מלכים ב פרק כג
חלוקת הפרק:
- כריתת הברית - א – ג
- טיהור המקדש מעבודה זרה – ד – ז
- השבתת הכהנים מעבודה זרה – ח – ט
- טיהור ירושלים מעבודה זרה – י – יד
- טיהור בית אל ושומרון מעבודה זרה – טו – יט
- טבח כהני הבמות – כ
- פסח שעשה יאשיהו – כא – כג
- מעשי יאשיהו הנוספים – כד – כה
- גזירת החורבן בשל חטאי מנשה – כו - כז
- הריגת יאשיהו - כח – ל
- מלכות יהואחז בן יאשיהו - לא – לג
- מלכות יהויקים (אליקים) בן יאשיהו - לד - לז
הקדמה:
אחר מות אמון, מלך אחריו בנו יאשיהו. עוד בצעירותו (בן 16 שנים), ובניגוד לאביו הרשע, הלך
יאשיהו בדרך ה', ואף פעל להשיב את מלכות יהודה לימי הזוהר שיסד דוד בתחום הרוחני ובתחום הממלכה. יאשיהו, כבר בהיותו נער החל לדרוש לאלוקי דוד אביו "ויעש הישר בעיני ה' וילך בכל
דרך דוד אביו ולא סר ימין ושמאל" (כב, ב), מלבד פעולותיו בתחום הרוחני, טיהור הארץ מעבודה זרה, כריתת וחידוש הברית בין ישראל להקב"ה, ועוד טרח ופעל יאשיהו בתיקון וחידוש בית המקדש והשבת מעמדו ותפארתו לעיני כל. גם בתחום הממלכה שב ופעל בתוקף להשיב על כנה את התנהלות התקינה של הרבה בארץ, על בסיס המשפט והצדק האלוקי.
פעולות יאשיהו בתחום הרוחני.
- כריתת הברית. (א – ג)
א וַיִּשְׁלַח, הַמֶּלֶךְ; וַיַּאַסְפוּ אֵלָיו, כָּל-זִקְנֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם. ב וַיַּעַל הַמֶּלֶךְ בֵּית-יְהוָה וְכָל-אִישׁ יְהוּדָה
וְכָל-יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם אִתּוֹ, וְהַכֹּהֲנִים וְהַנְּבִיאִים, וְכָל הָעָם, לְמִקָּטֹן וְעַד-גָּדוֹל; וַיִּקְרָא בְאָזְנֵיהֶם, אֶת
כָּל-דִּבְרֵי סֵפֶר הַבְּרִית, הַנִּמְצָא, בְּבֵית יְהוָה. ג וַיַּעֲמֹד הַמֶּלֶךְ עַל-הָעַמּוּד וַיִּכְרֹת אֶת-הַבְּרִית לִפְנֵי יְהוָה,
לָלֶכֶת אַחַר יְהוָה וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְאֶת עֵדְוֹתָיו וְאֶת-חֻקֹּתָיו בְּכָל-לֵב וּבְכָל-נֶפֶשׁ, לְהָקִים אֶת-דִּבְרֵי
הַבְּרִית הַזֹּאת, הַכְּתֻבִים עַל-הַסֵּפֶר הַזֶּה; וַיַּעֲמֹד כָּל הָעָם, בַּבְּרִית
יאשיהו המלך ידע להשתחרר מדרכי אביו ואבותיו, אמון ומנשה שהלכו שלא בדרכי התורה והמצוות,
ומלבד ששב בתשובה שלמה, הלך בדרך דוד, ועשה גם לעמו והשיבם אל דרך ה'. פעולתו הראשונית
היתה, חידוש הברית בין ישראל לבין ה'. לאחר שאסף את כולם לירושלים, וקרא בפניהם פרשיות
מספר התורה שנמצא בבית ה' על ידי חלקיהו, "ויאמר חלקיהו הכהן הגדול על שפן הסופר ספר
התורה מצאתי בבית ה'..." (כב, ח).
