| סוג מדיה | שם השיעור | מאת | אורך | להורדה | |
|---|---|---|---|---|---|
מלאו את פרטיכם ובזכותכם נזכה להעשיר את תכני המורים שבאתר
התכנים שיוצעו יבחנו, ובמידה וימצאו מתאימים יפורסמו באתר
מלא כאן פרטיך, ונשלח לך חידה שבועית, תכנים על פרשת השבוע, כיצד לומדים תנ"ך ועוד
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם כלשהו.
יש לך שאלה בתנ"ך? רשום אותה כאן, וקבל בקרוב תשובה מצוות הרבנים
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם כלשהו.
רבני האתר ישמחו להשקיע וללמד אצלכם תנ"ך במגוון נושאים וספרים.
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם כלשהו.
פרק א
א. מה היו הסיבות לכך שהנער העמלקי המית את שאול?
ב. צטט את הפסוק בסיפור של הנער העמלקי המעיד על טעם לפגם במעשהו, ונמק בחירתך בפסוק זה.
ת. א. הנער העמלקי המית את שאול, כי שאול ביקש ממנו לעשות זאת וכי ראה ששאול נמצא במצב שהוא
עומד למות ממילא (מפני המכה שהוכה בנפלו על חרבו ומפני קרבת הפלשתים אליו), ולכן הבין
שלא יהיה זה רצח.
ב. "... ואקח הנזר אשר על ראשו ואצעדה אשר על זרועו ואביאם אל אדוני הנה" (י), פסוק זה
מראה שהנער רצה להביא לדוד לא רק הוכחות למות שאול, אלא דברים שחשב שישמחו את דוד.
בהבאת דברים אלה אמר לו הנער כביכול: "הנה מת אויבך ואתה ראוי ללבוש את אלו", ואולי אף
ציפה לקבל פרס על מעשהו.
ת. דוד קרא אל הנער "איך לא יראת לשלוח ידך לשחת את משיח ה'", והורה להרגו מסיבה זו. (נראה
ש"כי פיך ענה בך לאמר", מתייחס בעיקר לדבריו האחרונים של העמלקי שבהם היתה משום
התפארות על הריגת המלך, ולכן היה בן מוות על כך). לפי רלב"ג: עשה זאת גם להוראת שעה, שלא
יקל בעיני אנשים לשלוח ידם במלכות.
א. ציין ביטוי המופיע בקינה שלוש פעמים, וביטוי נוסף המופיע בקינה פעמיים.
ב. מי הם האנשים או הגורמים השונים אליהם קורא דוד בקינתו, ומה ביקש מכל אחד מהאנשים או
הגורמים הללו?
ת. א.הביטוי "איך נפלו גיבורים" מופיע שלוש פעמים בקינה והביטוי "על במותיך חלל" מופיע פעמיים.
ב. דוד קרא באופן כללי לא לבשר על המפלה בקרב הפלשתים כדי שלא ישמחו במפלתם. אין ספק
שהפלשתים ידעו על כך, אבל כרד"ק קריאה מעין זו היתה ממאפייני הקינה. קריאה שניה - קרא דוד
להרי הגלבוע ואמר שלא ראוי שתהיה עליהם (בזמן הקרוב) ברכת הטל והגשם כי שם נפלו גיבורים.
קריאה שלישית - קרא לבנות ישראל לבכות על מות שאול, כי בתקופת מלכותו היה להן טוב.
קריאה רביעית – היא כביכול ליהונתן. דוד פונה אליו כביכול בגוף ראשון ומתאר את צערו על נפילת
האדם שהיה לו חבר כה קרוב.
זה היום). מהי הדרך הנוספת להבין את התיאור "הנאהבים והנעימים", לגבי שאול ויהונתן?
ב. אלו תכונות או פעולות טובות של שאול ויהונתן מציין דוד בפסוקים כב – כג?
ת. א. שאול ויהונתן היו נאהבים ע"י העם ונעימים לעם (ולא תמיד נאהבים בינם לבין עצמם, אם כי הכתוב
מציין שהיה בניהם קשר חזק "הנה לא יעשה אבי דבר גדול או קטן ולא יגלה את אזני". (שמו"א כ, ב)
ב. קשת יהונתן וחרב שאול לא פעלו ריקם אלא השיגו את פעולתן. שניהם היו קלים מנשרים ברדיפתם
אחרי אויביהם, וגברו מאריות להלחם את מלחמות ה'.
שאלות ותשובות שמואל ב פרק ב:
א. מהם השינויים שחלו בחיי דוד לאחר מות שאול?
ב. מה היה מעשהו הראשון של דוד כמלך על יהודה?
ת. א. דוד לא היה צריך לברוח ולהסתתר יותר ושאל את ה' האם הוא יכול לעלות עכשיו חזרה ליהודה. ה' ענה
שכן. דוד שאל לאן ביהודה ונענה שילך לחברון. בחברון באו אנשי יהודה ושמוהו למלך עליהם.
ב. מעשהו הראשון של דוד היה עשיית חסד עם אנשי יבש גלעד, והשבת גמולם הטוב על שעשו חסד עם
שאול, בקברם אותו ואת בניו.
א. מה היתה ההתרחשות בשאר שבטי ישראל בזמן שהמליכו אנשי יהודה עליהם את דוד?
ב. הוכח כי פילוג בין ישראל ליהודה החל כבר קודם לכן. העזר בשמ"א יא, ח. טו, ד)
ת. א. בישראל המליך אבנר בן נר את איש בשת בן שאול למלך עליהם.
ב. כבר בימי שאול, עוד לפני שנמשח דוד, נספרו חיילי ישראל ויהודה בנפרד. נראה כי חלוקה גיאוגרפית
לצפון ודרום, וכנראה גם הבדלים רעיוניים שהחלו לצוץ בניהם, החלו לגרום לתחושה של שתי קבוצות
בעם.
א. עיין בפרק ב, יב. ויב, ג'. מה היו התוצאות של "משחק" החיילים משני הצדדים?
ב. 1. מה היו נסיבות מותו של עשהאל?
ת. א. התוצאות היו: 1. כל עשרים וארבע החיילים – שנים עשר מצד יואב (יהודה), ושנים עשר מצד
אבנר (בנימין), מתו. 2. מות עשהאל. 3. מות שלוש מאות ושישים מאנשי אבנר, ותשעה עשר מעבדי דוד.
ב. 1. עשהאל רדף אחרי אבנר בנחישות. יכולתו הטובה בריצה הקלה עליו והוא לא נטה ימין או שמאל
מעם אבנר. אבנר הציע לו לסגת מכוונתו בכבוד ע"י כך שיטה מעט הצידה ויראה כאילו הוא
התכוון לרדוף אחרי משהו אחר ולא הצליח. ויקח את בגדו של אחד מאנשיו כדי להראות שכביכול
הרגו, עשהאל סירב והמשיך לרדוף אחרי אבנר. אבנר ניסה לשכנעו שוב להפסיק מרדפו, כדי לא
להביא לכך שיפגע (אבנר) בו, אך עשהאל סירב לכך ואבנר הרגו.
את מותו ע"י הריגת אבנר. (ג, כז)
א. מה הביא להפסקת המלחמה ביום ההוא בגבעון?
ב. צטט הפסוק בו אמר יואב לאבנר כי "אתה התחלת" עם כל הקרב הזה.
ת. א. אבנר קרא אל יואב להפסיק את הלחימה ("הלנצח תאכל חרב..."). יואב קיבל דבריו ותקע בשופר
כדי לסמן לכולם להפסיק להילחם.
ב. "כי לא דברת [לולא אתה התחלת עם הצעת "ישחקו הנערים"] כי מאז הבוקר נעלה העם איש
מעל אחיו".
שאלות ותשובות על פרק ג
א. מה היה מעשהו של אבנר שהכעיס את איש בשת, ומדוע הכעיסו דברי הביקורת שלו את אבנר?
ב. מהו המעשה שעתיד אבנר לעשות כפי שציין באזני איש בשת?
ג. הוכח מן הכתובים את מעמדו של אבנר בחצר איש בשת.
ת. א. אבנר בא אל רצפה בת איה שהיתה פילגש שאול. הדבר הכעיס את איש בשת כי ביאה אל מי שהיתה
אשת מלך או פילגשו מותרת לאחר מותו רק למלך הבא.
ב. אבנר אמר לאיש בשת שהינו מתכוון לדאוג לכך שהמלכות תעבור מבית שאול אל בית דוד.
ג. אבנר היה האיש החזק בחצר איש בשת. הוא העז לכעוס ולאיים על איש בשת שהיה מלך. איש בשת
לא העז להשיב לו כי ירא אותו. לאבנר היתה השפעה חזקה גן על העם, כשרצה להמליך את איש
בשת, נטו כולם אחריו, וכשרצה לחזק את מלכות דוד נטו האנשים גם אחרי רצונו זה.
בפסוק יב מסופר על הצעת אבנר בן נר לדוד, לזקני ישראל ולשבט בנימין.
א. כיצד נימק אבנר את הצעתו לזקני ישראל?
ב. מה עיכב את ביצוע תוכניתו, והיכן מסופר על התממשותה?
ת. א. הנימוק שהשמיע באזני זקני ישראל היה שבעבר בקשו את דוד למלך עליהם, ועתה הגיע הזמן
לפעול בעניין זה, כי ה' הפקיד בידי דוד את המלכות ואת הושעת ישראל מיד כל אויביהם.
ב. ביצוע התוכנית התעכב בגלל שיואב הרג את אבנר, אך התוכנית התממשה לאחר שישראל שמעו כי
מת אבנר, ולאחר מכן מת איש בשת (פרק ד), ובאו אל דוד חברונה להמליכו. (ה, א – ג)
א. מה היתה תגובתו של דוד להצעת אבנר, ומה היה התנאי של דוד להסכמתו לראות את אבנר?
ב. תאר את האופן בו יושם תנאי זה.
ת. א. דוד הסכים לכריתת הברית, אך התנאי שלו היה שאבנר לא יראה את פניו עד שידאג להביא את מיכל
בת שאול.
ב. דוד שלח שליחים לאיש בשת עם בקשתו, שנתמכה בידי האיש החזק בממלכה – אבנר, להביא אליו
את מיכל בת שאול. איש בשת שלח לקחתה מעם בעלה, שהלך אחריה בוכה וחסר אונים, בשל אי
יכולתו למנוע את הדבר שנעשה במצוות המלך.
א. מה טען יואב כלפי דוד לאחר שנודע לו כי קבל את פניו אבנר ושלחו בשלום?
ב. מה היה מעשהו של יואב בעקבות ידיעה זו, מה היתה מעורבותו של דוד בכך, וכיצד הגיב דוד כלפי יואב
על מעשה זה?
ג. כיצד הגיב דוד כלפי אבנר לאחר מותו, וכיצד קבל העם את תגובתו?
ת. א. יואב טען כלפי דוד שלא היה צריך לאפשר לאבנר לצאת מביתו בשלום, שכן מטרתו האמיתית של אבנר
היתה לרגל אחריו.
ב. יואב שלח שליחים אחרי אבנר, הטהו אל מקום נסתר בתואנה שהוא רוצה לדבר איתו והרג אותו בעורמה.
דוד לא יזם את העניין ולא ידע עליו, בשמעו את שהתרחש אמר כי הוא וביתו נקיים מדם אבנר, וכי דמו
יחול בראש יואב וביתו.
