מלכים ב פרק כב
חלוקת הפרק:
- מלכות יאשיהו בן אמון – א – ב
- חיזוק בדקי בית המקדש - ג - ז
- מציאת ספר התורה ותגובת המלך יאשיהו – ח - יא
- בקשת יאשיהו לדרוש בה' - יב - יג
- נבואת חולדה הנביאה – יד – כ
- מלכות יאשיהו בן אמון (א – ב) (3285 – 3315 לבריאה)
א בן-שְׁמֹנֶה שָׁנָה, יֹאשִׁיָּהוּ בְמָלְכוֹ, וּשְׁלֹשִׁים וְאַחַת שָׁנָה, מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם; וְשֵׁם אִמּוֹ, יְדִידָה בַת-עֲדָיָה
מִבָּצְקַת.
ב וַּעַשׂ הַיָּשָׁר, בְּעֵינֵי יְהוָה; וַיֵּלֶךְ, בְּכָל-דֶּרֶךְ דָּוִד אָבִיו, וְלֹא-סָר, יָמִין וּשְׂמֹאול.
מלכות יאשיהו בן אמון, החלה בעודו צעיר לימים, ובניגוד לאביו אמון הרשע, ביקש לשוב ולחפש את הדרך
שבה יתקיימו יהודה על פי דרך התורה והמצוות. טיהר את הארץ מעבודת האלילים, חדש הברית עם ה' לשמור,
ללכת בדרכיו וחוקיו.
- 2. חיזוק בדקי בית המקדש (ג – ז)
ג וַיְהִי, בִּשְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה, לַמֶּלֶךְ, יֹאשִׁיָּהוּ; שָׁלַח הַמֶּלֶךְ אֶת-שָׁפָן בֶּן-אֲצַלְיָהוּ בֶן-מְשֻׁלָּם, הַסֹּפֵר, בֵּית
יְהוָה, לֵאמֹר.
ד עֲלֵה, אֶל-חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, וְיַתֵּם אֶת-הַכֶּסֶף, הַמּוּבָא בֵּית יְהוָה--אֲשֶׁר אָסְפוּ שֹׁמְרֵי הַסַּף, מֵאֵת הָעָם.
ה ויתנה (וְיִתְּנוּהוּ), עַל-יַד עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה, הַמֻּפְקָדִים, בבית (בֵּית) יְהוָה; וְיִתְּנוּ אֹתוֹ, לְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר
בְּבֵית יְהוָה, לְחַזֵּק, בֶּדֶק הַבָּיִת.
ו לֶחָרָשִׁים, וְלַבֹּנִים וְלַגֹּדְרִים; וְלִקְנוֹת עֵצִים וְאַבְנֵי מַחְצֵב, לְחַזֵּק אֶת-הַבָּיִת.
ז אַךְ לֹא-יֵחָשֵׁב אִתָּם, הַכֶּסֶף הַנִּתָּן עַל-יָדָם: כִּי בֶאֱמוּנָה, הֵם עֹשִׂים.
עוד מפעולותיו לשפץ את בית המקדש, שלח בידי בן משולם הסופר אל חלקיהו הכהן בבקשה להתיך את הכסף
שנאסף על ידי שומרי הסף, שיהיה מוכן, ולהפקידו בידי עושי המלאכה (חרשים, בונים ועוד), לתקן את בדקיו
של בית המקדש.
- מציאת ספר התורה ותגובת המלך יאשיהו (ח – יא)
ח וַיֹּאמֶר חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, עַל-שָׁפָן הַסֹּפֵר, סֵפֶר הַתּוֹרָה מָצָאתִי, בְּבֵית יְהוָה; וַיִּתֵּן חִלְקִיָּה אֶת-הַסֵּפֶר
אֶל-שָׁפָן, וַיִּקְרָאֵהוּ.
ט וַיָּבֹא שָׁפָן הַסֹּפֵר, אֶל-הַמֶּלֶךְ, וַיָּשֶׁב אֶת-הַמֶּלֶךְ, דָּבָר; וַיֹּאמֶר, הִתִּיכוּ עֲבָדֶיךָ אֶת-הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בַבַּיִת,
וַיִּתְּנֻהוּ עַל-יַד עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה, הַמֻּפְקָדִים בֵּית יְהוָה.
י וַיַּגֵּד שָׁפָן הַסֹּפֵר, לַמֶּלֶךְ לֵאמֹר, סֵפֶר נָתַן לִי, חִלְקִיָּה הַכֹּהֵן; וַיִּקְרָאֵהוּ שָׁפָן, לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.
יא וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ, אֶת-דִּבְרֵי סֵפֶר הַתּוֹרָה; וַיִּקְרַע, אֶת-בְּגָדָיו.
בשל הפעולות שנעשו לחיזוק בדקי הבית נמצא ספר תורה, עניין שעורר התרגשות ועולה כי ספר התורה הזה,
הינו הספר שכתב משה רבינו, ושהיה מונח בצד הארון. יתכן שבשעה שמלך אחז בן יותם הרשע, שרף את התורה
ובשל החשש שגם ספר התורה הזה יפול בידו, לקחו את ספר התורה הזה והחביאו אותו מפניו, ולאחר מותו של
אחז חפשו ולא מצאוהו, ורק עתה כשפעלו בבדק הבית נמצא הספר, והודיעו על מציאתו למלך יאשיהו, וכשקראו
מתוכו לפני המלך, וכפי שמורים חז"ל שהיה מכוון בפרשת התוכחה והפורענות ובהן הפרשה "הולך ה' אותך
ואת מלכך אשר תקים עליך אל גוי אשר לא ידעת אתה ואבותיך" (דברים כח), קרע המלך את בגדיו מרוב
צער ודאגה לעתיד הארץ והעם.
