שמואל ב פרק ו
חלוקת הפרק
- העלאת הארון מבית אבינדב – א- ה
- מות עוזה – "פרץ עוזה" – ו – יא
- העלאת הארון מבית עובד אדום הגיתי לירושלים – יב – יט
- תוכחת מיכל לדוד ותגובתו – כ – כב
- עונשה של מיכל – כג
- העלאת הארון מבית אבינדב (א-ה)
א וַיֹּסֶף עוֹד דָּוִד אֶת-כָּל-בָּחוּר בְּיִשְׂרָאֵל, שְׁלֹשִׁים אָלֶף. ב וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ דָּוִד, וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ, מִבַּעֲלֵי,
יְהוּדָה--לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם, אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, אֲשֶׁר-נִקְרָא שֵׁם שֵׁם יְהוָה צְבָאוֹת יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים, עָלָיו.
ג וַיַּרְכִּבוּ אֶת-אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, אֶל-עֲגָלָה חֲדָשָׁה, וַיִּשָּׂאֻהוּ, מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה; וְעֻזָּא וְאַחְיוֹ, בְּנֵי
אֲבִינָדָב, נֹהֲגִים, אֶת-הָעֲגָלָה חֲדָשָׁה. ד וַיִּשָּׂאֻהוּ, מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה, עִם, אֲרוֹן הָאֱלֹהִים; וְאַחְיוֹ,
הֹלֵךְ לִפְנֵי הָאָרוֹן. ה וְדָוִד וְכָל-בֵּית יִשְׂרָאֵל, מְשַׂחֲקִים לִפְנֵי יְהוָה, בְּכֹל, עֲצֵי בְרוֹשִׁים; וּבְכִנֹּרוֹת וּבִנְבָלִים
וּבְתֻפִּים, וּבִמְנַעַנְעִים וּבְצֶלְצֱלִים.
אחר כיבוש עיר דוד, התעורר דוד להעלות את ארון האלוקים מבית אבינדב אשר בגבעה.
הערה: מימי מלחמת ישראל עם פלשתים, הארון לא היה באוהל מועד (שמואל א, פרקים ד-ז).
את הארון מבית אבינדב שמים על עגלה חדשה, וכיאה למעמד דוד וכל ישראל שמחים ומשחקים לפני
ה' בכינורות, בנבלים ובתופים.
2.מות עוזה – "פרץ עוזה" (י-יא)
ו וַיָּבֹאוּ, עַד-גֹּרֶן נָכוֹן; וַיִּשְׁלַח עֻזָּה אֶל-אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, וַיֹּאחֶז בּוֹ--כִּי שָׁמְטוּ, הַבָּקָר. ז וַיִּחַר אַף יְהוָה
בְּעֻזָּה, וַיַּכֵּהוּ שָׁם הָאֱלֹהִים עַל-הַשַּׁל; וַיָּמָת שָׁם, עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים. ח וַיִּחַר לְדָוִד, עַל אֲשֶׁר פָּרַץ יְהוָה
פֶּרֶץ בְּעֻזָּה; וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם הַהוּא, פֶּרֶץ עֻזָּה, עַד, הַיּוֹם הַזֶּה. ט וַיִּרָא דָוִד אֶת-יְהוָה, בַּיּוֹם הַהוּא; וַיֹּאמֶר,
אֵיךְ יָבוֹא אֵלַי אֲרוֹן יְהוָה. י וְלֹא-אָבָה דָוִד, לְהָסִיר אֵלָיו אֶת-אֲרוֹן יְהוָה--עַל-עִיר דָּוִד; וַיַּטֵּהוּ דָוִד, בֵּית
עֹבֵד-אֱדֹם הַגִּתִּי. יא וַיֵּשֶׁב אֲרוֹן יְהוָה בֵּית עֹבֵד אֱדֹם, הַגִּתִּי--שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים; וַיְבָרֶךְ יְהוָה אֶת-עֹבֵד אֱדֹם,
וְאֶת-כָּל-בֵּיתוֹ.
בשעה שהמסע הגיע לגורן נכון חשב עוזה (ידיד דוד), כי הארון המונח על העגלה עומד ליפול בשעה
ששמטו (קרסו) הבקר מושכי העגלה ונגע בארון, ובשל כך המית אותו ה'. מותו הפתאומי ביום חג זה גרם
לדוד צער גדול, עד כי בחר לקרוא למקום "פרץ עוזה" – על אשר פרץ ה' פרץ בעוזה, והמיתו ה' במיתה
פתאומית. כתוצאה ממות עוזה חשש דוד להעלות את ארון ה' לירושלים "וירא דוד את ה'... ויאמר איך
יבא אלי ארון ה'" (ט). על כן בחר להטותו לבית עובד אדום הגיתי, ושם היה מונח שלושה חודשים.