ג. דוד קרא אל אנשיו לקרוע בגדיהם ולחגור שקים לאות אבל על אבנר. דוד ואנשיו הלכו אחרי מיטת אבנר,
ספדו לו ובכו. דוד נשא קינה על אבנר וסירב לאכול עד הערב. תגובתו היתה טובה בעיני העם, והם ידעו
כי מות אבנר לא היה מאתו.
א. מה היתה תכלית פעולתו של כל אחד מהם?
ב. כיצד נסתיימה פעולתו של שבע בן בכרי?
ת. א. אבנר רצה להסב את לב ישראל אל דוד בתגובה לתלונת איש בשת אליו. שבע בן בכרי קרא לישראל
למרוד בדוד לאחר שנוצרה אפליה בין ישראל ליהודה לאחר מות אבשלום וחזרת דוד. (שמ"ב יט, כ)
ב. שבע בן בכרי הסתתר באבל בית מעכה, אך כדי להציל את העיר דאגה אשה אחת מנשי העיר למותו של
שבע, ולהבאת הדבר לידיעת יואב.
א. ציין הדמיון בין הריגת אבנר המתוארת בפרק זה, להריגת איש בשת המתוארת בפרק ד.
ב. בפרק המזכיר את הריגת איש בשת, נזכר גם אדם בשם מפיבושת. ציין מי היה כל אחד מהם, ומה היתה
הקרבה בניהם?
ת. א. אבנר ואיש בשת נהרגו שניהם בעורמה, מבלי שידעו על הסכנה המתקרבת ומבלי שהיתה להם הזדמנות
להגן על עצמם.
ב. איש בשת היה בן שאול שהומלך ע"י אבנר ומלך שנתיים על ישראל. מפיבושת היה בנו של יהונתן בן
שאול, שהיה פיסח ברגליו ושעמו עשה דוד חסד בעבור יהונתן. (איש בשת היה דודו של מפיבושת).
שאלות ותשובות שמואל ב פרק ד:
1.מהי החשיבות של אזכור שבטם של רכב ובענה, ומהי החשיבות של אזכור היותם שרים של איש בשת
בן שאול?
ת. שבט בנימין היה נאמן מאוד לבית שאול. דבר זה נמשך גם זמן רב לאחר שדוד הומלך, ואילו כאן באו
שני אנשים שהיו צפויים להיות בעלי נאמנות לבית שאול (גם לאחר שנתנו הסכמתם להעברת המלכות
לבית דוד), ולקחו את הנאמנות החדשה הרבה יותר מדי רחוק. עובדת היותם שרים לאיש בשת,
מסבירה כיצד יכלו להתקרב עד לחדרו האישי ממש, מבלי לעורר כל חשש.
ב. 1. מדוע מזכיר הכתוב את סיפורו של מפיבושת בתוך סיפורו של איש בשת?
ת. א. נכות מפיבושת נגרמה לאחר מות שאול ובניו בגלבוע (שמ"א לא). כששמעה אומנתו של מפיבושת,
שהיה אז בן חמש בלבד על נפילתם, חששה מבוא הפלשתים אליהם ונסה עם מפיבושת למקום אחר.
בשל מהירות מנוסתה, נפל מפיבושת והפך לפיסח.
ב. 1. מכיוון שפרקים ג-ד עוסקים בירידת מלכות בית שאול ובסיפור מותם של כל היכולים לטעון
לכתר. יתכן שהכתוב רצה להסביר מדוע התפנתה הדרך לחלוטין עבור מלכות דוד, כי גם מפיבושת
לא היה מתאים למלכות, מפאת פיסחותו.
דוד נתן לו את אדמות שאול, והושיבו מאוכלי שולחנו תמיד.
בפרק טז, שם אמר ציבא נערו שמפיבושת מצפה להשבת המלכות לבית שאול.
בפרק יט, שם התברר שציבא שיקר, ומפיבושת נאמן לדוד.
בפרק כא, שם נזכר כי דוד חמל על מפיבושת, ולא נתנו ביד הגבעונים.
א. מה היה המעשה שעשו רכב ובענה, ומה הניע אותם לעשות מעשה זה?
ב. מדוע ציווה דוד להרוג את רכב ובענה?
ג. ציין נקודת דמיון בין תגובת דוד להריגת איש בשת, ובין תגובתו להריגת שאול?
ת. א. רכב ובענה הרגו את איש בשת בזמן שישן את שנת הצהרים שלו, ולא יכול היה להתכונן ולהתגונן.
המניע שלהם היה מחשבתם כי יזכו להכרת תודה אצל דוד, משום שהסירו את המכשול האחרון מעל
מלכותו.
ב. דןד לא העריך את המעשה כלל וכלל, כי ציפה שהעברת המלכות אליו תבוא מאת ה', ולא עלה על
דעתו לשלוח ידו במלכים ובאנשים נקיים. דוד רצה שהעם ידעו כי ידו לא היתה בדבר, וכן עשה זאת
למען יראו ויראו מפני שפיכת דם נקי.
ג. כשם שהנער העמלקי שבישר לדוד על מות שאול, חשב שדוד ישמח בבשורה כי הוסר המכשול
האחרון מעל מלכותו, ואילו דוד הצטער על כך והרגו. כך היה עם רכב ובענה, שסברו שדוד ישמח
במות איש בשת, אך דוד ראה במעשה שלהם נבלה והרגם.
שאלות ותשובות שמואל ב פרק ה
המלכתו על כלל ישראל?
ב. מה מיוחד בכיבוש היבוסי ע"י דוד? היעזר ביהושע טו, סג ובשופטים פרק א ופרק יט.
ת. א. לאחר מות איש בשת הושלמה ירידת מלכות בית שאול והכנת הקרקע למלכות בית דוד. שבטי ישראל
עלו אל דוד לחברון והמליכוהו עליהם. דוד עבר מחברון לירושלים. פעולתו הראשונה היתה כיבוש היבוסי
שישבו במצודה בירושלים, והוא לכד את מצודת ציון, היא עיר דוד.
ב. המיוחד בכיבוש היבוסי ע"י דוד הוא, שדוד היה הראשון שעשה זאת, בכל מאות השנים שעברו מאז כיבוש
הארץ בימי יהושע ועד אותו יום לא הצליח אף אחד לכבשם. ביהושע טו מציין הכתוב שיהודה לא יכלו
להורישם, ובשופטים יט מסופר שיבוס היתה עיר נכרית. רק מימי דוד ואילך היתה ירושלים בידי בני
ישראל.
א. מי הם האנשים שהמליכו אותו בכל פעם, ובאיזה מקום הוא הומלך?
ב. אחרי מרד אבשלום היה דוד זקוק להכרה מחודשת במלכותו, ופנה גם אל עמשא. באמצעות איזו הבטחה
ניסה דוד לשכנע את עמשא לעזור לו, ומה היה גורלו האישי של עמשא בעקבות זאת?
ת. א. בשמ"ב פרק ב מסופר שיהודה המליכו אותו עליהם בחברון ובשמ"ב פרק ה מסופר שכל שבטי ישראל
המליכוהו עליהם. גם המלכה זו בחברון, אולם אח"כ עבר דוד לירושלים.
ב. שמ"ב יט, דוד אמר לעמשא (שהיה בן אביגיל בת נחש אחות צרויה, שהיתה אחות דוד) "הלוא עצמי
ובשרי אתה", וכן הבטיח שישים אותו לשר צבאו תחת יואב. בעקבות זאת הרג יואב לאחר מכן את עמשא
(שמ"ב כ, ט – י)
א. באיזה היבט מתאר הכתוב כי הכין ה' את ממלכת דוד מבית פנימה, ובאיזה אופן באה לביטוי הצלחת
ממלכתו בענייניו?
ב. מה היתה המגבלה שהגביל ה' את דוד ביציאתו להכות בפלשתים בפעם השניה?
ת. א. את התרחבות בית דוד מתאר הכתוב בהיבט המשפחתי. דוד נשא עוד נשים והוליד עוד ילדים לאחר בואו
לירושלים. ביחסי חוץ היו לדוד קשרים טובים עם חירם מלך צור, ששלח אליו עצי ארזים וחרשי עץ ואבן
לבנות את ביתו. את אויביו הפלשתים ניצח דוד במלחמות.
ב. כשעלו פלשתים שנית אל עמק רפאים, אמר לו ה' לא להכותם מיד פנים אל פנים, אלא לבוא אליהם מסביב
ולחכות עד שישמע "קול צעדה בראשי הבכאים" (הבכאים, הם כנראה סוג צמח והקול שישמע הוא קול
רשרוש העלים או הרוח), ורק אז יצא להכותם. דוד המתין ועשה כפי שאמר לו ה'.
שאלות ותשובות על פרק ו
א. מה היה מעשהו הראשון של דוד לאחר המלכתו על כל ישראל כשהתפנה מהמלחמות בפלשתים?
ב. מיהם שלושת בני אבינדב המוכרים לנו, ומה היה תפקידו של כל אחד מהם?
ת. א. מעשהו הראשון של דוד היה העלאת ארון ה' מקרית יערים לירושלים.
ב. שמ"א ז: אלעזר בן אבינדב קודש לשמור על ארון ה'.
שמ"ב ו: עוזא ואחיו בני אבינדב, נהגו את העגלה החדשה שעליה הושם ארון ה', ואחיו הלך לפני הארון.
א. מה היה יעדו המקורי של הארון, מה היה המקרה שגרם לדוד לשנות את יעדו המקורי ומה היה המקום
החלופי בו הושם הארון?
ב. מתי הגיע ארון ה' אל המקום ממנו נלקח (קרית יערים), ובאילו נסיבות היה הדבר? ציין מקור לדבריך.
ת. א. יעדו המקורי של הארון היה ירושלים, אבל בגלל מות עוזא חשש דוד מהבאת ארון ה' אליו, והטהו אל בית
עובד אדום הגתי.
ב. שמ"א ו – ז: לאחר שהפלשתים שלחו את ארון ה' בעגלה חזרה לישראל, הגיע הארון לבית שמש. בבית
שמש לא שמרו על הארון כראוי וה' הכה בהם, ומשום כך העבירו אותו לקרית יערים.
א. תאר את מקומות היותו של ארון ה' מאז כיבוש הארץ בימי יהושע ועד הגיעו לירושלים. היעזר ביהושע ד,
יהושע יח, שמ"א א, שמ"א ד, שמ"א ה - ז.
ב. באיזה משכן לא היה הארון? היעזר בשמ"א כא.
ת. א. כשעברו ישראל את הירדן היה הארון בגלגל, לאחר מכן נבנה אהל מועד בשילה והארון עבר לשם. כשיצאו
ישראל למלחמה באבן העזר לקחו את הארון איתם. פלשתים שבו את הארון ושמו אותו באשדוד, גת
ועקרון. לאחר שהוכו האנשים בכל מקום בו היה הארון החזירו הפלשתים לישראל. בתחילה הגיע לבית-
שמש, ולאחר שהוכו כי לא נהגו בו כראוי הועבר לקרית יערים. משם העלה אותו דוד לירושלים.
ב. הארון לא היה במשכן בנוב.
ב. מה גרם לדוד לקחת את ארון ה' לבסוף ליעדו המקורי, ולאחר כמה זמן התרחש הדבר?
ת. א. 1. ה' המית את עוזא כי נגע בארון ה' כדי לעצרו מנפילה "כי שמטו הבקר", הסיבה לכך היתה שאסור
לזר לגעת בקודש.
במדבר ד טו: "וכילה אהרון ובניו לכסות את הקודש... ואחרי כן יבואו בני קהת לשאת ולא יגעו
אל הקדש ומתו..."
