מלכים ב פרק כ
חלוקת הפרק:
- מחלת חזקיהו ותפילתו – א – ג
- הבשורה על קבלת תפילתו ואריכות חייו – ד - ו
- רפואת חזקיהו – ז
- מתן האות – ח – יא
- מנחת מרודך בן בלאדן מלך בבל לחזקיהו – יב
- מעשי חזקיהו עם משלחת מלך בבל – יג – יד
- תוכחת ישעיה והפורענות על מעשהו של המלך חזקיהו – טו – יח
- תגובת חזקיהו לתוכחה ולנבואת הפורענות – יט
- מות חזקיהו והמלכת מנשה בנו – כ - כא
- מחלת חזקיהו ותפילתו (א – ג)
א בַּיָּמִים הָהֵם, חָלָה חִזְקִיָּהוּ לָמוּת; וַיָּבֹא אֵלָיו יְשַׁעְיָהוּ בֶן-אָמוֹץ הַנָּבִיא, וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה-אָמַר יְהוָה צַו
לְבֵיתֶךָ--כִּי מֵת אַתָּה, וְלֹא תִחְיֶה.
ב וַיַּסֵּב אֶת-פָּנָיו, אֶל-הַקִּיר; וַיִּתְפַּלֵּל--אֶל-יְהוָה, לֵאמֹר.
ג אָנָּה יְהוָה, זְכָר-נָא אֵת אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבְלֵבָב שָׁלֵם, וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ, עָשִׂיתִי; וַיֵּבְךְּ חִזְקִיָּהוּ,
בְּכִי גָדוֹל.
חזקיהו מלך יהודה חלה ונטה למות שלושה ימים קודם מפלת סנחריב, וכשהודיעו הנביא כי קרב יום מותו,
נשא תפילה לה' לרפואתו.
- הבשורה על קבלת תפילתו ואריכות חייו (ד – ו)
ד וַיְהִי יְשַׁעְיָהוּ--לֹא יָצָא, העיר (חָצֵר) הַתִּיכֹנָה; וּדְבַר-יְהוָה--הָיָה אֵלָיו, לֵאמֹר.
ה שׁוּב וְאָמַרְתָּ אֶל-חִזְקִיָּהוּ נְגִיד-עַמִּי, כֹּה-אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי דָּוִד אָבִיךָ, שָׁמַעְתִּי אֶת-תְּפִלָּתֶךָ, רָאִיתִי אֶת
דִּמְעָתֶךָ; הִנְנִי, רֹפֶא לָךְ--בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, תַּעֲלֶה בֵּית יְהוָה.
ו וְהֹסַפְתִּי עַל-יָמֶיךָ, חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וּמִכַּף מֶלֶךְ-אַשּׁוּר אַצִּילְךָ, וְאֵת הָעִיר הַזֹּאת; וְגַנּוֹתִי, עַל-הָעִיר
הַזֹּאת--לְמַעֲנִי, וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי.
הנביא שב לבשר לחזקיהו, כי תפילתו התקבלה שמשמעותה:
א'. רפואתו מחוליו והוספת חמש עשרה שנה לחייו (אישית).
ב'. מפלת אשור והצלת יהודה (כללית).
הערה: מכאן המסקנה שחלה קודם מפלת אשור.
- רפואת חזקיהו (ז)
ז וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ, קְחוּ דְּבֶלֶת תְּאֵנִים; וַיִּקְחוּ וַיָּשִׂימוּ עַל-הַשְּׁחִין, וַיֶּחִי.
רפואתו של חזקיהו מהשחין שלקה בו - הייתה בעזרת הנביא שביקשו למרוח דבלת תאנים על הצרעת .
- מתן האות (ח – יא)
ח וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ, אֶל-יְשַׁעְיָהוּ, מָה אוֹת, כִּי-יִרְפָּא יְהוָה לִי; וְעָלִיתִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, בֵּית יְהוָה.
ט וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ, זֶה-לְּךָ הָאוֹת מֵאֵת יְהוָה, כִּי יַעֲשֶׂה יְהוָה, אֶת-הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֵּר: הָלַךְ הַצֵּל עֶשֶׂר מַעֲלוֹת,
אִם יָשׁוּב עֶשֶׂר מַעֲלוֹת.
י וַיֹּאמֶר, יְחִזְקִיָּהוּ, נָקֵל לַצֵּל, לִנְטוֹת עֶשֶׂר מַעֲלוֹת; לֹא כִי, יָשׁוּב הַצֵּל אֲחֹרַנִּית עֶשֶׂר מַעֲלוֹת.
יא וַיִּקְרָא יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא, אֶל-יְהוָה; וַיָּשֶׁב אֶת-הַצֵּל, בַּמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר יָרְדָה בְּמַעֲלוֹת אָחָז אֲחֹרַנִּית עֶשֶׂר מַעֲלוֹת.
לחיזוק דברי הבשורה הכפולה של הנביא, הוסיף הנביא ונתן לחזקיהו "אות", שמשמעותו ששעון השמש שעל
פיו היו קובעים את שעות היום לפי מספר המעלות שעליהן השתרע הצל, ישוב לאחור כנגד פעולתו התקינה
יום יום, "ותשוב השמש עשר מעלות במעלות אשר ירדה" (ח').
