מלכים ב פרק יח
חלוקת הפרק:
- חזקיהו מתקן את שהרס אביו אחז – א – ח.
- מסע ממלכת אשור על ממלכות יהודה ושומרון ותגובת חזקיהו – ט – יז.
- נאום רבשקה – שליחי מלך אשור - יח - כה.
- דו שיח בין שרי יהודה לשרי מלך אשור - כו - כח.
- נאום השני של רבשקה - כט - לה.
- תגובת העם ותגובת שרי יהודה לנאום רבשקה - לו - לז.
- חזקיהו מתקן את שהרס אביו אחז. (א – ח)
א וַיְהִי בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ, לְהוֹשֵׁעַ בֶּן-אֵלָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, מָלַךְ חִזְקִיָּה בֶן-אָחָז, מֶלֶךְ יְהוּדָה.
ב בֶּן-עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה, הָיָה בְמָלְכוֹ, וְעֶשְׂרִים וָתֵשַׁע שָׁנָה, מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם; וְשֵׁם אִמּוֹ, אֲבִי בַּת-זְכַרְיָה.
ג וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר, בְּעֵינֵי יְהוָה, כְּכֹל אֲשֶׁר-עָשָׂה, דָּוִד אָבִיו.
ד הוּא הֵסִיר אֶת-הַבָּמוֹת, וְשִׁבַּר אֶת-הַמַּצֵּבֹת, וְכָרַת, אֶת-הָאֲשֵׁרָה; וְכִתַּת נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר-עָשָׂה מֹשֶׁה,
כִּי עַד-הַיָּמִים הָהֵמָּה הָיוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מְקַטְּרִים לוֹ, וַיִּקְרָא-לוֹ, נְחֻשְׁתָּן.
ה בַּיהוָה אֱלֹהֵי-יִשְׂרָאֵל, בָּטָח; וְאַחֲרָיו לֹא-הָיָה כָמֹהוּ, בְּכֹל מַלְכֵי יְהוּדָה, וַאֲשֶׁר הָיוּ, לְפָנָיו.
ו וַיִּדְבַּק, בַּיהוָה, לֹא-סָר, מֵאַחֲרָיו; וַיִּשְׁמֹר, מִצְוֹתָיו, אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה, אֶת-מֹשֶׁה.
ז וְהָיָה יְהוָה עִמּוֹ, בְּכֹל אֲשֶׁר-יֵצֵא יַשְׂכִּיל; וַיִּמְרֹד בְּמֶלֶךְ-אַשּׁוּר, וְלֹא עֲבָדוֹ.
ח הוּא-הִכָּה אֶת-פְּלִשְׁתִּים עַד-עַזָּה, וְאֶת-גְּבוּלֶיהָ, מִמִּגְדַּל נוֹצְרִים, עַד-עִיר מִבְצָר.
אחז מלך יהודה השאיר לבנו חזקיהו ממלכה שמצבה הרוחני בכי רע, וגם המצב המדיני בשפל. מיד אחר
המלכתו, מתעורר חזקיהו לשנות את המצב הרוחני הירוד שהיה קודם המלכתו.
"ויעש הישר בעיני ה' ככל אשר עשה דוד אביו" (ג')
פעולותיו לחיזוק רוחני:
א. חזקיהו פתח וטיהר את בית המקדש.
ב. שבר את המצבות והאשרות – עקר את פולחן האלילות.
ג. ביטל את הבמות.
ד. התיך את נחש הנחושת שהחלו לסגוד לו.
פעולותיו לחיזוק מדיני ובטחוני:
ד. מרד במלך אשור.
ה. הכה את הפלשתים והחזיר ערים שנכבשו בימי אביו.