במדבר יח, ג: "ושמרו משמרתך ומשמרת כל האוהל אך אל כלי הקדש לא יקרבו ולא ימותו גם הם
גם אתם".
ב. לאחר שלושה חודשים הוגד לדוד, כי ה' ברך את בית עובד אדום הגתי והוא בא לקחת את ארון ה'
לירושלים.
א. מה היו המעשים שעשה דוד לכבוד העלאת ארון ה'?
ב. מה היתה תגובת מיכל לאחד ממעשיו, ומה היתה תשובת דוד לדבריה?
ת. א. *דוד היה חגור אפוד בד ורקד "בכל עוז" לפני ה'.
*את הארון העלו בתרועה ובקול שופר (בהעלאה הראשונה נזכרו גם כנורות, נבלים, תופים, מנענעים
וצלצלים).
*בהגיע הארון אל האוהל שנטה לו דוד, העלו עולות ושלמים לפני ה'.
*דוד ברך את העם בשם ה', וחילק לכולם חלת לחם, אשפה ואשישה.
ב. מיכל חשבה שריקודי דוד לפני ה' הם מחזה נלעג, ושהוא שם עצמו ללעג בפני כל רואיו, דבר שאינו יאה
למלך. דוד השיב לה, כי אינו מחשיב את כבודו לצורך עניין זה, וכי עשה הכל לכבוד ה'.
שאלות ותשובות שמואל ב פרק ז
ב. מה היתה תגובתו הראשונה של נתן הנביא להצעת דוד לבנות בית לה', ומה היתה תגובת ה' להצעה זו?
ת. א. דוד נימק את רצונו בכך שלא ראוי שהוא ישב בבית ארזים, בעוד ארון ה' יושב באהל (בתוך היריעה).
ב. נתן הנביא חיזק את דוד לעשות כפי כוונתו הרצויה, אך ה' נגלה אל נתן ואמר לו לומר לדוד כי עוד לא
הגיעה השעה לכך.
בית המקדש". מתי כן יגיע עפ"י דברי ה' הזמן הנכון לבניית בית המקדש?
ת. ה' אמר לדוד כי מיום שעלו ישראל ממצרים ועד היום היה רגיל להתהלך באהל במשכן (הסתדר יפה מאוד
עד עכשיו בלי בית), מעולם לא התלונן על אי הקמת בית עבורו, ולא דרש זאת. ה' עשה כל דבר לפי שעתו:
הקים את דוד לנגיד על ישראל. שם את ישראל על אדמתם והניח לדוד ולישראל מכל אויביהם. הזמן הנכון
לבניית בית המקדש יגיע גם הוא, ודבר זה יהיה בימי בנו של דוד.
את יחודו של בית זה.
ב. איזו הבטחה מתוך הבטחות לאה חוזרת שוב ושוב בפסוקים יב – טז, ואילו ביטויים בכתוב מציינים את
הדבר?
ג. עיין בפסוקים יד – טו: "והוכחתיו בשבט אנשים... וחסדי לא יסור ממנו". כיצד התקיימה כל אחת
מהבטחות אלה בסוף?
ת. א. הכתוב מתכוון לבית דוד. ה' הבטיח לדוד כי בנו יבנה את בית המקדש, וכי ממלכתו תתקיים עד עולם
ותעבור לזרעו מדור לדור.
ב. ההבטחה החוזרת שוב ושוב היא, כי ממלכת דוד תתקיים עד עולם "וכוננתי את כסא ממלכתו עד עולם",
"ונאמן ביתך וממלכתך עד עולם", "כסאך יהיה נכון עד עולם". בנוסף אמר לו ה' "והקימותי את
זרעך אחריך", וכן הבטיח לו כי למרות ששלמה יחטא, לא יסיר את חסדו מעם בית דוד.
ג. בסוף תקופת שלמה הושפע שלמה מנשיו בעניין ע"ז. ה' הוכיח את שלמה והעניש אותו בכך שהמלכות
תתפלג, אך חסדי ה' התבטא בכך שהדבר יקרה רק החל מהדור הבא, ושהמלכות על שבט יהודה תישאר
בידי מלכי בית דוד (ולעתיד לבוא תהיה מלכות בית דוד על כל ישראל).
ת. מל"א ה, טז-יז: שלמה אמר לחירם כי דוד לא יכול היה לבנות בית לה' מפני המלחמות שסבבוהו (כביכול היה
עסוק מדי במלחמות, ולא דייק לומר שדוד לא יכול היה לבנות את בית ה' מפני הדמים ששפך במלחמות),
לעומת זאת לו עצמו הניח ה' מכל אויביו, ולכן ברצונו לבנות בית לה'.
ת. דוד היה יכול לחוש תסכול מכך שה' לא היה שותף לכוונתו הטובה אך לא כך היה, אלא דוד הודה לה' על כל
החסדים שעשה עמו בעבר "ומי ביתי כי הבאתני עד הלום", ועל ההבטחות שהבטיח לו לעתיד "ותקטן עוד
זאת בעיניך ה' אלוקים ותדבר גם אל בית עבדך למרחוק... לאמר בית אבנה לך" לבית דוד.
שאלות ותשובות שמואל ב פרק ח:
1.מי היה המלך היחיד בפרק זה עמו נוצרו לדוד לדוד יחסים של שלום, ומה היה הרקע לכריתת השלום בניהם?
ת. המלך היחיד שעמו מסופר שנוצרו יחסים של שלום בפרק זה הוא תעי מלך חמת. הרקע לכך היה יוזמה של
תעי לכריתת שלום בניהם כי הדדעזר שאותו ניצח דוד היה גם אויבו של תעי.
ת. שמ"ב ח: דוד הכה באנשי הדדעזר מלך צובה. לאחר מכן הכה באנשי ארם דמשק שבאו לעזור להדדעזר, ואת
הנותרים הפך לעבדים נושאי מנחה.
שמ"ב י: בני עמון ראו שדוד מתכונן למלחמה בהם ושכרו את ארם בית רחוב ואת ארם צובה לעזור להם.
ארם ניגפו לפני ישראל והחליטו לבסוף להשלים עם ישראל ולהפוך להם לעבדים.
פרק ט:
ב. היכן נזכרו בקשת יהונתן והסכמת דוד לכך שדוד לא יכרית חסדו מעם בית יהונתן?
ג. איזה חסד נוסף עשה דוד עם מפיבושת עפ"י המסופר בשמ"ב כא?
ת. א. החסד שעשה דוד עם מפיבושת בא לידי ביטוי בכך שהשיב לו את כל שדה שאול, ושם אותו באוכלי שולחנו
תמיד. חסד זה עשה עם מפיבושת בעבור יהונתן אביו.
ב. שמ"א כ, טו: "ולא תכרית את חסדך מעם ביתי עד עולם... ויערות יהונתן עם בית דוד..."
ג. שמ"ב כא: כשהסכים דוד לרצון הגבעונים להוקיע את בני בית שאול, חמל על מפיבושת ולא נתנו בידי
הגבעונים.
ב. באילו הקשרים נזכר שוב ציבא בספר שמ"ב?
ת. א. ציבא היה עבד בבית שאול. הוא מסר את המידע לדוד לגבי האדם שנותר בבית שאול, שעמו ניתן לעשות
חסד (מפיבושת), ואת מקום הימצאו הנוכחי. לאחר מכן ציווה אותו דוד לעבוד את אדמות שאול שנתן
למפיבושת.
ב. שמ"ב טז: ציבא סיפר לדוד כי מפיבושת מתכנן לקבל את מלכות אביו חזרה לידיו. דוד אמר לציבא שהוא
יקבל את כל אשר נתן קודם לכן למפיבושת. בפרק יט, הסתבר מדברי מפיבושת כי ציבא שקר לדוד, וכי
מפיבושת היה נאמן למלך.
שאלות ותשובות שמואל ב פרק י
מצדם?
ב. 1. היכן נזכר קודם לכן אדם שהביע באזני מלך את סברתו כי האדם שבא אליו לא בא למטרות שלום, אלא
למטרות ריגול?
ת. א. דוד רצה לעשות חסד עם חנון בן נחש כגמול על החסד שעשה נחש אביו עמו (לא נזכר מהו החסד). הוא
שלח שליחים לנחמו על מות אביו, אך שרי בני עמון שכנעו את חנון כי פניהם אינם לשלום אלא לריגול.
לכן ביזה אותם חנון בגילוח זקנם וכריתת מלבושם, באופן שחשף אותם והובישם.
ב. 1. שמ"ב ג, כד-כה: יואב טען בפני דוד שלא היה צריך לשלח את אבנר בשלום "כי לפתותך בא ולדעת את
מוצאך ואת מובאך..." (כתיב).
לנחלה, כי שטח נחלתם לא הספיק עבורם.
בעצמם למלחמה בדוד, מפני פחדם מתגובתו. משום כך נערך דוד להשיב מלחמה כנגדם ולשח לשם את
צבאו, ובראשו עמד יואב בן צרויה.
ב.
ת. א. יואב בן צרויה נקט בשיטה של חלוקת הלוחמים לשתי קבוצות, מפני שעמון צרפו את ארם אליהם למלחמה.
ההיגיון היה שכל אחד משני המפקדים (יואב ואבישי) יהיה ממונה על הלחימה בקבוצה אחת (יואב על ארם,
אבישי על עמון), וכל אחד יבוא לעזרת השני אם יזדקק השני לכך.
ב. "חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו וה' יעשה הטוב בעיניו" (יב).
בישראל עבור כל אחד מהם עפ"י פרק זה?
ב. סיפור חטא דוד בבת שבע נתון בתוך מסגרת של מלחמה בבני עמון. מה היו תוצאותיה של מלחמה זו?
ת. א. עמון היו הצד החלש במלחמה. משראו שנסו ארם גם הם, ובזאת סיימו חלקם במלחמה. ארם לא הרימו ידיים
בעקבות מפלתם בקרב הראשון ונערכו לקרב השני. בקרב השני נוצחו ואז הגיעו למסקנה, כי אין טעם להילחם
בישראל, השלימו אתם ועבדום.
ב. שמ"ב יב, כו-לא: יואב לכד את עיר המלוכה שברבת בני עמון (כנראה אזור ארמון המלך ומצודת העיר), וקרא
לדוד להילחם על העיר כדי שיהיה ניצחונה על שמו ולא על שם יואב. דוד לכד את רבה, לקח את עטרת מלכם
מעל ראשו והעביד את כל אנשי עמון (עפ"י אחד הפרושים).
שאלות ותשובות שמואל ב פרק יא:
ב. משלא נענה אוריה . מה היה ניסיונו השני של דוד לכסות על מעשיו, ומה היה ניסיונו השלישי לאחר שנכשל
גם הניסיון השני?
ת. א. דוד היקש מיואב לשלוח אליו את אוריה החתי כי בת שבע הרתה לו והוא רצה לכסות על מעשיו, ע"י כך
שיביא את אוריה אליה וייראה אח"כ כאילו הילד הנולד לה הוא מבעלה. דוד אמר לאוריה לרדת אל ביתו, כי
קיווה שאוריה יהיה עם אשתו, אך אוריה סירב בטענה שחבריו הלוחמים נמצאים בשדה ובסוכות, ואיך ירד
הוא אל נוחיות ביתו.
