מלכים ב פרק טו

חלוקת הפרק

1. מלכות עזריה (עוזיהו) בן אמציה ביהודה – א – ז
2. מלכות זכריה בן ירבעם – ח – יב
3. מלכות שלום בן יבש - יג – טז
4. מלכות מנחם בן גדי - יז – כב
5. מלכות פקחיה בן מנחם – כג - כו
6. מלכות פקח בן רמליהו – כז – כח
7. הגלית יושבי הגליל והגלעד - כט - לא
8. מלכות יותם בן עוזיהו – לב - לח

1. מלכות עזריה (עוזיהו) בן אמציה ביהודה ( א – ז)

   א בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים וָשֶׁבַע שָׁנָה, לְיָרָבְעָם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, מָלַךְ עֲזַרְיָה בֶן-אֲמַצְיָה, מֶלֶךְ יְהוּדָה. ב בֶּן-שֵׁשׁ

  עֶשְׂרֵה שָׁנָה, הָיָה בְמָלְכוֹ, וַחֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה, מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם; וְשֵׁם אִמּוֹ, יְכָלְיָהוּ מִירוּשָׁלִָם. 

  ג וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר, בְּעֵינֵי יְהוָה, כְּכֹל אֲשֶׁר-עָשָׂה, אֲמַצְיָהוּ אָבִיו. ד רַק הַבָּמוֹת, לֹא-סָרוּ:  עוֹד הָעָם

  מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים, בַּבָּמוֹת. ה וַיְנַגַּע יְהוָה אֶת-הַמֶּלֶךְ, וַיְהִי מְצֹרָע עַד-יוֹם מֹתוֹ, וַיֵּשֶׁב, בְּבֵית

  הַחָפְשִׁית; וְיוֹתָם בֶּן-הַמֶּלֶךְ עַל-הַבַּיִת, שֹׁפֵט אֶת-עַם הָאָרֶץ. ו וְיֶתֶר דִּבְרֵי עֲזַרְיָהוּ, וְכָל-אֲשֶׁר עָשָׂה: 

  הֲלֹא-הֵם כְּתוּבִים, עַל-סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים--לְמַלְכֵי יְהוּדָה. ז וַיִּשְׁכַּב עֲזַרְיָה עִם-אֲבֹתָיו, וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ

  עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד; וַיִּמְלֹךְ יוֹתָם בְּנוֹ, תַּחְתָּיו. 

  המלך העשירי במלכות יהודה, בהיותו בן שש עשרה שנה הומלך למשך חמישים ושתיים שנה. עשה הישר

  בעיני ה', ככל אשר עשה אמציה אביו. בימיו נחלו יהודה נצחונות על הפלשתים הערבים והעמונים, ובשל כך

  גאה ליבו, והעז להקטיר קטורת למרות אזהרות הכהן הגדול, ומשלא שעה לאזהרות לקה בצרעת עד סוף ימיו,

 "... ויאמרו לו לא לך עוזיהו להקטיר לה' כי לכהנים... ויזעף עוזיהו... להקטיר... והצרעת זרחה

  במצחו..." (דברי הימים ב, כו, יח – יט), ואחר שמת מלך יותם בנו תחתיו.

2. מלכות זכריה בן ירבעם (ח – יב)

   ח בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה, לַעֲזַרְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה: מָלַךְ זְכַרְיָהוּ בֶן-יָרָבְעָם עַל-יִשְׂרָאֵל, בְּשֹׁמְרוֹן

   שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים. ט וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה, כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבֹתָיו: לֹא סָר, מֵחַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן-נְבָט,

   אֲשֶׁר הֶחֱטִיא, אֶת-יִשְׂרָאֵל. י וַיִּקְשֹׁר עָלָיו שַׁלֻּם בֶּן-יָבֵשׁ, וַיַּכֵּהוּ קָבָל-עָם וַיְמִיתֵהוּ; וַיִּמְלֹךְ, תַּחְתָּיו. 