הערה: ספר התורה שנמצא, הינו ספר התורה שכתב משה :"ובהוציאם את הכסף המובא בית אדוני
מצא חלקיהו ויאמר אל שפן הסופר ספר התורה מצאתי” (דברי הימים ב, לד) ויתכן כי הספר
הוחבא מפני אחז המלך ששרף את התורה ולאחר מצאוהו וכנפתח מצאו שהיה בפרשת התוכחות
ומפני זאת קרע יאשיהו את בגדיו (מצודת דוד פסוק ח)
- טיהור המקדש מעבודה זרה. (ד – ז)
ד וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת-חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְאֶת-כֹּהֲנֵי הַמִּשְׁנֶה, וְאֶת-שֹׁמְרֵי הַסַּף, לְהוֹצִיא מֵהֵיכַל
יְהוָה, אֵת כָּל-הַכֵּלִים הָעֲשׂוּיִם לַבַּעַל וְלָאֲשֵׁרָה וּלְכֹל צְבָא הַשָּׁמָיִם; וַיִּשְׂרְפֵם מִחוּץ לִירוּשָׁלִַם,
בְּשַׁדְמוֹת קִדְרוֹן, וְנָשָׂא אֶת-עֲפָרָם, בֵּית-אֵל. ה וְהִשְׁבִּית אֶת-הַכְּמָרִים, אֲשֶׁר נָתְנוּ מַלְכֵי יְהוּדָה,
וַיְקַטֵּר בַּבָּמוֹת בְּעָרֵי יְהוּדָה, וּמְסִבֵּי יְרוּשָׁלִָם; וְאֶת הַמְקַטְּרִים לַבַּעַל, לַשֶּׁמֶשׁ וְלַיָּרֵחַ וְלַמַּזָּלוֹת,
וּלְכֹל, צְבָא הַשָּׁמָיִם. ו וַיֹּצֵא אֶת-הָאֲשֵׁרָה מִבֵּית יְהוָה מִחוּץ לִירוּשָׁלִַם, אֶל-נַחַל קִדְרוֹן,וַיִּשְׂרֹף
אֹתָהּ בְּנַחַל קִדְרוֹן, וַיָּדֶק לְעָפָר; וַיַּשְׁלֵךְ, אֶת-עֲפָרָהּ, עַל-קֶבֶר, בְּנֵי הָעָם. ז וַיִּתֹּץ אֶת-בָּתֵּי הַקְּדֵשִׁים,
אֲשֶׁר בְּבֵית יְהוָה: אֲשֶׁר הַנָּשִׁים, אֹרְגוֹת שָׁם בָּתִּים--לָאֲשֵׁרָה.
אחר כריתת הברית, החל יאשיהו בטיהור הארץ מעבודה זרה, ביטל את תפקידי הכמרים שהיו מקטרים
לבעל בבמות. במעשה הטיהור, הלך יאשיהו בעקבות חזקיהו שטיהר את הארץ מעבודה זרה, והוכרח
יאשיהו לשוב ולבטלן, לאחר שחידש אותם מנשה סבו.
- השבתת הכהנים מעבודה זרה. (ח – ט)
ח וַיָּבֵא אֶת-כָּל-הַכֹּהֲנִים, מֵעָרֵי יְהוּדָה, וַיְטַמֵּא אֶת-הַבָּמוֹת אֲשֶׁר קִטְּרוּ-שָׁמָּה הַכֹּהֲנִים, מִגֶּבַע עַד
בְּאֵר שָׁבַע; וְנָתַץ אֶת-בָּמוֹת הַשְּׁעָרִים, אֲשֶׁר-פֶּתַח שַׁעַר יְהוֹשֻׁעַ שַׂר-הָעִיר, אֲשֶׁר-עַל-שְׂמֹאול אִישׁ,
בְּשַׁעַר הָעִיר. ט אַךְ, לֹא יַעֲלוּ כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת, אֶל-מִזְבַּח יְהוָה, בִּירוּשָׁלִָם: כִּי אִם-אָכְלוּ מַצּוֹת,בְּתוֹךְ
אֲחֵיהֶם.