הערה: עובד אדום הגיתי – לוי היה מן השוערים והמשוררים, ושמו גיתי לפי שהתגורר בגת. (רד"ק)
שאלה: מה גרם למות עוזה?
תשובה: רד"ק: דוד וישראל שגו בשעה שהניחו את הארון על עגלה, ולא נשאו אותו על הכתפיים, כי
שנאמר בתורה "כי עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו", ולכן הראה להם הקב"ה קדושת הארון בשני
אופנים: 1. בשמיטת הבקר. 2. במות עוזה. דוד חשב כי במדבר היה המשכן נישא בעגלות, וכדי להבדיל
את הארון מכלי המשכן נשאוהו בכתף להראות גודל קדושתו, ולהבדילו מכלי המשכן. אבל עתה שכבר לא
היה קיים המשכן, חשב כי לא יהיה חטא אם ישאוהו בעגלה, ועוד כשראה שהארון הושב מפלשתים בעגלה
(שמואל א, ו), חשב שכך ראוי גם עתה ובזה טעה וגרם למות עוזה חברו.
3.העלאת הארון מבית עובד אדום הגיתי לירושלים (יב-יט)
יב וַיֻּגַּד, לַמֶּלֶךְ דָּוִד לֵאמֹר, בֵּרַךְ יְהוָה אֶת-בֵּית עֹבֵד אֱדֹם וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ, בַּעֲבוּר, אֲרוֹן הָאֱלֹהִים;
וַיֵּלֶךְ דָּוִד, וַיַּעַל אֶת-אֲרוֹן הָאֱלֹהִים מִבֵּית עֹבֵד אֱדֹם עִיר דָּוִד--בְּשִׂמְחָה. יג וַיְהִי, כִּי צָעֲדוּ נֹשְׂאֵי אֲרוֹן
יְהוָה--שִׁשָּׁה צְעָדִים: וַיִּזְבַּח שׁוֹר, וּמְרִיא. יד וְדָוִד מְכַרְכֵּר בְּכָל-עֹז, לִפְנֵי יְהוָה; וְדָוִד, חָגוּר אֵפוֹד בָּד.
טו וְדָוִד וְכָל-בֵּית יִשְׂרָאֵל, מַעֲלִים אֶת-אֲרוֹן יְהוָה, בִּתְרוּעָה, וּבְקוֹל שׁוֹפָר. טז וְהָיָה אֲרוֹן יְהוָה, בָּא עִיר
דָּוִד; וּמִיכַל בַּת-שָׁאוּל נִשְׁקְפָה בְּעַד הַחַלּוֹן, וַתֵּרֶא אֶת-הַמֶּלֶךְ דָּוִד מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר לִפְנֵי יְהוָה, וַתִּבֶז לוֹ,
בְּלִבָּהּ. יז וַיָּבִאוּ אֶת-אֲרוֹן יְהוָה, וַיַּצִּגוּ אֹתוֹ בִּמְקוֹמוֹ, בְּתוֹךְ הָאֹהֶל, אֲשֶׁר נָטָה-לוֹ דָּוִד; וַיַּעַל דָּוִד עֹלוֹת
לִפְנֵי יְהוָה, וּשְׁלָמִים. יח וַיְכַל דָּוִד, מֵהַעֲלוֹת הָעוֹלָה וְהַשְּׁלָמִים; וַיְבָרֶךְ אֶת-הָעָם, בְּשֵׁם יְהוָה צְבָאוֹת.
יט וַיְחַלֵּק לְכָל-הָעָם לְכָל-הֲמוֹן יִשְׂרָאֵל, לְמֵאִישׁ וְעַד-אִשָּׁה, לְאִישׁ חַלַּת לֶחֶם אַחַת, וְאֶשְׁפָּר אֶחָד וַאֲשִׁישָׁה
אֶחָת; וַיֵּלֶךְ כָּל-הָעָם, אִישׁ לְבֵיתוֹ.
אחר שלושה חודשים מעת שהונח הארון בבית עובד הגיתי, גילה דוד כי המצאות הארון בבית עובד אדום
הגיתי הביאה ברכה על בית עובד אדום הגיתי ויוגד למלך דוד לאמר ברך ה' את בית עובד אדום..." (יב)
רד"ק: בבנים ובעושר ותוספת טובה בכל דבר מעת שהיה הארון בביתו.