   יא וְיֶתֶר, דִּבְרֵי זְכַרְיָה: הִנָּם כְּתוּבִים, עַל-סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים--לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל. יב הוּא דְבַר-יְהוָה, אֲשֶׁר

   דִּבֶּר אֶל-יֵהוּא לֵאמֹר, בְּנֵי רְבִיעִים, יֵשְׁבוּ לְךָ עַל-כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל; וַיְהִי-כֵן. 

    המלך הארבע עשר בישראל, עשה את הרע בעיני ה'. מלך שישה חודשים, ואז נרצח על ידי שלום בן יבש

   שמלך במקומו. עם הירצחו של זכריה בן ירבעם, בא הקץ על מלכות בית יהוא, ובו למעשה התקיים דבר ה'

   ליהוא "ויאמר ה' אל יהוא יען אשר הטיבות לעשות הישר בעיני ככל אשר בלבבי עשית לבית אחאב

   בני רבעים ישבו לך על כסא ישראל (מלכים ב, י, ל), שהיה רביעי לשושלת יהוא יהואחז-יהואש-ירבעם-

   זכריה.       

3. מלכות שלום בן יבש (יג – טז)

  יג שַׁלּוּם בֶּן-יָבֵישׁ, מָלַךְ, בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וָתֵשַׁע שָׁנָה, לְעֻזִּיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה; וַיִּמְלֹךְ יֶרַח-יָמִים, בְּשֹׁמְרוֹן. 

  יד וַיַּעַל מְנַחֵם בֶּן-גָּדִי מִתִּרְצָה, וַיָּבֹא שֹׁמְרוֹן, וַיַּךְ אֶת-שַׁלּוּם בֶּן-יָבֵישׁ, בְּשֹׁמְרוֹן; וַיְמִיתֵהוּ, וַיִּמְלֹךְ

  תַּחְתָּיו. טו וְיֶתֶר דִּבְרֵי שַׁלּוּם, וְקִשְׁרוֹ אֲשֶׁר קָשָׁר:  הִנָּם כְּתוּבִים, עַל-סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים--לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל. 

  טז אָז יַכֶּה-מְנַחֵם אֶת-תִּפְסַח וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-בָּהּ וְאֶת-גְּבוּלֶיהָ, מִתִּרְצָה--כִּי לֹא פָתַח, וַיַּךְ; אֵת כָּל-הֶהָרוֹתֶיהָ,

  בִּקֵּעַ. 

   המלך החמישה עשר בישראל, מלך חודש ימים בלבד לאחר שרצח את המלך זכריה בן ירבעם, אף הוא נרצח

  על ידי מנחם בן גדי שמלך תחתיו, וכשעלה למלכות, יצא להלחם בתפסח שהיתה אחת מערי ארם, אחר שלא

  הסכימה להשלים עמו, ובמלחמתו הצליח להכות את כל תושביה, וגם כל "ההרותיה" – מגדליה הבנויים

  בהרים בקע והרס (רלב"ג)

4. מלכות מנחם בן גדי (יז – כב)

   יז בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וָתֵשַׁע שָׁנָה, לַעֲזַרְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה: מָלַךְ מְנַחֵם בֶּן-גָּדִי עַל-יִשְׂרָאֵל, עֶשֶׂר שָׁנִים שֹׁמְרוֹן. 

  יח וַיַּעַשׂ הָרַע, בְּעֵינֵי יְהוָה: לֹא סָר מֵעַל חַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן-נְבָט, אֲשֶׁר-הֶחֱטִיא אֶת-יִשְׂרָאֵל--כָּל-יָמָיו. 

  יט בָּא פוּל מֶלֶךְ-אַשּׁוּר, עַל-הָאָרֶץ, וַיִּתֵּן מְנַחֵם לְפוּל, אֶלֶף כִּכַּר-כָּסֶף--לִהְיוֹת יָדָיו אִתּוֹ, לְהַחֲזִיק הַמַּמְלָכָה

  בְּיָדוֹ. כ וַיֹּצֵא מְנַחֵם אֶת-הַכֶּסֶף עַל-יִשְׂרָאֵל, עַל כָּל-גִּבּוֹרֵי הַחַיִל, לָתֵת לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר, חֲמִשִּׁים שְׁקָלִים כֶּסֶף