ב. ניסיונו השני של דוד היה ע"י כך שהביא את אוריה לידי שכרות, כי חשב שבהיותו במצב זה יהיה מטושטש
מכדי לשים לב לעקרונותיו וירד אל אשתו, אך גם משנשתכר לא ירד אוריה אל ביתו. הניסיון השלישי היה
כתיבת המכתב אל יואב להציב את אוריה במקום של הלחימה הכי קשה, כדי לגרום למותו.
ב. עיין/עייני המקור בו מסופר על מות אבימלך, והסבר/הסבירי מדוע ניזכר מותו בפרק זה?
ת. א. 1. יואב עשה כדברי דוד, ומעשהו הביא למותו של אוריה. הוא בישר לדוד על ביצוע המשימה ע"י שליח
שנתבקש להגיד לדוד דברים נוספים, כשהודעת מותו של אוריה נכנסת לדבריו כעניין טפל, כדי לכסות
על העובדה שהודעה זו היתה העיקר.
לכן אמר לשליח למסור ליואב שלא ירפו בראותו אנשים מתים, כי זה טיבה של המלחמה ועליו להמשיך
בלחימה.
שאלות ותשובות על פרק יב
כל אחד מהם בנמשל?
ת. לאיש העשיר היה הרבה צאן ובקר. (בנמשל האיש העשיר הוא דוד. הכבשים הן נשים). לאיש העני היתה כבשה
אחת קטנה בלבד, שחיה בביתו והיתה שותפה לו ולבני ביתו בכל שעשו (בנמשל האיש העני הוא אוריה החתי.
הכבשה היא בת שבע). אל האיש העשיר בא הלך/אורח (בנמשל גם ההלך הוא דוד בעצמו, וחז"ל אמרו שהוא
יצר הרע). האיש העשיר חס על צאנו הרב, ובמקום להאכיל את ההלך מצאנו ומבקרו נתן לו את הכבשה האחת
והיחידה שהיתה לאיש הרש (בנמשל דוד, שהיה נשוי להרבה נשים, לקח את אשתו היחידה של אוריה).
הערה: כשבאים אל אדם בהאשמה, נטייתו הטבעית היא להתגונן, להמעיט או להתכחש. משום כך בא אליו נתן
הנביא במשל ולא בדברים ישירים, ודוד מיד פסק את דינו "בן מות האיש העושה זאת ואת הכבשה ישלם
ארבעתים...". רק לאחר מכן אמר לו נתן, כי מדובר בו בעצמו.
מלמד הדבר על דוד?
ב. במה היתה תגובת שאול לדברי התוכחה של שמואל לאחר מלחמת עמלק דומה, ובמה היתה שונה?
ג. עיין/עייני בשמות פרק כא, וציין/צייני הפסוק ממנו למד דוד על חובת תשלום ארבעתיים.
ת. א. תגובת דוד היתה מתן פסק דינו של האיש העשיר. מכיוון שלא היה מעורב אישית בדבר (כביכול), יכול היה
לפסוק דין צדק ללא רתיעה והכנסת רגשות. אולם משאמר לו נתן כי הוא עצמו האיש, אמר דוד מיד
"חטאתי לה'". דוד היה יכול להסס, להתחיל להצטדק ולנסות לסגת מדבריו, אך לא עשה כך. הוא הכיר מיד
בחטאו והודה בו.
ב. שמ"א טו: גם שאול אמר לשמואל "חטאתי כי עברתי את פי ה'", אך לא מיד. בשונה מדוד שמע שאול
האשמה מיידית, ללא הקדמה של משל. בתחילה ניסה (לפני שאמר "חטאתי"), ןהסביר את הסיבות למעשהו
וביקש לכפר עליו, ורק אחר כך הודה בחטאו. דוד שמע את עונשו הקשה, ולא ניסה לערער על כך.
ג. שמות כא, לז: "כי יגנב איש שור או שה וטבחו או מכרו חמישה בקר ישלם תחת השור וארבע צאן
תחת השה".
ב. נתן אמר לדוד: "הנני מקים עליך רעה מביתך", כיצד התגשם העונש הניזגר בדברי נתן בחיי דוד?
ת. א. דוד עתיד להיענש ב"לא תסור חרב מביתך עד עולם", "ולקחתי את נשיך לעיניך ונתתי לרעיך" ובמות
הבן הילוד לו.
ב. הבן שנולד לו מבת שבע, מת. אמנון עשה מעשה נבלה בתמר. אבשלום הרג את אמנון, ומאוחר יותר מרד בדוד
ובא אל פילגשי אביו (המרד הסתיים במותו). אדוניה התיימר למלוך אחרי דוד, וסופו שהומת לאחר שלא קיבל
עליו את מלכות שלמה, כפי שציווה דוד.
ב. מה מלמדת תפילת דוד על הילד למרות שנאמר לו מראש שהילד ימות?
ת. א. בזמן מחלת בנו, התפלל דוד בעד הנער וצם. לאחר מות הילד קם והתרחץ, החליף בגדיו, הלך לבית ה' ואכל.
עבדיו שאלוהו מדוע בעוד הילד חי צם ובכה, ודווקא לאחר מותו קם ואכל, ודוד השיב כי בעוד הילד חי, היה
טעם להתפלל עליו, אולי יחננו ה' ויחיה את הילד, אולם משמת הילד לא נשאר טעם להמשיך לצום.
ב. תפילתו מלמדת כי האמין כי גם במצב הכי קשה, לא ננעלו שערי תפילה ותמיד יש טעם להתפלל.
ב. 1. שלמה בן דוד נקרא גם ידידיה, מי קרא את שמו זה ומדוע ומי קרא לאי כבוד בשמו ומדוע?
ת. א. יואב קרא לדוד להשלים את כיבוש רבת בני עמון, פן ילכוד הוא את העיר ויקרא שמו על ניצחון זה.
ב. 1. ה' קרא את שמו ידידיה "בעבור ה'". אמו של אי כבוד, אשת פינחס בן עלי קראה את שמו אי כבוד, כי
גלה כבוד ה' מישראל עם הילקח ארון ה' ומות חמיה ובעלה.
רצו להרגו, ויואש אבי גדעון אמר להם "ירב בו הבעל בעצמו אם יש לו כל כך הרבה כוח משלו הוא
אינו צריך שתריבו אתם את ריבו".
שאלות ותשובות על פרק יג
ב. כיצד ניסתה תמר לעכב את אמנון מלממש את רצונו?
ת. א. יונדב היה רעו של אמנון, בנו של שמעה אחי דוד, דהיינו אחיינו של דוד ובן דודו של אמנון. שני ההקשרים בהם
מוזכר בפרק הם: 1. עצתו "לטובת" אמנון, 2. נסיונו להמעיט בתחושה הרעה של דוד לגבי מות אמנון.
ב. תמר ניסתה לפנות אל המצפון שלו "ואני אנה אוליך את חרפתי", אל ההיגיון שלו (לא יצא לך טוב מזה, אתה
תחשב כאחד הנבלים), ולומר דברים שיעזרו לה למשוך זמן "דבר נא אל המלך כי לא ימנעך ממני".
ב. כיצד היה דוד להתייחס למעשי אדוניה, וכיצד השפיע יחס זה על מעשי אדוניהו?
ת. א. 1. דוד שמע וחרה לו מאוד, אך לא מסופר שהעניש את אמנון או שגינה אותו.
זמן מה החל להתגעגע אל אבשלום, שברח כי ניחם על אמנון.
ב. מל"א א, ו: "ולא עצבו (הוכיחו, הענישו) אביו מימיו לאמר מדוע ככה עשית", ומשום כך הרשה לעצמו
אדוניה להתנשא לומר שהוא ימלוך אחרי דוד, ולהתחיל בהכנות לכך.
ב. כיצד נימק דוד את סירובו להיענות לבקשת אבשלום?
ת. א. אבשלום ניצל יום של חגיגה ורצון טוב, זמן גז הצאן. הוא לקח עמו את שאר בני המלך, וביקש מדוד לבוא עם
עבדיו להשתתף עמם בחגיגת גז הצאן. סירובו של דוד לבוא היה ככל הנראה צפוי, ובשלב זה ביקש אבשלום
כי אמנון יבוא אתם במקומו. דוד חשד ברעיון זה, כי ידע שאבשלום לא מדבר עם אמנון ושאל "למה ילך עמך",
אולם שלושה דברים שכנעוהו: הפצרתו הנוספת של אבשלום, העובדה "שרצה" קודם לכן שדוד עצמו יבוא
עמם, והעובדה שגם שאר בני המלך יהיו שם. משום כך סבר שלא יאונה לאמנון כל רע והתיר זאת.
ב. דוד נימק את אי נכונותו לבוא באמירה שאינו רוצה להכביד על אבשלום.
ב. מה אמר יונדב לדוד לאחר הגיע דבר השמועה, ומה היתה מטרתו בדבריו אלו?
ת. א. המידע המוטעה היה שכל בני המלך מתו.
ב. יונדב אמר לדוד שאמנון לבדו מת, כי היה הדבר מאת אבשלום שמחשבת הנקמה מאמנון היתה בלבו מיום
ענותו את תמר אחותו. אל לדוד להאמין לשמועה שכל בני המלך מתו, כי אמנון לבדו מת. מטרתו היתה לעודד
את דוד עד כמה שניתן במצב זה ע"י הבאת העובדות הנכונות: אזכור העובדה שאמנון לבדו מת ולא כל בני
המלך, אזכור הגורם לכך (אבשלום) ואזכור הסיבה שגרמה לאבשלום לעשות זאת.
ב. מה היה יחסו של דוד לאבשלום לאחר הריגת אמנון לפני פרוץ המרד, מה היה יחסו לאבשלום לאחר חזרתו
מגשור לפני פרוץ המרד, ומה היה יחסו לאבשלום לאחר פרוץ המרד?
ת. א. לאחר שהרג את אמנון ברח אבשלום לגשור.
ב. דוד לא ראה את אבשלום שלוש שנים. במשך הזמן החל להתגעגע אליו כי ניחם על מות אמנון, אך לא עשה כל
ניסיון להשיב את אבשלום אליו. לאחר דברי האשה החכמה מתקוע, שלח דוד את יואב להשיב את אבשלום,
אך לא הסכים לראות את פניו. לאחר שנתיים נוספות, קרא אבשלום אל המלך שיראהו או שימיתהו אם יש בו
עוון, ואז נתרצה דוד וראה את פניו. לאחר המרד וכל מה שעבר דוד בעקבותיו עדיין גברו רגשותיו האבהיים
וקרא ליואב, אבישי ואיתי לא להרוג את אבשלום. יואב לא שמע לו, ודוד ביכה את מותו.
פרק יד:
שעצר את המלך מלפתור את בעייתו בעצמו או חוסר יכולת רגשית? הוכח/הוכיחי דבריך מן הכתובים.
ת. יואב ידע כי ליבו של דוד המלך יצא אל אבשלום, אולם המלך חש מנוע מלפעול בדבר, ועל כן פעל יואב כדי
לסייע למלך להשיג את מטרתו. לא היה זה חוסר יכולת פיסית שמנע מדוד להחזיר אליו את אבשלום, שכן ברגע
שהשתכנע בכך הורה להשיבו "ויאמר המלך אל יואב הנה נא עשיתי את הדבר הזה ולך השב את הנער את
אבשלום". פעולה זו של שליחת שליח להבאת אבשלום מגשור יכול היה לעשות רק משהוסר המכשול הרגשי
שעמד בפניו, ושהיה כרוך באמביוולנטיות של געגועיו לבנו אבשלום מצד אחד וצערו על בנו אמנון שנהרג ע"י
אבשלום מצד שני.
