מלכים ב פרק י

חלוקת הפרק

1. הריגת בית אחאב ואחזיה – א – יא
2. הריגת אחי אחזיה ושרי יהודה – יב יד
3. הצטרפות יהונדב בן רכב למלך יהוא – טו - יז
4. השמדת הבעל וכוהניו – יח – כט
5. השכר ליהוא - ל
6. חטא יהוא – לא
7. מלך ארם חזאל מכה בישראל (לב – לו)

1. הריגת בית אחאב ואחזיה (א – יא)

  א וּלְאַחְאָב שִׁבְעִים בָּנִים, בְּשֹׁמְרוֹן; וַיִּכְתֹּב יֵהוּא סְפָרִים וַיִּשְׁלַח שֹׁמְרוֹן, אֶל-שָׂרֵי יִזְרְעֶאל הַזְּקֵנִים,

     וְאֶל-הָאֹמְנִים אַחְאָב, לֵאמֹר. 

  ב וְעַתָּה, כְּבֹא הַסֵּפֶר הַזֶּה אֲלֵיכֶם, וְאִתְּכֶם, בְּנֵי אֲדֹנֵיכֶם; וְאִתְּכֶם הָרֶכֶב וְהַסּוּסִים, וְעִיר מִבְצָר וְהַנָּשֶׁק. 

  ג וּרְאִיתֶם הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר, מִבְּנֵי אֲדֹנֵיכֶם, וְשַׂמְתֶּם, עַל-כִּסֵּא אָבִיו; וְהִלָּחֲמוּ, עַל-בֵּית אֲדֹנֵיכֶם. 

  ד וַיִּרְאוּ, מְאֹד מְאֹד, וַיֹּאמְרוּ, הִנֵּה שְׁנֵי הַמְּלָכִים לֹא עָמְדוּ לְפָנָיו; וְאֵיךְ, נַעֲמֹד אֲנָחְנוּ. 

  ה וַיִּשְׁלַח אֲשֶׁר-עַל-הַבַּיִת וַאֲשֶׁר עַל-הָעִיר וְהַזְּקֵנִים וְהָאֹמְנִים אֶל-יֵהוּא לֵאמֹר, עֲבָדֶיךָ אֲנַחְנוּ, וְכֹל

     אֲשֶׁר-תֹּאמַר אֵלֵינוּ, נַעֲשֶׂה:  לֹא-נַמְלִךְ אִישׁ, הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עֲשֵׂה. 

  ו וַיִּכְתֹּב אֲלֵיהֶם סֵפֶר שֵׁנִית לֵאמֹר, אִם-לִי אַתֶּם וּלְקֹלִי אַתֶּם שֹׁמְעִים קְחוּ אֶת-רָאשֵׁי אַנְשֵׁי בְנֵי              

    אֲדֹנֵיכֶם, וּבֹאוּ אֵלַי כָּעֵת מָחָר, יִזְרְעֶאלָה; וּבְנֵי הַמֶּלֶךְ שִׁבְעִים אִישׁ, אֶת-גְּדֹלֵי הָעִיר מְגַדְּלִים אוֹתָם. 

  ז וַיְהִי, כְּבֹא הַסֵּפֶר אֲלֵיהֶם, וַיִּקְחוּ אֶת-בְּנֵי הַמֶּלֶךְ, וַיִּשְׁחֲטוּ שִׁבְעִים אִישׁ; וַיָּשִׂימוּ אֶת-רָאשֵׁיהֶם בַּדּוּדִים,

    וַיִּשְׁלְחוּ אֵלָיו יִזְרְעֶאלָה. 

 ח וַיָּבֹא הַמַּלְאָךְ וַיַּגֶּד-לוֹ לֵאמֹר, הֵבִיאוּ רָאשֵׁי בְנֵי-הַמֶּלֶךְ; וַיֹּאמֶר, שִׂימוּ אֹתָם שְׁנֵי צִבֻּרִים פֶּתַח  הַשַּׁעַר

    עַד-הַבֹּקֶר. 

 ט וַיְהִי בַבֹּקֶר, וַיֵּצֵא וַיַּעֲמֹד, וַיֹּאמֶר אֶל-כָּל-הָעָם, צַדִּקִים אַתֶּם; הִנֵּה אֲנִי קָשַׁרְתִּי עַל-אֲדֹנִי, וָאֶהְרְגֵהוּ,

    וּמִי הִכָּה, אֶת-כָּל-אֵלֶּה. 

  י דְּעוּ אֵפוֹא, כִּי לֹא יִפֹּל מִדְּבַר יְהוָה אַרְצָה, אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָה, עַל-בֵּית אַחְאָב; וַיהוָה עָשָׂה אֵת אֲשֶׁר

     דִּבֶּר, בְּיַד עַבְדּוֹ אֵלִיָּהוּ. 