  לְאִישׁ אֶחָד; וַיָּשָׁב מֶלֶךְ אַשּׁוּר, וְלֹא-עָמַד שָׁם בָּאָרֶץ. כא וְיֶתֶר דִּבְרֵי מְנַחֵם, וְכָל-אֲשֶׁר עָשָׂה:  הֲלוֹא-הֵם

  כ כְּתוּבִים, עַל-סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים--לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל. כב וַיִּשְׁכַּב מְנַחֵם, עִם-אֲבֹתָיו; וַיִּמְלֹךְ פְּקַחְיָה בְנוֹ,

  תַּחְתָּיו. 

  המלך הששה עשר בישראל, ומלכותו בישראל נמשכה עשר שנים. עלה למלכות בעקבות הרצח של המלך

  זכריה בן ירבעם, עשה את הרע בעיני ה' כירבעם בן נבט. בימיו עלה פול מלך אשור על ישראל, ובשל -

  החשש ממנו, נתן בידו אלף ככר כסף. בתגובה שב פול מלך אשור לארצו, ולא נתעכב ללחוץ על ישראל עוד.

5. מלכות פקחיה בן מנחם (כג – כו)

  כג בִּשְׁנַת חֲמִשִּׁים שָׁנָה, לַעֲזַרְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה: מָלַךְ פְּקַחְיָה בֶן-מְנַחֵם עַל-יִשְׂרָאֵל, בְּשֹׁמְרוֹן--שְׁנָתָיִם. 

  כד וַיַּעַשׂ הָרַע, בְּעֵינֵי יְהוָה: לֹא סָר, מֵחַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן-נְבָט, אֲשֶׁר הֶחֱטִיא, אֶת-יִשְׂרָאֵל.  כה וַיִּקְשֹׁר

  עָלָיו פֶּקַח בֶּן-רְמַלְיָהוּ שָׁלִישׁוֹ, וַיַּכֵּהוּ בְשֹׁמְרוֹן בְּאַרְמוֹן בֵּית-מלך (הַמֶּלֶךְ) אֶת-אַרְגֹּב וְאֶת-הָאַרְיֵה, וְעִמּוֹ

  חֲמִשִּׁים אִישׁ, מִבְּנֵי גִלְעָדִים; וַיְמִתֵהוּ, וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו. כו וְיֶתֶר דִּבְרֵי פְקַחְיָה, וְכָל-אֲשֶׁר עָשָׂה:  הִנָּם

  כְּתוּבִים, עַל-סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים--לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל. 

   המלך השמונה עשרה בישראל מלך שנתיים, אף הוא עשה את הרע בעיני ה' כאביו, אף הוא נרצח על ידי

  שלישו פקח בן רמליהו, אשר מלך תחתיו.

6. מלכות פקח בן רמליהו (כז – כח)

  כז בִּשְׁנַת חֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה, לַעֲזַרְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה: מָלַךְ פֶּקַח בֶּן-רְמַלְיָהוּ עַל-יִשְׂרָאֵל, בְּשֹׁמְרוֹן עֶשְׂרִים

  שָׁנָה.  כח וַיַּעַשׂ הָרַע, בְּעֵינֵי יְהוָה: לֹא סָר, מִן-חַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן-נְבָט, אֲשֶׁר הֶחֱטִיא, אֶת-יִשְׂרָאֵל. 

   המלך השמונה עשר בישראל, שימש כשלישו של המלך פקחיה מלך ישראל. זכה להגיע למלוכה אחר שקשר

   עליו ורצח אותו, עשה את הרע בעיני ה', ובניסיונו למרוד בממלכת אשור, כרת ברית עם רצין מלך ארם נגד

   אחז מלך יהודה בשל סירובו להצטרף למרד באשור (הנושא בהרחבה בישעיה פרק ז), סופו שנרצח בידי

   הושע בן אלה שמלך תחתיו.   