- מסע ממלכת אשור על ממלכות יהודה ושומרון ותגובת חזקיהו. (ט – יז)
ט וַיְהִי בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית, לַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ--הִיא הַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית, לְהוֹשֵׁעַ בֶּן-אֵלָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל; עָלָה שַׁלְמַנְאֶסֶר
מֶלֶךְ אַשּׁוּר, עַל-שֹׁמְרוֹן--וַיָּצַר עָלֶיהָ.
י וַיִּלְכְּדֻהָ, מִקְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים, בִּשְׁנַת-שֵׁשׁ, לְחִזְקִיָּה: הִיא שְׁנַת-תֵּשַׁע, לְהוֹשֵׁעַ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, נִלְכְּדָה, שֹׁמְרוֹן.
יא וַיֶּגֶל מֶלֶךְ-אַשּׁוּר אֶת-יִשְׂרָאֵל, אַשּׁוּרָה; וַיַּנְחֵם בַּחְלַח וּבְחָבוֹר, נְהַר גּוֹזָן--וְעָרֵי מָדָי.
יב עַל אֲשֶׁר לֹא-שָׁמְעוּ, בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם, וַיַּעַבְרוּ אֶת-בְּרִיתוֹ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד יְהוָה; וְלֹא
שָׁמְעוּ, וְלֹא עָשׂוּ.
יג וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּה, עָלָה סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ-אַשּׁוּר עַל כָּל-עָרֵי יְהוּדָה הַבְּצֻרוֹת--וַיִּתְפְּשֵׂם.
יד וַיִּשְׁלַח חִזְקִיָּה מֶלֶךְ-יְהוּדָה אֶל-מֶלֶךְ-אַשּׁוּר לָכִישָׁה לֵאמֹר חָטָאתִי, שׁוּב מֵעָלַי--אֵת אֲשֶׁר-תִּתֵּן עָלַי, אֶשָּׂא;
וַיָּשֶׂם מֶלֶךְ-אַשּׁוּר עַל-חִזְקִיָּה מֶלֶךְ-יְהוּדָה, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת כִּכַּר-כֶּסֶף, וּשְׁלֹשִׁים, כִּכַּר זָהָב.
טו וַיִּתֵּן, חִזְקִיָּה, אֶת-כָּל-הַכֶּסֶף, הַנִּמְצָא בֵית-יְהוָה; וּבְאֹצְרוֹת, בֵּית הַמֶּלֶךְ.
טז בָּעֵת הַהִיא, קִצַּץ חִזְקִיָּה אֶת-דַּלְתוֹת הֵיכַל יְהוָה וְאֶת-הָאֹמְנוֹת, אֲשֶׁר צִפָּה, חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה; וַיִּתְּנֵם,
לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר.
יז וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ-אַשּׁוּר אֶת-תַּרְתָּן וְאֶת-רַב-סָרִיס וְאֶת-רַבְשָׁקֵה מִן-לָכִישׁ אֶל-הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ, בְּחֵיל כָּבֵד יְרוּשָׁלִָם;
וַיַּעֲלוּ, וַיָּבֹאוּ יְרוּשָׁלִַם, וַיַּעֲלוּ וַיָּבֹאוּ וַיַּעַמְדוּ בִּתְעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה, אֲשֶׁר בִּמְסִלַּת שְׂדֵה כֹבֵס.
במסע ממלכת אשור על ממלכת שומרון (ישראל), מצליח מלך אשור לכבוש את שומרון, ולהגלות את
תושביה (ט' – י"ב), ובשל מרד המלך חזקיהו במלך אשור, עלה מלך אשור על ערי יהודה הבצורות, וכבש
אותן, ואחר ששם פעמיו לירושלים נכנע חזקיה בפני מלך אשור "חטאתי שוב מעלי", ומלך אשור אף
הטיל על יהודה תשלום מס – 300 ככר כסף ו-30 ככר זהב, ואף בכסף הנמצא בית ה' ובאוצרות בית המלך,
נתן חזקיהו למלך אשור. אחר זמן מה פסק חזקיהו מלתת לו את המסים שהוטלו עליו, שב מלך אשור ליהודה
ובא עד לכיש, ומשם שלח מלאכים עם קצת מחלותיו לירושלים, ושם עמד עם רבשקה וחירף את חזקיהו
ואמר, על מי בטחת כי מרדת במלך אשור, ולבסוף אף חנה על ירושלים, אך משנשא חזקיה תפילה לה',
להציל את ירושלים יצא מלאך והכה בדרך נס במחנה אשור, ונפלו 185,000 מאנשיו.