 יא וַיַּךְ יֵהוּא, אֵת כָּל-הַנִּשְׁאָרִים לְבֵית-אַחְאָב בְּיִזְרְעֶאל, וְכָל-גְּדֹלָיו, וּמְיֻדָּעָיו וְכֹהֲנָיו עַד-בִּלְתִּי הִשְׁאִיר

     לוֹ, שָׂרִיד. 

      אחר רצח יהורם (ט, כה – כו), ולאחר רצח איזבל (ט, לו), המשיך יהוא בלהט המרד בהשמדת בני אחאב,

      בעת שכפה את דעתו על שרי יזרעאל הזקנים והאומנים להדיח את בני אחאב "ויהי כבוא הספר אליהם

      ויקחו את בני המלך וישחטו שבעים איש..." (ז), ואחר זאת המשיך יהוא והכה את כל משפחת אחאב,

      ועמם את כל הגדולים האוהבים והכוהנים ששמשו בעבודת הבעל.                                          

2. הריגת אחי אחזיה ושרי יהודה (יב – יד)

יב וַיָּקָם, וַיָּבֹא, וַיֵּלֶךְ, שֹׁמְרוֹן--הוּא בֵּית-עֵקֶד הָרֹעִים, בַּדָּרֶךְ. 

יג וְיֵהוּא, מָצָא אֶת-אֲחֵי אֲחַזְיָהוּ מֶלֶךְ-יְהוּדָה, וַיֹּאמֶר, מִי אַתֶּם; וַיֹּאמְרוּ, אֲחֵי אֲחַזְיָהוּ אֲנַחְנוּ, וַנֵּרֶד לִשְׁלוֹם

    בְּנֵי-הַמֶּלֶךְ, וּבְנֵי הַגְּבִירָה. 

יד וַיֹּאמֶר תִּפְשׂוּם חַיִּים, וַיִּתְפְּשׂוּם חַיִּים; וַיִּשְׁחָטוּם אֶל-בּוֹר בֵּית-עֵקֶד, אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם אִישׁ, וְלֹא הִשְׁאִיר

    אִישׁ, מֵהֶם. 

    בשטף המאורעות המשיך יהוא לעיר הבירה שומרון, ושם במפתיע מצא את אחי אחזיה ושרי יהודה והרגם

    "ויאמר תפשום חיים ויתפשום חיים וישלטום..." (יד)

     יש לציין שבכל מעשיו ראה יהוא כשליח לקיים את דבר ה', שהוטל עליו בידי הנביא "כה אמר ה'...

    משחתיך למלך אל עם ה'... והכיתה את בית אחאב אדוניך וניקמתי דמי עבדי הנביאים..." (ט, ו – ז),

    ואכן בכל פעולה ופעולה שעשה, שב לציין כי הכל ברצון ה' "דעו אפוא כי לא יפול מדבר ה' ארצה אשר

    דבר ה' על בית אחאב וה' עשה את אשר דבר ביד עבדו אליהו" (י, י)  

3. הצטרפות יהונדב בן רכב למלך יהוא (טו – יז)

טו וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם וַיִּמְצָא אֶת-יְהוֹנָדָב בֶּן-רֵכָב לִקְרָאתוֹ וַיְבָרְכֵהוּ, וַיֹּאמֶר אֵלָיו הֲיֵשׁ אֶת-לְבָבְךָ יָשָׁר כַּאֲשֶׁר

    לְבָבִי עִם-לְבָבֶךָ, וַיֹּאמֶר יְהוֹנָדָב יֵשׁ וָיֵשׁ, תְּנָה אֶת-יָדֶךָ; וַיִּתֵּן יָדוֹ, וַיַּעֲלֵהוּ אֵלָיו אֶל-הַמֶּרְכָּבָה. 

טז וַיֹּאמֶר לְכָה אִתִּי, וּרְאֵה בְּקִנְאָתִי לַיהוָה; וַיַּרְכִּבוּ אֹתוֹ, בְּרִכְבּוֹ. 

 יז וַיָּבֹא, שֹׁמְרוֹן, וַיַּךְ אֶת-כָּל-הַנִּשְׁאָרִים לְאַחְאָב בְּשֹׁמְרוֹן, עַד-הִשְׁמִדוֹ כִּדְבַר יְהוָה, אֲשֶׁר דִּבֶּר אֶל אֵלִיָּהוּ. 

