מלכים ב פרק כא
חלוקת הפרק:
- מלכות מנשה וחטאיו – א – יא
- נבואת הפורענות על החטאים – יב – יח
- מלכות אמון בן מנשה – יט – כו
- מלכות מנשה וחטאיו (א – יא) (מ-3227 - 3287 לבריאה)
א בֶּן-שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה, מְנַשֶּׁה בְמָלְכוֹ, וַחֲמִשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה, מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם; וְשֵׁם אִמּוֹ, חֶפְצִי-בָהּ.
ב וַיַּעַשׂ הָרַע, בְּעֵינֵי יְהוָה--כְּתוֹעֲבֹת, הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר הוֹרִישׁ יְהוָה, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
ג וַיָּשָׁב, וַיִּבֶן אֶת-הַבָּמוֹת, אֲשֶׁר אִבַּד, חִזְקִיָּהוּ אָבִיו; וַיָּקֶם מִזְבְּחֹת לַבַּעַל, וַיַּעַשׂ אֲשֵׁרָה כַּאֲשֶׁר עָשָׂה אַחְאָב
מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, וַיִּשְׁתַּחוּ לְכָל-צְבָא הַשָּׁמַיִם, וַיַּעֲבֹד אֹתָם.
ד וּבָנָה מִזְבְּחֹת, בְּבֵית יְהוָה, אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה, בִּירוּשָׁלִַם אָשִׂים אֶת-שְׁמִי.
ה וַיִּבֶן מִזְבְּחוֹת, לְכָל-צְבָא הַשָּׁמָיִם, בִּשְׁתֵּי, חַצְרוֹת בֵּית-יְהוָה.
ו וְהֶעֱבִיר אֶת-בְּנוֹ, בָּאֵשׁ, וְעוֹנֵן וְנִחֵשׁ, וְעָשָׂה אוֹב וְיִדְּעֹנִים: הִרְבָּה, לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה לְהַכְעִיס.
ז וַיָּשֶׂם, אֶת-פֶּסֶל הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר עָשָׂה--בַּבַּיִת, אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה אֶל-דָּוִד וְאֶל-שְׁלֹמֹה בְנוֹ, בַּבַּיִת הַזֶּה
וּבִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, אָשִׂים אֶת-שְׁמִי לְעוֹלָם.
ח וְלֹא אֹסִיף, לְהָנִיד רֶגֶל יִשְׂרָאֵל, מִן-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם: רַק אִם-יִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת, כְּכֹל אֲשֶׁר
צִוִּיתִים, וּלְכָל-הַתּוֹרָה, אֲשֶׁר-צִוָּה אֹתָם עַבְדִּי מֹשֶׁה.
ט וְלֹא, שָׁמֵעוּ; וַיַּתְעֵם מְנַשֶּׁה, לַעֲשׂוֹת אֶת-הָרָע, מִן-הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר הִשְׁמִיד יְהוָה מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
י וַיְדַבֵּר יְהוָה בְּיַד-עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים, לֵאמֹר.
יא יַעַן אֲשֶׁר עָשָׂה מְנַשֶּׁה מֶלֶךְ-יְהוּדָה, הַתֹּעֵבוֹת הָאֵלֶּה--הֵרַע, מִכֹּל אֲשֶׁר-עָשׂוּ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר לְפָנָיו; וַיַּחֲטִא
גַם אֶת יְהוּדָה, בְּגִלּוּלָיו.
תקופת חזקיהו מלך יהודה, התאפיינה כתקופה טובה, שבה הצליח חזקיהו מלך יהודה לבער את עבודת האלילים,
ולבטל את הבמות, אך עם סיומה של תקופה זו שהיתה מועטה, (מ-3199 עד 3227 לבריאה). לאחר מות חזקיהו,
מלך בנו מנשה שהרבה לחטוא ולהחטיא את ישראל בעבודת האלילים, וגם בחטאים שבין אדם לחברו,
"וגם דם נקי שפך מנשה...".
