מלכים ב פרק יב
חלוקת הפרק
- מלכות יהואש בן אחזיה – א – ד
- חיזוק בדק הבית - ה – יז
- מלחמת חזאל מלך ארם ביהודה – יח – יט
- מות המלך יהואש בידי מורדים – כ - כב
- מלכות יהואש בן אחזיה (א – ד)
א בֶּן-שֶׁבַע שָׁנִים, יְהוֹאָשׁ בְּמָלְכוֹ. ב בִּשְׁנַת-שֶׁבַע לְיֵהוּא, מָלַךְ יְהוֹאָשׁ, וְאַרְבָּעִים שָׁנָה, מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם;
וְשֵׁם אִמּוֹ, צִבְיָה מִבְּאֵר שָׁבַע. ג וַיַּעַשׂ יְהוֹאָשׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה, כָּל-יָמָיו, אֲשֶׁר הוֹרָהוּ, יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן.
ד רַק הַבָּמוֹת, לֹא-סָרוּ: עוֹד הָעָם מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים, בַּבָּמוֹת.
יהואש, בהשפעת יהוידע הכהן ביער את העבודה זרה, והלך בדרך ה' עד למות יהוידע הכהן, ואז סר מדרך
ה' (דברי הימים ב, כד, טו – כב), וכאשר זכריה הכהן הטיף נגד חטאי העם, הורה יהואש לסקול אותו
למוות.
- חיזוק בדק הבית (ה – יז)
ה וַיֹּאמֶר יְהוֹאָשׁ אֶל-הַכֹּהֲנִים, כֹּל כֶּסֶף הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר-יוּבָא בֵית-יְהוָה כֶּסֶף עוֹבֵר--אִישׁ, כֶּסֶף נַפְשׁוֹת
עֶרְכּוֹ: כָּל-כֶּסֶף, אֲשֶׁר יַעֲלֶה עַל לֶב-אִישׁ, לְהָבִיא, בֵּית יְהוָה. ו יִקְחוּ לָהֶם הַכֹּהֲנִים, אִישׁ מֵאֵת מַכָּרוֹ;
וְהֵם, יְחַזְּקוּ אֶת-בֶּדֶק הַבַּיִת, לְכֹל אֲשֶׁר-יִמָּצֵא שָׁם, בָּדֶק. ז וַיְהִי, בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים וְשָׁלֹשׁ שָׁנָה לַמֶּלֶךְ
יְהוֹאָשׁ: לֹא-חִזְּקוּ הַכֹּהֲנִים, אֶת-בֶּדֶק הַבָּיִת. ח וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ יְהוֹאָשׁ לִיהוֹיָדָע הַכֹּהֵן, וְלַכֹּהֲנִים,
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, מַדּוּעַ אֵינְכֶם מְחַזְּקִים אֶת-בֶּדֶק הַבָּיִת; וְעַתָּה, אַל-תִּקְחוּ-כֶסֶף מֵאֵת מַכָּרֵיכֶם, כִּי-לְבֶדֶק
הַבַּיִת, תִּתְּנֻהוּ. ט וַיֵּאֹתוּ, הַכֹּהֲנִים, לְבִלְתִּי קְחַת-כֶּסֶף מֵאֵת הָעָם, וּלְבִלְתִּי חַזֵּק אֶת-בֶּדֶק הַבָּיִת. י וַיִּקַּח
יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן, אֲרוֹן אֶחָד, וַיִּקֹּב חֹר, בְּדַלְתּוֹ; וַיִּתֵּן אֹתוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ בימין (מִיָּמִין), בְּבוֹא אִישׁ בֵּית
יְהוָה, וְנָתְנוּ-שָׁמָּה הַכֹּהֲנִים שֹׁמְרֵי הַסַּף, אֶת-כָּל-הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵית-יְהוָה. יא וַיְהִי, כִּרְאוֹתָם, כִּי-רַב
הַכֶּסֶף, בָּאָרוֹן; וַיַּעַל סֹפֵר הַמֶּלֶךְ, וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, וַיָּצֻרוּ וַיִּמְנוּ, אֶת-הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בֵית-יְהוָה.
יב וְנָתְנוּ, אֶת-הַכֶּסֶף הַמְתֻכָּן, עַל-יד (יְדֵי) עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה, הפקדים (הַמֻּפְקָדִים) בֵּית יְהוָה; וַיּוֹצִיאֻהוּ
לְחָרָשֵׁי הָעֵץ, וְלַבֹּנִים, הָעֹשִׂים, בֵּית יְהוָה. יג וְלַגֹּדְרִים, וּלְחֹצְבֵי הָאֶבֶן, וְלִקְנוֹת עֵצִים וְאַבְנֵי מַחְצֵב,
לְחַזֵּק אֶת-בֶּדֶק בֵּית-יְהוָה; וּלְכֹל אֲשֶׁר יֵצֵא עַל-הַבַּיִת, לְחָזְקָה. יד אַךְ לֹא יֵעָשֶׂה בֵּית יְהוָה, סִפּוֹת כֶּסֶף
מְזַמְּרוֹת מִזְרָקוֹת חֲצֹצְרוֹת, כָּל-כְּלִי זָהָב, וּכְלִי-כָסֶף מִן הַכֶּסֶף, הַמּוּבָא בֵית-יְהוָה. טו כִּי-לְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה,
יִתְּנֻהוּ; וְחִזְּקוּ-בוֹ, אֶת-בֵּית יְהוָה. טז וְלֹא יְחַשְּׁבוּ אֶת-הָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר יִתְּנוּ אֶת-הַכֶּסֶף עַל-יָדָם, לָתֵת,
לְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה: כִּי בֶאֱמֻנָה, הֵם עֹשִׂים. יז כֶּסֶף אָשָׁם וְכֶסֶף חַטָּאוֹת, לֹא יוּבָא בֵּית יְהוָה: לַכֹּהֲנִים,
יִהְיוּ.