7. הגליית יושבי הגליל והגלעד (כט – לא)

  כט בִּימֵי פֶּקַח מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל, בָּא תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר, וַיִּקַּח אֶת-עִיּוֹן וְאֶת-אָבֵל בֵּית-מַעֲכָה וְאֶת-יָנוֹחַ

  וְאֶת-קֶדֶשׁ וְאֶת-חָצוֹר וְאֶת-הַגִּלְעָד וְאֶת-הַגָּלִילָה, כֹּל אֶרֶץ נַפְתָּלִי; וַיַּגְלֵם, אַשּׁוּרָה.  ל וַיִּקְשָׁר-קֶשֶׁר הוֹשֵׁעַ

  בֶּן-אֵלָה, עַל-פֶּקַח בֶּן-רְמַלְיָהוּ, וַיַּכֵּהוּ וַיְמִיתֵהוּ, וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו--בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים, לְיוֹתָם בֶּן-עֻזִּיָּה.  לא וְיֶתֶר

  דִּבְרֵי-פֶקַח, וְכָל-אֲשֶׁר עָשָׂה:  הִנָּם כְּתוּבִים, עַל-סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים--לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל. 

    בימי פקח בן רמליהו, עלה על ישראל תגלת פלאסר מלך אשור, והצליח לכבוש את ערי הגליל, הגלעד–עבר

   הירדן המזרחי, ואת ארץ נפתלי, והגלה את היושבים בם לאשור, וזו למעשה תחילת גלות עשרת השבטים.

8. מלכות יותם בן עוזיהו (לב – לח)

  לב בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם, לְפֶקַח בֶּן-רְמַלְיָהוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, מָלַךְ יוֹתָם בֶּן-עֻזִּיָּהוּ, מֶלֶךְ יְהוּדָה.  לג בֶּן-עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ

  שָׁנָה, הָיָה בְמָלְכוֹ, וְשֵׁשׁ-עֶשְׂרֵה שָׁנָה, מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם; וְשֵׁם אִמּוֹ, יְרוּשָׁא בַּת-צָדוֹק.  לד וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר,בְּעֵינֵי

  יְהוָה:  כְּכֹל אֲשֶׁר-עָשָׂה עֻזִּיָּהוּ אָבִיו, עָשָׂה.  לה רַק הַבָּמוֹת, לֹא סָרוּ--עוֹד הָעָם מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים,בַּבָּמוֹת;

  הוּא, בָּנָה אֶת-שַׁעַר בֵּית-יְהוָה--הָעֶלְיוֹן.  לו וְיֶתֶר דִּבְרֵי יוֹתָם, אֲשֶׁר עָשָׂה:הֲלֹא-הֵם כְּתוּבִים, עַל-סֵפֶר דִּבְרֵי

  הַיָּמִים--לְמַלְכֵי יְהוּדָה.לז בַּיָּמִים הָהֵם-הֵחֵל יְהוָה לְהַשְׁלִיחַ בִּיהוּדָה, רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם; וְאֵת, פֶּקַח בֶּן-רְמַלְיָהוּ. 

  לח וַיִּשְׁכַּב יוֹתָם, עִם-אֲבֹתָיו, וַיִּקָּבֵר עִם-אֲבֹתָיו, בְּעִיר דָּוִד אָבִיו; וַיִּמְלֹךְ אָחָז בְּנוֹ, תַּחְתָּיו. 

   המלך האחד עשר ביהודה, מלך בהיותו בגיל עשרים וחמש, ונמשכה מלכותו שש עשרה שנה. הלך בדרך ה'

   כאביו, "ויעש הישר בעיני ה' ככל אשר עשה עוזיהו אביו" (לד), ורק בתופעת הבמות לא הצליח יותם

   להתמודד, וישראל המשיכו להקריב עליהם קרבנות למרות האסור, בשל העובדה כי המקדש קיים ורק בו 

   מותר להקריב קורבנות. בימיו הצליח לבסס את גבולות הארץ, ולהכניע את בני עמון ומששלט עליהם, גבה

   מהם מיסים "והוא נלחם עם מלך בני עמון ויחזק עליהם ויתנו לו בני עמון בשנה ההיא מאה כיכר

   כסף..." (דברי הימים ב, כז, ה)

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.

לעלוי נשמת רבקה חיה בת מרסל מסודי