויה בארם.

    נעמן, שר צבא ארם לקה בצרעת, וכששמע את דברי הנערה השבויה, כי בידי הנביא בישראל

    היכולת לרפא אותו, יצא בגיבוי אדונו מלך ארם, מצוייד באגרת בשמו ובמתנות רבות אל מלך

    ישראל, לרפא אותו.

2. תגובת מלך ישראל (ז)

  ז וַיְהִי כִּקְרֹא מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַסֵּפֶר וַיִּקְרַע בְּגָדָיו, וַיֹּאמֶר הַאֱלֹהִים אָנִי לְהָמִית וּלְהַחֲיוֹת, כִּי-זֶה

     שֹׁלֵחַ אֵלַי, לֶאֱסֹף אִישׁ מִצָּרַעְתּוֹ:  כִּי אַךְ-דְּעוּ-נָא וּרְאוּ, כִּי-מִתְאַנֶּה הוּא לִי. 

    מלך ישראל שאליו הפנה מלך ארם את נעמן, פרש את מעשה מלך ארם כעילה להתגרות בו, ולפתוח

    עמו במלחמה גלויה, והעולה מכאן שמלך ארם הפנה את שר צבאו נעמן למלך ישראל, ולא ישירות

    לאלישע עצמו, מפני שחשב שזו הדרך המקובלת לפנות למלך, שהוא יפנה לנביא.

3. ריפוי נעמן (ח – יד)

  ח וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אֱלִישָׁע אִישׁ-הָאֱלֹהִים, כִּי-קָרַע מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל אֶת-בְּגָדָיו, וַיִּשְׁלַח אֶל-הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר,

      לָמָּה קָרַעְתָּ בְּגָדֶיךָ; יָבֹא-נָא אֵלַי--וְיֵדַע, כִּי יֵשׁ נָבִיא בְּיִשְׂרָאֵל. 

  ט וַיָּבֹא נַעֲמָן, בְּסוּסָו וּבְרִכְבּוֹ; וַיַּעֲמֹד פֶּתַח-הַבַּיִת, לֶאֱלִישָׁע. 

  י וַיִּשְׁלַח אֵלָיו אֱלִישָׁע, מַלְאָךְ לֵאמֹר:  הָלוֹךְ, וְרָחַצְתָּ שֶׁבַע-פְּעָמִים בַּיַּרְדֵּן, וְיָשֹׁב בְּשָׂרְךָ לְךָ, וּטְהָר. 

יא וַיִּקְצֹף נַעֲמָן, וַיֵּלַךְ; וַיֹּאמֶר הִנֵּה אָמַרְתִּי אֵלַי יֵצֵא יָצוֹא, וְעָמַד וְקָרָא בְּשֵׁם-יְהוָה אֱלֹהָיו, וְהֵנִיף

     יָדוֹ אֶל-הַמָּקוֹם, וְאָסַף הַמְּצֹרָע. 

יב הֲלֹא טוֹב אבנה (אֲמָנָה) וּפַרְפַּר נַהֲרוֹת דַּמֶּשֶׂק, מִכֹּל מֵימֵי יִשְׂרָאֵל--הֲלֹא-אֶרְחַץ בָּהֶם, וְטָהָרְתִּי;

     וַיִּפֶן, וַיֵּלֶךְ בְּחֵמָה. 

 יג וַיִּגְּשׁוּ עֲבָדָיו, וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו, וַיֹּאמְרוּ אָבִי דָּבָר גָּדוֹל הַנָּבִיא דִּבֶּר אֵלֶיךָ, הֲלוֹא תַעֲשֶׂה; וְאַף כִּי-אָמַר

     אֵלֶיךָ, רְחַץ וּטְהָר. 

 יד וַיֵּרֶד, וַיִּטְבֹּל בַּיַּרְדֵּן שֶׁבַע פְּעָמִים, כִּדְבַר, אִישׁ הָאֱלֹהִים; וַיָּשָׁב בְּשָׂרוֹ, כִּבְשַׂר נַעַר קָטֹן--וַיִּטְהָר. 