סכום חטאי מנשה:
- "וישב ויבן את הבמות" (ג) – בנה במות לזבוח בהם לשם עבודה זרה.
- "ויקם מזבחות לבעל ויעש אשרה" (ג)
- "וישתחו לכל צבא השמים ויעבוד אותם" (ג) – הרבה לעשות אלוהים אחרים ולעובדם, כדי להכעיס.
- "ובנה מזבחות בבית ה'" (ד)
- "ויבן מזבחות לכל צבא השמים בשתי חצרות בית ה'" (ה) (חצר ישראל וחצר הכוהנים)
- "והעביר את בנו באש" (ו) – הקריב את בנו למולך.
- "ונחש ועשה אוב וידעונים..." (ו) – מעשי כשפים וקסמים.
- "וישם את פסל האשרה אשר עשה בבית אשר אמר ה' אל דוד..." (ז)
- "ויתעם מנשה לעשות את הרע..." (ט) – התעם מדרך התורה, חטא והחטיא.
10."וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאוד" (טז) – רצח את מתנגדיו ואת נביאי האמת, שפיכות דמים.
- נבואת הפורענות על החטאים (יב- יח)
יב לָכֵן, כֹּה-אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הִנְנִי מֵבִיא רָעָה, עַל-יְרוּשָׁלִַם וִיהוּדָה: אֲשֶׁר, כָּל-שמעיו תִּצַּלְנָה,
שְׁתֵּי אָזְנָיו.
בשל חטאי מנשה אשר הרבה לחטוא אף יותר מהגויים "יען אשר מנשה... מכל אשר עשו האמורי לפניו",
וגם בשל חטאי העם שנהרו אחר מעשיו הרעים, תבוא עליהם פורענות קשה, אשר כל מי שישמע עליה יחרד
חרדה גדולה "הנני מביא רעה... אשר כל שומעה תצלנה שתי אוזניו"
יג וְנָטִיתִי עַל-יְרוּשָׁלִַם, אֵת קָו שֹׁמְרוֹן, וְאֶת-מִשְׁקֹלֶת, בֵּית אַחְאָב; וּמָחִיתִי אֶת-יְרוּשָׁלִַם כַּאֲשֶׁר-יִמְחֶה
אֶת הַצַּלַּחַת, מָחָה, וְהָפַךְ, עַל-פָּנֶיהָ.
הפורענות על יהודה וירושלים, תהיה באותה מידה כפי שנעשה לשומרון (ישראל), וכפי שעשה ה' לבית אחאב,
והדברים נאמרו בלשון ציורית "קו שומרון", משקולת בית אחאב" (כלי בנין), שממשמעותם הינה שבאותה
מידה שמודדים את קוי הבנין, כן עתיד הקב"ה למדוד במדויק את מעשיהם ובמקביל תהיה פורענותם כפי
מעשיהם במדויק כפי שעשה ה' דין ופורענות בשומרון (ישראל) ובבית אחאב.
וּמָחִיתִי אֶת-יְרוּשָׁלִַם כַּאֲשֶׁר-יִמְחֶה אֶת הַצַּלַּחַת, מָחָה, וְהָפַךְ, עַל-פָּנֶיהָ.
השמדת יהודה תהיה כה קשה ומלאה, בדומה לאדם הנוהג לקנח מהצלחת שבה אכל ומסיים והופך אותה, במסר
שלא נותרו בה שיירים, כך יהיה גורל ירושלים ויהודה, אשר תשאר חרבה ושוממה מיושביה.
יד וְנָטַשְׁתִּי, אֵת שְׁאֵרִית נַחֲלָתִי, וּנְתַתִּים, בְּיַד אֹיְבֵיהֶם; וְהָיוּ לְבַז וְלִמְשִׁסָּה, לְכָל-אֹיְבֵיהֶם.
כל הנותרים שיוותרו, יפלו בידי האויב ויהיו נתונים לבז (שלל) ולמשסה (פורענות).