- נאום רבשקה – שליח מלך אשור. (יח – כה)
יח וַיִּקְרְאוּ, אֶל-הַמֶּלֶךְ, וַיֵּצֵא אֲלֵהֶם אֶלְיָקִים בֶּן-חִלְקִיָּהוּ, אֲשֶׁר עַל-הַבָּיִת; וְשֶׁבְנָה, הַסֹּפֵר, וְיוֹאָח בֶּן-אָסָף,
הַמַּזְכִּיר.
יט וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם רַבְשָׁקֵה, אִמְרוּ-נָא אֶל-חִזְקִיָּהוּ: כֹּה-אָמַר הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל, מֶלֶךְ אַשּׁוּר, מָה הַבִּטָּחוֹן הַזֶּה,
אֲשֶׁר בָּטָחְתָּ.
כ אָמַרְתָּ, אַךְ-דְּבַר-שְׂפָתַיִם--עֵצָה וּגְבוּרָה, לַמִּלְחָמָה; עַתָּה עַל-מִי בָטַחְתָּ, כִּי מָרַדְתָּ בִּי.
כא עַתָּה הִנֵּה בָטַחְתָּ לְּךָ עַל-מִשְׁעֶנֶת הַקָּנֶה הָרָצוּץ הַזֶּה, עַל-מִצְרַיִם, אֲשֶׁר יִסָּמֵךְ אִישׁ עָלָיו, וּבָא בְכַפּוֹ וּנְקָבָהּ;
כֵּן פַּרְעֹה מֶלֶךְ-מִצְרַיִם, לְכָל-הַבֹּטְחִים עָלָיו.
כב וְכִי-תֹאמְרוּן אֵלַי, אֶל-יְהוָה אֱלֹהֵינוּ בָּטָחְנוּ: הֲלוֹא-הוּא, אֲשֶׁר הֵסִיר חִזְקִיָּהוּ אֶת-בָּמֹתָיו וְאֶת-מִזְבְּחֹתָיו,
וַיֹּאמֶר לִיהוּדָה וְלִירוּשָׁלִַם, לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ הַזֶּה תִּשְׁתַּחֲווּ בִּירוּשָׁלִָם.
כג וְעַתָּה הִתְעָרֶב נָא, אֶת-אֲדֹנִי אֶת-מֶלֶךְ אַשּׁוּר; וְאֶתְּנָה לְךָ, אַלְפַּיִם סוּסִים, אִם-תּוּכַל, לָתֶת לְךָ רֹכְבִים עֲלֵיהֶם.
כד וְאֵיךְ תָּשִׁיב, אֵת פְּנֵי פַחַת אַחַד עַבְדֵי אֲדֹנִי--הַקְּטַנִּים; וַתִּבְטַח לְךָ עַל-מִצְרַיִם, לְרֶכֶב וּלְפָרָשִׁים.
כה עַתָּה הֲמִבַּלְעֲדֵי יְהוָה, עָלִיתִי עַל-הַמָּקוֹם הַזֶּה לְהַשְׁחִתוֹ; יְהוָה אָמַר אֵלַי, עֲלֵה עַל-הָאָרֶץ הַזֹּאת וְהַשְׁחִיתָהּ
מלך אשור ישב בעיר לכיש הקרובה לירושלים. בתחילה הצבא כובש את כל הערים הבצורות אשר ליהודה,
ולבסוף הוא מגיע לעיר ירושלים עצמה, אך קודם המלחמה ניסה מלך אשור להכניע את יהודה, בעזרת
מלחמה פסיכולוגית, ושלח משלחת בראשות רבשקה להטיל אימה ופחד על יושבי ירושלים.