השבתת הכהנים אשר תעו אחרי עבודה זרה, אסף יאשיהו את כל הכהנים שמשבט לוי שתעו, עבדו
ושמשו בעבודה זרה והשיבם בתשובה, ועם זאת נקנסו על עברם ונאסרו בעבודת המקדש, הקרבת
קרבנות ועוד, ואף שנאסרו מלשוב לעבוד את עבודת הכהנים במקדש, לא מנע מהם יאשיהו את חלקם,
בקבלת מתנות הכהונה המגיעים להם "אם לא מנע מהם מלאכול שאחרי מנחות וקודשים" (רש"י)
- טיהור ירושלים מעבודה זרה. (י – יד)
י וְטִמֵּא אֶת-הַתֹּפֶת, אֲשֶׁר בְּגֵי בני- (בֶן-) הִנֹּם: לְבִלְתִּי, לְהַעֲבִיר אִישׁ אֶת-בְּנוֹ וְאֶת-בִּתּוֹ בָּאֵשׁ
לַמֹּלֶךְ. יא וַיַּשְׁבֵּת אֶת-הַסּוּסִים, אֲשֶׁר נָתְנוּ מַלְכֵי יְהוּדָה לַשֶּׁמֶשׁ מִבֹּא בֵית-יְהוָה, אֶל-לִשְׁכַּת נְתַן
מֶלֶךְ הַסָּרִיס, אֲשֶׁר בַּפַּרְוָרִים; וְאֶת-מַרְכְּבוֹת הַשֶּׁמֶשׁ, שָׂרַף בָּאֵשׁ. יב וְאֶת-הַמִּזְבְּחוֹת אֲשֶׁר עַל-הַגָּג
עֲלִיַּת אָחָז אֲשֶׁר-עָשׂוּ מַלְכֵי יְהוּדָה, וְאֶת-הַמִּזְבְּחוֹת אֲשֶׁר-עָשָׂה מְנַשֶּׁה בִּשְׁתֵּי חַצְרוֹת בֵּית-יְהוָה
נָתַץ הַמֶּלֶךְ; וַיָּרָץ מִשָּׁם, וְהִשְׁלִיךְ אֶת-עֲפָרָם אֶל-נַחַל קִדְרוֹן. יג וְאֶת-הַבָּמוֹת אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי יְרוּשָׁלַים,
אֲשֶׁר מִימִין לְהַר-הַמַּשְׁחִית, אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל לְעַשְׁתֹּרֶת שִׁקֻּץ צִידֹנִים וְלִכְמוֹשׁ
שִׁקֻּץ מוֹאָב, וּלְמִלְכֹּם תּוֹעֲבַת בְּנֵי עַמּוֹן טִמֵּא, הַמֶּלֶךְ. יד וְשִׁבַּר, אֶת-הַמַּצֵּבוֹת, וַיִּכְרֹת, אֶת
הָאֲשֵׁרִים; וַיְמַלֵּא אֶת-מְקוֹמָם, עַצְמוֹת אָדָם.
בהמשך פעולותיו למיגור העבודה זרה, הרס המלך את כל המקומות בהם עבדו עבודה זרה בירושלים,
וכדי לבזות ולטמא את המקומות לבל ישובו לעבוד בהם, הוציא עצמות עובדי עבודה זרה מקבריהם,
ונתנם במקום האשרות והמצבות, ושרפם שם. (רד"ק)
- טיהור בית אל ושומרון מעבודה זרה. (טו – יט)
טו וְגַם אֶת-הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר בְּבֵית-אֵל, הַבָּמָה אֲשֶׁר עָשָׂה יָרָבְעָם בֶּן-נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת-יִשְׂרָאֵל גַּם
אֶת הַמִּזְבֵּחַ הַהוּא וְאֶת-הַבָּמָה, נָתָץ; וַיִּשְׂרֹף אֶת-הַבָּמָה הֵדַק לְעָפָר, וְשָׂרַף אֲשֵׁרָה. טז וַיִּפֶן יֹאשִׁיָּהוּ,
וַיַּרְא אֶת-הַקְּבָרִים אֲשֶׁר-שָׁם בָּהָר, וַיִּשְׁלַח וַיִּקַּח אֶת-הָעֲצָמוֹת מִן-הַקְּבָרִים, וַיִּשְׂרֹף עַל הַמִּזְבֵּחַ
וַיְטַמְּאֵהוּ כִּדְבַר יְהוָה, אֲשֶׁר קָרָא אִישׁ הָאֱלֹהִים, אֲשֶׁר קָרָא, אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.