- בקשת יאשיהו לדרוש בה' (יב – יג)
יב וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת-חִלְקִיָּה הַכֹּהֵן וְאֶת-אֲחִיקָם בֶּן-שָׁפָן וְאֶת-עַכְבּוֹר בֶּן-מִיכָיָה וְאֵת שָׁפָן הַסֹּפֵר, וְאֵת עֲשָׂיָה
עֶבֶד-הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר.
יג לְכוּ דִרְשׁוּ אֶת-יְהוָה בַּעֲדִי וּבְעַד-הָעָם, וּבְעַד כָּל-יְהוּדָה, עַל-דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַנִּמְצָא, הַזֶּה: כִּי-גְדוֹלָה חֲמַת
יְהוָה, אֲשֶׁר-הִיא נִצְּתָה בָנוּ, עַל אֲשֶׁר לֹא-שָׁמְעוּ אֲבֹתֵינוּ עַל-דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַזֶּה, לַעֲשׂוֹת כְּכָל-הַכָּתוּב עָלֵינוּ.
משנמצא ספר התורה מגולל בפרשת האלות (קללות) כמצוין לעיל. הכיר המלך יאשיהו מכך שזה אות משמים,
שהפורענות קרובה לבוא, ומיד הוציא משלחת בראשות חלקיה הכהן לנביא, לדרוש את ה' לפשר מציאת ספר
התורה, כשהוא מגולל בפרשת הקללות, ואף להתפלל עליהם לביטול הגזירה.
- נבואת חולדה הנביאה (יד – כ)
יד וַיֵּלֶךְ חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן וַאֲחִיקָם וְעַכְבּוֹר וְשָׁפָן וַעֲשָׂיָה, אֶל-חֻלְדָּה הַנְּבִיאָה אֵשֶׁת שַׁלֻּם בֶּן-תִּקְוָה בֶּן-חַרְחַס
שֹׁמֵר הַבְּגָדִים, וְהִיא יֹשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִַם, בַּמִּשְׁנֶה; וַיְדַבְּרוּ, אֵלֶיהָ.
טו וַתֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, כֹּה-אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: אִמְרוּ לָאִישׁ, אֲשֶׁר-שָׁלַח אֶתְכֶם אֵלָי.
טז כֹּה אָמַר יְהוָה, הִנְנִי מֵבִיא רָעָה אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל-יֹשְׁבָיו--אֵת כָּל-דִּבְרֵי הַסֵּפֶר, אֲשֶׁר קָרָא מֶלֶךְ יְהוּדָה.
יז תַּחַת אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי, וַיְקַטְּרוּ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים, לְמַעַן הַכְעִיסֵנִי, בְּכֹל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם; וְנִצְּתָה חֲמָתִי בַּמָּקוֹם הַזֶּה,
וְלֹא תִכְבֶּה.
יח וְאֶל-מֶלֶךְ יְהוּדָה, הַשֹּׁלֵחַ אֶתְכֶם לִדְרֹשׁ אֶת-יְהוָה, כֹּה תֹאמְרוּ, אֵלָיו: כֹּה-אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל,
הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמָעְתָּ.
יט יַעַן רַךְ-לְבָבְךָ וַתִּכָּנַע מִפְּנֵי יְהוָה, בְּשָׁמְעֲךָ אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עַל-הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל-יֹשְׁבָיו לִהְיוֹת לְשַׁמָּה וְלִקְלָלָה,
וַתִּקְרַע אֶת בְּגָדֶיךָ, וַתִּבְכֶּה לְפָנָי; וְגַם אָנֹכִי שָׁמַעְתִּי, נְאֻם-יְהוָה.
כ לָכֵן הִנְנִי אֹסִפְךָ עַל-אֲבֹתֶיךָ, וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל-קִבְרֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם, וְלֹא-תִרְאֶינָה עֵינֶיךָ, בְּכֹל הָרָעָה אֲשֶׁר אֲנִי
מֵבִיא עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה; וַיָּשִׁבוּ אֶת-הַמֶּלֶךְ, דָּבָר.
המשלחת בראשות חלקיה הכהן הלכו אל חודה הנביאה, ומדבריה לבקשת המלך, בישרה להם על גזירת הפורענות
שהיא מוחלטת, ולא ניתן לבטלה בשל חטאי העם המרובים, ועוד הוסיפה בשורה טובה למלך, אמרה שמפני שהמלך
שב בתשובה שלמה וקרע את בגדיו ובכה, הפורענות, החורבן והגלות ידחו עד לאחר מותו, כדי שלא יצטער
"לכן הנני אספך על אבותיך... ולא תראינה עיניך בכל הרעה..." (כ)
סכום נבואת חולדה הנביאה
- גזירת החורבן המוחלטת ולא ניתן לבטלה (כללית)
- הגזירה נדחית עד אחר מות יאשיהו (אישית)
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
