מלכים ב פרק כה

 הקדמה: פרק זה הינו המשך ישיר למאורעות שצוינו בפרק הקודם, וענינו האירועים החשובים שאירעו

              אחר מות יהויכין, והמלכת צדקיהו דודו תחתיו, ועיקרם מרד צדקיהו במלך בבל, המצור הבבלי,

              הבקעת העיר, חרבן המקדש וגלות הנותרים ביהודה.

 חלוקת הפרק:

1. מרד צדקיהו והמצור על ירושלים – א – ז
2. חרבן המקדש, ירושלים והגלות –  ח – יב
3. ביזת כלי המקדש ולקיחתם בבלה –  יג – יז
4. שבי הכהנים והמנהיגים, והמתתם –    יח – כא
5. מינוי גדליה על שארית העם –      כב – כד
6. רצח גדליה ויציאת השארית למצרים – כה – כו
7. שחרור יהויכין – כז -  ל

1. מרד צדקיהו והמצור על ירושלים (א – ז)

  א וַיְהִי בִשְׁנַת הַתְּשִׁיעִית לְמָלְכוֹ, בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ, בָּא נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ-בָּבֶל הוּא וְכָל-חֵילוֹ

     עַל יְרוּשָׁלִַם, וַיִּחַן עָלֶיהָ; וַיִּבְנוּ עָלֶיהָ דָּיֵק, סָבִיב. 

  ב וַתָּבֹא הָעִיר, בַּמָּצוֹר, עַד עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה, לַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ. 

  ג בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ, וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בָּעִיר; וְלֹא-הָיָה לֶחֶם, לְעַם הָאָרֶץ. 

  ד וַתִּבָּקַע הָעִיר, וְכָל-אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַלַּיְלָה דֶּרֶךְ שַׁעַר בֵּין הַחֹמֹתַיִם אֲשֶׁר עַל-גַּן הַמֶּלֶךְ, וְכַשְׂדִּים עַל

     הָעִיר, סָבִיב; וַיֵּלֶךְ, דֶּרֶךְ הָעֲרָבָה. 

  ה וַיִּרְדְּפוּ חֵיל-כַּשְׂדִּים אַחַר הַמֶּלֶךְ, וַיַּשִּׂגוּ אֹתוֹ בְּעַרְבוֹת יְרֵחוֹ; וְכָל-חֵילוֹ--נָפֹצוּ, מֵעָלָיו. 

  ו וַיִּתְפְּשׂוּ, אֶת-הַמֶּלֶךְ, וַיַּעֲלוּ אֹתוֹ אֶל-מֶלֶךְ בָּבֶל, רִבְלָתָה; וַיְדַבְּרוּ אִתּוֹ, מִשְׁפָּט. 

  ז וְאֶת-בְּנֵי, צִדְקִיָּהוּ, שָׁחֲטוּ, לְעֵינָיו; וְאֶת-עֵינֵי צִדְקִיָּהוּ, עִוֵּר, וַיַּאַסְרֵהוּ בַנְחֻשְׁתַּיִם, וַיְבִאֵהוּ בָּבֶל. 

    בשנה התשיעית למלכות צדקיהו בעשרה בטבת, כשנה וחצי לפני החורבן (שנת 3,338 לבריאה), הטיל

    נבוכדנאצר מלך בבל מצור על ירושלים, עד שנת אחת עשרה למלכות צדקיהו, ובתשעה לחודש תמוז

    (צום הרביעי) הובקעה חומת העיר, והחל מסע הפורענות של מלכות בבל ביהודה. גם המלך צדקיהו נתפס,

     ונקרו את עיניו לאחר שנשחטו בניו לעיניו.

2. חרבן המקדש, ירושלים והגלות (ח – יב)

 ח וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי, בְּשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ--הִיא שְׁנַת תְּשַׁע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה, לַמֶּלֶךְ נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ-בָּבֶל:  בָּא

    נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים, עֶבֶד מֶלֶךְ-בָּבֶל--יְרוּשָׁלִָם. 