עולה כי הנבואה שנאמרה (במלכים א, יג) בעניין נבואת איש האלוקים (עוד נביא) (רש"י שם),
התממשה במלואה. הוא אשר ניבא שיקום מלך ביהודה, אשר יזבח את כוהני הבמות וישרוף עצמות
אדם על המזבחות ששמשו לעבודה זרה "והנה איש אלוקים... ויקרא על המזבח בדבר ה'...הנה בן
נולד לבית דוד יאשיהו שמו וזבח עליך את כוהני הבמות המקטירים עליך ועצמות אדם ישרפו
עליך" (מלכים א, ג, ב)
יז וַיֹּאמֶר--מָה הַצִּיּוּן הַלָּז, אֲשֶׁר אֲנִי רֹאֶה; וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַנְשֵׁי הָעִיר, הַקֶּבֶר אִישׁ-הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר
בָּא מִיהוּדָה, וַיִּקְרָא אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתָ, עַל הַמִּזְבַּח בֵּית אֵל.
שאלת יאשיהו "מה הציון הזה"? באה בשעה שראה ציון (קבר) שונה ומיוחד מכל הקברים, ותשובת
אנשי העיר אליו היתה כי בציון (קבר) זה קבור איש האלו-הים (עידו), שניבא עליו כי הוא אשר ישרוף
את כוהני הבמות, וישרוף עצמות אדם. (עיין/עייני מלכים א, יג)
יח וַיֹּאמֶר הַנִּיחוּ לוֹ, אִישׁ אַל-יָנַע עַצְמוֹתָיו; וַיְמַלְּטוּ, עַצְמוֹתָיו--אֵת עַצְמוֹת הַנָּבִיא, אֲשֶׁר-בָּא
מִשֹּׁמְרוֹן.
מאחר שהיו קבורים בקבר אחד עצמות הנביא איש האלו-הים (עידו), ועצמות הנביא אשר בא משומרון
הנביא הזקן (נביא שקר), ביקש יאשיהו להמנע מלהוציא את עצמות נביא השקר מחשש שיניעו את
עצמות הנביא איש האלו-הים, עידו. (עיין/עייני מלכים א, א, יג)
יט וְגַם אֶת-כָּל-בָּתֵּי הַבָּמוֹת אֲשֶׁר בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן, אֲשֶׁר עָשׂוּ מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל לְהַכְעִיס--הֵסִיר, יֹאשִׁיָּהוּ;
וַיַּעַשׂ לָהֶם כְּכָל-הַמַּעֲשִׂים, אֲשֶׁר עָשָׂה בְּבֵית-אֵל.
גם את המזבחות והבמות אשר עשה ירבעם בבית אל ובשומרון שבר וניתץ ושרף, ואף כאן לקח עצמות
אנשים של עובדי הגלולים, שנקברו בסמוך ושרפם על המזבח, לבזיון.
- טבח כהני הבמות. (כ)
כ וַיִּזְבַּח אֶת-כָּל-כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת אֲשֶׁר-שָׁם, עַל-הַמִּזְבְּחוֹת, וַיִּשְׂרֹף אֶת-עַצְמוֹת אָדָם, עֲלֵיהֶם; וַיָּשָׁב,
יְרוּשָׁלִָם.
מלחמות יאשיהו בעבודת האלילות ומיגורה, הגיעו לשיאם בשעה שלקח את כוהני הבמות שנותרו
בישראל אחר הגלות, ולא פסקו מלעבוד עבודה זרה, וזבח אותם על המזבח, ואף שרף עצמות אדם
על המזבחות כדי לטמאם, ומשסיים להשתתף בעצמו בביעור עבודה זרה מיהודה ומערי שומרון שמשל
בהם, שב לירושלים.