ב. כיצד מתאים הסיפור ששם בפיה לשמש משל לסיפורו של דוד?
ג. ציין מקרה נוסף בו פנה אדם אל דוד במשל במקום בדברים ישירים, וכתוב הדמיון וההבדל בין תגובת דוד שם
לתגובתו כאן.
ת. א. עפ"י דברי יואב הציגה עצמה האשה בפני דוד כאשה אלמנה אם לשניים, אשר בעת ריב ביניהם המית אחד
את השני. בשלב זה קמו בני משפחתה כגואלי דם, וביקשו להרוג את הבן שרצח את אחיו, אלא שעם כל כעסה
על בן זה וצערה על בנה השני, עמד מצב זה להותירה בלא שני בניה, ובלא יורש שימשיך את שם בעלה.
ב. הסיפור שבנה יואב מתאים לשמש משל לסיפורו של דוד, אשר בנו האחד (אבשלום) הרג את בנו השני
(אמנון), ומעשה זה גרם לדוד לאבד גם את הבן המת וגם את הבן החי, הנמצא רחוק ממנו.
ג. שמ"ב יב: נתן הנביא פנה אל דוד במשל כבשת הרש, לאחר חטאו בבת שבע. בשני המקרים הבין דוד את
העניין במהירות, שם הודה מיד בחטאו וכאן הבין מיד כי יד יואב בדבר. שם היה דוד סביל וקבל את העונש
בהכנעה, וכאן היתה לו אפשרות לפעול, והוא פנה במהירות ליישם את העולה מתוך המשל.
האשה, וכיצד המשיכה האשה להתקדם אל מטרתה עד ששמעה את הדברים הרצויים לה מפי דוד?
ת. תגובתו הראשונה של דוד בשמעו את המשל היתה: "לכי לביתך ואני אדאג לכך שלא יהרגו את בנך הנותר".
האשה לא הסתפקה בזה, שכן עד שיטופל העניין (אם בכלל) עלול בנה להיהרג. לכן אמרה "עלי אדוני המלך
העוון" (עליך העוון אם העניין לא יעשה ובנה יהרג), בתגובה הציע דוד דבר אחר: "הביאי אלי את מי שרצה
להמית את בנך ואני אדאג לכך שלא יעשה זאת". גם בכך לא הסתפקה האשה, מפני שהיה יותר מגואל דם אחד
שרצה להרוג את בנה, או מפני שמתוך רצון גואל הדם להרגו ישיג את בנה לפני שתביא אותו אליו. משציינה זאת
נשבע לה המלך "חי ה' אם יפול משערת בנך ארצה". בשלב זה השיגה מה שרצתה, ואז היתה הדרך פנויה
לעבור אל הנמשל, והיא אמרה לדוד כי בו ובאבשלום מדובר "ולמה חשבת מאת... לבלתי השיב המלך את
נדחו...".
ב. ציין מעשה נוסף הקשור לאבשלום שבו היה יואב מעורב?
ת. א. 1. יואב שלח את האשה החכמה מתקוע, ושם בפיה סיפור שמטרתו היתה להביא את דוד להבנה שכדאי לו
להחזיר את אבשלום בנו אליו.
ב. לאחר מרד אבשלום ציווה יואב על האיש שראה את אבשלום תלוי באלה להרגו. מעשה זה עשה מתוך נאמנותו
לדוד, ןמרות שדוד אמר להם לפני כן "לאט לי לנער לאבשלום", כי סבר שכך מן הראוי לעשות לאחר שמרד
אבשלום בדוד.
הוראתו?
ב. תאר בקצרה את השתלשלות העניינים שהביאה את דוד ליישם את ההתקרבות בינו לבין אבשלום עד הסוף.
ציין/צייני את משך הזמן שלקח הדבר.
ת. א. דוד הורה להביא את אבשלום אליו, אך ביקש שיקחוהו ישר לביתו וסירב לראות את פניו.
ב. לאחר שנתיים ימים שבהם היה אבשלום בביתו והמלך סרב לראותו, קרא אבשלום ליואב כדי לשלחו אל המלך
לבקשו בשם אבשלום שיראה את פניו. משסרב יואב לבוא בקריאה ראשונה ושניה, שלח אבשלום את עבדיו
לשרוף את חלקת השעורים אשר ליואב, בכך גרם ליואב לבוא אליו ושלחו אל דוד לומר לו כי אין טעם בהבאתו
לירושלים, אם לא יתייחס המלך אליו, אם בראיית פניו ואם בהמתתו אם יש בו עוון.
ומה היה הדבר שהסתירו הגבעונים בבואם אל ישראל?
ב. כיצד נתגלה בסופו של דבר המידע בכל אחד מהסיפורים הנ"ל?
ת. א. האשה החכמה מתקוע הסתירה בתחילה את העובדה שהסיפור שבפיה אינו אמיתי אלא בא להביע רעיון. דוד
לא סיפר לאחימלך כי הוא בורח מפני שאול. הגבעונים לא סיפרו כי הינם מבני החוי היושבים בקרב ישראל.
ב. האשה התקועית השמיעה בהמשך דברי את הנמשל. אחימלך גילה כי שאול רודף אחרי דוד רק משזימנו שאול
לבוא אליו שלושה ימים לאחר כריתת הברית. שמעו יהושע והעם כי האנשים שעמם כרתו ברית, הם הגבעונים
היושבים בקרבם.
ב. מה הביא את ישראל להכיר כי "חכמת אלוקים" בקרב שלמה?
ת. א. האשה התקועית אמרה לדוד "ואדוני חכם כחוכמת מלאך האלוקים", לאחר שהבין כי יד יואב בדבר.
ב. מל"א ג: לאחר משפט שלמה עם שתי הנשים, ראו כל העם כי חכמת אלוקים בקרב שלמה.
ב. הוסף/הוסיפי בקצרה קוים לדמותו עפ"י פרק טו.
ת. א. אבשלום היה יפה בעל שיער ארוך מאוד, בגלחו את שערו לאחר ימים רבים (משום שהיה כבד עליו), הגיע
משקל השיער ל"מאתיים שקלים באבן המלך". מבחינת אישיותו למדנו כי היה שומר כעס (לא דיבר עם
אמנון שנתיים עד שפנה אל יואב כדי לראות את המלך), בעל עורמה להגות תוכניות (הריגת אמנון תוך כדי
חגיגות הגז), ותקיף בהשגת מטרותיו (שריפת חלקת יואב).
ב. בפרק טו מחזק קוים לדמותו שראינו בפרקים קודמים: העורמה להגות תוכניות:
לכל מי שבא אליו למשפט.
תוכניות לטווח הארוך, (ההליכה לחברון היתה לאחר זמן, ואם כי לא ברור "מקץ ארבעים שנה", למה).
ת. שמ"ב כ: אשה חכמה מן העיר אבל בית מעכה קראה אל יואב בניסיון (שהצליח) למנוע ממנו להרוג עיר שלמה,
בעבור אדם אחד שחיפש (שבע בן בכרי).
שאלות ותשובות על פרק טו
ת. אבשלום עשה לו מרכבה וסוסים וחמישים איש רצים לפניו. הוא פנה לאנשים שבאו למשפט אצל המלך, שאל
אותם לעניינם ונתן להם את ההרגשה שהוא יודע שהם צודקים, ושאצל המלך לעומתו לא ישימו לב אליהם כראוי.
הוא נתן לאנשים יחס אישי ע"י כך שכשהתקרבו להשתחוות לו, החזיק בהם ונשק להם. מטרתו היתה להטות את
לב העם אליו, כדי להכין לעמו את הדרך למלוכה.
ב. הסבר/הסבירי מדוע לא יתכן שמדובר על ארבעים שנה אחרי הנאמר בפיסקה הראשונה או הפיסקה שלפניה?
הוכח/הוכיחי דבריך מן הכתובים.
ת. א. אבשלום אמר לדוד כי ברצונו ללכת לחברון, כדי לקיים את נדרו שנדר בהיותו בגשור "אם ישיבני ה'
לירושלים ועבדתי את ה'", מטרתו היתה להתרחק מירושלים ולהגיע לחברון (מקום שמלך שם דוד קודם לכן
ומקום לידתו), ולהכריז משם על מלכותו. (יתכן שהנדר לא היה קיים מעולם ושימש רק תירוץ, או שאכן נדר
נדר שרצה לשלמו וניצל הזדמנות זו, כדי להכריז על מלכותו).
ב. לא יתכן שמדובר על ארבעים שנה אחרי ששב מגשור לירושלים, או אחרי שהתחיל לנקוט בסממנים של מלוכה,
כי סך כל שנות המלוכה של דוד היה ארבעים שנה (שמ"ב ה, ד-ה), ומרד אבשלום התרחש מתי שהוא בתוך
ארבעים שנה אלה.
ב. מי היה אחיתופל, ומה היתה תרומתו למעשה אבשלום?
ת. א. המעשה היה המלכת אבשלום את עצמו, וגיוס תומכים רבים למעשהו זה. דוד הבין שהצעד הבא יהיה בואו של
אבשלום לירושלים, ואבשלום הגיע לשלב שלא יתן לדבר לעצרו מלהגיע למלוכה. הוא גם לא יהסס לפגוע
במלך, באנשיו ובכל תושבי היער לשם כך. משום כך החליט דוד לצאת עם אנשיו מהעיר, כדי למנוע פגיעה של
אבשלום בכל תושבי העיר.
ב. אחיתופל היה יועץ דוד, אולם אבשלום הצליח להפוך אותו לתומכו. ככל הנראה השתתף אחיתופל במשיכת
אנשים נוספים למעשה ההמלכה של אבשלום, והצטרפותו היא זו זהביאה לכך שיהיה הקשר של המורדים
בינם לבין עצמם "קשר אמיץ" וחזק.
ב. מה אמר דוד לאיתי כשביקש להצטרף אליו?
ג. מהו התפקיד שמילא איתי בהמשך מרד אבשלום?
ת. א. עם דוד יצאו כל עבדיו, חייליו, הכרתי והפלתי (אנשי היחידה המובחרת), הגתים (גדוד חיילים שמנה שש מאות
איש), איתי הגיתי, הכהנים צדוק ואביתר, הלויים, משפחות הגתים ("וכל הטף אשר אתו"), ומפסוק כז:
משמע שגם אחימעץ בן צדוק ויהונתן בן אביתר יצאו עמו בהתחלה.
ב. דוד אמר לאיתי הגתי כי אין טעם שיסכן את עצמו עמם, הלא אתה נכרי שלא מזמן הצטרף אלינו, ואם תשוב
למקומך איש לא ינסה לפגוע בך ובגתים.
איתי השיב לדוד כי יהיה עמו בכל מצב, אם לחיים אם למוות, לאן שילך המלך שם יהיה גם הוא.
ג. שמ"ב יח: לאור אזהרות חושי, נערכו דוד ואנשיו למלחמה באנשי אבשלום. דוד חילק את צבאו לשלושה:
שליש מהם בראשות יואב, שליש בראשות אבישי ושליש בראשות איתי הגתי.
ב. צדוק ואביתר הכהנים עמדו שניהם לצד דוד, אולם במאורע אחר השתייכו שניהם לקבוצות שפעלו זו נגד זו.
מהו המאורע, לאיזו קבוצה השתייך כל אחד מהם ומה היתה תוצאת השתייכות זו עבור אביתר? ציין/צייני מקור.
