מלכים ב פרק יא
חלוקת הפרק
- מלוכת עתליה בת אחאב – א – ג
- המרד בעתליה והמלכת יואש למלך – ד – יב
- מות עתליה – יג – טז
- הברית שכרת יהוידע הכהן – יז – כ
- מלוכת עתליה בת אחאב (א – ג)
א וַעֲתַלְיָה אֵם אֲחַזְיָהוּ, וראתה (רָאֲתָה) כִּי מֵת בְּנָהּ; וַתָּקָם, וַתְּאַבֵּד, אֵת, כָּל-זֶרַע הַמַּמְלָכָה.
ב וַתִּקַּח יְהוֹשֶׁבַע בַּת-הַמֶּלֶךְ-יוֹרָם אֲחוֹת אֲחַזְיָהוּ אֶת-יוֹאָשׁ בֶּן-אֲחַזְיָה, וַתִּגְנֹב אֹתוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי-הַמֶּלֶךְ
הממותתים (הַמּוּמָתִים)--אֹתוֹ וְאֶת-מֵינִקְתּוֹ, בַּחֲדַר הַמִּטּוֹת; וַיַּסְתִּרוּ אֹתוֹ מִפְּנֵי עֲתַלְיָהוּ, וְלֹא הוּמָת.
ג וַיְהִי אִתָּהּ בֵּית יְהוָה, מִתְחַבֵּא שֵׁשׁ שָׁנִים; וַעֲתַלְיָה, מֹלֶכֶת עַל-הָאָרֶץ.
עתליה אשת יהורם מלך יהודה, היתה המלכה היחידה שמלכה ביהודה, ולא היתה מבית דוד. אף היא
כאיזבל אשת אחאב הטתה את לב בעלה מעבודת ה', ואחר מות בנה אחזיה בידי יהוא, השתלטה על
המלוכה, ובצעד חריג השמידה את כל בית המלוכה. אפשר שעשתה זאת, לא רק מתוך כוונה לשלוט,
אלא מפני שחששה לחייה מפני יהוא. במסע ההרג שערכה עתליה, לא פסחה על כל בני המלך –
נכדיה, וצוותה לרכזם בחדר ולהמיתם, ובמפתיע הצליחה יהושבעת אשת יהוידע הכהן אחות אחזיה,
להציל את יורש העצר יואש בן אחזיה, ולהחביאו במשך שש שנים בבית המקדש, ואחר המליכוהו
סמוך קודם מות עתליה.
- המרד בעתליה והמלכת יואש למלך (ד – יב)
ד וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית שָׁלַח יְהוֹיָדָע וַיִּקַּח אֶת-שָׂרֵי המאיות (הַמֵּאוֹת), לַכָּרִי וְלָרָצִים, וַיָּבֵא אֹתָם
אֵלָיו, בֵּית יְהוָה; וַיִּכְרֹת לָהֶם בְּרִית וַיַּשְׁבַּע אֹתָם, בְּבֵית יְהוָה, וַיַּרְא אֹתָם, אֶת-בֶּן-הַמֶּלֶךְ.
ה וַיְצַוֵּם לֵאמֹר, זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן: הַשְּׁלִשִׁית מִכֶּם, בָּאֵי הַשַּׁבָּת, וְשֹׁמְרֵי, מִשְׁמֶרֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ.
ו וְהַשְּׁלִשִׁית בְּשַׁעַר סוּר, וְהַשְּׁלִשִׁית בַּשַּׁעַר אַחַר הָרָצִים; וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-מִשְׁמֶרֶת הַבַּיִת, מַסָּח.
ז וּשְׁתֵּי הַיָּדוֹת בָּכֶם, כֹּל יֹצְאֵי הַשַּׁבָּת, וְשָׁמְרוּ אֶת-מִשְׁמֶרֶת בֵּית-יְהוָה, אֶל-הַמֶּלֶךְ.
ח וְהִקַּפְתֶּם עַל-הַמֶּלֶךְ סָבִיב, אִישׁ וְכֵלָיו בְּיָדוֹ, וְהַבָּא אֶל-הַשְּׂדֵרוֹת, יוּמָת; וִהְיוּ אֶת-הַמֶּלֶךְ, בְּצֵאתוֹ וּבְבֹאוֹ.