    יהוא בדרכו לפגוע בנביאי הבעל, פגש את יהונדב שהיה הוא ומשפחתו מן הנאמנים לה' ולתורתו, ומששאלו

    יהוא אם ליבו שלם עם כל המעשים שעשה ונענה בחיוב, הצטרף אליו יהוא למרכבתו, ומשם המשיך יהוא

    וכוחותיו והשמיד את כל הנשארים לבית אחאב, ובכך נתקיימה הנבואה של אליהו על אחאב

4. השמדת הבעל וכוהניו (יח – כט)

  יח וַיִּקְבֹּץ יֵהוּא, אֶת-כָּל-הָעָם, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, אַחְאָב עָבַד אֶת-הַבַּעַל מְעָט; יֵהוּא, יַעַבְדֶנּוּ הַרְבֵּה. 

 יט וְעַתָּה כָל-נְבִיאֵי הַבַּעַל כָּל-עֹבְדָיו וְכָל-כֹּהֲנָיו קִרְאוּ אֵלַי אִישׁ אַל-יִפָּקֵד, כִּי זֶבַח גָּדוֹל לִי לַבַּעַל כֹּל

     אֲשֶׁר-יִפָּקֵד, לֹא יִחְיֶה; וְיֵהוּא עָשָׂה בְעָקְבָּה, לְמַעַן הַאֲבִיד אֶת-עֹבְדֵי הַבָּעַל. 

  כ וַיֹּאמֶר יֵהוּא, קַדְּשׁוּ עֲצָרָה לַבַּעַל--וַיִּקְרָאוּ. 

כא וַיִּשְׁלַח יֵהוּא, בְּכָל-יִשְׂרָאֵל, וַיָּבֹאוּ כָּל-עֹבְדֵי הַבַּעַל, וְלֹא-נִשְׁאַר אִישׁ אֲשֶׁר לֹא-בָא; וַיָּבֹאוּ בֵּית הַבַּעַל,

     וַיִּמָּלֵא בֵית-הַבַּעַל פֶּה לָפֶה. 

 כב וַיֹּאמֶר, לַאֲשֶׁר עַל-הַמֶּלְתָּחָה, הוֹצֵא לְבוּשׁ, לְכֹל עֹבְדֵי הַבָּעַל; וַיֹּצֵא לָהֶם, הַמַּלְבּוּשׁ. 

 כג וַיָּבֹא יֵהוּא וִיהוֹנָדָב בֶּן-רֵכָב, בֵּית הַבָּעַל; וַיֹּאמֶר לְעֹבְדֵי הַבַּעַל, חַפְּשׂוּ וּרְאוּ פֶּן-יֶשׁ-פֹּה עִמָּכֶם מֵעַבְדֵי

     יְהוָה כִּי אִם-עֹבְדֵי הַבַּעַל, לְבַדָּם. 

   כד וַיָּבֹאוּ, לַעֲשׂוֹת זְבָחִים וְעֹלוֹת; וְיֵהוּא שָׂם-לוֹ בַחוּץ, שְׁמֹנִים אִישׁ, וַיֹּאמֶר הָאִישׁ אֲשֶׁר-יִמָּלֵט מִן-

       הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא עַל-יְדֵיכֶם, נַפְשׁוֹ תַּחַת נַפְשׁוֹ. 

   כה וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לַעֲשׂוֹת הָעֹלָה, וַיֹּאמֶר יֵהוּא לָרָצִים וְלַשָּׁלִשִׁים בֹּאוּ הַכּוּם אִישׁ אַל-יֵצֵא, וַיַּכּוּם, לְפִי-חָרֶב;

        וַיַּשְׁלִכוּ, הָרָצִים וְהַשָּׁלִשִׁים, וַיֵּלְכוּ, עַד-עִיר בֵּית-הַבָּעַל. 

    כו וַיֹּצִאוּ אֶת-מַצְּבוֹת בֵּית-הַבַּעַל, וַיִּשְׂרְפוּהָ. 

    כז וַיִּתְּצוּ, אֵת מַצְּבַת הַבָּעַל; וַיִּתְּצוּ אֶת-בֵּית הַבַּעַל, וַיְשִׂמֻהוּ למחראות (לְמוֹצָאוֹת) עַד-הַיּוֹם. 

   כח וַיַּשְׁמֵד יֵהוּא אֶת-הַבַּעַל, מִיִּשְׂרָאֵל. 

   כט רַק חֲטָאֵי יָרָבְעָם בֶּן-נְבָט, אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת-יִשְׂרָאֵל--לֹא-סָר יֵהוּא, מֵאַחֲרֵיהֶם:  עֶגְלֵי, הַזָּהָב, אֲשֶׁר

        בֵּית-אֵל, וַאֲשֶׁר בְּדָן. 