 ט וַיִּשְׂרֹף אֶת-בֵּית-יְהוָה, וְאֶת-בֵּית הַמֶּלֶךְ; וְאֵת כָּל-בָּתֵּי יְרוּשָׁלִַם וְאֶת-כָּל-בֵּית גָּדוֹל, שָׂרַף בָּאֵשׁ. 

  י וְאֶת-חוֹמֹת יְרוּשָׁלִַם, סָבִיב--נָתְצוּ כָּל-חֵיל כַּשְׂדִּים, אֲשֶׁר רַב-טַבָּחִים. 

יא וְאֵת יֶתֶר הָעָם הַנִּשְׁאָרִים בָּעִיר, וְאֶת-הַנֹּפְלִים אֲשֶׁר נָפְלוּ עַל-הַמֶּלֶךְ בָּבֶל, וְאֵת, יֶתֶר הֶהָמוֹן--הֶגְלָה,

    נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים. 

יב וּמִדַּלַּת הָאָרֶץ, הִשְׁאִיר רַב-טַבָּחִים, לְכֹרְמִים, וּלְיֹגְבִים. 

    ובחודש החמישי (אב), שרף מלך בבל את בית המקדש, ואת בית המלך ואת ירושלים, ויתר העם שנשארו אחר

   הרעב וההרג, הגלו הבבלים לבבל מלבד דלת העם שהתיר כדי לנצלם, שיהיו מעבדים שדות וכרמים לטובת בבל.

3. ביזת כלי המקדש ולקיחתם בבלה (יג – יז)

 יג וְאֶת-עַמּוּדֵי הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר בֵּית-יְהוָה, וְאֶת-הַמְּכֹנוֹת וְאֶת-יָם הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר בְּבֵית-יְהוָה--שִׁבְּרוּ כַשְׂדִּים;

     וַיִּשְׂאוּ אֶת נְחֻשְׁתָּם, בָּבֶלָה. 

 יד וְאֶת-הַסִּירֹת וְאֶת-הַיָּעִים וְאֶת-הַמְזַמְּרוֹת וְאֶת-הַכַּפּוֹת, וְאֵת כָּל-כְּלֵי הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ-בָם--לָקָחוּ. 

 טו וְאֶת-הַמַּחְתּוֹת, וְאֶת-הַמִּזְרָקוֹת, אֲשֶׁר זָהָב זָהָב, וַאֲשֶׁר-כֶּסֶף כָּסֶף--לָקַח, רַב-טַבָּחִים. 

 טז הָעַמּוּדִים שְׁנַיִם, הַיָּם הָאֶחָד וְהַמְּכֹנוֹת, אֲשֶׁר-עָשָׂה שְׁלֹמֹה, לְבֵית יְהוָה--לֹא-הָיָה מִשְׁקָל, לִנְחֹשֶׁת כָּל

      הַכֵּלִים הָאֵלֶּה. 

 יז שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה אַמָּה קוֹמַת הָעַמּוּד הָאֶחָד, וְכֹתֶרֶת עָלָיו נְחֹשֶׁת וְקוֹמַת הַכֹּתֶרֶת שָׁלֹשׁ אמה (אַמּוֹת),

     וּשְׂבָכָה וְרִמֹּנִים עַל-הַכֹּתֶרֶת סָבִיב, הַכֹּל נְחֹשֶׁת; וְכָאֵלֶּה לַעַמּוּד הַשֵּׁנִי, עַל-הַשְּׂבָכָה. 

    כל כלי המקדש שנותרו נבזזו על ידי בבל, וכל מה שלא ניתן לקחת בשל משקלם הכבד שברו.

4. שבי הכהנים המנהיגים והמתתם (יח – כא)

 יח וַיִּקַּח רַב-טַבָּחִים, אֶת-שְׂרָיָה כֹּהֵן הָרֹאשׁ, וְאֶת-צְפַנְיָהוּ, כֹּהֵן מִשְׁנֶה; וְאֶת-שְׁלֹשֶׁת, שֹׁמְרֵי הַסַּף. 