הנאום – הטעונים שרבשקה טוען כדי לשכנע את יהודה להכנע לו.
א. "כה אמר המלך הגדול מלך אשור מה הבטחון אשר בטחת" (ט')
הפניה לחזקיה – מנין לקחת בטחון כה מופרז למרוד במלך.
ב. "עתה הנה בטחת... על מצרים אשר יסמך איש עליו..." (כ"א)
האם חשבת ובטחת על מלך מצרים שיעזור לך? והרי הוא כקנה רצוץ.
ג. "וכי תאמרון אלי אל ה' אלוקינו בטחנו..." (כ"ב)
האם בטחת על ה' שיעזור לך והרי חזקיהו אסר על האנשים להקריב קרבנות כרצונם, וביטל את הבמות.
ד. "עתה המבלעדי ה' עליתי על המקום הזה להשחיתו" (כ"ה)
אני שליח ה' והוא שציווני, עלי להרוס את הארץ.
- דו שיח בין שרי יהודה לשרי מלך אשור. (כו – כח)
כו וַיֹּאמֶר אֶלְיָקִים בֶּן-חִלְקִיָּהוּ וְשֶׁבְנָה וְיוֹאָח אֶל-רַבְשָׁקֵה, דַּבֶּר-נָא אֶל-עֲבָדֶיךָ אֲרָמִית--כִּי שֹׁמְעִים, אֲנָחְנוּ;
וְאַל-תְּדַבֵּר עִמָּנוּ, יְהוּדִית, בְּאָזְנֵי הָעָם, אֲשֶׁר עַל-הַחֹמָה.
כז וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם רַבְשָׁקֵה, הַעַל אֲדֹנֶיךָ וְאֵלֶיךָ שְׁלָחַנִי אֲדֹנִי, לְדַבֵּר, אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה; הֲלֹא עַל-הָאֲנָשִׁים,
הַיֹּשְׁבִים עַל-הַחֹמָה, לֶאֱכֹל אֶת-חריהם (צוֹאָתָם) וְלִשְׁתּוֹת אֶת-שניהם (מֵימֵי רַגְלֵיהֶם), עִמָּכֶם.
כח וַיַּעֲמֹד, רַבְשָׁקֵה, וַיִּקְרָא בְקוֹל-גָּדוֹל, יְהוּדִית; וַיְדַבֵּר וַיֹּאמֶר, שִׁמְעוּ דְּבַר-הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל מֶלֶךְ אַשּׁוּר
אחר נאום רבשקה לשרי יהודה, שבעיקרם היו דברי נאצה כלפי חזקיהו וכלפי הקב"ה, בקשו שרי יהודה
מרבשקה לדבר עמם ארמית, כי לא רצו שדברי רבשקה ישמעו ויובנו לעם אשר על החומה, כדי שלא ירפו
ידיהם ויתבזו, אך רבשקה סירב לבקשת שרי יהודה לדבר ארמית, כדי ליראם ולהטיל בהם פחד גם ביושבי
ירושלים.
- נאום השני של רבשקה. (כט – לה)
כט כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ, אַל-יַשִּׁא לָכֶם חִזְקִיָּהוּ: כִּי-לֹא יוּכַל, לְהַצִּיל אֶתְכֶם מִיָּדוֹ.