ט וַיַּעֲשׂוּ שָׂרֵי המאיות (הַמֵּאוֹת), כְּכֹל אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן, וַיִּקְחוּ אִישׁ אֶת-אֲנָשָׁיו, בָּאֵי הַשַּׁבָּת
עִם יֹצְאֵי הַשַּׁבָּת; וַיָּבֹאוּ, אֶל-יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן.
י וַיִּתֵּן הַכֹּהֵן לְשָׂרֵי המאיות (הַמֵּאוֹת), אֶת-הַחֲנִית וְאֶת-הַשְּׁלָטִים, אֲשֶׁר, לַמֶּלֶךְ דָּוִד--אֲשֶׁר, בְּבֵית יְהוָה.
יא וַיַּעַמְדוּ הָרָצִים אִישׁ וְכֵלָיו בְּיָדוֹ, מִכֶּתֶף הַבַּיִת הַיְמָנִית עַד-כֶּתֶף הַבַּיִת הַשְּׂמָאלִית, לַמִּזְבֵּחַ, וְלַבָּיִת עַל
הַמֶּלֶךְ, סָבִיב.
יב וַיּוֹצִא אֶת-בֶּן-הַמֶּלֶךְ, וַיִּתֵּן עָלָיו אֶת-הַנֵּזֶר וְאֶת-הָעֵדוּת, וַיַּמְלִכוּ אֹתוֹ, וַיִּמְשָׁחֻהוּ; וַיַּכּוּ-כָף וַיֹּאמְרוּ,
יְחִי הַמֶּלֶךְ.
כאמור יהושבעת בת יהורם אשת יהוידע הכהן, הצליחה להציל את יואש בן השנה, בעת שהחביאה
אותו בבית קודש הקודשים במשך שש שנים, שלאחריהם פעל יהוידע להמריד את ישראל בעתליה,
בעזרת הכהנים הלווים, פועלו לא הצטמצם בהשבת הממלכה לזרע דוד, אלא אף פעל לבער את הפולחן
לעבודה זרה מירושלים. משהצליח לגייס אליו את הכהנים הלווים וכרת עמם ברית, הראם את בן המלך
יואש, והשביעם להיות עמו, להמליך אותו במקום עתליה. משעלה בידי יהוידע הכהן לגייס את תמיכתם
של הכהנים הלווים, צעד עתה להמליך את יואש למלך במקום עתליה, ולשם כך נעזר בכהנים הלווים
שהיו פועלים במשמרות בבית המקדש, והטיל עליהם את המשימות הבאות:
א. "באי שבת" – הבאים בשבת לעמוד על המשמר שבוע ימים, ישמרו על ארמון המלך שלא יעמוד
איש על המלך יואש להרגו.
ב. "יוצא השבת" – היוצאים, לאחר שעמדו על המשמר שבוע ימים, יעמדו על שער סור מחשש שלא
יכנסו אנשים עויינים, מצד המלכה עתליה.
ג. "כרי ורצים" – אנשי חייל מגדודים, שמרו שלא יבוא איש זר העלול לפגוע במלך, ועליהם הוטלה
המשימה להקיף את המקום, ולשמור בשעת המלכת המלך, וכן בצאתו מן המקדש
ובבואו.
משהשלים יהוידע את כל ההכנות הדרושות לקיום טקס המלכת יואש, הוציא יהוידע את יואש הקטן
ממחבואו במקדש, ונתן על ראשו כתר ועל ידיו את העדות – את ספר התורה, והמליכו ומשחו, וכל העם
מחאו כפיים והריעו "יחי המלך" (יב).
- מות עתליה (יג – טז)
יג וַתִּשְׁמַע עֲתַלְיָה, אֶת-קוֹל הָרָצִין הָעָם; וַתָּבֹא אֶל-הָעָם, בֵּית יְהוָה.
יד וַתֵּרֶא וְהִנֵּה הַמֶּלֶךְ עֹמֵד עַל-הָעַמּוּד כַּמִּשְׁפָּט, וְהַשָּׂרִים וְהַחֲצֹצְרוֹת אֶל-הַמֶּלֶךְ, וְכָל-עַם הָאָרֶץ שָׂמֵחַ,
וְתֹקֵעַ בַּחֲצֹצְרוֹת; וַתִּקְרַע עֲתַלְיָה אֶת-בְּגָדֶיהָ, וַתִּקְרָא קֶשֶׁר קָשֶׁר.