רש"י: נתקצר היום עשר שעות ביום בו מת אחז מלך יהודה, כדי שלא יספיקו להספידו ועלו עכשיו
לאחוריהם, ביום שנתרפא חזקיהו ונתווספו עשר שעות.
- מנחת מרודך בן בלאדן מלך בבל לחזקיהו (יב)
יב בָּעֵת הַהִיא שָׁלַח בְּרֹאדַךְ בַּלְאֲדָן בֶּן-בַּלְאֲדָן מֶלֶךְ-בָּבֶל, סְפָרִים וּמִנְחָה--אֶל-חִזְקִיָּהוּ: כִּי שָׁמַע, כִּי חָלָה
חִזְקִיָּהוּ.
מלך בבל מרודך בלאדן אשר שמע על חוליו ורפואתו של חזקיהו, שלח לכבודו משלחת ועיקר שליחותו
לשמוע על המופת שנעשה לו (שינוי המעלות בשעון השמש)
- מעשי חזקיהו עם משלחת בבל (יג – יד)
יג וַיִּשְׁמַע עֲלֵיהֶם, חִזְקִיָּהוּ, וַיַּרְאֵם אֶת-כָּל-בֵּית נְכֹתֹה אֶת-הַכֶּסֶף וְאֶת-הַזָּהָב וְאֶת-הַבְּשָׂמִים וְאֵת שֶׁמֶן הַטּוֹב
וְאֵת בֵּית כֵּלָיו, וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר נִמְצָא בְּאוֹצְרֹתָיו: לֹא-הָיָה דָבָר, אֲשֶׁר לֹא-הֶרְאָם חִזְקִיָּהוּ בְּבֵיתוֹ וּבְכָל
מֶמְשַׁלְתּוֹ.
יד וַיָּבֹא יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא, אֶל-הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ; וַיֹּאמֶר אֵלָיו מָה אָמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, וּמֵאַיִן יָבֹאוּ אֵלֶיךָ,
וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ, מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה בָּאוּ מִבָּבֶל.
כאות תודה והוקרה על מעשהו, נהג חזקיהו בשלוחים, בגאווה והראם את כל אוצרותיו ואת אוצרות בית ה'
ואף הראם את שמן אפרסמון, שלא היה בכל העולם כולו מלבד ביריחו.
- תוכחת ישעיה והפורענות על מעשהו של המלך חזקיהו (טו –יח)
טו וַיֹּאמֶר, מָה רָאוּ בְּבֵיתֶךָ; וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר בְּבֵיתִי רָאוּ--לֹא-הָיָה דָבָר אֲשֶׁר לֹא-הִרְאִיתִם,
בְּאֹצְרֹתָי.
טז וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ, אֶל-חִזְקִיָּהוּ: שְׁמַע, דְּבַר-יְהוָה.
יז הִנֵּה, יָמִים בָּאִים, וְנִשָּׂא כָּל-אֲשֶׁר בְּבֵיתֶךָ וַאֲשֶׁר אָצְרוּ אֲבֹתֶיךָ עַד-הַיּוֹם הַזֶּה, בָּבֶלָה: לֹא-יִוָּתֵר דָּבָר,
אָמַר יְהוָה.
יח וּמִבָּנֶיךָ אֲשֶׁר יֵצְאוּ מִמְּךָ, אֲשֶׁר תּוֹלִיד--יקח (יִקָּחוּ); וְהָיוּ, סָרִיסִים, בְּהֵיכַל, מֶלֶךְ בָּבֶל.
בהיוודע מעשהו של המלך חזקיהו עם משלחת מלך בבל, שב הנביא להוכיח את חזקיהו על המעשה שהיה בו
משום גאווה ושחצנות, ובדבריו בקורת על תעוזתו וגאוותו, כשהראם את כלי המקדש את כליו הנמצאים
בביתו והרחיק לכת כשהראם אף את כלי המלחמה.
- תגובת חזקיהו לתוכחה ולנבואת הפורענות (יט)
יט וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ אֶל-יְשַׁעְיָהוּ, טוֹב דְּבַר-יְהוָה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ; וַיֹּאמֶר, הֲלוֹא אִם-שָׁלוֹם וֶאֱמֶת יִהְיֶה בְיָמָי.
כששמע חזקיהו את דבר הנביא, השיב כי טוב הדבר בעיניו, מאחר והפורענות הצפויה לא תתקיים בימיו,
אלא רק לאחר מותו. (רש"י, מצודת דוד)
- מות חזקיהו והמלכת מנשה בנו (כ – כא)
כ וְיֶתֶר דִּבְרֵי חִזְקִיָּהוּ, וְכָל-גְּבוּרָתוֹ, וַאֲשֶׁר עָשָׂה אֶת-הַבְּרֵכָה וְאֶת-הַתְּעָלָה, וַיָּבֵא אֶת-הַמַּיִם הָעִירָה: הֲלֹא
הֵם כְּתוּבִים, עַל-סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים--לְמַלְכֵי יְהוּדָה.
כא וַיִּשְׁכַּב חִזְקִיָּהוּ, עִם-אֲבֹתָיו; וַיִּמְלֹךְ מְנַשֶּׁה בְנוֹ, תַּחְתָּיו.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