- פסח שעשה יאשיהו. (כא – כג)
כא וַיְצַו הַמֶּלֶךְ, אֶת-כָּל-הָעָם לֵאמֹר, עֲשׂוּ פֶסַח, לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם--כַּכָּתוּב, עַל סֵפֶר הַבְּרִית הַזֶּה.
כב כִּי לֹא נַעֲשָׂה, כַּפֶּסַח הַזֶּה, מִימֵי הַשֹּׁפְטִים, אֲשֶׁר שָׁפְטוּ אֶת-יִשְׂרָאֵל; וְכֹל, יְמֵי מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל
וּמַלְכֵי יְהוּדָה. כג כִּי, אִם-בִּשְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה, לַמֶּלֶךְ, יֹאשִׁיָּהוּ: נַעֲשָׂה הַפֶּסַח הַזֶּה, לַיהוָה בִּירוּשָׁלִָם.
אחר שטיהר יאשיהו את הארץ מעבודה זרה, צווה לעשות את הפסח ברוב עם, ושתף את כל בני ממלכת
יהודה, עם בני ישראל שהוסיפו לשבת בערי ישראל, "כי לא נעשה כפסח הזה מימי השופטים..."(כב)
פרוש א': כי לא נעשה כפסח הזה שהיו כל ישראל שלמים בלב אחד לעבוד את ה'. (רד"ק)
פרוש ב': כי לא נקבצו רוב עם בכל פסח מעולם, כמו שנקבצו בפסח זה. (רש"י)
- מעשי יאשיהו הנוספים. (כד – כה)
כד וְגַם אֶת-הָאֹבוֹת וְאֶת-הַיִּדְּעֹנִים וְאֶת-הַתְּרָפִים וְאֶת-הַגִּלֻּלִים וְאֵת כָּל-הַשִּׁקֻּצִים, אֲשֶׁר נִרְאוּ בְּאֶרֶץ
יְהוּדָה וּבִירוּשָׁלִַם--בִּעֵר, יֹאשִׁיָּהוּ: לְמַעַן הָקִים אֶת-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה, הַכְּתֻבִים עַל-הַסֵּפֶר, אֲשֶׁר מָצָא
חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן, בֵּית יְהוָה. כה וְכָמֹהוּ לֹא-הָיָה לְפָנָיו מֶלֶךְ, אֲשֶׁר-שָׁב אֶל-יְהוָה בְּכָל-לְבָבוֹ וּבְכָל-נַפְשׁוֹ
וּבְכָל-מְאֹדוֹ--כְּכֹל, תּוֹרַת מֹשֶׁה; וְאַחֲרָיו, לֹא-קָם כָּמֹהוּ.
נוסף על בעור עבודה זרה, בער יאשיהו את העוסקים בכישוף, אובות וידעונים, ובכך עלה על כל מלכי
יהודה וישראל, ששבו והשיבו בתשובה את העם, והורה ללכת רק בדרכי ה', (מצודת דוד)
"וכמוהו לא היה לפניו אשר שב אל ה' בכל לבבו ובכל מאודו..." (כה).
קושי: הכיצד? והרי גם על מלך חזקיהו נאמר: "בה' אלוקי ישראל ואשר היו לפניו בטח ואחריו לא
היה כמוהו בכל מלכי יהודה" (מלכים ב, יח, ה)
תשובה: מה שנאמר על חזקיהו "ואחריו לא היה כמוהו", הוא בעניין הביטחון שבטח בה', ובעניין
זה עלה על כל המלכים, ומה שנאמר כאן על יאשיהו "וכמוהו לא היה... ואחריו לא קם",
זה לעניין היותו בעל תשובה שעשה אותה בשלמות, ובעניין זה עלה ונשתבח על כל המלכים.