 יט וּמִן-הָעִיר לָקַח סָרִיס אֶחָד אֲשֶׁר-הוּא פָקִיד עַל-אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה, וַחֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים מֵרֹאֵי פְנֵי-הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר

     נִמְצְאוּ בָעִיר, וְאֵת הַסֹּפֵר שַׂר הַצָּבָא, הַמַּצְבִּא אֶת-עַם הָאָרֶץ; וְשִׁשִּׁים אִישׁ מֵעַם הָאָרֶץ, הַנִּמְצְאִים בָּעִיר. 

  כ וַיִּקַּח אֹתָם, נְבוּזַרְאֲדָן רַב-טַבָּחִים; וַיֹּלֶךְ אֹתָם עַל-מֶלֶךְ בָּבֶל, רִבְלָתָה. 

כא וַיַּךְ אֹתָם מֶלֶךְ בָּבֶל וַיְמִיתֵם בְּרִבְלָה, בְּאֶרֶץ חֲמָת; וַיִּגֶל יְהוּדָה, מֵעַל אַדְמָתוֹ. 

     עם ביזת כלי המקדש, נלקחו הכהנים שעבדו במקדש, ואת ראשי הצבא והקרובים למלכות צדקיהו לשבי, ושם

     המיתם "ויקח אותם... ויך אותם מלך בבל וימיתם... ויגל יהודה מעל אדמתו"

5. מינוי גדליה על שארית העם (כב – כד)

 כב וְהָעָם, הַנִּשְׁאָר בְּאֶרֶץ יְהוּדָה, אֲשֶׁר הִשְׁאִיר, נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל--וַיַּפְקֵד עֲלֵיהֶם, אֶת-גְּדַלְיָהוּ בֶּן

     אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן. 

 כג וַיִּשְׁמְעוּ כָל-שָׂרֵי הַחֲיָלִים הֵמָּה וְהָאֲנָשִׁים, כִּי-הִפְקִיד מֶלֶךְ-בָּבֶל אֶת-גְּדַלְיָהוּ, וַיָּבֹאוּ אֶל-גְּדַלְיָהוּ,הַמִּצְפָּה;

     וְיִשְׁמָעֵאל בֶּן-נְתַנְיָה וְיוֹחָנָן בֶּן-קָרֵחַ וּשְׂרָיָה בֶן-תַּנְחֻמֶת הַנְּטֹפָתִי, וְיַאֲזַנְיָהוּ בֶּן-הַמַּעֲכָתִי--הֵמָּה, וְאַנְשֵׁיהֶם. 

 כד וַיִּשָּׁבַע לָהֶם גְּדַלְיָהוּ, וּלְאַנְשֵׁיהֶם, וַיֹּאמֶר לָהֶם, אַל-תִּירְאוּ מֵעַבְדֵי הַכַּשְׂדִּים:  שְׁבוּ בָאָרֶץ, וְעִבְדוּ אֶת-מֶלֶךְ

     בָּבֶל וְיִטַב לָכֶם. 

     את גדליה בן אחיקם, שהיה מיוחס וקרוב למלכות צדקיהו, מינה המלך נבוכדנאצר על דלת העם שהותיר ביהודה,

     והוא אשר קרא לנותרים לעבוד את מלך בבל, ולהעביר לו כל מס שידרש, כדי שיטיב עימהם "שבו בארץ ועבדו

     את מלך בבל ויטב לכם" (כד)

6. רצח גדליה ויציאת הנותרים למצרים (כה – כו)

כה וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, בָּא יִשְׁמָעֵאל בֶּן-נְתַנְיָה בֶּן-אֱלִישָׁמָע מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה וַעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים אִתּוֹ, וַיַּכּוּ אֶת

     גְּדַלְיָהוּ, וַיָּמֹת; וְאֶת-הַיְּהוּדִים, וְאֶת-הַכַּשְׂדִּים, אֲשֶׁר-הָיוּ אִתּוֹ, בַּמִּצְפָּה. 

