מלכים ב פרק יד

חלוקת הפרק:

1. מלכות אמציה בן יהואש על יהודה –  א – ו
2. מלחמת אמציה באדום -   ז
3. מלחמת אמציה ביהואש מלך ישראל -       ח – יד
4. מות יהואש - טו – טז
5. מות אמציה ומלכות עזריה בנו -   יז - כב
6. מלכות ירבעם בן יואש (ירבעם השני) -     כג – כט

1. מלכות אמציה בן יהואש על יהודה (א – ו)

  א בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם, לְיוֹאָשׁ בֶּן-יוֹאָחָז מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, מָלַךְ אֲמַצְיָהוּ בֶן-יוֹאָשׁ, מֶלֶךְ יְהוּדָה. ב בֶּן-עֶשְׂרִים

  וְחָמֵשׁ שָׁנָה, הָיָה בְמָלְכוֹ, וְעֶשְׂרִים וָתֵשַׁע שָׁנָה, מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם; וְשֵׁם אִמּוֹ, יהועדין (יְהוֹעַדָּן) מִן-

  יְרוּשָׁלִָם. ג וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר, בְּעֵינֵי יְהוָה--רַק, לֹא כְּדָוִד אָבִיו:  כְּכֹל אֲשֶׁר-עָשָׂה יוֹאָשׁ אָבִיו, עָשָׂה. 

  ד רַק הַבָּמוֹת, לֹא-סָרוּ:  עוֹד הָעָם מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים, בַּבָּמוֹת. ה וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר חָזְקָה הַמַּמְלָכָה בְּיָדוֹ;

  וַיַּךְ, אֶת-עֲבָדָיו, הַמַּכִּים, אֶת-הַמֶּלֶךְ אָבִיו. ו וְאֶת-בְּנֵי הַמַּכִּים, לֹא הֵמִית:  כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת-מֹשֶׁה

  אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה לֵאמֹר, לֹא-יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא-יוּמְתוּ עַל-אָבוֹת--כִּי אִם-אִישׁ בְּחֶטְאוֹ,

  ימות (יוּמָת).

  אמציה עלה לשלטון אחר שנהרג אביו יואש בידי עבדיו שמרדו בו "ויקומו עבדיו ויקשרו קשר ויכו

  את יואש בית מילוא..." (יב, כב), גם הוא עשה הישר בעיני ה', אך גם הוא כאביו יואש, לא הסיר את

  הבמות. הבמות ששימשו להקרבת קורבנות לשם ה', אך נאסרו מאז הוקם בית המקדש. עוד מפעולותיו

  לביסוס ממלכתו, הכה את עבדיו (השרים) שהכו והרגו את אביו, (עיין/עייני מלכים ב, ח), ואף שדן למיתה

  את רוצחי אביו נמנע מלנקום בבני רוצחי אביו, ובכך קיים את אזהרת התורה "לא יומתו אבות על בנים

  ובנים לא יומתו על אבות כי אם בחטאו יומת" (דברים כד, טו).

2. מלחמת אמציה באדום. (ז)

   ז הוּא-הִכָּה אֶת-אֱדוֹם בְּגֵי-המלח (מֶלַח), עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים, וְתָפַשׂ אֶת-הַסֶּלַע, בַּמִּלְחָמָה; וַיִּקְרָא אֶת

   שְׁמָהּ יָקְתְאֵל, עַד הַיּוֹם הַזֶּה. 

   לביסוס ממלכתו, יצא אמציה למלחמה נגד האדומים, שמרדו בימי יהורם בן יהושפט "ויפשע אדום

   מתחת יד יהודה..." (מלכים ב, ח, כב), במלחמתו בהם ניצח והכה בהם רבים, ולכד את הסלע – עיר

    מבצר וקרא את שמה יקתאל, ובכך הצליח להשיב את אדום תחת שלטונו ולתחום ממלכתו כבעבר

    בימי דוד ושלמה.

3. מלחמת אמציה ביהואש מלך ישראל. (ח - יד)

ח אָז שָׁלַח אֲמַצְיָה מַלְאָכִים, אֶל-יְהוֹאָשׁ בֶּן-יְהוֹאָחָז בֶּן-יֵהוּא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר:  לְכָה, נִתְרָאֶה פָנִים. ט וַיִּשְׁלַח יְהוֹאָשׁ מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל, אֶל-אֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ-יְהוּדָה לֵאמֹר, הַחוֹחַ אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן שָׁלַח אֶל-הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן לֵאמֹר, תְּנָה-אֶת-בִּתְּךָ לִבְנִי לְאִשָּׁה; וַתַּעֲבֹר חַיַּת הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן, וַתִּרְמֹס, אֶת-הַחוֹחַ. י הַכֵּה הִכִּיתָ אֶת-אֱדוֹם, וּנְשָׂאֲךָ לִבֶּךָ; הִכָּבֵד, וְשֵׁב בְּבֵיתֶךָ, וְלָמָּה תִתְגָּרֶה בְּרָעָה, וְנָפַלְתָּה אַתָּה וִיהוּדָה עִמָּךְ. יא וְלֹא-שָׁמַע אֲמַצְיָהוּ--וַיַּעַל יְהוֹאָשׁ מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל וַיִּתְרָאוּ פָנִים, הוּא וַאֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ-יְהוּדָה:  בְּבֵית שֶׁמֶשׁ, אֲשֶׁר לִיהוּדָה. יב וַיִּנָּגֶף יְהוּדָה, לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיָּנֻסוּ, אִישׁ לְאֹהָלָו. 