טו וַיְצַו יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן אֶת-שָׂרֵי המאיות (הַמֵּאוֹת) פְּקֻדֵי הַחַיִל, וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הוֹצִיאוּ אֹתָהּ אֶל מִבֵּית
לַשְּׂדֵרֹת, וְהַבָּא אַחֲרֶיהָ, הָמֵת בֶּחָרֶב: כִּי אָמַר הַכֹּהֵן, אַל-תּוּמַת בֵּית יְהוָה.
טז וַיָּשִׂמוּ לָהּ יָדַיִם, וַתָּבוֹא דֶּרֶךְ-מְבוֹא הַסּוּסִים בֵּית הַמֶּלֶךְ; וַתּוּמַת, שָׁם.
עתליה, בשומעה את קול השמחה שבקע מבית המקדש בעת המלכת יואש, מיהרה לבוא לבדה לבית
המקדש, ונדהמה לראות את יואש נכדה נותר בחיים עומד על העמוד – הבמה לבוש בגדי מלכות,
והשרים וישראל מריעים לו, בתגובה קרעה את בגדיה, ואחר צווה יהוידע את מפקדי החילות להמיתה,
והמיתוה בבית המלך "ותבוא... בית המלך ותומת שם" (טז)
- הברית שכרת יהוידע הכהן (יז – כ)
יז וַיִּכְרֹת יְהוֹיָדָע אֶת-הַבְּרִית, בֵּין יְהוָה וּבֵין הַמֶּלֶךְ וּבֵין הָעָם, לִהְיוֹת לְעָם, לַיהוָה; וּבֵין הַמֶּלֶךְ,
וּבֵין הָעָם.
יח וַיָּבֹאוּ כָל-עַם הָאָרֶץ בֵּית-הַבַּעַל וַיִּתְּצֻהוּ, אֶת-מִזְבְּחֹתָו וְאֶת-צְלָמָיו שִׁבְּרוּ הֵיטֵב, וְאֵת מַתָּן כֹּהֵן
הַבַּעַל, הָרְגוּ לִפְנֵי הַמִּזְבְּחוֹת; וַיָּשֶׂם הַכֹּהֵן פְּקֻדֹּת, עַל-בֵּית יְהוָה.
יט וַיִּקַּח אֶת-שָׂרֵי הַמֵּאוֹת וְאֶת-הַכָּרִי וְאֶת-הָרָצִים וְאֵת כָּל-עַם הָאָרֶץ, וַיֹּרִידוּ אֶת-הַמֶּלֶךְ מִבֵּית יְהוָה,
וַיָּבוֹאוּ דֶּרֶךְ-שַׁעַר הָרָצִים, בֵּית הַמֶּלֶךְ; וַיֵּשֶׁב, עַל-כִּסֵּא הַמְּלָכִים.
כ וַיִּשְׂמַח כָּל-עַם-הָאָרֶץ, וְהָעִיר שָׁקָטָה; וְאֶת-עֲתַלְיָהוּ הֵמִיתוּ בַחֶרֶב, בֵּית מלך (הַמֶּלֶךְ).
אחר מות עתליה, פעל יהוידע בחידוש הברית בין העם לבין הקב"ה "ויכרות יהוידע את הברית...
להיות לעם לה'..." (יז), ובתוקף מעשה הברית, עקר יהוידע את עבודת הבעל מיהודה, והשיב את
סדרי העבודה במקדש, כימים כתיקונם, והכל על דעת גדולי יהודה "... וישם הכהן פקודות על בית
ה'" (יח).
העברת המלך יהויאש אל בית המלך
משנכרתה הברית והשיב את משמרות הכהנים והלווים לשרת במקדש במשמרות שהיו נהוגות בעבר,
דאג עתה להעביר את יהואש מבית המקדש, אל בית המלך. בתהלוכה חגיגית של כל העם עד הארמון
"... וישב על כסא המלכים" (יט), וכל העם שמח בהמלכתו.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