ל וְאַל-יַבְטַח אֶתְכֶם חִזְקִיָּהוּ אֶל-יְהוָה לֵאמֹר, הַצֵּל יַצִּילֵנוּ יְהוָה; וְלֹא תִנָּתֵן אֶת-הָעִיר הַזֹּאת, בְּיַד מֶלֶךְ
אַשּׁוּר. לא אַל-תִּשְׁמְעוּ, אֶל-חִזְקִיָּהוּ: כִּי כֹה אָמַר מֶלֶךְ אַשּׁוּר, עֲשׂוּ-אִתִּי בְרָכָה וּצְאוּ אֵלַי, וְאִכְלוּ אִישׁ
גַּפְנוֹ וְאִישׁ תְּאֵנָתוֹ, וּשְׁתוּ אִישׁ מֵי-בֹרוֹ.
לב עַד-בֹּאִי וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶל-אֶרֶץ כְּאַרְצְכֶם, אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ אֶרֶץ לֶחֶם וּכְרָמִים אֶרֶץ זֵית יִצְהָר וּדְבַשׁ,
וִחְיוּ, וְלֹא תָמֻתוּ; וְאַל-תִּשְׁמְעוּ, אֶל-חִזְקִיָּהוּ, כִּי-יַסִּית אֶתְכֶם לֵאמֹר, יְהוָה יַצִּילֵנוּ.
לג הַהַצֵּל הִצִּילוּ אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם, אִישׁ אֶת-אַרְצוֹ, מִיַּד, מֶלֶךְ אַשּׁוּר.
לד אַיֵּה אֱלֹהֵי חֲמָת וְאַרְפָּד, אַיֵּה אֱלֹהֵי סְפַרְוַיִם--הֵנַע וְעִוָּה: כִּי-הִצִּילוּ אֶת-שֹׁמְרוֹן, מִיָּדִי.
לה מִי בְּכָל-אֱלֹהֵי הָאֲרָצוֹת, אֲשֶׁר-הִצִּילוּ אֶת-אַרְצָם מִיָּדִי: כִּי-יַצִּיל יְהוָה אֶת-יְרוּשָׁלִַם, מִיָּדִי.
נאומו השני של רבשקה מופנה הפעם אל העם.
תוכן הנאום:
א. "אל ישיא לכם חזקיהו כי לא יוכל להציל אתכם" (כ"ט)
הקריאה לעם לבל יאמינו לחזקיהו כי יוכל להצילם מידי מלך אשור.
ב. "ואל יבטח אתכם חזקיהו אל ה' לאמר הצל יצילנו ה'..." (ל')
הקריאה לעם לבל יאמינו לחזקיהו האומר שה' יציל אותם מידי המלך.
ג. "אל תשמעו... כי כה אמר מלך אשור עשו אתי ברכה וצאו אלי ואכלו איש גפנו..." (ל"א)
הקריאה לעם להכנע ולצאת מהעיר, כי אז יזכו בחיי שלווה.
ד. "עד בואי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם ארץ דגן ותירוש..." (ל"ב)
ההבטחה של מלך אשור לנכנעים, לזכות בארץ טובה כארצם.
סכום: נאומו של רבשקה, הינו למעשה קריאה לעם להיכנע ולגלות מארצם מרצון.
- תגובת העם ותגובת שרי יהודה לנאום רבשקה. (לו – לז)
לו וְהֶחֱרִישׁוּ הָעָם, וְלֹא-עָנוּ אֹתוֹ דָּבָר: כִּי-מִצְוַת הַמֶּלֶךְ הִיא לֵאמֹר, לֹא תַעֲנֻהוּ.
לז וַיָּבֹא אֶלְיָקִים בֶּן-חִלְקִיָּה אֲשֶׁר-עַל-הַבַּיִת וְשֶׁבְנָא הַסֹּפֵר וְיוֹאָח בֶּן-אָסָף הַמַּזְכִּיר, אֶל-חִזְקִיָּהוּ--קְרוּעֵי
בְגָדִים; וַיַּגִּדוּ לוֹ, דִּבְרֵי רַבְשָׁקֵה.
לאור נאומו זה החרישו העם ולא ענו אותו דבר, ומשלחת שרי יהודה קרעו בגדיהם בשומעם את גידופי
וחירופי רבשקה.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