   יג וְאֵת אֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ-יְהוּדָה בֶּן-יְהוֹאָשׁ בֶּן-אֲחַזְיָהוּ, תָּפַשׂ  יְהוֹאָשׁ מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל--בְּבֵית שָׁמֶשׁ; ויבאו

   (וַיָּבֹא), יְרוּשָׁלִַם, וַיִּפְרֹץ בְּחוֹמַת יְרוּשָׁלִַם בְּשַׁעַר אֶפְרַיִם עַד-שַׁעַר הַפִּנָּה, אַרְבַּע מֵאוֹת אַמָּה. 

   יד וְלָקַח אֶת-כָּל-הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף וְאֵת כָּל-הַכֵּלִים הַנִּמְצְאִים בֵּית-יְהוָה, וּבְאֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ, וְאֵת, בְּנֵי

   הַתַּעֲרֻבוֹת; וַיָּשָׁב, שֹׁמְרוֹנָה. טו וְיֶתֶר דִּבְרֵי יְהוֹאָשׁ אֲשֶׁר עָשָׂה, וּגְבוּרָתוֹ, וַאֲשֶׁר נִלְחַם, עִם אֲמַצְיָהוּ

   מֶלֶךְ יְהוּדָה:  הֲלֹא-הֵם כְּתוּבִים, עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים--יִשְׂרָאֵל. טז וַיִּשְׁכַּב יְהוֹאָשׁ, עִם-אֲבֹתָיו,

    וַיִּקָּבֵר בְּשֹׁמְרוֹן, עִם מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל; וַיִּמְלֹךְ יָרָבְעָם בְּנוֹ, תַּחְתָּיו. 

 אחר ניצחונו על אדום, נתמלא אמציה בגאוה ונסחף להתגרות בממלכת ישראל ובממלכת יהואש בן

 יהואחז, כשפנה בהצעה שחצנית "...לכה נתראה פנים" (ח), במשמעות: הבא נתראה פנים אל פנים

 בשדה הקרב, כדי להיווכח מי חזק יותר, ובכך למעשה הכריז מלחמה על ישראל. יהואש השיב בידי

 שליחי אמציה את תשובתו במשל, וכינה יהואש מלך ישראל את מלך יהודה אמציה "החוח" – צמח

 קטן וחסר ערך על צד הבוז, והמשיל את עצמו "לארז אשר בלבנון", ו"החוח" (אמציה) שלח אל הארז

 (יהואש) "תנה את בתך לבני לאשה" במשמעות, שאף אם רצה מלך יהודה – אמציה לתת את בתו לבנו

 של מלך ישראל יהואש, זה יהיה בעיני מלך ישראל יהואש דבר מאוס ובזוי. והוסיף בדבריו כדי לבזותו,

 כי גורלו של "החוח" (אמציה) יהיה שתעבור חיית השדה אשר בלבנון ותרמוס את החוח וכל שכן אם

 יבוא להלחם בו, ומכאן שאין ראוי לחוח – מלך יהודה להילחם בארז – מלך ישראל (ע"פ רד"ק ורלב"ג),

 ולמרות זאת הוסיף מלך ישראל יהואש לשדל את מלך יהודה אמציה, לבל יצא עמו למלחמה שתגרום

 למות רבים, "הכה הכית את אדום ונשאך לבך להכביד עתה שבה בביתך למה תתגרה ברעה ונפלת

 אתה ויהודה עמך" (י), אך אמציה לא נענה ויצא עמו למלחמה שבה נחל תבוסה "וינגף יהודה לפני

 ישראל וינוסו איש לאוהלו" (יב), ומלבד הכשלון במלחמה לקח יהואש מלך ישראל את אמציה שבוי

 לעיר בירתו ירושלים, ופרץ פרצה בחומות ירושלים, כדי לבזותו בעיני עמו. גם את הזהב והכסף הנמצאים

 בבית ה', לקח מלך ישראל והביאם לעיר בירתו שומרון, וגורל אמציה היה בדומה לגורל אביו, שגם עליו

 קשרו קשר והמיתוהו.   

5. מות אמציה ומלכות עזריה בנו (יז – כב)

 יז וַיְחִי אֲמַצְיָהוּ בֶן-יוֹאָשׁ, מֶלֶךְ יְהוּדָה, אַחֲרֵי מוֹת, יְהוֹאָשׁ בֶּן-יְהוֹאָחָז מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל--חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה, שָׁנָה. 