מפעולותיו הרוחניות של יהואש אחר ביעור פולחן האלילות, היה בדק הבית – חידוש ותיקון בית
המקדש, שכבר עמד על תילו כ-150 שנים, ולשם כך הורה המלך על מגבית לשם שיפוץ וחידוש הבית.
תחילה עשה הסכם ראשון עם הכוהנים, שכל התרומות שיגבו מאת מכריהם יהיו שלהם, והם הכוהנים
יקבלו עליהם לחזק את בדק הבית, ומאחר שהכוהנים התמהמהו ולא החלו בבדק הבית "... מדוע אינכם
מחזקים את בדק הבית..." (ח), הורה שלא יקחו עוד לעצמם את התרומה, והכוהנים הסכימו כדי שלא
יעלה חשד העם עליהם. במקום ההסדר הראשוני, לקח המלך יהואש ארון ונתן אותו פתח הבית, והבאים
למקדש היו משלשים את תרומותיהם בו, ובכסף שנאסף חיזקו בו את הבית על ידי עושי מלאכה.
- מלחמת חזאל מלך ארם ביהודה (יח – יט)
יח אָז יַעֲלֶה, חֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם, וַיִּלָּחֶם עַל-גַּת, וַיִּלְכְּדָהּ; וַיָּשֶׂם חֲזָאֵל פָּנָיו, לַעֲלוֹת עַל-יְרוּשָׁלִָם.
יט וַיִּקַּח יְהוֹאָשׁ מֶלֶךְ-יְהוּדָה, אֵת כָּל-הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר-הִקְדִּישׁוּ יְהוֹשָׁפָט וִיהוֹרָם וַאֲחַזְיָהוּ אֲבֹתָיו מַלְכֵי
יְהוּדָה וְאֶת-קֳדָשָׁיו, וְאֵת כָּל-הַזָּהָב הַנִּמְצָא בְּאֹצְרוֹת בֵּית-יְהוָה, וּבֵית הַמֶּלֶךְ; וַיִּשְׁלַח, לַחֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם,
וַיַּעַל, מֵעַל יְרוּשָׁלִָם.
חזאל מלך ארם דמשק, פלש ליהודה במטרה להרחיב את גבולן, ובדרכו כבש את גת ואף עשה פעמיו לעלות
על ירושלים, ובתגובה בחר יהואש המלך לשחדו בעת שנתן לו את כל הזהב הנמצא באוצרות בית ה' ובית
המלך, ומשום כך ביטל חזאל מלך ארם את תוכניתו לעלות על ירושלים "... וישלח לחזאל מלך ארם ויעל
מעל ירושלים" (יט)
- מות המלך יהואש בידי מורדים (כ – כב)
כ וְיֶתֶר דִּבְרֵי יוֹאָשׁ, וְכָל-אֲשֶׁר עָשָׂה: הֲלוֹא-הֵם כְּתוּבִים, עַל-סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים--לְמַלְכֵי יְהוּדָה. כא וַיָּקֻמוּ
עֲבָדָיו, וַיִּקְשְׁרוּ-קָשֶׁר; וַיַּכּוּ, אֶת-יוֹאָשׁ, בֵּית מִלֹּא, הַיֹּרֵד סִלָּא. כב וְיוֹזָכָר בֶּן-שִׁמְעָת וִיהוֹזָבָד בֶּן-שֹׁמֵר
עֲבָדָיו, הִכֻּהוּ וַיָּמֹת, וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עִם-אֲבֹתָיו, בְּעִיר דָּוִד; וַיִּמְלֹךְ אֲמַצְיָה בְנוֹ, תַּחְתָּיו.
לאחר עזיבת צבא ארם את ירושלים, קמו על יואש המלך שני עבדיו והרגוהו, ועולה מהנאמר (דברי הימים ב,
כד, כג – כז), שהמניעים למהלכים בממלכת יהודה, הינם בעיקר על שעזבו את ה' "כי עזבו במחלויים
רבים..." (כד, שם), וכן בשל הנקמה שרצו העבדים לנקום במלך יואש, על שהרג את זכריה בן יהוידע
הכוהן "... התקשרו עליו עבדיו בדמי בני יהוידע הכוהן ויהרגוהו על מיטתו וימת" (כה, שם),
(הנושא בהרחבה בדברי הימים ב, כד)
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