     כששמע אלישע את תגובת מלך ישראל, והכיר שאין בכוונתו לשלוח אליו את נעמן, ביקש לשלוח

     אליו אותו כדי לרפא אותו. כשנעמן מלווה בפמלייתו, בא ועמד לפני פתח בית הנביא, שלח אליו

     הנביא שליח להודיע שרפואתו תבא בטבילתו בירדן שבע פעמים, וכששמע זאת נעמן כעס על שני

    עניינים: א'. על שציווה שיבוא אליו, ועוד בבואו לא יצא אליו ולא כבדו, אלא שלח אליו "מלאך" - שליח.

                ב'. כעס על שציווה עליו לטבול בירדן, ונראה לו כל עניין זה כרפואה זרה ובז לרפואתו, כי

                     מה יתרון בירדן מנהרות דמשק. "הלא טוב אבנה ופרפר נהרות דמשק מכל מימי

                     ישראל...", ונעמן שנפגע עשה את אשר ציווה הנביא לאחר שעבדיו לחצו ושכנעו

                     לעשות כן, ומשעשה כדבר הנביא טבל וארע הנס ונתרפא.

4. התודה לה' מפי נעמן וסירובו של אלישע (טו – טז)

 טו וַיָּשָׁב אֶל-אִישׁ הָאֱלֹהִים הוּא וְכָל-מַחֲנֵהוּ, וַיָּבֹא וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו, וַיֹּאמֶר הִנֵּה-נָא יָדַעְתִּי כִּי אֵין

     אֱלֹהִים בְּכָל-הָאָרֶץ, כִּי אִם-בְּיִשְׂרָאֵל; וְעַתָּה קַח-נָא בְרָכָה, מֵאֵת עַבְדֶּךָ. 

 טז וַיֹּאמֶר, חַי-יְהוָה אֲשֶׁר-עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם-אֶקָּח; וַיִּפְצַר-בּוֹ לָקַחַת, וַיְמָאֵן. 

     ההכרה בה' וסירובו של אלישע במנחת נעמן, משנתרפא נעמן כדבר הנביא, שב נעמן לבית הנביא

     ושם עמד והודה ביחודו וגבורתו של הקב"ה. ובתוקף סרב הנביא לקבל את המתנות שרצה נעמן  

     להעניק לו כאות תודה.  

5. בקשות נעמן מאלישע (יז – יט)

 יז וַיֹּאמֶר, נַעֲמָן, וָלֹא, יֻתַּן-נָא לְעַבְדְּךָ מַשָּׂא צֶמֶד-פְּרָדִים אֲדָמָה:  כִּי לוֹא-יַעֲשֶׂה עוֹד עַבְדְּךָ עֹלָה

     וָזֶבַח, לֵאלֹהִים אֲחֵרִים--כִּי, אִם-לַיהוָה. 

 יח לַדָּבָר הַזֶּה, יִסְלַח יְהוָה לְעַבְדֶּךָ--בְּבוֹא אֲדֹנִי בֵית-רִמּוֹן לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת שָׁמָּה וְהוּא נִשְׁעָן עַל-יָדִי,

      וְהִשְׁתַּחֲוֵיתִי בֵּית רִמֹּן, בְּהִשְׁתַּחֲוָיָתִי בֵּית רִמֹּן, יִסְלַח-נא (  ) יְהוָה לְעַבְדְּךָ בַּדָּבָר הַזֶּה. 

 יט וַיֹּאמֶר לוֹ, לֵךְ לְשָׁלוֹם; וַיֵּלֶךְ מֵאִתּוֹ, כִּבְרַת-אָרֶץ. 

      אחר שחזר נעמן מטבילתו בירדן, פנה לאלישע בבקשות:

      הראשונה: לתת לו אדמה מעפר ארץ ישראל, בכמות משא שני פרדים, ולקחתם לארצו כדי למלא

                    מהם מזבח לזבוח עליו לה'.

     השניה: ביקש מהנביא להתפלל עליו לה' שיסלח לו, על שיאלץ להשתחוות בבית רימון – עבודה

                זרה של ארם, המכונה בית רימון, ואילוצו יהיה בשל הצטרפותו של מלך ארם לנעמן, בשעה

                שישוב לארצו "והוא (המלך) נשען על ידי".