   יח וְיֶתֶר, דִּבְרֵי אֲמַצְיָהוּ:  הֲלֹא-הֵם כְּתֻבִים, עַל-סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים--לְמַלְכֵי יְהוּדָה. יט וַיִּקְשְׁרוּ עָלָיו קֶשֶׁר

   בִּירוּשָׁלִַם, וַיָּנָס לָכִישָׁה; וַיִּשְׁלְחוּ אַחֲרָיו לָכִישָׁה, וַיְמִתֻהוּ שָׁם. כ וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ, עַל-הַסּוּסִים; וַיִּקָּבֵר

   בִּירוּשָׁלִַם עִם-אֲבֹתָיו, בְּעִיר דָּוִד. כא וַיִּקְחוּ כָּל-עַם יְהוּדָה, אֶת-עֲזַרְיָה, וְהוּא, בֶּן-שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה;

   וַיַּמְלִכוּ אֹתוֹ, תַּחַת אָבִיו אֲמַצְיָהוּ. כב הוּא בָּנָה אֶת-אֵילַת, וַיְשִׁבֶהָ לִיהוּדָה, אַחֲרֵי שְׁכַב-הַמֶּלֶךְ, עִם-אֲבֹתָיו. 

 גם על אמציה קשרו קשר בירושלים ואז נמלט ללכיש ושם נרצח, ואחריו הומלך עזריה בנו תחתיו. עזריה

 שהיו לו שמות נוספים: עזריהו ועוזיהו הלך בדרך ה', בימיו נחלו יהודה ניצחונות רבים על הערבים בעמונים

 והפלשתים, ואף הצליח להשיב את אילת לתחומי יהודה.   

6. מלכות ירבעם בן יהואש (ירבעם השני). (כג – כט)   

  כג בִּשְׁנַת חֲמֵשׁ-עֶשְׂרֵה שָׁנָה, לַאֲמַצְיָהוּ בֶן-יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יְהוּדָה--מָלַךְ יָרָבְעָם בֶּן-יוֹאָשׁ מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל,

 בְּשֹׁמְרוֹן, אַרְבָּעִים וְאַחַת, שָׁנָה. כד וַיַּעַשׂ הָרַע, בְּעֵינֵי יְהוָה:  לֹא סָר, מִכָּל-חַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן-נְבָט,

 אֲשֶׁר הֶחֱטִיא, אֶת-יִשְׂרָאֵל. כה הוּא, הֵשִׁיב אֶת-גְּבוּל יִשְׂרָאֵל, מִלְּבוֹא חֲמָת, עַד-יָם הָעֲרָבָה--כִּדְבַר

 יְהוָה, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עַבְדּוֹ יוֹנָה בֶן-אֲמִתַּי הַנָּבִיא, אֲשֶׁר מִגַּת הַחֵפֶר. כו כִּי-רָאָה יְהוָה

 אֶת-עֳנִי יִשְׂרָאֵל, מֹרֶה מְאֹד; וְאֶפֶס עָצוּר וְאֶפֶס עָזוּב, וְאֵין עֹזֵר לְיִשְׂרָאֵל. כז וְלֹא-דִבֶּר יְהוָה--לִמְחוֹת

 אֶת-שֵׁם יִשְׂרָאֵל, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם; וַיּוֹשִׁיעֵם, בְּיַד יָרָבְעָם בֶּן-יוֹאָשׁ. כח וְיֶתֶר דִּבְרֵי יָרָבְעָם וְכָל-אֲשֶׁר

 עָשָׂה, וּגְבוּרָתוֹ אֲשֶׁר-נִלְחָם, וַאֲשֶׁר הֵשִׁיב אֶת-דַּמֶּשֶׂק וְאֶת-חֲמָת לִיהוּדָה, בְּיִשְׂרָאֵל:  הֲלֹא-הֵם כְּתוּבִים,

 עַל-סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים--לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל. כט וַיִּשְׁכַּב יָרָבְעָם עִם-אֲבֹתָיו, עִם מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל; וַיִּמְלֹךְ זְכַרְיָה

 בְנוֹ, תַּחְתָּיו.

 דרכו הרוחנית והמדינית:

 ירבעם בן יואש, מלך על ישראל ארבעים ואחת שנים, ואף הוא כירבעם בן נבט, חטא והחטיא את  ישראל.

 בתחום המדיני עלה בידו להשיב את ערי ישראל שלקחו מלכי ארם במלחמתם, ובכך זכה להרחיב את גבולות

 ישראל, מלבוא חמת עד ים הערבה. הכתוב מציין שהצלחה זו קרתה לו בשביל התשובה שעשו ישראל, אלא

 שרחם עליהם ה' וראה את עינוייהם ויסוריהם של ישראל "כי ראה את עוני ישראל מורה (עצוב) מאוד

 ואפס עצור ואפס עזוב ואין עוזר לישראל" (כו), "...ויושיעם ביד ירבעם בן יואש" (כז), כאמור לא בשל

מעשיהם הטובים של ישראל, או של ירבעם.     

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.

לעלוי נשמת רבקה חיה בת מרסל מסודי