בהעלאת הארון לירושלים, דוד פיזז (רקד) ושר מתוך שמחה עם קהל המשתתפים, ומיכל שהשקיפה מהחלון
וראתה את דוד רוקד ושמח, בזה לו בגלל התנהגותו, כשביטל לדעתה את כבודו כמלך ב-3 עניינים:
א. בגופו שכרכר בכל עוז לפני ה'.
ב. בלבושו שהיה לבוש אפוד בד כלבוש הכהנים, ולא לבוש בגדי מלכות. דוד עשה זאת כדי לא להראות
גאווה לפני ה'.
ג. מעצם השתתפותו בשמחת הארון עם כלל ישראל.
משהביאו את ארון ה' לירושלים לעיר דוד, והניחוהו באוהל שעשה לו דוד:
א. הקריב קרבנות ושלמים.
ב. ברך את העם.
ג. חילק לכל המשתתפים: 1. חלת לחם. 2. בשר – "אשפר אחד". 3. יין – "אשישה אחת".
4.תוכחת מיכל לדוד ותגובתו (כ-כב)
כ וַיָּשָׁב דָּוִד, לְבָרֵךְ אֶת-בֵּיתוֹ; וַתֵּצֵא מִיכַל בַּת-שָׁאוּל, לִקְרַאת דָּוִד, וַתֹּאמֶר מַה-נִּכְבַּד הַיּוֹם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל
אֲשֶׁר נִגְלָה הַיּוֹם לְעֵינֵי אַמְהוֹת עֲבָדָיו, כְּהִגָּלוֹת נִגְלוֹת אַחַד הָרֵקִים. כא וַיֹּאמֶר דָּוִד, אֶל-מִיכַל, לִפְנֵי יְהוָה
אֲשֶׁר בָּחַר-בִּי מֵאָבִיךְ וּמִכָּל-בֵּיתוֹ, לְצַוֹּת אֹתִי נָגִיד עַל-עַם יְהוָה עַל-יִשְׂרָאֵל; וְשִׂחַקְתִּי, לִפְנֵי יְהוָה. כב
וּנְקַלֹּתִי עוֹד מִזֹּאת, וְהָיִיתִי שָׁפָל בְּעֵינָי; וְעִם-הָאֲמָהוֹת אֲשֶׁר אָמַרְתְּ, עִמָּם אִכָּבֵדָה.
כאשר שב דוד לביתו, יצאה לקראתו מיכל אשתו והוכיחה אותו על דרך התנהגותו בעת העלאת הארון,
(כמצוין לעיל סעיף 3) כשלטענתה בעת שפיזז ושר מתוך שמחה עם המון ישראל, נראה כאחד הרקים ולא
במעמד המתאים למלך "ותאמר מה נכבד מלך... כהגלות נגלות אחד הרקים" (כ), ובתגובה ענה לה דוד
שבדרכו זו בחר לכבד את הקב"ה ולהניח את כבודו, בשעה שבחר לא להתחשב בדעת הקהל כאשר נגע
הדבר לכבוד שמים "ונקלותי (אשפיל) עוד מזאת והייתי שפל בעיני ועם האמהות אשר עמם אכבדה"(כב)
5.עונשה של מיכל (כג)
כג וּלְמִיכַל, בַּת-שָׁאוּל, לֹא-הָיָה לָהּ, יָלֶד--עַד, יוֹם מוֹתָהּ.
בעוון שביזתה את דוד על שהקל בכבודו לפני ארון האלוקים, לא היה לה ילד עד יום מותה.
קושי: לכאורה קיימת סתירה בין הכתוב בפרקנו "ולמיכל... לא היה ילד...",
לבין הנאמר בשמואל ב, כא: "ואת חמשת בני מיכל בת שאול אשר ילדה לעדריאל"
ישוב הסתירה:
רד"ק: הכוונה בפרקנו, מקום בו בזה לדוד לא ילדה כעונש, אבל לפני היום הזה כן ילדה.
תוספתא: המצוין בשמואל ב, כא "ואת חמשת בני מיכל" אלו היובני מירב, ומיכל היא שגידלה אותם
ונקראו על שמה.
שאלות ותשובות על פרק ו
- "וישאהו מבית אבינדב"
א. מה היה מעשהו הראשון של דוד לאחר המלכתו על כל ישראל כשהתפנה מהמלחמות בפלשתים?
ב. מיהם שלושת בני אבינדב המוכרים לנו, ומה היה תפקידו של כל אחד מהם?