ת. א. דוד ביקש מצדוק הכהן לשוב לירושלים יחד עם בנו אחימעץ, עם אביתר ועם בנו יהונתן. צדוק התבקש להחזיר
את ארון ה' לירושלים, וכן לסייע לדוד ע"י כך שיעבירו מידע בתוך העיר באמצעות בניהם.
ב. מל"א א: בזמן המלכת אדניה את עצמו היה צדוק מנאמני דוד, ואילו אביתר תמך באדניה. את אביתר גרש
שלמה מכהונתו. מעבר לכך לא פגע בו מתוך זכרית חסדו הראשון עם דוד, בהצטרפו אליו בבריחתו מפני
אבשלום.
בפרק טז?
ב. לשם מה שלח דוד את חושי האכרי אל אבשלום?
ג. מי היו האנשים הנוספים המעורבים בתוכנית אליה שלח דוד את חושי, ומה היה תפקידו של כל אחד מהם?
ת. א. העובדה שדוד התפלל לה' שיסכל את עצת אחיתפל (לא), ושמינה את חושי להעמיד פנים כאילו הוא מתומכי
אבשלום, כדי שיוכל לסכל את עצת אחיתפל מעידה כי דוד ייחס משקל רב לעצותיו.
בפרק טז, כג: "ועצת אחיתפל אשר יעץ בימים ההם כאשר ישאל איש בדבר האלוקים כן כל עצת
אחיתפל גם לדוד גם לאבשלום".
ב. חושי נשלח להעמיד פנים שהוא מתומכי אבשלום, כדי שיהיו עצותיו שלו מקובלות על אבשלום ויעמדו כנגד
עצות אחיתפל, כדי לסכלן.
ג. חושי נשלח לירושלים כדי להיות שם בהגיע אחיתפל. צדוק ואביתר הכהנים היו האנשים שלהם אמור היה
חושי להעביר את המידע שבידו. לבניהם אחימעץ ויהונתן נועד התפקיד של העברת המידע אל מחוץ לירושלים
אל דוד.
שאלות ותשובות על פרק טז
ב. האם היו דברי ציבא אמת או שקר, מהו המקור ממנו נלמד הדבר ומה מלמד הדבר על פסיקתו של דוד?
ת. א. ציבא הביא לדוד מזון רב ויין ואמר לדוד כי מפיבשת בן שאול לא בא עמו, כי הוא מתכנן להשיב את מלכות
בית אביו אליו. ציבא חשב שדוד יאמין לו, כי כעת כשישנן מהומות רבות בבית דוד, יתכן שהעם יחשוב שעדיף
להחזיר את מלכות בית שאול, שבה לא היו מלחמות פנים כאלה. דוד פסק כי כל אשר נתן קודם לכן למפיבשת
יעבור עתה לציבא.
ב. שמ"ב יט, כה-לא: מפיבשת בן שאול ירד לקראת דוד, הוא הסביר מה היתה הסיבה של בא קודם לכן ומדבריו
עלה כי דברי ציבא היו שקר. הדבר מלמד כי פסיקתו של דוד להעביר את כל אשר למפיבשת לציבא היתה
חפוזה, מבלי לברר הדבר לאשורו.
ב. צטט הפסוק המעיד על האומץ שגילה שמעי במעשהו, והסבר/הסבירי מדוע בחרת בפסוק זה?
ת. א. שמעי היה משבט בנימין, ממשפחת בית שאול. הוא לא השלים עם מעבר המלוכה מבית שאול לדוד ובמיוחד
עתה כשראה את הצרות שיש לדוד מבית פנימה, סבר שאין מלכותו ראויה. הוא קילל את דוד וקרא לו איש דמים.
סקל באבנים את דוד ועבדיו, אמר שמגיע לו כי ישיב ה' עליו את "כל דמי בית שאול אשר מלכת תחתיו",
והביע תמיכתו במעבר המלוכה לאבשלום.
ב. "ויסקל באבנים את דוד ואת כל עבדי המלך דוד וכל העם וכל הגיבורים מימינו ומשמאלו" (ו). שמעי לא
חשש להביע דעתו ולסקול אותם באבנים, למרות שאנשי דוד היו רבים, ויכלו לתקוף אותו בקלות.
ב. מי הציע שוב להרוג את שמעי בשמ"ב יט, כיצד השיב לו דוד בפעם זאת ומדוע?
ת. א. דוד סרב להרוג את שמעי והשיב לאבישי, כי אם שמעי מקלל אותו הרי זה כי יצא הדבר מאת ה'. עוד אמר כי
הוא מתעסק עתה בדברים הרבה יותר קשים (מרד בנו), מאשר קללתו של מישהו אחד והענשתו. הוא הוסיף
כי אולי יראה את ה' בעיניו וישיב לו בעתיד טובה תחת קללת שמעי היום.
ב. שמ"ב יט, כב-כד: אבישי הציע שוב להרוג את שמעי, כי סבר שאפילו אם שמעי היה היום ראשון לכל בית יוסף
לרדת לקראת דוד, אין למחול לו על קללתו את המלך. דוד סירב ואמר: אל תכשיל אותי (אתם בני צרויה),
להמית איש בישראל ביום הזה אשר אני שב למלכותי.
ב. "הבו לכם עצה מה נעשה"
"הבו לכם דבר ועצה הלום".
ת. א. חושי קרא אל אבשלום "יחי אדוני המלך", כאחד מתומכיו. אבשלום תהה, האם זה החסד שאתה עושה עם
דוד רעך? למה לא הלכת אתו? חושי השיב כי: 1. הצלחתך מוכיחה כי ה' והעם בחרו בך למלוך, ולכן גם אני
אהיה עם מי שבחרו בו, ה' והעם. 2. אינני מורד בבית דוד, כי הרי תמיכתי בך היא תמיכה בבנו ממשיכו של דוד.
ב. 1. העצה שנתן אחיתופל לאבשלום היתה לבוא אל פילגשי אביו, בכך תוכח אחיזתו במלכות ואז יתחזק העם
אחריו מבלי לחשוש שמא מלכותו לא תתקיים בסוף, ושמא ימצאו עצמם במצב שאבשלום אינו מלכם,
ובעיני דוד ייחשבו כמורדים.
שאלות ותשובות על פרק יז
ב. את עצת מי קיבל אבשלום, ומה היו שתי הסיבות שהביאוהו לקבלת עצה זו דווקא?
ת. א. עצת אחיתופל היתה שילך הוא עצמו עם שנים עשר אלף איש לרדוף אחרי דוד ולהכותו. בעשותו זאת צפויה
תמיכת העם לעבור ממנו אל אבשלום. בעצתו מנע אחיתופל מאבשלום הסתכנות מיותרת, ואף מנע אפשרות
שאבשלום ירחם על אביו ולא יבצע את מה שצריך. חושי הארכי הציע שאבשלום עצמו יצא בראש כל העם
"מדן ועד באר שבע כחול אשר על הים", כדי להילחם בדוד. טענתו היתה כי בהיות דוד ואנשיו גיבורים
ידועים ובהיותם "מרי נפש", הרי שיהיו מוכנים להילחם עד הסוף, ואבשלום ואנשיו לא יוכלו להצליח לעמוד
מולם ללא שיתופם של אנשים רבים.
ב. אבשלום קיבל את עצת חושי שמום שנשמעה לו הגיונית יותר (לכאורה סביר שמספר רב יותר של חיילים הינו
בעל סיכוי טוב יותר להשיג את המטרה), ומשום שעצתו החמיאה לו (שיעמוד הוא בראש הקרב), במישור אחר
קבל אבשלום את עצת חושי, כי היה הדבר מעם ה' "להפר את עצת אחיתופל הטובה כדי להביא אל אבשלום
את הרעה".
יכולותיו המלחמתיות?
ב. ציין/צייני שלושה דימויים בהם השתמש חושי, וכתוב/כתבי למה כיוונו דימויים אלה?
ת. א. "אתה ידעת את אביך ואת אנשיו כי גיבורים המה ומרי נפש המה... הנה עתה הוא נחבא באחת הפחתים..."
לאבשלום היה ידוע סיפור בריחתו של דוד מפני שאול. הוא ידע כי לאביו יש היכרות עם המדבר וניסיון רב
בבריחות, הסתתרויות והשבת מלחמה כשצריך. לכן הרגיש מיד שצדק חושי בדבריו, וכי עצתו טובה יותר
בלקחה דברים אלו בחשבון.
ב. "כדב שכול בשדה" - דימוי לדוד ואנשיו שהם "מרי נפש" מפאת היותם במצב שלבריחה, צער ותסכול.
"אשר לבו כלב האריה המס ימס" - דימוי לבני החיל שבעם (או אחיתופל עצמו), אשר למרות היותו בן חיל-
משישמע שחיילי אבשלום נופלים לפני דוד ימס ליבו מפחד.
"כאשר יפול הטל על האדמה" – נכסה ברוב חיילינו את אנשי דוד כמו טל המכסה את כל האדמה.
"עד אשר אם לא נמצא שם גם צרור" – אם דוד ואנשיו יתבצרו בעיר סגורה, נקיף את העיר ונסחוב את
כולם עד הנחל עד שלא תישאר בה אפילו אבן קטנה.
ב. כיצד נתגלו אחימעץ ויהונתן, וכיצד נמלטו מאנשי אבשלום?
ת. א. חושי הארכי אמר לצדוק ואביתר כי יש למסור לדוד, שלא ישאר בערבות המדבר פן יבולע לו ולאנשיו. צדוק
ואביתר העבירו את המידע לבניהם יהונתן ואחימעץ, אשר שהו בעין רוגל בהמתנה לידיעה על מנת להעבירה
לדוד. בינם לבין צדוק ואביתר שבתוך העיר קישרה שפחה, שנבחרה לתפקיד זה כי בה לא חשדו אנשי אבשלום.
(כנראה חשבו שהיא יוצאת לשאוב מים).
ב. יהונתן ואחימעץ התגלו ע"י אחד מנערי אבשלום שסיפר על כך לאבשלום, מכיוון שראו אותו הבינו כי יאמר את
הדבר לאבשלום, והסתתרו בתוך באר בבית איש בבחורים. אשת האיש פרשה על הבאר בד שעליו שמה חטים
כתושים לייבוש, כדי להסתירם. משבאו עבדי אבשלום לחפשם, אמרה להם כי שניהם כבר הלכו ובכך הצילה
אותם.
מי היו "כל העם" במקרה זה? ציין/צייני מקור לדבריך.
ת. "כל העם" אשר עברו עם דוד את הירדן, הם כל אנשי דוד. ביהושע פרק ג: מסופר על "כל העם" שעברו את
הירדן בכניסתם לארץ, ושם הכוונה לכל עם ישראל.
ב. מה היה תפקידו של עמשא בזמן מרד אבשלום, ומה היה תפקידו לאחר מרד אבשלום? ציין/צייני מקור לדבריך.
ת. א. משלא נתקבלה עצתו הבין אחיתופל כי הדבר יסתיים בכי רע עבור אבשלום ואנשיו, והעדיף לאבד עצמו בביתו
מאשר להיות נדון כמורד במלכות (בכך היה יכול גם לצוות את רכושו לביתו, ולא להצטרך כשיהיה רכושו
נמסר למלכות כדין מורד).
ב. בזמן מרד אבשלום היה עמשא שר הצבא של אבשלום. לאחר מרד אבשלום קרא דוד אל עמשא "הלוא עצמי
ובשרי אתה" (אביו בא אל אביגיל אחות דוד), ומינהו לשר צבאו תחת יואב. (שמ"ב יט, יד)
לנזכר בפרק זה וכיצד גמל לו דוד על מעשהו לעת זקנתו?