(מצודת דוד)
- גזירת החורבן בשל חטאי מנשה. (כו – כז)
כו אַךְ לֹא-שָׁב יְהוָה, מֵחֲרוֹן אַפּוֹ הַגָּדוֹל, אֲשֶׁר-חָרָה אַפּוֹ, בִּיהוּדָה--עַל, כָּל-הַכְּעָסִים, אֲשֶׁר הִכְעִיסוֹ,
מְנַשֶּׁה. כז וַיֹּאמֶר יְהוָה, גַּם אֶת-יְהוּדָה אָסִיר מֵעַל פָּנַי, כַּאֲשֶׁר הֲסִרֹתִי, אֶת-יִשְׂרָאֵל; וּמָאַסְתִּי אֶת
הָעִיר הַזֹּאת אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי, אֶת-יְרוּשָׁלִַם, וְאֶת-הַבַּיִת, אֲשֶׁר אָמַרְתִּי יִהְיֶה שְׁמִי שָׁם.
על אף צדקתו של יאשיהו ופעולותיו הרבות בטיהור הארץ, לא פסחה גזירת החרבן מהעם בשל חטאי
מנשה, אשר חטא והחטיא את ישראל (כ-100 שנים קודם חורבנה של ירושלים וגלות יהודה בימי צדקיהו)
"אך לא שב ה' מחרון אפו... על כל הכעסים אשר הכעיסו מנשה" (כו)
- מות יאשיהו והמלכת יהואחז בנו. (כח – ל)
כח וְיֶתֶר דִּבְרֵי יֹאשִׁיָּהוּ, וְכָל-אֲשֶׁר עָשָׂה: הֲלֹא-הֵם כְּתוּבִים, עַל-סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים--לְמַלְכֵי יְהוּדָה.
כט בְּיָמָיו עָלָה פַרְעֹה נְכֹה מֶלֶךְ-מִצְרַיִם, עַל-מֶלֶךְ אַשּׁוּר--עַל-נְהַר-פְּרָת; וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ,
לִקְרָאתוֹ, וַיְמִיתֵהוּ בִּמְגִדּוֹ, כִּרְאֹתוֹ אֹתוֹ. ל וַיַּרְכִּבֻהוּ עֲבָדָיו מֵת, מִמְּגִדּוֹ, וַיְבִאֻהוּ יְרוּשָׁלִַם, וַיִּקְבְּרֻהוּ
בִּקְבֻרָתוֹ; וַיִּקַּח עַם-הָאָרֶץ, אֶת-יְהוֹאָחָז בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ, וַיִּמְשְׁחוּ אֹתוֹ וַיַּמְלִיכוּ אֹתוֹ, תַּחַת אָבִיו.
יאשיהו נהרג על ידי פרעה נכה מלך מצרים, בשעה שניסה למנוע ממנו לעבור בארצו כשהיה בדרכו
להילחם במלך אשור, ועל אף נסיונותיו של פרעה לשכנע את יאשיהו, כי אין בליבו וכוונתו להרע לו.
יאשיהו לא קיבל את דבריו, וסופו שנהרג על ידו עם פתיחת המערכה. עם מותו הומלך יהואחז בנו,
אשר חרג מדרך אביו, ושב לחטוא ולהחטיא את ישראל, "ויעש הרע בעיני ה' ככל אשר עשו אבותיו"
- מלכות יהואחז בן יאשיהו (לא – לג)
לא בֶּן-עֶשְׂרִים וְשָׁלֹשׁ שָׁנָה, יְהוֹאָחָז בְּמָלְכוֹ, וּשְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים, מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם; וְשֵׁם אִמּוֹ, חֲמוּטַל
בַּת יִרְמְיָהוּ מִלִּבְנָה. לב וַיַּעַשׂ הָרַע, בְּעֵינֵי יְהוָה, כְּכֹל אֲשֶׁר-עָשׂוּ, אֲבֹתָיו. לג וַיַּאַסְרֵהוּ פַרְעֹה נְכֹה
בְרִבְלָה בְּאֶרֶץ חֲמָת, במלך (מִמְּלֹךְ) בִּירוּשָׁלִָם; וַיִּתֶּן-עֹנֶשׁ, עַל-הָאָרֶץ, מֵאָה כִכַּר-כֶּסֶף, וְכִכַּר זָהָב.