טו יַעַן, אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת-הָרַע בְּעֵינַי, וַיִּהְיוּ מַכְעִסִים, אֹתִי--מִן-הַיּוֹם, אֲשֶׁר יָצְאוּ אֲבוֹתָם מִמִּצְרַיִם, וְעַד,
הַיּוֹם הַזֶּה.
טז וְגַם דָּם נָקִי שָׁפַךְ מְנַשֶּׁה, הַרְבֵּה מְאֹד, עַד אֲשֶׁר-מִלֵּא אֶת-יְרוּשָׁלִַם, פֶּה לָפֶה--לְבַד מֵחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר
הֶחֱטִיא אֶת יְהוּדָה, לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה.
בנוסף על כל מעשיו שבעיקרם חטאים שבין אדם למקום כשחטא והחטיא את יהודה, הוא עצמו הרבה לחטוא
וגם לשפוך דם נקיים – שפיכות דמים (בין אדם לחברו). הוא רצח את מתנגדיו ואת הנביאים, ויש הסוברים
שמנשה רצח את ישעיהו הנביא, שהיה סבו (יבמות מט)
יז וְיֶתֶר דִּבְרֵי מְנַשֶּׁה וְכָל-אֲשֶׁר עָשָׂה, וְחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא: הֲלֹא-הֵם כְּתוּבִים, עַל-סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים
לְמַלְכֵי יְהוּדָה.
יח וַיִּשְׁכַּב מְנַשֶּׁה עִם-אֲבֹתָיו, וַיִּקָּבֵר בְּגַן-בֵּיתוֹ בְּגַן-עֻזָּא; וַיִּמְלֹךְ אָמוֹן בְּנוֹ, תַּחְתָּיו.
אחר מות מנשה, נקבר בגן ביתו, בגן עוזא מלך בני אמון.
3 מלכות אמון בן מנשה (יט- כו) (3283 – 3285 לבריאה)
יט בֶּן-עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה, אָמוֹן בְּמָלְכוֹ, וּשְׁתַּיִם שָׁנִים, מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם; וְשֵׁם אִמּוֹ, מְשֻׁלֶּמֶת בַּת-חָרוּץ
מִן יָטְבָה.
כ וַיַּעַשׂ הָרַע, בְּעֵינֵי יְהוָה, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה, מְנַשֶּׁה אָבִיו.
כא וַיֵּלֶךְ, בְּכָל-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר-הָלַךְ אָבִיו; וַיַּעֲבֹד, אֶת-הַגִּלֻּלִים אֲשֶׁר עָבַד אָבִיו, וַיִּשְׁתַּחוּ, לָהֶם.
כב וַיַּעֲזֹב, אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתָיו; וְלֹא הָלַךְ, בְּדֶרֶךְ יְהוָה.
כג וַיִּקְשְׁרוּ עַבְדֵי-אָמוֹן, עָלָיו; וַיָּמִיתוּ אֶת-הַמֶּלֶךְ, בְּבֵיתוֹ.
כד וַיַּךְ, עַם-הָאָרֶץ, אֵת כָּל-הַקֹּשְׁרִים, עַל-הַמֶּלֶךְ אָמוֹן; וַיַּמְלִיכוּ עַם-הָאָרֶץ אֶת-יֹאשִׁיָּהוּ בְנוֹ, תַּחְתָּיו.
כה וְיֶתֶר דִּבְרֵי אָמוֹן, אֲשֶׁר עָשָׂה: הֲלֹא-הֵם כְּתוּבִים, עַל-סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים--לְמַלְכֵי יְהוּדָה.
כו וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בִּקְבֻרָתוֹ, בְּגַן-עֻזָּא; וַיִּמְלֹךְ יֹאשִׁיָּהוּ בְנוֹ, תַּחְתָּיו.
אמון, כאביו מנשה עשה את הרע בעיני ה', עבד עבודה זרה, ועונשו היה שנהרג בידי שריו ועבדיו שמרדו בו,
ומפני זאת תקופתו היתה קצרה ביותר, שלאחריה הומלך יאשיהו בנו תחתיו, על ידי העם.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.