ת. שובי, מכיר וברזילי היו כולם מאזור הגלעד, ומשהגיע דוד למחנים סייעו לו בהחביאם מצעים, כלים לבישול, כלים
לאכילה ומזון רב. ברזילי הגלעדי נזכר שוב בפרק יט כמי שלא הסתפק רק בזאת, אלא כלכל את המלך במשך כל
ימי שבתו במחנים וליווהו אל הירדן בדרכו חזרה לירושלים. דוד המלך רצה לגמול לו טובה, והציע לו לעבור עמו
ולכלכל אותו בירושלים, אך ברזילי סירב. דוד זכר את מעשה החסד של ברזילי לאורך כל השנים, ולפני מותו ציווה
את שלמה לעשות חסד עם בני ברזילי, ולשימם באוכלי שולחנו. (מל"א ב, ז)
שאלות ותשובות על פרק יח
ב. מה עוד רצה דוד לעשות, וכיצד נמנע דבר זה ממנו?
ת. א. דוד פקד את אנשיו ושם עליהם שרי אלפים ושרי מאות, כדי שיהיה צבאו מאורגן כראוי. את הלוחמים חילק
לשוש קבוצות: אחת בפיקוד יואב, השניה בפיקוד אבישי, והשלישית בפיקוד איתי הגתי.
ב. דוד רצה לצאת עם אנשיו למלחמה, אך אנשיו אמרו לו כי לא טוב הדבר שיצא עמם. הסיבה: מנוסה או מוות של
רבים מהם, לא ישפיעו על המשך הלחימה, אך אם יקרא לו דבר מה תוכרע המלחמה כולה למפלה. כמו כן דווקא
בהישארו בעיר, יוכל לעזור יותר (ע"י הכוונה, עצה, תפילה וכו').
ב. כיצד נתקיים או לא נתקיים ציווי זה של דוד?
ת. א. דוד ציווה את אנשיו להיזהר עם אבשלום.
ב. ברכבו על פרדו נקרה אבשלום לפני עבדי דוד. בזמן שעבר הפרד תחת האלה נתקע ראשו של אבשלום באלה
והשאיר את אבשלום תלוי בין שמים וארץ. אחד מאנשי דוד ראה את הדבר וסיפר על כך ליואב. יואב אמר שהיה
עליו להמיתו, ואף היה מקבל פרס על כך, אך האיש השיב כי לא היה עושה זאת תמורת כל הון שבעולם , שכן
דוד ציווה להיזהר על אבשלום. בשמעו זאת הרג יואב את אבשלום בעצמו, ואנשיו סיימו את המתתו.
ב. כיצד נהגו חיילי המלחמה לאחר מות אבשלום, ובאיזה אירוע קודם שמענו על מנוסת הנוכחים איש על פרדו?
ת. א. בשלב ראשון נערכה המלחמה ביער אפרים. בשלב שני לאחר שהוכו אנשי אבשלום, התפזרו הלוחמים על פני
שטח רחב, והמלחמה נפוצה "על פני כל הארץ". (לפי דעת מקרא מדובר ביער באזור עבר הירדן המזרחי,
על שם פליטי אפרים שישבו בו מימי השופטים, ובמילים "כל הארץ", הכוונה לכל ארץ הגלעד). תוצאות
המלחמה היתה מכה רבה באנשי אבשלום, ומות אבשלום.
ב. כל ישראל נסו איש לאוהליו. לאחר שהרג את אבשלום את אמנון, מסופר כי כל בני המלך נסו איש על פרדו.
ב. מי הקים "גל אבנים גדול מאוד", ומי הקים את "יד אבשלום" ומדוע הוקם כל אחד מהם?
ת. א. מיד לאחר הרג אבשלום, הפסיק יואב את הלחימה כדי לחסוך בשפיכות דמים מיותרת. (טז)
ב. ישראל הקימו גל אבנים גדול מאוד על המקום בו השליכו את אבשלום, כדי לכבד את המת בהקמת ציון על קברו
את יד אבשלום הקים אבשלום בעצמו, בזמן כלשהו לפני כן כדי להזכיר את שמו, כי לא היה לו בן שיזכיר את
שמו. הערה: בפרק יד פסוק כז נאמר שנולדו לאבשלום שלושה בנים ובת אחת. הישובים השונים שניתנו לסתירה
זו הם: שלא יהיה לובן שימשיך אותו במלכות, שמתו בניו לפני מרד אבשלום, או שרצה להבטיח שייזכר שמו
באופן זה גם אם ימותו בניו אחריו.
ב. מה היה הדמיון, ומה היה ההבדל בין דרכי אחימעץ והכושי במסירת בשורתם?
ת. א. יואב אמר לאחימעץ, כי לא כדאי לו שימלא את התפקיד של איש בשורה, כי בשורת התשועה מאויבי דוד אינה
שלמה בגלל מות אבשלום.
ב. שניהם נקטו בלשון חיובית בתחילה, נמנעו מלהזכיר את מות אבשלום וציינו את הניצחון על אויבי המלך.
ההבדל: מששאל המלך מפורשות על אבשלום, טען אחימעץ כי אינו יודע דבר בקשר לכך. לעומת זאת ידע
הכושי כי הוא חייב לספר הדבר לדוד, שכן זו היתה שליחותו מאת יואב, אך הוא לא העז לומר זאת במילים
מפורשות, אלא בעקיפין "יהיו כנער אויבי אדוני המלך...".
שאלות ותשובות על פרק יט
ב. ציין קווי הדמיון והשוני בין תגובת דוד למות שאול ולמות אבשלום.
ת. א. בקינתו על אבשלום מובלטו המילים "אבשלום" ו"בני". הקינה לא מרבה במילים, אלא מדגישה את האבל
המאוד אישי על בן משפחה. בקינתו על שאול מקונן דוד גם על יהונתן, ושם הקינה יותר מובנית (הדומה למבנה
של קינות אחרות באותה תקופה), יותר מתאימה להשמעה באזני כל העם, וכוללת תיאורים של גבורתם.
ב. הדמיון הוא בכך שעל כל אלו נשא דוד קינה. ההבדל הוא בתוכן הקינה. בקינתו על שאול ויהונתן הזכיר כי דרך
מותם כגיבורים תאמר את דרך חייהם כגיבורים. בקינתו על אבנר הזכיר כי דרך מותו לא תאמה את חייו כגיבור
(כי הומת בעורמה). בקינתו על אבשלום לא הזכיר דוד אף פרט לגבי חייו או מותו.
ב. מדוע השמיע יואב דברי ביקורת באזני דוד, ומה היו דברי ביקורת אלה?
ת. א. הלוחמים חשו שמחת ניצחון על אויבי דוד, אך מששמעו כי דוד מתאבל הפכו הסיפוק והשמחה לאבל. במקום
לחזור לירושלים כמנצחים, הם נכנסו בשקט המאפיין מנוצחים.
ב. יואב השמיע דברי ביקורת באזני דוד, כי דוד התייחס רק לאבלו הפרטי בעוד שהיה עליו כמלך להתייחס גם
לתחושות העם. באבלו גרם דוד לכל העם לחזור כנכלמים במקום כמנצחים, כביכול לא היתה משמעות לכל
מאמציהם. יואב הגדיל וטען באזני דוד כי לא רק שהתייחס באהבה לאבשלום, שהפך לו לאויב מר "לאהבה
את שונאיך", ובשנאה כלפי אוהביו (הלוחמים שעזרו לו להשיב המלוכה), אלא שהיה מעדיף את חיי אבשלום
על פני כל תומכיו (עד כדי כך היה יחסו למצב היפך היחס הראוי).
ת. שמ"ב יט: יחסי יואב ודוד היו קרובים מאוד. יואב לא חשש לומר לדוד דברי ביקורת, ואף לאיים עליו ודוד שמע
בקולו.
שמ"ב ג: יואב היה איש צבא קשוח. מעשיו לא היו תמיד לרוחו של דוד, אך יואב נשאר שר צבא שלו.
שמ"ב יא: יואב היה איש סודו ואמונו של דוד. הוא שיתף עמו פעולה בדבר אוריה החתי.
שמ"ב יד: יואב דאג דאגה אישית לדוד. כשראה שדוד נמצא במצב נפשי קשה, שאינו יכול לצאת ממנו בכוחות
עצמו, מצא הוא דרך כיצד לעזור לדוד לפתור את המצב. (הביא לכך שדוד השיב את אבשלום).
שמ"ב יח: יואב הפר את ציוויו של דוד (בעניין הרג אבשלום), אך לא מתוך חוסר נאמנות אלא דווקא מתוך נאמנות
לדוד, ומתוך אמונה ששיפוטו של דוד את המצב היה מוטעה, בגלל נגיעתו האישית בדבר.
ב. כיצד התעוררה תחרות בין שבטי ישראל ושבט יהודה על ההשתתפות בהעברת המלך את הירדן, והשבתו
לירושלים, ומה הויכוח שנוצר בין ישראל ליהודה בעקבות "תחרות" זו?
ת. א. שבטי ישראל ראו שאבשלום מת והעלו את העובדות הבאות: 1. דוד המלך הוא שהצילנו בעבר מכף כל אויבינו.
המסקנה שהגיעו אליה היתה שהם צריכים לעזור להשיב את דוד המלך לירושלים ולמלכותו.
ב. פסוקים יב-טז: בעקבות רצון ישראל להשיבו פנה דוד אל זקני יהודה, והזכיר להם שהם קרוביו ואנשי שבטו,
ומכיוון שמגמת ישראל היא לשוב ולהמליכו ממילא, למה יהיו הם אחרונים להצטרף למגמה זו? בדברים אלה
השיב אליו את לב כל אנשי יהודה (שהיו שרויים גם הם בהתלבטות), והם באו לתמוך בו ולהעבירו את הירדן.
פסוקים מא-מד: לאחר מכן התעורר ויכוח בין שבטי ישראל ויהודה, שבו טענו אנשי ישראל כלפי אנשי יהודה
שהם "השתלטו" על יוזמתם שלהם להעביר את דוד את הירדן. לכך השיבו אנשי יהודה כי קרוב המלך אליהם
אך אין להם לישראל על מה להתלונן, כי אנשי יהודה לא קיבלו ממנו יחס מועדף על פניהם. על כך השיבו
ישראל, כי חלקם במלך רב בהרבה משל שבט יהודה, שכן דוד הוא מלך של כולם, והם הרי עשרה שבטים
לעומת שבט יהודה האחד. משום כך אסור היה להם להפוך עצמם לראשונים בהשבת המלך.
ב. הוכח/הוכיחי עפ"י מל"א ב, ח-ט וב', לו-מד- כי המהפך שעבר שמעי בן גרא לא היה אמיתי.
ת. א. כשחזרו ישראל לתמוך במלכות דוד, הצטרף שמעי למגמה זו. הוא מיהר וירד עם אנשי יהודה לקראת דוד, עם
אלף אנשים נוספים משבטו, שבט בנימין. בעברם את הירדן נפל שמעי לפני דוד וביקש שלא יחשיב את עוונו
הקודם (בקללו אותו), כי יודע הוא כי חטא כלפי המלך, והיום הוא הראשון לכל בית יוסף לרדת לקראת המלך.
אבישי לא סבר שמהפך זה מכפר על מעשהו הקודם ורצה להרגו, אך דוד סרב לכך ונשבע לשמעי שלא יהרגהו.