יהואחז, שמלך אחר אביו יאשיהו, מלך שלושה חדשים בלבד, ועשה את הרע בעיני ה', ופרעה שהשתלט
על ארץ ישראל והטיל מיסים כבדים על יושבי הארץ, אסר את יהואחז ולבסוף הביאו למצרים, ושם מצא
את מותו.
- מלכות יהויקים (אליקים) בן יאשיהו (לד – לז)
לד וַיַּמְלֵךְ פַּרְעֹה נְכֹה אֶת-אֶלְיָקִים בֶּן-יֹאשִׁיָּהוּ, תַּחַת יֹאשִׁיָּהוּ אָבִיו, וַיַּסֵּב אֶת-שְׁמוֹ, יְהוֹיָקִים;
וְאֶת יְהוֹאָחָז לָקַח, וַיָּבֹא מִצְרַיִם וַיָּמָת שָׁם. לה וְהַכֶּסֶף וְהַזָּהָב, נָתַן יְהוֹיָקִים לְפַרְעֹה--אַךְ הֶעֱרִיךְ
אֶת-הָאָרֶץ, לָתֵת אֶת-הַכֶּסֶף עַל-פִּי פַרְעֹה: אִישׁ כְּעֶרְכּוֹ, נָגַשׂ אֶת-הַכֶּסֶף וְאֶת-הַזָּהָב אֶת-עַם הָאָרֶץ,
לָתֵת, לְפַרְעֹה נְכֹה. לו בֶּן-עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה, יְהוֹיָקִים בְּמָלְכוֹ, וְאַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה, מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם;
וְשֵׁם אִמּוֹ, זבידה בַת פְּדָיָה מִן-רוּמָה. לז וַיַּעַשׂ הָרַע, בְּעֵינֵי יְהוָה, כְּכֹל אֲשֶׁר-עָשׂוּ, אֲבֹתָיו.
אליקים הומלך ע"י פרעה מלך מצרים ואף שינה את שמו ליהויקים, וכאשר פרעה מפסיד במערכה
למלך בבל, בחר יהויקים להיות נאמן לבבלים ועבדם במשך שלש שנים, ובסופם מרד בהם.
נקודות לעיון:
א. מות יאשיהו
מות יאשיהו המלך הצדיק, עורר הרהורים בתחום האמונה, הכיצד נענש יאשיהו ומת בשדה הקרב?
דרכי הפרשנים ליישב את הקושי:
רלב"ג: יאשיהו מת בעוון העם, כי הוא חשב שיהיו כל ישראל הולכים בדרך התורה והמצוות, אך
בפועל המשיכו בחטאם בסתר, ועל כן לא שב ה' מחרון אפו.
אחרים: מפני שלא נועץ יאשיהו בנביא, ויצא על דעת עצמו להלחם עם מלך מצרים.
ב. "אך לא שב ה' מחרון אפו... על כל הכעסים אשר הכעיסו מנשה" (כו),
קושי – מפני מה נענשו ישראל על חטאי מנשה, שחי כ-100 שנים קודם בחרבן?
תשובה – מפני שהחזיקו מעשה אבותיהם בידם, ועל כן נענשו על חטאיהם, ועל חטאי אבותיהם,
ונתקיים בהם "עוון אבות על בנים".
ג. לישוב הסתירה בין האמור בתורה "פוקד עוון על בנים" (שמות לד, ז)
לבין קביעת יחזקאל "בן לא ישא בעוון האב" (יחזקאל יח, כ)
לישוב הסתירה בין הפסוק: "פוקד עוון אבות על בנים..." (שמות לד, ז),
ובין הפסוק: "ובנים לא יומתו על אבות" (דברים כד, טז).
נציין את דברי הגמרא ברכות ז עמ' א:
הפסוק בשמות לד – "כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם".
הפסוק בדברים כד – "כשאין אוחזין מעשה אבותיהם בידיהם".
מכאן ניתן להסביר את העיקרון, בן לא ישא בעוון האב, כאשר הבנים אינם ממשיכים ברעות אביהם,
ובשעה שהבנים אוחזים מעשה אבותיהם בידיהם, הם נענשים לפי התורה על עוונם ועל עוון אבותם.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