6. חטא גחזי ועונשו (כ – כז)

  כ וַיֹּאמֶר גֵּיחֲזִי, נַעַר אֱלִישָׁע אִישׁ-הָאֱלֹהִים, הִנֵּה חָשַׂךְ אֲדֹנִי אֶת-נַעֲמָן הָאֲרַמִּי הַזֶּה, מִקַּחַת מִיָּדוֹ אֵת

     אֲשֶׁר-הֵבִיא; חַי-יְהוָה כִּי-אִם-רַצְתִּי אַחֲרָיו, וְלָקַחְתִּי מֵאִתּוֹ מְאוּמָה. 

כא וַיִּרְדֹּף גֵּיחֲזִי, אַחֲרֵי נַעֲמָן; וַיִּרְאֶה נַעֲמָן, רָץ אַחֲרָיו, וַיִּפֹּל מֵעַל הַמֶּרְכָּבָה לִקְרָאתוֹ, וַיֹּאמֶר הֲשָׁלוֹם. 

כב וַיֹּאמֶר שָׁלוֹם, אֲדֹנִי שְׁלָחַנִי לֵאמֹר, הִנֵּה עַתָּה זֶה בָּאוּ אֵלַי שְׁנֵי-נְעָרִים מֵהַר אֶפְרַיִם, מִבְּנֵי

    הַנְּבִיאִים; תְּנָה-נָּא לָהֶם כִּכַּר-כֶּסֶף, וּשְׁתֵּי חֲלִפוֹת בְּגָדִים. 

כג וַיֹּאמֶר נַעֲמָן, הוֹאֵל קַח כִּכָּרָיִם; וַיִּפְרָץ-בּוֹ, וַיָּצַר כִּכְּרַיִם כֶּסֶף בִּשְׁנֵי חֲרִטִים וּשְׁתֵּי חֲלִפוֹת בְּגָדִים, וַיִּתֵּן

    אֶל-שְׁנֵי נְעָרָיו, וַיִּשְׂאוּ לְפָנָיו. 

כד וַיָּבֹא, אֶל-הָעֹפֶל, וַיִּקַּח מִיָּדָם, וַיִּפְקֹד בַּבָּיִת; וַיְשַׁלַּח אֶת-הָאֲנָשִׁים, וַיֵּלֵכוּ. 

כה וְהוּא-בָא, וַיַּעֲמֹד אֶל-אֲדֹנָיו, וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱלִישָׁע, מאן (מֵאַיִן) גֵּחֲזִי; וַיֹּאמֶר, לֹא-הָלַךְ עַבְדְּךָ

     אָנֶה וָאָנָה. 

כו וַיֹּאמֶר אֵלָיו לֹא-לִבִּי הָלַךְ, כַּאֲשֶׁר הָפַךְ-אִישׁ מֵעַל מֶרְכַּבְתּוֹ לִקְרָאתֶךָ; הַעֵת לָקַחַת אֶת-הַכֶּסֶף,

    וְלָקַחַת בְּגָדִים, וְזֵיתִים וּכְרָמִים וְצֹאן וּבָקָר, וַעֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת. 

כז וְצָרַעַת נַעֲמָן תִּדְבַּק-בְּךָ, וּבְזַרְעֲךָ לְעוֹלָם; וַיֵּצֵא מִלְּפָנָיו, מְצֹרָע כַּשָּׁלֶג.

    גחזי משרתו של אלישע התרעם על שאדונו אלישע, סרב לקחת את המתנות שנעמן הביא עמו,

    ובחמדנותו רץ בחפזון אחר נעמן, ובדרך תחבולה ושקרים לקח מנעמן מתנות, ואף בבואו לפני

    אלישע הנביא המשיך בשקריו, ובכך הביא על עצמו עונש – צרעת, "וצרעת נעמן תדבק בך

    ובזרעך לעולם ויצא מלפניו מצורע כשלג" (כז).

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.

לעלוי נשמת רבקה חיה בת מרסל מסודי