 כו וַיָּקֻמוּ כָל-הָעָם מִקָּטֹן וְעַד-גָּדוֹל, וְשָׂרֵי הַחֲיָלִים, וַיָּבֹאוּ, מִצְרָיִם:  כִּי יָרְאוּ, מִפְּנֵי כַשְׂדִּים. 

     גם על הנותרים לא פסחה הפורענות, ובשעה שישמעאל בן נתניה שהיה מזרע המלוכה רצח את גדליה בן אחיקם,

     כשערער על מנויו בחשבו כי לו מגיע השלטון על הנותרים ביהודה.

     ישמעאל בן נתניה שהיה מיוחס ומזרע המלוכה, לא השלים עם מנויו של גדליה בן אחיקם למנהיג על הנותרים

     ביהודה, ובערמה קם ועשרה אנשים שהצטרפו אליו, רצח את גדליה בן אחיקם, ומחשש לנקמה מצד הבבלים

     שמינו את גדליה, יצאו כל הנותרים והלכו למצרים, ובכך הושלמה הגלות, ובא הקץ אף השארית שנותרה ביהודה

     "ויקומו כל העם... ויבואו מצרים כי יראו מפני כשדים", ויש להדגיש שחרבן המקדש וירושלים והגלות,

     קרו בגלל חטאי המלכים והעם, ובעיקר בגלל חטאי מנשה, אך על פי ה' היתה ביהודה להסיר מעל פניו בחטאת

     מנשה בכל אשר עשה (כד, ג)

7. שחרור יהויכין (כז – ל)

 כז וַיְהִי בִשְׁלֹשִׁים וָשֶׁבַע שָׁנָה, לְגָלוּת יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ-יְהוּדָה, בִּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, בְּעֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ;

     נָשָׂא אֱוִיל מְרֹדַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל בִּשְׁנַת מָלְכוֹ, אֶת-רֹאשׁ יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ-יְהוּדָה--מִבֵּית כֶּלֶא. 

כח וַיְדַבֵּר אִתּוֹ, טֹבוֹת; וַיִּתֵּן, אֶת-כִּסְאוֹ, מֵעַל כִּסֵּא הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ, בְּבָבֶל. 

כט וְשִׁנָּא, אֵת בִּגְדֵי כִלְאוֹ; וְאָכַל לֶחֶם תָּמִיד לְפָנָיו, כָּל-יְמֵי חַיָּיו. 

  ל וַאֲרֻחָתוֹ, אֲרֻחַת תָּמִיד נִתְּנָה-לּוֹ מֵאֵת הַמֶּלֶךְ--דְּבַר-יוֹם בְּיוֹמוֹ:  כֹּל, יְמֵי חַיָּו. 

    המלך יהויכין שנשבא על ידי נבוכדנאצר מלך בבל והוגלה לבבל.

    מלך בבל אויל מרודך שמלך תחת אביו, שינה מדרך שבה נהג אביו עם מלכי יהודה, ובשנה הראשונה למלכותו

    שחרר את המלך יהויכין, שנשבא על ידי אביו נבוכדנאצר והוגלה לבבל, "ויגל את יהויכין בבלה" (כד, טו),

    ואכן כעבור שלושים ושבע שנים (מאז גלה יהויכין וישב בכלא) (27 אחר חרבן הבית), זכה לקבל טובות

    מאויל מרודך מלך בבל, ובהם: א. דבר אתו טובות – דבר ניחומים

                                             ב. נתן את כסאו מעל כסא המלכים המנוצחים למלך בבל

                                             ג. החליף את בגדי האסיר שלבש לבגדים נאים

                                            ד. ספק לו הקצבה קבועה של מזון

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.

לעלוי נשמת רבקה חיה בת מרסל מסודי