ת. א. מעשהו הראשון של דוד היה העלאת ארון ה' מקרית יערים לירושלים.
ב. שמ"א ז: אלעזר בן אבינדב קודש לשמור על ארון ה'.
שמ"ב ו: עוזא ואחיו בני אבינדב, נהגו את העגלה החדשה שעליה הושם ארון ה', ואחיו הלך לפני הארון.
- "וירא דוד את ה' ביום ההוא"
א. מה היה יעדו המקורי של הארון, מה היה המקרה שגרם לדוד לשנות את יעדו המקורי ומה היה המקום
החלופי בו הושם הארון?
ב. מתי הגיע ארון ה' אל המקום ממנו נלקח (קרית יערים), ובאילו נסיבות היה הדבר? ציין מקור לדבריך.
ת. א. יעדו המקורי של הארון היה ירושלים, אבל בגלל מות עוזא חשש דוד מהבאת ארון ה' אליו, והטהו אל בית
עובד אדום הגתי.
ב. שמ"א ו – ז: לאחר שהפלשתים שלחו את ארון ה' בעגלה חזרה לישראל, הגיע הארון לבית שמש. בבית
שמש לא שמרו על הארון כראוי וה' הכה בהם, ומשום כך העבירו אותו לקרית יערים.
- ארון ה' מכיבוש הארץ ועד ימי דוד.
א. תאר את מקומות היותו של ארון ה' מאז כיבוש הארץ בימי יהושע ועד הגיעו לירושלים. היעזר ביהושע ד,
יהושע יח, שמ"א א, שמ"א ד, שמ"א ה - ז.
ב. באיזה משכן לא היה הארון? היעזר בשמ"א כא.
ת. א. כשעברו ישראל את הירדן היה הארון בגלגל, לאחר מכן נבנה אהל מועד בשילה והארון עבר לשם. כשיצאו
ישראל למלחמה באבן העזר לקחו את הארון איתם. פלשתים שבו את הארון ושמו אותו באשדוד, גת
ועקרון. לאחר שהוכו האנשים בכל מקום בו היה הארון החזירו הפלשתים לישראל. בתחילה הגיע לבית-
שמש, ולאחר שהוכו כי לא נהגו בו כראוי הועבר לקרית יערים. משם העלה אותו דוד לירושלים.
ב. הארון לא היה במשכן בנוב.
- א. 1. מדוע פרץ ה' פרץ בעוזה?
- היכן נזכרת בתורה כי לעוזה היה אסור לגעת בארון?
ב. מה גרם לדוד לקחת את ארון ה' לבסוף ליעדו המקורי, ולאחר כמה זמן התרחש הדבר?
ת. א. 1. ה' המית את עוזא כי נגע בארון ה' כדי לעצרו מנפילה "כי שמטו הבקר", הסיבה לכך היתה שאסור
לזר לגעת בקודש.
- לאף אדם היה אסור לגעת בקודש מלבד בני קהת, שתפקידם היה לשאת את הארון לאחר שכוסה.
במדבר ד טו: "וכילה אהרון ובניו לכסות את הקודש... ואחרי כן יבואו בני קהת לשאת ולא יגעו
אל הקדש ומתו..."
במדבר יח, ג: "ושמרו משמרתך ומשמרת כל האוהל אך אל כלי הקדש לא יקרבו ולא ימותו גם הם
גם אתם".
ב. לאחר שלושה חודשים הוגד לדוד, כי ה' ברך את בית עובד אדום הגתי והוא בא לקחת את ארון ה'
לירושלים.
- העלאת הארון, תגובת מיכל ותשובת דוד.
א. מה היו המעשים שעשה דוד לכבוד העלאת ארון ה'?
ב. מה היתה תגובת מיכל לאחד ממעשיו, ומה היתה תשובת דוד לדבריה?
ת. א. *דוד היה חגור אפוד בד ורקד "בכל עוז" לפני ה'.
*את הארון העלו בתרועה ובקול שופר (בהעלאה הראשונה נזכרו גם כנורות, נבלים, תופים, מנענעים
וצלצלים).
*בהגיע הארון אל האוהל שנטה לו דוד, העלו עולות ושלמים לפני ה'.
*דוד ברך את העם בשם ה', וחילק לכולם חלת לחם, אשפה ואשישה.
ב. מיכל חשבה שריקודי דוד לפני ה' הם מחזה נלעג, ושהוא שם עצמו ללעג בפני כל רואיו, דבר שאינו יאה
למלך. דוד השיב לה, כי אינו מחשיב את כבודו לצורך עניין זה, וכי עשה הכל לכבוד ה'.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