        "... ויהוא עשה בעקבה (בתחבולה) למען האביד את עובדי הבעל" (יט). יהוא פעל בתחבולה, כדי

        לקבץ אליו את כל עובדי הבעל ולהרגם. בעת שקרא לכולם להתקבץ לשם הקרבת זבחים לבעל ברוב עם,

        "ועתה כל נביאי הבעל כל עובדיו וכל כוהניו קראו אלי איש אל יפקד כי זבח גדול לי לבעל..." (יט),

        ואכן משנאספו כולם, ציווה יהוא לאנשיו רצים ושלישים להכות את עובדי הבעל, וגם את מצבת הבעל

        שברו ובכך השמיד את עבודת הבעל, מלבד את שני העגלים שעשה ירבעם בן נבט לא הסיר, כדי שלא

        תשוב הממלכה לבית דוד, כחשש שהביא את ירבעם לעשות את שני העגלים בשבתו כמלך על ישראל

                                                                                                                         (מלכים א, יב)

5. השכר ליהוא (ל)

  ל וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-יֵהוּא, יַעַן אֲשֶׁר-הֱטִיבֹתָ לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינַי--כְּכֹל אֲשֶׁר בִּלְבָבִי, עָשִׂיתָ לְבֵית אַחְאָב: 

    בְּנֵי רְבִעִים, יֵשְׁבוּ לְךָ עַל-כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל. 

    בשל מעשי יהוא זכה אשר אבד את בית אחאב, כנבואת אליהו יזכה שישבו מלכים מזרעו "בני רבעים" –

    ארבעה דורות, והם: יהואחז, יהואש, ירבעם השני וזכריהו. לאחר מות זכריהו נאמר: "הוא דבר ה' אשר

    דבר אל יהוא לאמור בני רבעים ישבו לך על כסא ישראל ויהי כן" (טו, יב)     

6. חטא יהוא (לא)

 לא וְיֵהוּא, לֹא שָׁמַר לָלֶכֶת בְּתוֹרַת-יְהוָה אֱלֹהֵי-יִשְׂרָאֵל--בְּכָל-לְבָבוֹ:  לֹא סָר, מֵעַל חַטֹּאות יָרָבְעָם,

     אֲשֶׁר הֶחֱטִיא, אֶת-יִשְׂרָאֵל. 

     במפתיע, אחר כל מעשיו כשהחל למלוך, לא שמר יהוא ללכת בתורת ה', ועולה שאבן הנגף היתה כשהותיר

     את עגלי הזהב שעשה ירבעם בן נבט, ולא בטל את האסור שאסר ירבעם על העליה לרגל, מחשש לאובדן

     המלוכה

7. מלך ארם חזאל מכה בישראל (לב – לו)

 לב בַּיָּמִים הָהֵם--הֵחֵל יְהוָה, לְקַצּוֹת בְּיִשְׂרָאֵל; וַיַּכֵּם חֲזָאֵל, בְּכָל-גְּבוּל יִשְׂרָאֵל. 

 לג מִן-הַיַּרְדֵּן, מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ, אֵת כָּל-אֶרֶץ הַגִּלְעָד, הַגָּדִי וְהָראוּבֵנִי וְהַמְנַשִּׁי--מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר עַל-נַחַל אַרְנֹן,

      וְהַגִּלְעָד וְהַבָּשָׁן. 

 לד וְיֶתֶר דִּבְרֵי יֵהוּא וְכָל-אֲשֶׁר עָשָׂה, וְכָל-גְּבוּרָתוֹ:  הֲלוֹא-הֵם כְּתוּבִים, עַל-סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים--לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל. 

 לה וַיִּשְׁכַּב יֵהוּא עִם-אֲבֹתָיו, וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בְּשֹׁמְרוֹן; וַיִּמְלֹךְ יְהוֹאָחָז בְּנוֹ, תַּחְתָּיו. 

  לו וְהַיָּמִים, אֲשֶׁר מָלַךְ יֵהוּא עַל-יִשְׂרָאֵל--עֶשְׂרִים-וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה, בְּשֹׁמְרוֹן.

      בשל חטאי יהוא, וישראל שלא מיחו בו, החל ה' להרע לישראל בידי חזאל מלך ארם "... ויכם חזאל בכל

      גבול ישראל" (לב), ומשמת מלך יהואחז בנו תחתיו.

      הערה: יש התוהים האם המעשים של יהוא היו כולם מכוונים לקיים את דבר ה', או שעשה אותם למען

      עצמו לחזק את שלטונו. גם חטאיו ועונשו מגבירים את התהיה במעשיו כולם, ואפשר להוסיף את דברי

       הנביא הושע המבקר את מעשי יהוא "... ופקדתי את דמי יזרעאל על בית יהוא..." (הושע א, ד)

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.

לעלוי נשמת רבקה חיה בת מרסל מסודי