ב. מל"א ב: דוד ביקש משלמה להרוג את שמעי, דבר שהוא לא יכול לעשות כי נשבע לו (שמ"ב יט, כד). עובדה
זו מלמדת על כך שדוד ידע (הבין בהמשך), כי שמעי לא באמת היה נאמן לו. מל"א ג: שלמה לא הרג את שמעי
מיד אלא הגביל אותו באסרו עליו לצאת מירושלים. לאחר שלוש שנים הוכיחה הפרת ההגבלה מצד שמעי מחדש
את אי נאמנותו למלכות, ואז ציווה שלמה להרגו.
ב. גם שאול נתקל באנשים שהציעו להרוג אנשים אחרים וסירב. את מי הציעו אותם אנשים להרוג, מדוע הציעו
להרגם וכיצד נימק שאול את סירובו לבקשתם?
ת. א. בפעם הראשונה נימק זאת דוד בכך שאם שמעי קללו, הרי שהיה הדבר מעם ה', וכי יש לו דאגות גדולות יותר
לעסוק בהן בזמן שאבשלום בנו מורד בו.
בפעם השניה נימק זאת דוד בכך שביום מיוחד זה, שבו הושבה מלכותו על ישראל, לא ראוי להרוג אף אחד.
ב. שמ"א י: כשהמליך שמואל את שאול במצפה, היו בני בליעל שלא קיבלו את מלכותו, אולם שאול החריש.
שמ"א יא: לאחר נצחון שאול על עמון, היו אנשים שקראו להמית את אותם בני בליעל שלא תמכו בו, אך שאול
אמר כי ביום מיוחד זה שבו עשה ה' תשועה לישראל, לא ראוי להמית אף אחד.
לדברי ציבא בפרק טז?
ב. מה פסק דוד לאור דברי מפיבשת, ומה מעיד הדבר על פסיקתו?
ת. א. מפיבשת הסביר לדוד, כי ציבא רימה אותו וכי בהיותו פיסח היה תלוי בציבא לצורך עשיית פעולות שונות.
הוא ביקש מציבא לחבוש את חמורו כדי שילך אל דוד, אך עבדו הלך אל דוד ללא ידיעתו, וסיפר לו דבר שקר
עליו. (על מפיבשת שכביכול הוא מורד במלכות דוד, ורוצה להשיב אליו את מלכות בית שאול) עפ"י דברי
מפיבשת יוצא כי דברי ציבא לדוד בפרק טז, היו דברי שקר.
ב. לאחר שכבר נתן את שדה מפיבשת לציבא, פסק דוד עכשיו למשמע הדברים שמפיבשת וציבא יחלקו את השדה.
בכך שגה שוב בדיוק באותו אופן בו שגה עם ציבא, כי שוב מיהר לפסוק ללא הבהרת הדברים, ובחלוקת השדה
בין שניהם עשה עוול עם האדם.
ב. מה היו נימוקיו של ברזילי לאי היענותו להצעת דוד?
ת. א. ברזילי הביא לדוד כלים ומזון רב, כלכל אותו בזמן שישב במחנים, וליווה את המלך עד לירדן לפני עברו את
הירדן. דוד הציע לו לבוא עמו לירושלים, שם יכלכל אותו כל הימים, אך ברזילי סרב להצעה. בפרדתם נשק לו
דוד, ברך אותו ולקח עמו את כמהם (שהיה כנראה בנו של ברזילי), כפי שביקש ברזילי.
ב. נימוקי ברזילי היו כי הוא מבוגר מדי בשביל לעבור עתה, מצבו הפיסי ממילא לא יאפשר לו להינות ממה שיש
למלך להציע, וכי בגילו הוא מעדיף להישאר במקומו ולהיקבר בעירו בקברי אבותיו.
שאלות ותשובות על פרק כ
לא מזמן השיבו תמיכתם אליו?
ב. ציין הדומה והשונה בין מעשה שמעי בן גרא למעשה שבע בן בכרי, וציין/צייני הזמן בו פעל כל אחד מהם.
ת. א. ישראל השתכנעו בקלות ללכת בעקבות מרד שבע בן בכרי, בגלל התחושה שעוררה בהם ה"הידחפות" של
שבט יהודה אל קרבת המלך, למרות שהם היו הראשונים לשוב ולתמוך בו לאחר מרד אבשלום. יתכן שקיבלו
תחושה שגם דוד עצמו מקרב את שבט יהודה אליו יותר מאשר אותם (תחושה שהיתה לה בסיס, שהרי דוד הוא
שפנה ליהודה בקריאה "אחי... עצמי ובשרי אתם ולמה תהיו אחרונים להשיב את המלך").
ב. שמעי בן גרא פעל בתחילת מרד אבשלום, והוא הודיע תוך כדי קללות, נאצות ויידוי אבנים על תמיכתו באבשלום.
פעולתו היתה פעולת יחיד, והוא לא ניסה לסחוף אחריו את ישראל. שבע בן בכרי פעל לאחר מרד אבשלום,
מיד לאחר שדוד קיבל את תמיכת ישראל ויהודה מחדש. הוא שב והסיר תמיכה זו וסחף אחריו את כל ישראל,
בידעו שהקרקע בשלה לכך בשל הקרבה היתרה בין שבט יהודה לדוד, על פני שאר שבטי ישראל.
ב. מה היה התפקיד שהטיל דוד על עמשא, ומדוע קרא אחר כך גם לאבישי?
ג. מדוע חשב דוד כי "עתה ירע לנו שבע בן בכרי מן אבשלום"?
ת. א. דוד שלח את עמשא, כי נתן לו תפקיד שר צבא תחת יואב, לאחר שהרג יואב את אבשלום.
ב. דוד הטיל על עמשא לגייס את אנשי יהודה לתפוס את שבע בן בכרי, ולקטוע את המרד בעודו בתחילתו. לאחר
שעמשא לא שב כעבור שלושה ימים, כמו שביקש דוד, מינה דוד את אבישי לרדוף אחרי שבע בן בכרי, לפני
שיהיה מאוחר מדי.
ג. דוד חשב ששבע יכול לגרום לרעה גדולה אף מזו שגרם אבשלום, כי בעוד חלק מהעם היססו עדיין לגבי
תמיכתם באבשלום, הרי שמרד שבע בן בכרי היה כבר מרד שני, חזק יותר ועלול לגרום להפרדה מוחלטת בין
יהודה לבין ישראל.
ב. באיזו תחבולה הרג יואב את עמשא, ומה משותף בין מות עמשא למות אבנר?
ת. א. מכיוון שיצא אבישי בפקודת דוד, יצאו אחריו אנשי יואב. יואב לא היסס להופיע עימהם, כך שהדבר הביא
למפגש הבלתי נמנע בינו לבין עמשא, והמפגש הזה הביא למותו של עמשא.
ב. יואב העמיד פנים שהוא מתעניין בשלומו של עמשא. הוא התכופף כביכול לנשק לו, ועמשא לא חשד בדבר ולא
ניזהר. חרב יואב שנפלה לפני כן, היתה עתה בידו – כביכול עוד לא הספיק להחזיר אותה לנדנה, ולכן גם
הימצאות החרב ביד יואב לא עוררה כל חשש. גם את אבנר הרג יואב בעורמה ע"י כך שהסב אותו לפינה צדדית,
כביכול כדי לדבר איתו באופן פרטי, ושם הרגו (שמ"ב ג). (עוד: מות עמשא היה בגבעון, היכן שהתחיל המעשה
שהביא לבסוף למותו של אבנר בחברון).
ת. איש מנערי יואב עמד מעל גופתו של עמשא וקרא לישראל להמשיך לרדוף אחרי שבע בן בכרי. הוא רצה להביא
לכך שישראל לא יתעכבו מעל גופתו של עמשא, וימשיכו במרדף., ואולי גם רצה לכבד את המת ע"י שישראל לא
יתעכבו להתבונן בו מתגולל בדמו, על אם הדרך (הדבר היה ביזיון למת). הנער לא השיג את מטרתו, כל הרודפים
אחרי שבע בן בכרי המשיכו להתעכב בראותם אותו, ולכן כיסה הנער את גופתו בבגד, והזיז אותו מן הדרך
הראשית אל השדה. פעולה שניה זו השיגה את מטרתה, וישראל המשיכו ברדיפתם אחרי שבע בן בכרי.
תגובתו זו לאור הנאמר בשמ"ב יא, יח-כא?
ב. מה היה המסר שביקשה האשה החכמה למסור לו, וכיצד הגיב יואב על מסר זה?
ת. א. יואב נענה לבקשת האשה והתקרב אל החומה לשמוע את דבריה. פעולה זו מעלה קושיה, לאור העובדה שיואב
ידע על מקרהו של אבימלך, שהתקרב לחומה ואשה הרגתהו, ובכל זאת לא ניזהר. (מדוע התקרב בכל זאת?
ע"פ חז"ל: היתה זו אשה מוכרת מאוד, [וידע שאין לו מה לחשוש ממנה. ע"פ חז"ל היתה זו סרח בת אשר, ולא
חששו לכך שאם סרח עדיין חיה, הרי שהיא כבר בת כמה מאות שנים]).
ב. המסר שביקשה האשה החכמה לומר ליואב הוא שלא יפגע בעיר שלמה, כדי להשיג איש אחד. (היית צריך לדבר
עמנו לשלום מלכתחילה, והיינו משלימים עמכם. אני מבני העיר השלמים והנאמנים לישראל, ואבל בית מעכה
היא עיר ואם בישראל, אל תשחית עיר ואם בישראל). יואב ענה בתגובה, כי אינו מבקש להמית עיר שלמה,
אלא את שבע בן בכרי לבדו.
ב. לאילו מרידות בדוד מתקשרים המקומות הבאים וכיצד: אבל בית מעכה, מחנים וגלגל?
ת. א. האשה החכמה מאבל בית מעכה, סייעה לעיר בכך שמנעה הריגתם ע"י שהביאה ליואב את (ראשו של) האדם
האחד שביקש. האשה מבחורים סייעה לדוד ע"י כך שעזרה להסתיר בבאר את אחימעץ ויהונתן, שנשלחו
להביא לו מידע.
ב. אבל בית מעכה: מרד שבע בן בכרי. שם ניסה שבע להסתתר, ושם הרגוהו וסיימו את המרד.
מחניים: מרד אבשלום. דוד הגיע לשם בבורחו מפני אבשלום.
גלגל: דוד עבר בגלגל בדרכו חזרה למלכותו בירושלים בלויית כמהם, יהודה וחצי ישראל (יט, מא). שם
התעורר ויכוח בין ישראל.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
לעלוי נשמת רבקה חיה בת מרסל מסודי
שמואל ב פרק יג חלוקת הפרק מעשי אמנון בתמר – א – ב עצת יונדב לאמנ…
מתוך סדרת השיעורים:
סיכומים על שמואל ב
שאלות ותשובות שמואל ב פרק א סיפור העמלקי על מות שאול: א. מה היו הסיבות לכך שהנער העמלקי המית...
מתוך סדרת השיעורים:
סיכומים על שמואל ב
שמואל ב פרק טו * לאחר התפייסות אבשלום ודויד, אבשלום מחזק את מעמדו בעם, "וגונב" את לב העם: עושה לו...
מתוך סדרת השיעורים:
סיכומים על שמואל ב
שאלות על שמואל ב פרק א: א. לשם מה בא נער עמלקי זה אל דוד, וכיצד הוכיח הנער לדוד את אמיתות דבריו?...
מתוך סדרת השיעורים:
סיכומים על שמואל ב
