ב"ה סיכום שופטים פרק ז' – ברירת העם בעין חרוד ומלחמת גדעון
הקדמה – מדין עמלק ובני קדם חנו בעמק יזרעאל, וגדעון ולוחמיו חנו בעין חרוד.
א'-ח' – מטרת ברירת העם בעין חרוד: ה' רוצה שישראל ידעו ש-ה' ניצח את המלחמה. ואם יהיו הרבה לוחמים, הם עלולים לחשוב, שהם ניצחו בכוחם. בברירה 2 שלבים:
שלב א' – גדעון אומר: מי שירא וחרד שיחזור{מ32- אלף לוחמים נשארים 10 אלף}.
שלב ב' - הלוחמים שותים מים כדברי גדעון. ואז ה' אומר לגדעון: כל מי שליקק בפיו מים מידו, ילחם. ואילו כל מי שכרע על ברכיו ושתה מים, יחזור לביתו. נשארים 300 לוחמים.
ט'-י"ד – גדעון ופורה נערו יורדים למחנה מדין ושומעים את חלום השומר המדייני
{שצליל(=מצה עבה)לחם שעורים התהפך במחנה מדין והפיל את האוהל}, ואת הפתרון שאמר חבירו{שזוהי חרב גדעון שינצח את מדין}. גדעון מקבל מכך אומץ כדברי ה'.
ט"ו-כ"ה - גדעון ונערו חוזרים, וגדעון משתמש במספר טכסיסים במלחמה:
- מחלק את 300 הלוחמים ל3- ראשים{קבוצות}.
- נותן לכולם שופרות וכדים – כשבנ"י יגיעו למחנה מדין הם ישברו את הכדים ויתקעו
בשופרות, ודבר זה יגרום לבהלה במחנה מדין.{גדעון אמר ללוחמים לקחת גם לפידים
(היה לילה), ולהסתיר אותם בתוך הכדים}.
- גדעון תוקף בלילה בראש האשמורת התיכונה{כלומר בתחילת השליש השני של
הלילה} בזמן התחלפות שומרי מדין – זהו דבר שגורם לבלבול ומפתיע את האויב.
ה' גורם לכך שהמדינים הורגים אחד את השני, והם בורחים משם.
שבטי נפתלי, אשר ומנשה מגיעים ורודפים אחרי מדין.
- גדעון קורא לאפרים שיתפסו את מעבר הירדן{כדי שלא יוכלו לברוח}. אנשי אפרים
הורגים את שני שרי מדין: את עורב{בצור עורב} ואת זאב{ביקב זאב}.
פרק ח' – הענשת בני ראובן{סוכות ופנואל}, הריגת זבח וצלמונע
א'-ג' – אנשי אפרים באים בטענות נגד גדעון על שלא קרא להם למלחמה{בתחילתה}. גדעון מפייס את אנשי אפרים ואומר להם: "הלא טוב עוללות אפרים{הענבים הפחות טובים הנלקטים בסוף}מבציר אביעזר{מהענבים הטובות הנלקטות בהתחלה}" כלומר הוא רוצה לומר – מה שאתם עשיתם{שלכדתם בסוף את עורב וזאב} יותר טוב ממה שעשתה משפחת אביעזר{שיצאה מההתחלה למלחמה}. בדברי פיוס אלה מונע גדעון מלחמת אחים.
ד'-ט' – גדעון רודף אחרי המדיינים גם לעבר הירדן המזרחי. הוא מבקש מאנשי סוכות ומאנשי פנואל לחם ללוחמים. הם מסרבים ואומרים: האם כבר תפסתם את זבח וצלמונע מלכי מדין, כך שתהיו ראויים שניתן לכם לחם?! גדעון עונה שאח"כ הוא יעניש אותם.
י'-י"ב – גדעון מכה את מחנה זבח וצלמונע שנמצא בקרקור, ותופס את זבח וצלמונע.
י"ג-י"ז – גדעון תופס נער מאנשי סוכות, והוא כותב לו רשימה של 77 שרים וזקנים של סוכות, וגדעון מכה אותם בקוצים. גדעון גם מנתץ את מזבח פנואל והורג את אנשי העיר.
י"ח-כ"א – לגדעון נודע, שהאנשים שנהרגו ע"י זבח וצלמונע בתבור הם בני משפחתו, ולכן הוא מחליט להורגם. הוא אומר לבנו בכורו יתר שיהרגם, והוא פוחד{כי הוא נער}. זבח וצלמונע מבקשים שגדעון יהרגם{כי ראוי שגיבור יהרוג גיבורים}, והוא עושה זאת. כ"ב-כ"ג – ישראל מבקשים מגדעון שימלוך עליהם, וגדעון מסרב ואומר, שלא הוא ולא בנו ימלכו עליהם, אלא ה' ימלוך עליהם.
כ"ד-כ"ז – גדעון מבקש מהעם שיתנו לו חלק משלל המלחמה. הוא עושה מזה אפוד
{זכרון לנס} ושם אותו בעופרה. מאוחר יותר בנ"י חוטאים, והופכים את האפוד לאלוהים.
כ"ח-ל"ה – מדיין נכנעים ויש 40 שנות שקט. לגדעון יש 70 בנים ממספר נשים, ויש לו
בן נוסף{אבימלך} שנולד מפלגשו שבשכם. לאחר מות גדעון ישראל שוב חוטאים בע"ז.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
